באפריל 2024, תחת מתקפת הטילים של איראן על ישראל, נפגעה ילדה כבת 7 תושבת הכפר הלא מוכר אל-פורעה בנגב. ביישוב שבו היא מתגוררת לא הייתה התרעה, לא היה מיגון והקהילה כולה נותרה חשופה לאיום ירי הטילים.

ביוני 2025, במהלך 12 ימי המלחמה בין ישראל לאיראן, שוב נורו טילים מאיראן ושוב אזורים רבים ותושבים רבים בישראל נותרו ללא הגנה ובהם כ-85,000 תושבי הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב, שהם תושבי המדינה ואזרחיה.

ביוני 2025, ב-12 ימי המלחמה עם איראן, שוב נורו טילים מאיראן ואזורים ותושבים רבים בישראל נותרו ללא הגנה. בהם כ-85,000 תושבי הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב – שהם תושבי המדינה ואזרחיה

אלו תושבים שמציאות חייהם מורכבת ממילא בהיעדר תשתיות בסיסיות כמו חשמל ומים, בנגישות מוגבלת לשירותים חיוניים ובהיעדר תכנון מוסדר. כתוצאה מכך שאין תכנון מוסדר אין מבני קבע, ולכן אין לתושבים בביתם מיגון תקני מפני ירי רקטות, טילים וכטב"מים.

בעתות חירום ובפרט מאז השבעה באוקטובר 2023, מציאות חייהם של תושבים אלו נעשתה קשה שבעתיים וכמעט בלתי אפשרית. בהיעדר אמצעי מיגון כלשהם לרבות אמצעי מיגון תקני, ראוי, אפקטיבי וזמין בקרבת מקום מגוריהם ובהיעדר מערכות אזעקה ותחת איום הריסות בתים, עשרות אלפי גברים, נשים וילדים נותרים חסרי הגנה ממשית.

המציאות הזו לא נולדה ביום אחד, מדובר בתוצאה של אפליה מתמשכת ורבת שנים ואולם דווקא ברגעי המבחן של המדינה כמו אלו שידענו בשנה ותשעה חודשים האחרונים ובעצימות גבוהה בחודש יוני האחרון, תחת מתקפת הטילים מאיראן, נחשפת חשיבותו של מענה מערכתי, אחראי ומכליל של המדינה לכלל אזרחיה.

במציאות המתוחה והלא יציבה שבה אנו חיים, כאשר סכסוכים אלימים תכופים צפויים להמשיך כאן – עד שנגיע לפתרון מדיני לסיום הסכסוך, האחריות לשמור על חיי כלל האזרחים, מכל יישוב ומכל קהילה – היא אתגר לאומי ראשון במעלה.

וכמו תמיד, בעתות מלחמה, האוכלוסיות שמופלות לרעה בימים כתיקונם סובלות עוד יותר בזמן מלחמה.

בעתות חירום, בהיעדר אמצעי מיגון לרבות אמצעי מיגון תקני, ראוי, אפקטיבי וזמין בקרבת מגוריהם, ובהיעדר מערכות אזעקה ותחת איום הריסות בתים, עשרות אלפי גברים, נשים וילדים נותרים חסרי הגנה ממשית

בין האוכלוסיות הסובלות – האוכלוסייה הבדואית ובפרט הנשים הבדואיות מהכפרים הלא-מוכרים בנגב, חלק גדול מהן פחות ניידות, הן אלו שנשארות בכפר עם הילדים ונותרות חשופות להיעדר מיגון ונאלצות להתמודד עם המצב שנוצר ועם הסכנה והדאגה לילדים ולקשישים. בזמן ירי, הן אלו שמנסות לארגן שגרת חירום בתנאים כמעט בלתי אפשריים ועליהן להתמודד עם תחושה קבועה של חוסר מוגנות והישארות "מאחור".

אין מדובר בסוגיה של תשתיות בלבד. מדובר בסוגיה של אמון, של שייכות, ושל ביטחון חברתי. ואמנם, מאז השבעה באוקטובר 2023 התקיימו מספר ישיבות בוועדות הכנסת השונות בנושא. בעקבות עתירה של ארגוני חברה אזרחית, הוצבו מספר גלילי בטון ועשרות מיגוניות, והודות לארגוני חברה אזרחית ופילנתרופיה ביוזמות פרטיות הוצבו אמצעי התגוננות נוספים. אולם, רוב רובם של תושבי הכפרים הבדואים הלא-מוכרים, ובהם נשים וילדים, עדיין נותרים ללא אמצעי מיגון זמינים מפני מתקפות רקטות וטילים.

יותר מזה, בחלק מהמקרים, אמצעי המיגון שנוספו אינם תקניים וכוללים מיגון מסוג "הסקו" – מתחם הבנוי משקי חול ללא תקרה, שלפי פיקוד העורף אינו יכול להגן על התושבים מפגיעה ישירה, ושעד כה אף לא הוסבר לתושבים כיצד ניתן להתגונן באמצעותו.

לכן, לצד ההשקעה שמדינת ישראל כבר מבצעת בהגנה על העורף, יש להרחיב את המבט ולכלול מתן המענה גם לתושבי ולתושבות הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב. את הפתרונות יש לגבש יחד עם תושבי ותושבות הכפרים, כדי לתת מענה לצרכים המגוונים, ובשיתוף עם ההנהגה המקומית וארגוני החברה האזרחית הפועלים בנגב ומכירים את הצרכים ואת הדרכים האפקטיביות לתת להם מענה.

בין האוכלוסיות הסובלות – האוכלוסייה הבדואית ובפרט הנשים הבדואיות מהכפרים הלא-מוכרים בנגב, חלקן הגדול פחות ניידות – נשארות בכפר עם הילדים ונותרות חשופות להיעדר מיגון ונאלצות להתמודד עם הסכנה

דווקא בעת הזו, למדינה יש הזדמנות אמיתית להוביל תיקון: לאפשר הרחבה של מעגל ההגנה על כלל היישובים במדינה, לצמצם פערים היסטוריים ולהעביר מסר ברור של שותפות וראיית כלל תושבי הנגב כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

הגיעה העת לדאוג לכך שמיגון תקני יהיה נגיש ובהישג יד עבור כל אזרחי ותושבי המדינה, תוך מתן תשומת לב ייחודית לאוכלוסיות שהפליה וחסמים שהמדינה מציבה מונעים מהם מיגון. זהו צעד מתבקש בבניית חוסן אזרחי משותף והאחריות צריכה להיות בידיים של המדינה.

חנאן אלסאנע, עורכת דין לזכויות אדם, פמיניסטית ופעילה חברתית פוליטית בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי החל מנובמבר 2024. בשנה האחרונה חנאן הייתה ממקימות החמ"ל המשותף היהודי-ערבי ברהט, שהוקם מיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר וסיפק סיוע הומניטרי לאלפי משפחות יהודיות וערביות שנפגעו כתוצאה מהמתקפה. הובלתה בתקופה זו זיכתה אותה בפרס אבירת השלום של מרכז פרס לשלום ולחדשנות לשנת 2024 ובאות החיים המשותפים של יוזמות אברהם לשנת 2024.