מעומקה של מציאות כואבת ומדממת של מלחמה בלתי נגמרת, הגיע הזמן להשמיע קול אחר, קול של נשים שמאמינות שדווקא עכשיו, מתוך ההרס, הכאב והקושי – אפשר וצריך להתחיל לבנות פה משהו אחר. לא רק לשקם את ההרס, אלא לשרטט כיוון חדש: עתיד של ביטחון, כבוד הדדי, הכרה בכאב ובצרכים, שלום ויותר נשים במוקדי קבלת החלטות.
לאחר קרוב לשנתיים של מלחמה, בעוד 48 חטופים עדיין מוחזקים בעזה, כשמאות אלפי עקורים נאלצים שוב לעזוב את בתיהם בתנאים לא אנושיים, לא ברור לאן, והפצצות בלתי פוסקות מרעידות את עזה ואת דרום הארץ ומאות א.נשים נהרגים בכל יום, אין ברירה אלא לחשוב אחרת ולפעול אחרת ולהאמין שהכאב העמוק והשנאה היוקדת לא יכולים להוות בסיס למדיניות.
חנאן אלסאנע, עורכת דין לזכויות אדם, פמיניסטית ופעילה חברתית פוליטית בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי החל מנובמבר 2024. בשנה האחרונה חנאן הייתה ממקימות החמ"ל המשותף היהודי-ערבי ברהט, שהוקם מיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר וסיפק סיוע הומניטרי לאלפי משפחות יהודיות וערביות שנפגעו כתוצאה מהמתקפה. הובלתה בתקופה זו זיכתה אותה בפרס אבירת השלום של מרכז פרס לשלום ולחדשנות לשנת 2024 ובאות החיים המשותפים של יוזמות אברהם לשנת 2024.
אלה אלון, מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי) - משפטניות למען צדק חברתי, היא עורכת דין ופעילה פמיניסטית, אשר כיהנה במגוון תפקידים במגזר הציבורי ובחברה האזרחית. אלה מובילה משנת 2019 את העמותה, המקדמת שוויון וצדק לנשים עבור נשים הסובלות מאפליה כפולה מסיבות חברתיות, גיאוגרפיות, לאומיות, אתניות וכלכליות.
באפריל 2024, תחת מתקפת הטילים של איראן על ישראל, נפגעה ילדה כבת 7 תושבת הכפר הלא מוכר אל-פורעה בנגב. ביישוב שבו היא מתגוררת לא הייתה התרעה, לא היה מיגון והקהילה כולה נותרה חשופה לאיום ירי הטילים.
ביוני 2025, במהלך 12 ימי המלחמה בין ישראל לאיראן, שוב נורו טילים מאיראן ושוב אזורים רבים ותושבים רבים בישראל נותרו ללא הגנה ובהם כ-85,000 תושבי הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב, שהם תושבי המדינה ואזרחיה.
חנאן אלסאנע, עורכת דין לזכויות אדם, פמיניסטית ופעילה חברתית פוליטית בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי החל מנובמבר 2024. בשנה האחרונה חנאן הייתה ממקימות החמ"ל המשותף היהודי-ערבי ברהט, שהוקם מיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר וסיפק סיוע הומניטרי לאלפי משפחות יהודיות וערביות שנפגעו כתוצאה מהמתקפה. הובלתה בתקופה זו זיכתה אותה בפרס אבירת השלום של מרכז פרס לשלום ולחדשנות לשנת 2024 ובאות החיים המשותפים של יוזמות אברהם לשנת 2024.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אשמתם….
מי שחיי כמו פיראט בלי אישור שיישא בתוצאות…
יש ערבים שאני מכיר אישית שעזבו את חיי הפיראטיות ועברו לגור כמונו חוקי עם תז ישראלי במדינת ישראל תחת חוקים ישראלים ותנאים ישראלים …
מה המוסר השכל שוב??? מי שחיי כמו פיראט שלא יבכה שהוא יסיים את חייו כמו ג'אק ספארו
הכרה בכפרים צריכה להיות הדדית. אי אפשר שאנשים יגורו איפה שבא להם, ללא תמ"ע ללא תב"ע ובהסתמך על קושאן שקיים או לא קיים. אצלי בבית, חוקי, שקניתי בכסף מלא, אם אני רוצה לפתוח חלון או לכרות עץ, שלי, אני חייב אישורים.
רוצים בתי ספר, תאורה, מדרכות, פינוי אשפה, מקלטים, ממד"ים? הסדירו את המגורים שלכם, כמו הערים והיישובים שסביבכם, שלמו ארנונה ותקבלו.
"היינו זקוקים להנהגה נשית שתישיר מבט למציאות ותכיר בכאב, לא תכחיש ולא תשקר. שתילחם על החיים ולא על הפוליטיקה […] ואם היו לנו יותר נשים במוקדי ההחלטות, כבר היינו מקבלים בחזרה את כל החטופים […] לאורך הדרך הזאת פגשתי נשים אמיצות שקמות ומתנגדות לגורל שהממשלה גוזרת עלינו, אמהות שנאבקות עד הקצה – ואפילו מעבר לו […] תמו הזמנים בהם משתיקים אותנו, אנחנו לא מחכות יותר שמישהו יכריע את גורל הילדים שלנו".
את הדברים מעוררי ההשראה נשאה עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, בהפגנה ליד הקריה, ב-8 במרץ – יום הנשים הבינלאומי. דבריה החשובים והכואבים משקפים באופן אינטואיטיבי את התובנה אשר לה בסיס מחקרי ועיגון משפטי ובינלאומי – הסיכוי להסכם מדיני וביטחון אזורי גדל, כאשר נשים מכל קבוצות האוכלוסייה הן חלק מרכזי בהובלת תהליך המו"מ וההחלטות הפוליטיות.
אלה אלון, מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי) - משפטניות למען צדק חברתי, היא עורכת דין ופעילה פמיניסטית, אשר כיהנה במגוון תפקידים במגזר הציבורי ובחברה האזרחית. אלה מובילה משנת 2019 את העמותה, המקדמת שוויון וצדק לנשים עבור נשים הסובלות מאפליה כפולה מסיבות חברתיות, גיאוגרפיות, לאומיות, אתניות וכלכליות.
חנאן אלסאנע, עורכת דין לזכויות אדם, פמיניסטית ופעילה חברתית פוליטית בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי החל מנובמבר 2024. בשנה האחרונה חנאן הייתה ממקימות החמ"ל המשותף היהודי-ערבי ברהט, שהוקם מיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר וסיפק סיוע הומניטרי לאלפי משפחות יהודיות וערביות שנפגעו כתוצאה מהמתקפה. הובלתה בתקופה זו זיכתה אותה בפרס אבירת השלום של מרכז פרס לשלום ולחדשנות לשנת 2024 ובאות החיים המשותפים של יוזמות אברהם לשנת 2024.
טבח שבעה באוקטובר והמלחמה הנוראית שפרצה בעקבותיו זימנו ועודם מזמנים מבחנים קשים ואתגרים מורכבים ליושבות וליושבי הארץ הזו. בתוך המציאות החשוכה שבה מצאנו את עצמנו, מהר מאד התגלו נקודות אור של אנשים ונשים מכל חלקי החברה. אלה שבאופן מיידי ואינטואיטיבי בחרו לקום ולפעול למען אלו שהיו זקוקים לתמיכה וסיוע. והיו גם את אלה שראו את ההזדמנות לחבר בין קהילות שונות ובהן החברה הערבית והיהודית.
תוך ימים ספורים מהמתקפה הקשה, הקמנו עם ארגונים נוספים חמ"ל משותף ברהט – נשים וגברים יהודים וערבים שעבדו יחד, כתף אל כתף, לסייע למשפחות משני צדי המתרס. אספנו תרומות, גייסנו מתנדבים, והעברנו אלפי סלי מזון למשפחות שנפגעו בשבעה באוקטובר – יהודיות וערביות כאחד.
חנאן אלסאנע, עורכת דין לזכויות אדם, פמיניסטית ופעילה חברתית פוליטית בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי החל מנובמבר 2024. בשנה האחרונה חנאן הייתה ממקימות החמ"ל המשותף היהודי-ערבי ברהט, שהוקם מיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר וסיפק סיוע הומניטרי לאלפי משפחות יהודיות וערביות שנפגעו כתוצאה מהמתקפה. הובלתה בתקופה זו זיכתה אותה בפרס אבירת השלום של מרכז פרס לשלום ולחדשנות לשנת 2024 ובאות החיים המשותפים של יוזמות אברהם לשנת 2024.
אלה אלון, מנכ"לית שותפה בעמותת איתך معك (מעכי) - משפטניות למען צדק חברתי, היא עורכת דין ופעילה פמיניסטית, אשר כיהנה במגוון תפקידים במגזר הציבורי ובחברה האזרחית. אלה מובילה משנת 2019 את העמותה, המקדמת שוויון וצדק לנשים עבור נשים הסובלות מאפליה כפולה מסיבות חברתיות, גיאוגרפיות, לאומיות, אתניות וכלכליות.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.
מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות אחרונות
ביום שני בבוקר בחר פרשן חדשות 12 עמית סגל למצות את הפרשנות שלו על הבחירות בהונגריה בציוץ ארוך למדי בחשבון ה-X שלו בשפה האנגלית, הפונה לקהל בינלאומי. בתרגום חופשי, סגל כתב:
האירוניה: מה שנתן לוויקטור אורבן כוח סוחף הוא עכשיו גם מה שריסק אותו – אותה שיטת בחירות אזורית שהוא עצמו תכנן.
אור רפל-קרויזר הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת תל אביב ומכהן כמדען הראשי של המרכז האינטרדיסצילפינרי לחקר הנתונים באוניברסיטה העברית
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
חוק עונש מוות למחבלים פלסטינים הוא חוק בלתי מוסרי בעליל, ויש לסרב לפעול לפיו. אמנם, ענישת מוות למחבלים אינה בבחינת רעיון חדש. זהו רעיון שכבר נבחן בעבר בארץ, ונפסל. הוא נפסל, בראש ובראשונה משום שעונש מוות אינו מהווה מהלך אפקטיבי, לא למחבלים ולא לרוצחים על דרך הכלל.
מחקרים אמפיריים מהעולם כולו מראים שהוצאה להורג אינה יוצרת הרתעה ממשית לטווח הארוך ולכן לא משיגה את מטרתה. ולהיפך: הוצאה-להורג מעוררת חלחלה וזעם ומגבירה רגשות של נקם ושנאה.
ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הטענה שעונש המוות הוא חמור באופן בלתי רגיל, ולכן איננו בסמכותנו כבני אדם, היא טענה שגויה – משני הצדדים במקביל. עונש המוות אינו חמור יותר מאשר, למשל, שלושה מאסרי עולם. יתירה מזו: במידה מסויימת מאסר עולם הוא עונש אכזרי בהרבה, משום שהוא כולל התעללות קשה. אנחנו כופים על אדם לשבת בתא קטן וצפוף לשארית חייו, ולצפות בטלויזיה בעיניים ריקות במשך 20 שעות ביממה. ללא חברים, משפחה, קריירה, או סיבה לחיות. זו התעללות שלא תאומן. עונש מוות מהיר הוא הרבה יותר רחום ויותר אנושי, הן כלפי הנידון והן כלפי משפחתו.
יש שיגידו: ולמרות זאת, אנחנו כבני אדם עשויים לעשות טעויות, ולכן לא נוכל לגזור דין מוות. התשובה פשוטה: ואם היינו גוזרים עליו מאסר עולם והתגלה שזו טעות. האם נוכל להחזיר לאדם 20 שנה מחייו? האם נוכל להחזיר לו את עלומיו? האם נוכל להשכיח ממנו את הזיכרונות, ההשפלות, הרגשות שחווה בכלא? האם אנחנו אלוהים, שנגזול מאדם חצי מימי חלדו? ולמרות זאת, אנו נוטלים לעצמנו את החרות להטיל על אדם עונשים נוראיים. אין שום דבר בעונש המוות שהוא חריג ביחס לעונשים אחרים.
עניין נוסף שיש לדון בו הוא ההשפעה המוסרית עלינו, על מבצעי גזר הדין. דהיינו: אמנם הנידון ראוי לעונש מוות, אבל אנחנו כבני אדם מוסריים לא מוכנים לבצע גזר דין כזה. זוהי פשוט פסדו-מוסריות, שנועדה לכסות על נפש רכה מדי. מי שמרחם על מחבל, הוא בעצם מתאכזר לקורבנותיו. ומי שנפשו רכה מדי, הוא אינו מתאים לתפקיד שופט. המוסריות עצמה מחייבת את הריגתו של האיש. אם כי חשוב לומר שגזר הדין יבוצע באופן מהיר וחלק, ולא בסקילה או תלייה פומבית, משום שאיננו רוצים לראות בסבלו של האיש. לא עבורו – אלא עבורנו.
טענה נוספת מגיעה מהמחוזות הפרקטיים. דהיינו, האם עונש מוות הוא בכלל יעיל? זו שאלה מצויינת. בעבר האמינו שלא. כיום הדברים השתנו. להבנתי השבכ דווקא תומך כעת בעונש מוות – תחת תנאים מסויימים – ומסיבות פרקטיות. מוטב שנניח דברים אלו למומחים שמבינים את המציאות טוב יותר מאיתנו. טענה נוספת וחשובה, שלא הוזכרה בכתבה, היא היותו של האדם יצור אנושי בעל "צלם אלוהים". וכאן אכתוב בקצרה שאמנם כל אדם נולד עם צלם אלוהים, אבל בהחלט ניתן לומר שיש בני אדם שהרסו בעצמם את צלם האלוהים שלהם. למשל, חלק מהנוחבות. למשל רוצחי משפחת פוגל. בעיניי יש להתייחס אליהם כחיות ובהמות גם מבחינה משפטית. אלו לא בני אדם כלל. אז איפה בדיוק עובר הקו? אני לא יודע. אבל אני כן יודע – וגם אתם יודעים היטב – מי נמצא עמוק מעברו השני.
כעת נגיד כמה מילים על נקם. נקמה היא הבסיס לחברה אנושית ולמשפט בכלל. התחושה ש"אין דין ואין דיין" מובילה ישירות להתפרקות חברות אנושיות. בסופו של דבר מי שעומד מאחורי העונש הוא לא השופט אלא החברה כולה. ובמצב הנוכחי, החברה הישראלית דורשת עונש מוות. זו דרישה כוללת שמגיעה מכל שכבות העם. בסופו של דבר מי שקובע את הסוציולוגיה הוא העם, ומי שקובע את המשפט הוא הסוציולוגיה.
נסיים בפלסטינים: עצם העובדה שהוזכרו כאן הבלים כדוגמת משא ומתן והסכמי שלום, אומרת דרשני. המחבלים הפלסטינים לא אונסים ורוצחים בגלל כיבוש או הסכמי שלום. הם עושים זאת בגלל חינוך עמוק מאוד לדה-הומניזציה כלפי יהודים. אלו אנשים אידיאולוגיים מאוד, שמאמינים באמת ובתמים בזכותם לאנוס יהודיות כשלל מלחמה, ולהשתלט על העולם בשם האיסלאם. וכאן אנחנו מגלים סיבה נוספת לעונש מוות: יש אנשים עלי אדמות שהם מקולקלים לחלוטין, ואינם ברי שיקום. אין לנו אפילו את הציפייה שיבינו בעתיד את חומרת מעשיהם. אנשים כאלו יש להוציא להורג – לא רק עבור החברה אלא גם עבורם. כי עם כל הצער, זו הדרך היחידה להגן עליהם מפני עצמם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם