הפסקת האש מול איראן הסירה לעת עתה את איום הטילים והכטב"מים, אך סכנה חדשה מרחפת מעלינו: הסכנה לפוליטיזציה של המודיעין ולעיוות תמונת המציאות העומדת בבסיס קבלת ההחלטות והשיח הציבורי בכל הנוגע לתוצאות המערכה מול איראן.

המערכה על ה-BDA (Battle Damage Assessment) – המונח המקצועי לתיאור הניסיון להעריך את תוצאותיה של פעולה צבאית בכלים מודיעיניים – החלה עוד בטרם שקע האבק על המערכה הצבאית לפגיעה בתכנית הגרעין של איראן. האות לפתיחתה ניתן למעשה בהכרזה של הנשיא דונלד טראמפ כי המפציצים האמריקאיים השמידו לחלוטין את אתרי הגרעין בפורדו, נתנז ואספהאן.

המערכה על הערכת תוצאות הפעולה הצבאית בכלים מודיעיניים – החלה בטרם שקע האבק על המערכה הצבאית לפגיעה בתכנית הגרעין של איראן, בהכרזת טראמפ כי המפציצים האמריקאיים השמידו את אתרי הגרעין

בעקבות ההצהרה המקדמית והפומפוזית של טראמפ, מקורות בפנטגון הדליפו לתקשורת טיוטת דו"ח של מודיעין ההגנה האמריקאי, לפיה ההפצצות האמריקאיות הסיגו את תכנית הגרעין לכל היותר בחודשים ספורים.

במטרה להדוף טענות על כישלון – או לכל היותר הצלחה מוגבלת, ממשל טראמפ גייס תמיכה ממגוון מקורות. כך למשל, הבית הלבן פרסם הצהרות מפי ראש ה-CIA, ג'ון רטקליף ("תכנית הגרעין של איראן נפגעה קשות"), ראשת משרד המודיעין הלאומי, טולסי גבארד ("מתקני הגרעין נהרסו"), ובאופן חסר תקדים – גם מטעם הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית ("היכולת של איראן לפתח נשק גרעיני עוכבה בשנים רבות").

להערכת התוצאות של המערכה הצבאית נגד תכנית הגרעין של איראן משמעויות מדיניות וביטחוניות כבדות משקל. מבחינת ישראל, מדובר בשאלה כמעט קיומית: האם משטר שקורא להשמדתה יוכל לפתח נשק גרעיני, או לא; ואם כן, בתוך כמה זמן. ומבחינת ארצות הברית, הרי שכושר ההרתעה שלה עומד למבחן, כאשר עיני כל העולם – ובפרט, עיני בייג'ינג, מוסקבה ופיונגיאנג – נשואות לטהראן.

אך מעבר לכך, בהערכת תוצאות המערכה באיראן טמונות גם משמעויות פוליטיות דרמטיות. אחרי שנטל סיכון והכניס את המדינה בהפתעה למלחמה עם מעצמה אזורית וחשף את העורף הישראלי למתקפת טילים שלא הייתה כדוגמתה ואשר גרמה למותם של 29 בני אדם ולנזק רחב היקף לרכוש – בנימין נתניהו יצטרך להוכיח לציבור שההימור השתלם.

ההצלחה הצבאית מול איראן היא אבן דרך מרכזית במאמציו של נתניהו לשיקום מורשתו, שנפגעה בשבעה באוקטובר; וככל שנתקרב לבחירות, כך צפוי לגבור עניינו בשיווק תמונת ניצחון על פני עניינו בהתרעה מפני ניסיונות השיקום של תכנית הגרעין האיראנית, וסיכולם.

להערכת תוצאות המערכה באיראן יש גם משמעויות פוליטיות דרמטיות. אחרי סיכון הכניסה בהפתעה למלחמה עם מעצמה אזורית וחשיפת העורף למתקפת טילים קטלנית, נתניהו יצטרך להוכיח שההימור השתלם

גם מבחינת טראמפ, כעומק הסיכון הפוליטי שהוא נטל, כך גודל הרווח הפוליטי שהוא מקווה לגרוף. נשיא המעצמה החזקה בעולם צריך להציג ניצחון צבאי מהיר ומוחלט. כך דורש האגו וטווח הקשב שלו, וכך דורשים אנשי האגף הבדלני במפלגה הרפובליקאית שהתנגדו להרפתקה צבאית נוספת במזרח התיכון.

מכאן שהלחצים הפוליטיים על ארגוני המודיעין בישראל ובארצות הברית לספק תמונת מודיעין מהירה ומשביעת רצון צפויים להיות כבדים – אולי כבדים מנשוא – בשבועות ובחודשים הקרובים. זאת, בזמן שהערכת הנזק צפויה להיות עמלנית ומורכבת, כשם שהמערכה עצמה כיוונה לפגיעה מורכבת ורב-ממדית באיראן, לרבות באתרי הגרעין, במכוני מחקר, במדענים, בגופי הביטחון והצבא ובמטרות שלטון.

בישראל, סכנת הפוליטיזציה – קרי ההתערבות הפוליטית בתהליכי העבודה ובשיקולים המקצועיים –אורבת לארגוני המודיעין מזה זמן. הממשלה הנוכחית כבר הוכיחה שהיא מעוניינת להגביר את השליטה ולהדק את האחיזה בשירותים החשאיים, תוך ניצול הכישלון הקולוסלי בשבעה באוקטובר כאמתלה לרפורמות.

החל בהצעת החוק להקמת גוף הערכת מודיעין חדש במשרד ראש הממשלה, עבור דרך הנזיפה בראש אמ"ן על שהזהיר מפני ההשלכות השליליות של תכנית טראמפ לרצועת עזה, וכלה בניסיון לפטר את ראש השב"כ, רונן בר, ולמנות לו מחליף "מטעם".

בר הביע חשש כי מחליפו יהפוך את השב"כ לכלי שרת בידי הממשלה והעומד בראשה, וגיבה זאת בתצהיר לבית המשפט בו חשף כי נתניהו הפציר בו לחתום על חוות דעת שתמנע את קיום העדות במשפטו מטעמי אבטחה. נתניהו עצמו נותן משנה תוקף לחששות הללו בכך שהוא עושה שימוש חוזר ונשנה בראשי אמ"ן והמוסד כדי להשתחרר מהעדות.

הלחצים הפוליטיים על ארגוני המודיעין בישראל ובארה"ב לספק תמונת מודיעין מהירה ומשביעת רצון צפויים להיות כבדים – אולי כבדים מנשוא. זאת, בזמן שהערכת הנזק צפויה להיות עמלנית ומורכבת

אמנם, ארגוני המודיעין הישראליים הפגינו ממלכתיות ועמידות בפני לחצים פוליטיים לאורך ההיסטוריה וגם בעת הזו. אולם, גם להם יש אינטרסים ארגוניים ופוליטיים, ומאז השבעה באוקטובר גם הם מעוניינים בשיקום האמון הציבורי בהם ובמירוק המורשת. כך לדוגמה, לפני התקיפה באיראן, בשונה ממקרים קודמים ומסוגיות אחרות, דוגמת המערכה הצבאית להכרעת חמאס או המשא ומתן לשחרור החטופים, הציבור לא נחשף לחילוקי דעות בין הדרגים הפוליטיים לדרגים המקצועיים, ובינם לבין עצמם.

אך כעת, כאשר אינטרסים מדיניים וביטחוניים רבי משמעות מוטלים על הכף, עליהם – יותר מתמיד – להדוף את הלחצים הפוליטיים ולשקף את תמונת המודיעין כפי שהם מבינים אותה, על הפערים, הסייגים והעמימות שאופפים אותה. עליהם לדבוק באתיקה וביושרה המקצועית שלהם, לאפשר שיח פתוח והשמעת דעות אחרות, לשמור על עצמאותם מול הדרג הפוליטי ועל התחרות הבריאה ביניהם, ובמקביל לשתף ביניהם מידע כדי להחזיק בתמונה כמה שיותר שלימה.

גם אחרי השבעה באוקטובר, הציבור הישראלי ממשיך לתת אמון רב בארגוני המודיעין. הציבור קשוב להערכות המודיעין ומעניק להן חשיבות יתרה. במחקר שביצעתי לאחרונה עם ד"ר אבישי בן-ששון גורדיס מהאוניברסיטה העברית וד"ר אלון יקטר מאוניברסיטת תל-אביב, מצאנו, שעל אף הקיטוב הפוליטי החריף המפלג את החברה הישראלית, חשיפה לדיון ענייני בין הממשלה לדרג המודיעיני יכולה להטות את דעת הקהל לטובת הערכת המודיעין בקרוב ל-30% – אפילו בסוגיות המדיניות הבוערות ביותר. עם זאת, חשיפה לדיון לא ענייני, הכולל הדלפות מגמתיות והשמצות שנתפסות כהפרה של הנורמות הממלכתיות, יכולה לצמצם את התמיכה בעמדת המודיעין לכ-20%.

כלומר, אם על ארגוני המודיעין מופעלים לחצים לעוות ולסלף את תמונת המציאות בשירות הפוליטיקאים, הם יכולים לשתף אותה עם הציבור; והיה עדיף לו הייתה להם במה מקובלת ומכובדת לעשות זאת, בדומה לזו שיש לסוכנויות המודיעין האמריקאיות הנדרשות לפרסם דו"חות עתיים ולהופיע בפני הקונגרס והסנאט.

אם על ארגוני המודיעין מופעלים לחצים לעוות ולסלף את תמונת המציאות בשירות הפוליטיקאים, הם יכולים לשתפה עם הציבור; עדיף מעל במה מכובדת, בדומה לזו שיש לסוכנויות המודיעין האמריקאיות

במדינה כמו ישראל, שהיא דמוקרטיה תוססת ופלורליסטית, המתמודדת עם שלל איומים ביטחוניים, סכנת הפוליטיזציה של המודיעין היא מוחשית ומהותית. כדי להתמודד אתה, על ארגוני המודיעין לדבוק בנורמות המקצועיות המקובלות ועל המחוקקים לבסס נורמות של פיקוח ודיון ציבורי נוקב ואחראי בהערכות מודיעין.

ד"ר אופק רימר הוא עמית פוסטדוקטורט במכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומנהל הפורום הישראלי ללימודי מודיעין (פיל"ם).