אחרי הצטרפות ארצות הברית למלחמה, מה שנשאר מתוכנית הגרעין האיראנית הוא האורניום המועשר שהמשטר מסתיר, ועד שהחומר הזה לא יימסר – אי אפשר לראות את מלחמת איראן כגמורה. על פי ידיעות לא מאושרות, החומר הזה הושמד באיספהאן, אבל אין שום ביטחון באמיתות הידיעות.

ספק אם איראן, בתנאים הנוכחיים, יכולה לייצר מהאורניום המועשר פצצה, אבל הוא יכול לשמש לצורכי טרור כפצצות מלוכלכות. לפיכך, הנוסחה שעל הפרק היא החומר תמורת המשטר. האייתולות יכולים לשמור על משטרם, רק תמורת מסירת החומר הזה לגוף חיצוני, כמו ולדימיר פוטין, או תמורת מידע אמין אם הושמד או לא.

ספק אם איראן, בתנאים הנוכחיים, יכולה לייצר מהאורניום המועשר פצצה, אבל הוא יכול לשמש לצורכי טרור כפצצות מלוכלכות. לפיכך, הנוסחה שעל הפרק היא החומר תמורת המשטר

איראן הגיבה בהתקפה על ישראל, שגרמה נזק רב ופגיעות בנפש, וזאת אחרי ששר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, האשים את ארצות הברית שהפרה את אמנת האו"ם, בכך יש רמז כי בהקשר של ארצות הברית, איראן תפנה לערוץ האו"ם. זו לפחות עמדת חלק מן ההנהגה האיראנית.

האם תגובת איראן תהיה הסלמת העימות מול ישראל, מול תגובה נגד ארצות הברית באו"ם, כלומר: לא תגיב? בקרוב נדע.

אם איראן אכן תבלע את המכה האמריקאית, אבל תסלים את המלחמה בישראל, היא עלולה ליצור אי הסכמה ישראלית-אמריקאית בעניין מטרות המלחמה.

ישראל תרצה להסלים בכיוון של החלפת משטר, אבל לארצות הברית יהיה עניין לשמור על המשטר, לא רק לוודא את מסירת החומר המועשר המסוכן, אלא גם בגלל מערכת יחסיה הגלובלית של ארצות הברית. בעיקר עם סעודיה והמפרץ, סין ורוסיה.

אם אכן החומר המסוכן הושמד, איראן תהיה חייבת לספק הוכחה שזה קרה כדי להגיע להסכם עם המעצמות.

הדילמה של האייתוללות היא ויתור על הגרעין, כולל החומר המועשר, תמורת שמירת המשטר. אין זאת אומרת שהאייתוללות באמת ישמרו על כוחם, אבל את זה רק העם האיראני יכול להחליט. רוב הסיכויים שהאיראנים עצמם ידיחו את משטר האימים הזה.

אם איראן אכן תבלע את המכה האמריקאית, אבל תסלים את המלחמה בישראל, היא עלולה ליצור אי הסכמה ישראלית-אמריקאית לגבי מטרות המלחמה. ישראל תרצה להסלים לשינוי משטר, אבל לארה"ב יהיה עניין לשמור עליו

אחרי שארצות הברית נכנסה למלחמה, ישראל חייבת לתאם את מטרות המלחמה שלה עם אלה של ארצות הברית, ועיקר המחלוקת האפשרית הוא שינוי המשטר. ארצות הברית מעוניינת לשמור באיראן כתובת, לפחות עד שייפתר עניין החומר המוסתר. זאת בעוד שבישראל מדברים על חיסול עלי ח'אמנאי ושינוי משטר ועניינים שארצות הברית לא מעוניינת בהם, כי יש בהם פוטנציאל של הסתבכות במלחמה ממשית נגד איראן מעבר לתקיפה האווירית נגד מתקני הנפט.

האם איראן תתקוף מטרות אמריקאיות באזור? קשה לדעת. מצד אחד יש את תרבות הכבוד של האייתוללות, אבל מצד שני יש את הפרגמטיות הפרסית. האייתוללות הם קנאי דת, והפרסים הם סוחרים בבזאר. מי יגבר? בקרוב נדע.

יש לשים לב לסין. יש לה אינטרס מובהק ביציבות המפרץ, בגלל שהכלכלה שלה תלויה בנפט האיראני. האייתוללות חייבים לשקול היטב אם לפגוע בבעלת בריתם הטובה ביותר. ידיעות מרוסיה דיברו על מטוסים סיניים שטסו מעל טורקמניסטן בדממת אלחוט. האם סיפקו לאיראן ציוד צבאי? אין לדעת, אבל כעת, אם סין תדרוש מהאייתוללות שלא לסגור את מצרי הורמוז, הם יהיו חייבים להקשיב.
אשר לרוסיה, ולדימיר פוטין מאבד בעל ברית למלחמה באוקראינה, אבל נראה שהוא אדיש. הוא מוכן "לתרום רעיונות לסיום המשבר", אבל לא מעבר לזה.

יש כמובן גם סכנה גדולה על סעודיה והמפרץ. הפגנת העוצמה האמריקאית יכולה להרגיע אותם, אבל הם ערים גם לסכנה, כי הלחצים בארצות הברית על דונלד טראמפ עדיין כבדים שלא להסתבך במלחמה באיראן מעבר למכות שהנחיתו על איראן.

האם איראן תתקוף מטרות אמריקאיות באזור? קשה לדעת. מצד אחד יש את תרבות הכבוד של האייתוללות, אבל מצד שני יש את הפרגמטיות הפרסית. האייתוללות הם קנאי דת והפרסים הם סוחרים בבזאר. מי יגבר?

חולשת סעודיה והמפרץ היא הפתח לברית ישראלית-ערבית עתידית, שהיא ה-GAME CHANGER האמיתי במזרח התיכון. אבל הבעיה כאן היא ממשלת ישראל הנסמכת על איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' – כאשר סעודיה לא יכולה להתקרב לישראל כל עוד השניים האלה הם הגורמים השולטים בממשלתה.

האם ארצות הברית תדרוש מישראל ליצור את התנאים לברית המזרח התיכון, כלומר: לוותר על שירותם של השניים לטובת הקמת ממשלה נורמלית בישראל?

לעניין זה יש חשיבות העומדת בפני עצמה בגלל גורם מזרח תיכוני עוצמתי חדש, שגם לו יהיה קשה לקבל את המציאות החדשה – טורקיה.

בסוף השבוע הופיע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בנאום חריף במיוחד נגד ישראל, והוא שוב העלה את ההגנה על מסגד אל-אקצא בראש סדר היום הטורקי.

עניין משולש טורקיה, סוריה וישראל ראוי לדיון נפרד שאליו נתפנה בהמשך, אבל עניין התפרעויות בן גביר ונוער הגבעות שלו בעיר העתיקה ובהר הבית, אשר עוררו את מבול אל-אקצא של חמאס, עלולים לעורר את ארדואן כמגן המקומות הקדושים לאסלאם – וזה סיפור חדש לגמרי.

כעת, כשרוב מטרות המלחמה המקוריות הושגו, כשטורקיה מופיעה באופק כאתגר אסטרטגי חדש, וכשארצות הברית הופיעה כמי שיכולה להוביל את העימות מול איראן בהקשרים הגלובליים שלו – אולי הגיע הזמן שישראל תשקול את סוף המלחמה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.