טילי נ"ט, נחילים של סירות, הצתות, חטיפות – לאחר הפוגה קצרה בתקיפות נגד אוניות סוחר הקשורות למערב בים סוף, הכריזו החות'ים בקול תרועה על חזרתם לזירה.
אלא שהפעם, כך נראה, שיטות הלחימה שלהם נעשו ברוטליות אף יותר מאלה שהעולם התרגל אליהן מאז נובמבר 2023. כעת, הימאים עצמם הופכים למטרות ישירות, ורוב הקורבנות הם אזרחים ממדינות מערביות.
העובדה הזו עשויה להצביע על הזדמנות – דווקא עבור מדינה שאינה מערבית – להתערב ולנסות לבלום את הברוטליות. האם הודו יכולה למלא את החלל שנוצר? האם טקטיקות הלחימה החדשות של החות'ים מהוות הזדמנות גיאו־פוליטית עבורה?
נראה כי ההצתה לא הייתה מקרית, אלא מהלך מתוכנן כחלק ממסע יחסי הציבור של החות'ים. האונייה עלתה באש, וצוות של 22 ימאים נאלץ לנטוש אותה
ב־6 ביולי, בזמן שהאונייה "Magic Seas" הפליגה בים סוף, גילו אנשי צוותה עד כמה רחוק הים הזה מלהיות קסום. האונייה, שנשאה את דגל ליבריה, שטה מול חופי אל־חודיידה, כאשר לפתע הוקפה במספר סירות קטנות ועליהן מורדים חות'ים חמושים. אלו החלו מייד לירות לעבר הספינה. השומרים המועסקים על הסיפון – שתפקידם להגן מפני תקיפות כאלה – לא הספיקו להגיב.
נראה כי ההצתה לא הייתה מקרית, אלא מהלך מתוכנן כחלק ממסע יחסי הציבור של החות'ים. האונייה עלתה באש, וצוות של 22 ימאים נאלץ לנטוש אותה. למרבה המזל, הם חולצו בידי אוניית סוחר אחרת. החות'ים, שתיעדו את עצמם, עלו על ה־Magic Seas, הניחו עליה חומרי נפץ, ירדו – וצפו בה שוקעת למצולות.
יום לאחר מכן הם תקפו שוב. "אוניית סוחר הותקפה בירי של טילי נ"ט מסירות קטנות", דיווחו ב־7 ביולי כוחות הסחר הימי של בריטניה (UKMTO). הפעם, המטרה הייתה נושאת המטען Eternity C – גם היא הניפה את דגל ליבריה – ששטה מול חופי אל־חודיידה.
חמושים חות'ים ירו עליה חמש טילי נ"ט, ולאחר מכן שלחו לעברה סירות לא מאוישות במהירות גבוהה. במקביל, שוגרו גם טילים בליסטיים וטילי שיוט.
ההתקפה נמשכה שעות, ללא רחמים. הצוות נאלץ לנטוש את הספינה, שהתוצאה לגביה הייתה דומה: Eternity C טבעה, בעוד שתיעוד ההרס הועלה, כרגיל, מצנעא.
ב־14 ביולי הופסקו החיפושים אחר המלחים הנעדרים. שמונה ימאים פיליפינים ושני מאבטחים חולצו מהמים. שבעה אנשי צוות פיליפינים נוספים, ימאי רוסי אחד ומאבטח הודי – נחשבים למתים
ב־14 ביולי הופסקו החיפושים אחר המלחים הנעדרים. שמונה ימאים פיליפינים ושני מאבטחים חולצו מהמים. שבעה אנשי צוות פיליפינים נוספים, ימאי רוסי אחד ומאבטח הודי – נחשבים למתים. ששת אנשי הצוות הנותרים, כולם אזרחים פיליפינים, מוחזקים כעת כבני ערובה בידי החות'ים.
בעל האונייה, שלא ביטח אותה מראש בביטוח ימי לעת מלחמה, צפוי להפסיד עשרות מיליוני דולרים. "ההתקפות החודש הצביעו על תיאום ונחישות חדשים – עם כוונה מכוונת להטביע אוניות", אמר ניל רוברטס, מזכיר ועדת המלחמה המשותפת של תעשיית ביטוח הספנות.
ואכן, המיליציה החות'ית פתחה בטקטיקות החדשות בדיוק כשהיה נדמה כי השקט מתחיל לחזור לים סוף.
"החות'ים פעלו בחכמה", אמר סיימון לוקווד, ראש תחום בעלי אוניות בחברת הביטוח ויליס. "ברגע שהאיום נראה כמתפוגג, וחברות הספנות הגדולות שקלו לשוב ולהפליג דרך ים סוף – שינוי הטקטיקה הזה עצר את המגמה".
ובצדק: מרבית בעלי האוניות הקשורים למערב כבר נמנעו מהפלגה דרך הים האדום, והעדיפו להסיט את המסלולים דרך כף התקווה הטובה – מסלול ארוך ויקר פי כמה. כעת, נראה כי ימשיכו להימנע מהנתיב המקורי.
אין זה מפתיע שב־10 ביולי אסרו הרשויות בפיליפינים על אוניות מאוישות בידי אזרחים פיליפינים להיכנס לים סוף ולמפרץ עדן
"רשת החות'ים כוללת כל חברה שספינותיה עגנו אי פעם בישראל", הסביר רוברטס. "זו אזהרה ברורה, שסביר להניח שתרתיע את כל מי ששקל לחזור לתעלת סואץ. יש דגלים מסוימים שלא נמצאים על הכוונת של החות'ים – ומעטים אחרים פשוט לוקחים את הסיכון".
למעט תקלות ירי מזדמנות מצד החות'ים, אוניות סיניות ורוסיות יכולות לסמוך על מעבר בטוח. אך עבור שאר הספינות, ניסיון לחצות את ים סוף הפך להימור מסוכן – כזה שעלול לעלות בחייהם של ימאים נוספים.
אין זה פלא שצוותים על אוניות השטות בים סוף החלו לשדר לחות'ים את אזרחותם, בניסיון נואש להגן על עצמם. אין זה מפתיע גם שב־10 ביולי אסרו הרשויות בפיליפינים על אוניות מאוישות בידי אזרחים פיליפינים להיכנס לים סוף ולמפרץ עדן.
מאחר שהפיליפינים היא המדינה המספקת את מספר הימאים הגבוה ביותר לתעשיית הספנות העולמית, המשמעות ברורה: עוד ועוד אוניות ייאלצו לסטות ממסלולן. אפילו בעלי האוניות ההרפתקנים ביותר ייאלצו כעת לחשוב פעמיים לפני שיבחרו לשוב ולחצות את ים סוף.
להודו יש צי ימי גדול, שהרשים לאחרונה את הקהילה הבינלאומית כאשר חילץ באומץ ימאים שנשבו בידי פיראטים סומלים. הודו היא כמובן גם מעצמה מדינית ההולכת ומתחזקת
ארה"ב ניסתה לבלום את מתקפות החות'ים באמצעות יירוט טילים ותקיפות אוויריות של מטרות חות'יות. גם בריטניה ומדינות אירופיות נוספות, השותפות בקואליציה האמריקאית, פועלות באותה הדרך.
הציים האירופיים ומבצע "Aspides" של האיחוד האירופי ממשיכים להגן על אוניות סוחר בים סוף – לא משום שאוניות אירופיות עדיין עושות שימוש במסלול הזה (מרביתן כבר עברו לנתיב הארוך) – אלא משום שזהו המעשה הנכון.
אך כל המאמצים הללו אינם עוצרים את החות'ים. מאחר שהם מחפשים תשומת לב עולמית, הם ימשיכו לתקוף אוניות – וכעת אף לפגוע פיזית באנשי צוות. הדבר צריך להדאיג במיוחד את הודו – המדינה השלישית בעולם במספר הימאים שהיא מספקת (אחרי הפיליפינים ורוסיה).
נוסף על כך, להודו יש צי ימי גדול, שהרשים לאחרונה את הקהילה הבינלאומית כאשר חילץ באומץ ימאים שנשבו בידי פיראטים סומלים. הודו היא כמובן גם מעצמה מדינית ההולכת ומתחזקת.
אף שהודו – המדינה המאוכלסת ביותר בעולם – טרם הלכה בעקבות הפיליפינים ואסרה על כניסת אוניות עם צוות הודי לים סוף, צעד כזה יישא עימו מסר תקיף ועוצמתי
להודו עשוי להיות תפקיד חשוב בתוך הכאוס הקטלני השורר כעת בים סוף. מרבית אוניות הסוחר כיום מאוישות לפחות בימאי הודי אחד. אף שהודו – המדינה המאוכלסת ביותר בעולם – טרם הלכה בעקבות הפיליפינים ואסרה על כניסת אוניות עם צוות הודי לים סוף, צעד כזה יישא עימו מסר תקיף ועוצמתי.
לחלופין, עם צי בן כ־130 אוניות, הודו יכולה לבחור לפעול בנחישות צבאית. היא עשויה להצטרף למבצע Aspides ולשלוח ספינות משלה לאזור. המבצע האירופי, שהציע לאחרונה להרחיב את שיתוף הפעולה עם הצי ההודי במאבק בפיראטים, בוודאי יברך על יוזמה כזו.
אם הצי ההודי יחל ללוות אוניות דרך ים סוף על בסיס קבוע – ולהגן עליהן מפני תקיפות חות'יות – יהיה קשה עוד יותר לחות'ים לטעון כי הם נלחמים במערב בלבד. ולנוכח העובדה שהצי ההודי כבר פועל באזור סמוך יחסית, מול חופי סומליה, פריסתו גם בים סוף תהיה מהלך טבעי.
הודו אף לא תצטרך להקים ברית רשמית עם האיחוד האירופי או כל גוף גיאו־פוליטי אחר. בשיא משבר הפיראטים בסוף שנות ה־2000, מדינות שונות – מבריטניה ועד סין – שיתפו פעולה בהגנה על הספנות מול חופי סומליה, גם ללא פיקוד משותף או ברית מדינית מחייבת. זהו מודל פעולה שיכול לעבוד גם כעת.
פעולה בים סוף עשויה להיות עבור הודו הזדמנות להפגין את עוצמתו של צי המים העמוקים שלה – ולהראות שהיא מסוגלת להתמודד עם סוגיות בינלאומיות בוערות
למעשה, פעולה בים סוף עשויה להיות עבור הודו הזדמנות להפגין את עוצמתו של צי המים העמוקים שלה – ולהראות שהיא מסוגלת להתמודד עם סוגיות בינלאומיות בוערות. במקרה הזה, ניו דלהי תוכל להוביל את ההתמודדות עם משבר שגם המעצמה החזקה בעולם עדיין לא הצליחה לבלום.
ליווי של הצי ההודי לבדו אולי לא יהפוך את ים סוף כולו לאזור בטוח, אך הוא בהחלט יכול להפוך את מפרץ עדן לבטוח דיו – כך שהימאים לא יחששו עוד לחייהם בכל חצייה. אילו ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי היה בוחר בצעד כזה, מדינות רבות, חברות ספנות רבות וימאים רבים – היו אסירי תודה.
אליזבת בראו היא כותבת טור ב־Foreign Policy, עמיתה בכירה במועצה האטלנטית, ומחברת הספר "Goodbye Globalization".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו"אילו ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי היה בוחר בצעד כזה, מדינות רבות, חברות ספנות רבות וימאים רבים – היו אסירי תודה".
מה זאת אומרת "אסירי תודה"?!
אילו כל הנ"ל גם משלמים עבור שרותי האבטחה הימית של הודו – ההודים לא היו מחכים לגילויי "אסירות התודה"!
ומקבלים 'דירבון כלכלי' לפעולה שמהותה היא ברובה במישור הכלכלי!
החותים הם לא בעיה בפני עצמה, אלא סימפטום לבעיות העמוקות של התרבות המערבית, שפשוט אינה מסוגלת להגן על עצמה.
לחותים אין צבא רציני ולא חיל ים או אוויר. אין להם כלכלה נורמלית ותקציבי הביטחון שלהם אפסיים. ספינה בינונית אחת של צי ארהב מכילה יותר נשק, טכנולוגיה, ואימונים מתקדמים, מאשר הצי החותי כולו. כאשר ארהב שולחת צי תקיפה, החותים הם בעצם חסרי אונים. הצבא שלהם לא מסוגל להגן על אזרחיהם או לעצור את תקיפות האויב. זה המצב שאליו ניסו להגיע כל המצביאים הגדולים במשך כל ההיסטוריה. משאת נפשו של אדמירל נלסון הייתה להגיע בדיוק לנקודה הזו. כך גם חניבעל ורומל, יוליוס קיסר וגינגיס חאן. הצבא של האויב חלש בהרבה משלך, והוא לא מסוגל להגן על אזרחיו. עכשיו צריך רק לנצח.
אבל המערב, משום מה, לא מצליח להתקדם מכאן. הוא פשוט מסרב לנצח. הוא לא מוכן להשתמש באלימות כלפי התרבות העוינת אותו, ומתעקש בצורה ילדותית להסתכל על אזרחים כפרטים בלתי מעורבים. הוא מסרב להבדיל באופן ברור בין טוב לרע. הוא לא מוכן לכפות את תרבותו וערכיו על ציוויליזציות אחרות. לא רק שחולשתו של האויב איננה פוגעת בו, אלא היא אפילו יתרון עבורו!
אם ארהב לא הייתה כופה את ערכיה על יפן ב1946, היא הייתה נשארת דיקטטורה צבאית אלימה שמעריצה את הקיסר כמו אל. צפון קוריאה כיום הייתה נורמלית בהרבה ממנה. אבל האמריקאים כפו עליה בכוח ערכים אחרים, ולכן כיום יפן היא מדינה נורמלית מערבית. כך גם גרמניה באותה תקופה.
הציביליזציה המערבית נידונה להיכחד. וזה לא ייקח הרבה זמן. מי שלא מוכן לנצח אחרים, בסופו של דבר האחרים ינצחו אותו. מי שלא מוכן לכפות את ערכיו על תרבויות אחרות, בסופו של דבר יקום מישהו שכן מוכן – ויעשה זאת עליו. מי שאפילו לא מסוגל לומר בפה מלא שתרבותו טובה יותר מתרבויות אחרות, יאבד את ילדיו לתרבויות הללו. המערב בפשיטת רגל תרבותית. והחותים – קבוצה קטנה של איסלמיסטים מטורללים חסרי יכולת השפעה אמיתית – מוכיחה זאת היטב. לדעתי, אנחנו בפתחה של תקופה חדשה שתיראה כמו ימי הביניים המוקדמים.
אבל אלה לא החותים, אלא זרוע איראנית. מדינות העולם מפחדות להצביע על האשמה העיקרית שמא תיפגע חלילה האספקה הסדירה של הנפט או יעלו המחירים ולפיכך מעדיפים לעצום עין ולהאשים את השליח.
כל עוד לא יפגעו בראש התמנון הזרועות ימשיכו לפעול.