קראתי את פסק דינו המקיף של בג"ץ בפרשת פיטוריו הבלתי חוקיים של ראש שב"כ, רונן בר. פסק דין מרתק. ועצוב מאוד.

במקביל אני מתבשר על מעצרי שווא נוספים של מוחים נגד ההפיכה המשטרית, נגד הזוועה ברצועה ונגד הפקרת החטופים.

אני מבין שעכשיו מפגינות נגד הפקרת החטופים נעצרות וגם נבדקות בעירום לצורך השפלה (כי אין סיבה אחרת חוץ מהשפלה). רותח. אנחנו מנסים לטפל בזה.

אני מתבשר על מעצרי שווא נוספים של מפגינים. אני מבין שעכשיו מפגינות נגד הפקרת החטופים נעצרות וגם נבדקות בעירום לצורך השפלה (כי אין סיבה אחרת חוץ מהשפלה). רותח. אנו מנסים לטפל בזה

אני מתבונן בנתוני ההרוגים ברצועה. הייתה יממה אחת עם 112 הרוגים. לפניה הייתה יממה של 144 הרוגים משם. תמונות ילדים קטנים מתים. פעוטות. תינוקות. הם מתים. 7 גופות של שבעה אחים שנהרגו כולם ועכשיו הם מכוסים בתכריכים. מה עוד ניתן לומר?

אם הפסקת האש עם איראן אכן תישמר, תוך שאנו שומרים לעצמנו את הזכות לתקוף במקרה של הפרה, ואם יש הפסקת אש עם חזבאללה תוך שאנו שומרים לעצמנו את הזכות כנ"ל – אז למה לא לעשות כן ברצועה תוך שחרור חטופינו, סיוע בהכנסת שלטון פלסטיני וערבי מתון וחלופי ותחילת שיקום הרצועה החרבה? התשובה היא כמובן פוליטית-משיחית. איך אמר מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש שב"כ, דוד זיני? משיחיות אינה מילה גסה.

מזהה בסרטונים את מוקדי התפוצצות הטילים האיראניים בערים שאני מכיר. מזהה את מוקדי ההרס (ת"א, רחובות, נס ציונה, ראשון לציון). החורבן עצום בהיקפו. הלב יוצא לנפגעים. למשפחות ההרוגים. לפצועים. למי שבתיהם הוחרבו. כה רבים. והבוקר זו שוב באר שבע.

רואה את קמפיין פולחן האישיות המפחיד לראש הממשלה בתקשורת התעמולה וברשת החברתית. קורא על הקמפיין שנפתח לביטול משפטו הפלילי. אני לא רוצה שנהיה דיקטטורה פונדמנטליסטית רקובה ומושחתת. אני לא רוצה להיות המשטר האיראני. אני רוצה דמוקרטיה ישראלית. אבל ההפיכה המשטרית הישראלית בשיאה.

רואה את קמפיין פולחן האישיות המפחיד לנתניהו בתקשורת וברשתות וזה שנפתח לביטול משפטו הפלילי. אני לא רוצה שנהיה דיקטטורה פונדמנטליסטית רקובה ומושחתת. אני לא רוצה להיות המשטר האיראני

ואני עייף. איטי. מחר אחזור לקרוא באיטיות פסקי דין נוספים של בג"ץ שמלמדים על הנסיגה הדמוקרטית החמורה. אקרא שוב על מספרי ההרוגים הפלסטינים ברצועה מתינוק עד קשישה. אביט במספר המבעית של 1922 נרצחים והרוגים ישראלים מאז 7 באוקטובר (לא יותר, אלוהים. לא יותר אם אפשר). אצל הפלסטינים מדובר בעשרות אלפים. המספר הרשמי הוא כ-56 אלף. בפועל, יש להוסיף לכך לכל הפחות אלפי מתים נוספים. הרצועה חרבה. כולם עקורים. ואין תשתיות. אין קיום מינימלי.

ויש לנו עוד 50 חטופים ישראלים ברצועה: 28 מתוכם מתים. 20 אחרים חיים בתופת. ויש חשש לחיי שניים נוספים. לא מפסיק לחשוב עליהם. 20 ישראלים ובני אנוש כמוני וכמוך. אולי אפילו 22. כמה אפשר?

לא, אני לא מצליח להרגיש אופוריה. הפוך. למה? הנה התשובה:

• הדהירה לדיקטטורה.
• פולחן האישיות.
• פשעי המלחמה ברצועה.
• החטופים בגיהינום ארגון הטרור חמאס.
• ההיבריס הנורא.
• ההתנגדות להפיכה המשטרית שנחלשה מאוד בזמן המלחמה נגד איראן.
• בגדה יש משטר אפרטהייד לכל דבר.
• קואליציה פשיסטית בשיתוף פעולה עם אנשי אופוזיציה לא כל כך חכמים מובילה אותנו להתאבדות בדרך להדחת חבר הכנסת איימן עודה.
• ובכלל לא ברור אם תכנית הגרעין הצבאי האיראני עוכבה או דווקא תואץ. אני מקווה מעומק לבי שהיא עוכבה. אני לא יודע.
• ותהליך הפשיזציה כאן לא נותן מנוח. זה מבעית.
• ופגיעות הטילים מאיראן עצומות ואיומות. 30 הרוגים ישראלים. חורבן אדיר.

ואני עייף. איטי. מחר אחזור לקרוא באיטיות פסקי דין נוספים של בג"ץ שמלמדים על הנסיגה הדמוקרטית החמורה. אקרא שוב על מספרי ההרוגים הפלסטינים ברצועה מתינוק עד קשישה

אני באמת שמח שפגענו אנושות בחזבאללה. אני באמת אשמח למען האיראנים אם משטר הדיכוי שלהם יקרוס. כלא אוויאן הוא מקום נורא. מטה הבסיג' הוא מקום נורא. אלו מוקדי התעללות באזרחים שמבקשים חיי חופש. זהו באמת משטר בלהות שצריך לאחל לו כל רע. אבל אלו אנחנו שדוהרים לאותו מתחם. מתחם הדיקטטורה המושחתת, הרקובה והפונדמנטליסטית. תהליך מואץ.

מכיוון שאני לא מומחה, אני שואל את עצמי שאלות קשות לגבי התקיפה באיראן. אם זה אכן ימנע או יעכב תכנית גרעין צבאית או חלילה להפך. כי הרבה שקרים מתגלים. הרבה סימני שאלה. ולגבי עיתוי התקיפה באיראן? צר לי. אבל עיתוי שמגיע בתחילת חקירה נגדית מביכה ומבישה של ראש הממשלה – ובחסותו מואצת ההפיכה המשטרית – אינו יכול לזכות באמוני.

ואתמול, בבוקר ההכרזה על הפסקת האש – 4 אזרחים יקרים בבאר שבע קיפחו את חייהם מפגיעת טיל איראני שהחריב 7 בניינים, ואחרים נפצעו.

כן, באמת אשמח למען האיראנים אם משטרם יקרוס ובמקומו ינסוק משטר דמוקרטי שמגן על חירויות אדם ולא רומס אותן. זה ישמח אותי למען כל המזרח התיכון אם ייכונו כאן דמוקרטיות. ישמח אותי אם ממשל חמאס הנורא ייעקר מהרצועה.

אבל גם למעננו אשמח אם נצליח לכונן כאן דמוקרטיה של ממש. הרי אין דמוקרטיה עם החזקת מיליונים בגדה ללא זכויות אזרח. ואנחנו מנסים לבלום את הפיכת המשטר בקו הירוק לדיקטטורה (כאילו אפשר עוד להבחין בין מדינת ישראל בקו הירוק למדינת ישראל השולטת בגדה).

זו סכנה קיומית עצומה ומכאיבה שהולכת ומתממשת תחת ערפל הקרב וגם תחת ערפל הפסקת האש השברירית. זה קורם עור וגידים.

אשמח למען האיראנים אם משטרם יקרוס ובמקומו ינסוק משטר דמוקרטי שמגן על חירויות אדם ולא רומס אותן, ואם ייכונו דמוקרטיות באזור, אבל גם למעננו אשמח אם נצליח לכונן כאן דמוקרטיה של ממש

מתחשק לצעוק. להעיר את האנשים. אל תהיו כבשים. אל תהיו עדר. אבל אולי בכלל גם אני ישן. אולי הכל זה חלום. הקול, בכל אופן, לא יוצא לי מהפה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.