סיימון היקר. אולי במדיניות ציבורית אתה מבין, אבל בצבא אתה לא מבין הרבה. בוא ננתח ביחד את המשמעות של צבא מקצועי בישראל. אוקיי?

האוכלוסייה בארהב היא בערך 350 מיליון איש. כלל הצבא, הצי, חיל האויר, המארינס, משמר החופים, וגם המשמר הלאומי – זה לערך 2 מיליון איש. מדובר ב-0.6% מהאוכלוסייה. במדינות אירופה הגדולות (בריטניה, צרפת, גרמניה) המספר נע בין 0.2% ל-0.3% שמשרתים בצבא. פולין היא 0.55% לערך. סין היא 0.18% בלבד. להשוואה, בישראל האחוז לערך 6.3% (מספר מקסימלי של כל הרשומים במערכות המילואים, למרות שבפועל חלקם לא נקראים לשירות). זאת הסיבה שאנחנו מדינה בת 10 מיליון איש בלבד, ויכולים להעמיד למעלה ממאתיים וחמישים אלף לוחמים בהתראה קצרה. להמחשה: ישראל הקטנה מחזיקה במספר לוחמים כמו צבאות בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה ביחד. ועוד לא התחלנו לדבר על איכות האנשים ועל ניסיון לחימה מעשי.

כעת נניח שנעבור לצבא מקצועי בישראל. ונניח שהישראלים הם פטריוטים לא פחות מהאמריקאים ויתגייסו במספרים דומים. נפחית את הערבים (שהמדינה לא תרצה לגייס אותם) ואת החרדים (שברור שלא יתגייסו). זה יאפשר לנו כוח לוחם של בקושי שלוש חטיבות חיר, חטיבת שיריון אחת, וגדוד הנדסה. זה הכל. גם אם תרצה להוסיף את החרדים והערבים למודל הזה, לא תשיג מספרים הרבה יותר גדולים. מערך המילואים יהיה קטן מאוד עד לא קיים. הרי משמעות צבא מקצועי הוא שאין צבא מילואים אפקטיבי – רוב הלוחמים משרתים עד גיל ארבעים. כמה חטיבות לוחמות יש היום בצהל? לא נגיד מספרים מטעמי ב"מ, אבל יש הרבה (הרבה) יותר מזה.

כאשר צהל יהיה בסדר גודל כזה, המשמעות תהיה פשוטה: סוף הריבונות היהודית בארץ ישראל. נקודה. כוח צבאי כזה מסוגל בקושי להגן על הגבולות בשגרה. הוא אינו מסוגל לתמרן במקביל, אפילו לא בחזית אחת. בטח שלא בכמה חזיתות במקביל. בטח ובטח שלא להוות תעודת ביטוח למדינה במקרה חירום של התקפה בכל החזיתות. במקרה כזה האזרחים יצטרכו לנהל את קרבות הבלימה בכוחות עצמם.

בשורה התחתונה, מדינה במלחמה צריכה גיוס חובה. זו פשוט עובדה. ומדינה במלחמה תמידית צריכה גיוס חובה תמידי. אפילו ארהב הגדולה, במלחמות ויאטנם וקוריאה, עברה לגיוס חובה. ישראל אינה יכולה טכנית לעבור לצבא מקצועי. המספרים פשוט לא מתכנסים. ולכן כל הדיון בנושא אינו רלוונטי. לפחות לא בשנים הקרובות. אולי בעתיד יומצאו טכנולוגיות מהפכניות בתחומי הרובוטיקה, והנושא יחזור לסדר היום.

ממליץ לך לחשוב לפני שאתה כותב, פרופסור. אם היית עושה את זה, הייתה נחסכת ממך המבוכה של המאמר המטומטם הזה. שים לב לטיעון שלך: אם אי אפשר לסמוך על הודעות הח"כים הישראלים, למה שצופה אובייקטיבי יאמין לטיעונים שלנו על השואה? פירוש רש"י: אם אי אפשר לסמוך על הטיעונים של טראמפ בנוגע לאיראן, אז למה שמישהו יאמין לו לגבי המלחמה הפונית השנייה? אבל מה הקשר המלחמה הפונית השנייה, פרופסור? איך לכל הרוחות היא בכלל נכנסה לשיחה? ומה בכלל הקשר לשואה? מה הקשר?? אתה זה שהתחלת בהשוואה של המתרחש בעזה לבין השואה – השוואה מטומטמת שאותה ידחה כל מי שיש לו טיפת ידע היסטורי – ואז אתה ממשיך בטענה, לפי ההשוואה שלך, שכמו שאי אפשר להאמין לאחד מהם, גם לשני אי אפשר להאמין. זה נקרא טיעון מעגלי, וזה כשל לוגי צועק לשמיים. הנה הטענה שלי, פרופסור: המתרחש בעזה דומה למלחמת הכוכבים new hope, ולכן, כמו שאי אפשר להאמין לביבי בבואו לדבר על עזה, גם אי אפשר להאמין לו בנוגע לנסיכה ליה. אז מה הפלא שהמרואיינת נשארה פעורת פה?

אה, ואם לא איכפת לך על התיקון הקל, בטח תתפלא לדעת שהשואה התרחשה לפני שנוסדה מדינת ישראל, וחברי הכנסת שלנו עוד לא נולדו. ואת המספר שישה מיליון לא אנחנו המצאנו, אלא גויים גמורים למהדרין. ואם דיברת על נתונים ש"נתמכים על ידי מוסדות בינלאומיים מוכרים ומוסמכים", אז בטח תתעניין לדעת שאלו בדיוק הנתונים על השואה… לא עזה. יודע למה שמתי ביניהם שלוש נקודות? כדי לא להכניס את שניהם למשפט אחד, שמא תתחיל לעשות כאן עוד השוואות מגוחכות.

הטענה "תתמודדו עם הטיעונים שלי" משמעותה בעצם היא "קחו אותי ברצינות". אבל קשה מאוד לקחת אותך ברצינות, נאור נרקיס. טענותיך הן ילדותיות, וגם אתה עצמך – ובכן, אינך עושה רושם בוגר יותר מדי. אתה כותב בשחור ולבן, מכליל ללא אבחנה, וניכר שרבים מהנושאים שאתה כותב עליהם, אינך מבין בהם כלל. בנוסף לכך, יש בך הרבה אלמנטים של צביעות.

ניקח לדוגמה את ישיבות ההסדר. בחורי ישיבות הסדר הסדר עושים שירות מקוצר. אמת. ועם זאת, כולם מתגייסים לקרבי; הם בעלי מוטיבציה רבה, ורבים מהם ממשיכים לפיקוד זוטר; מחלקות ביינישים נחשבות מהמוצלחות ביותר בצהל; והם עושים מילואים בשיעור גבוה פי כמה מחלקם באוכלוסייה. למען האמת, ניתן לומר שתלמידי ישיבות ההסדר הם אנשי המילואים של מחר. ההערכה שלי כמילואימניק: בכל חטיבה מתמרנת כיום במילואים יש לערך 50% בוגרים של מערכת החינוך הדתית, ובחטיבות שמתבססות על יוצאי גולני או כפיר כמעט כולם כאלה. רבים מהם בוגרי ישיבות. לאחרונה צהל פתח מסלול לביינישים בגדסר צנחנים, ומבקש מהם גם להגיע לתותחנים (חיל שאותו עזבו הביינישים בעבר). מה כל זה אומר? זה אומר שהעולם מורכב, נאור נרקיס. העולם אינו שחור ולבן. לישיבות ההסדר יש תרומה אדירה למערך הלוחם של צהל וצריך להכיר בה.

לפני כמה זמן התראיין בנט בנושא, וענה משהו כמו: בעקבות המלחמה, צריך לחשוב שוב על מסלול ההסדר, ואולי להגביל את מספר הבחורים בישיבות הללו, אבל אי אפשר לזלזל בתרומה שלהם, וצריך להכיר בכך שהם תורמים בדרכם. זו תשובה בוגרת של אדם בוגר. לעומת זאת, אתה פשוט קורא לסגור את המסלול – מבלי שיש לך מושג על מה אתה מדבר, או מה ההשלכות הנובעות מכך. בהתחשב בעובדה שאתה עצמך בכלל לא היית לוחם, מאוד צבוע מצידך להתבטא כנגד ישיבות ההסדר – שכל תלמידיהם לוחמים. אתה עשית שירות צבאי עם כפית זהב בפה. אין לך מושג מה זה באמת שירות צבאי. אם אתה כל כך דואג לכוח הלוחם של צהל, למה לא התגייסת בעצמך לקרבי?

דוגמה נוספת: גרעינים תורניים. יש כמה סוגים של גרעינים תורניים בישראל, כתלות בשנה שבה הוקמו. רוב הגרעינים התורניים מרוכזים בפריפריה, ונוסדו במטרה ברורה ומוצהרת לחזק את הפריפריה של ישראל מבחינה חברתית. כך למשל, העיר נהריה, חצור הגלילית, עכו, בית שאן, עפולה, קריית מלאכי, כרמיאל, קריית שמונה, ועוד ערים רבות – חבות הרבה מאוד לגרעינים התורניים שהוקמו בה. בחלק מהערים (כמו מעלות, שדרות, ירוחם, נצרת עילית, קצרין, לוד, ועוד) הגרעין התורני הצליח ממש להציל את העיר משקיעה טוטאלית. יש למעלה ממאה גרעינים תורניים ברחבי הארץ, ורובם המכריע נמצאים בפריפריה. אתה כמובן לא יודע זאת, וזה גם לא מעניין אותך. אבל אתה מכליל את כולם וקורא לסגור את כל הגרעינים, מבלי שיש לך מושג מהחיים שלך בנושא. וגם כאן קשה להתעלם מהצביעות שלך: אתה תל אביבי מוצהר, שגדל עם כפית זהב בפה. בחיים שלך לא גרת בפריפריה של ישראל. למען האמת, אתפלא מאוד אם בכלל ביקרת בחייך במקומות אקזוטיים כמו מעלות או חצור הגלילית. אם הפריפריה כל כך חשובה לך, למה שלא תעבור לשם בעצמך?

בעצם אינך אלא ערס, פשוט מהצד ההפוך. אתה הטלי גוטליב והאסנת מארק של השמאל. אתה דומה להן הרבה יותר ממה שהיית רוצה. כולכם מתלהמים, מבלבלים את המוח בנושאים שאינכם מכירים, ועוד גאים בזה. לא מספיק לנו דודי אמסלם אחד בכנסת שאנחנו צריכים גם את נאור נרקיס?

אגב, ברור לי שאתה איש חכם באופן אישי, ואני מניח שהרבה מהדימוי שלך הוא העמדת פנים תקשורתית שנועדה לצרכי דעת קהל. גם על דודי אמסלם אפשר לומר זאת. אבל במצב הנוכחי, אינך מתאים לתפקידי ניהול בכירים של מדינת ישראל. אנחנו לא צריכים מריבות תקשורתיות בכנסת. אנחנו זקוקים לאנשים ממלכתיים ובוגרים שידעו לנהל את המדינה הזאת.

ישראל אכן השתנתה מאז 2010, אבל גם ארהב השתנתה מאז. פוליטיקת הזהויות התפתחה מאוד, הווק – קללת המערב – עבר בשלמותו מאירופה לארהב, יחד עם כל מאפייניו המוכרים, כגון תיעוב הלאומיות, חוסר סבלנות קיצוני כלפי אחרים, וחשדנות בסיסית כלפי יהודים באשר הם. רם עמנואל יודע זאת היטב, וסביר להניח שגם חש זאת על בשרו באופן אישי. ישראל הקטנטנה אינה אשמה בתהליכים החברתיים שעוברים על ארהב.

ב-2010 איש לא דמיין שטיפוס כמו בן גביר יהיה שר בממשלת ישראל. איש גם לא דמיין שטיפוס כמו זוהרן ממדני יהיה ראש העיר הגדולה בעולם. איש לא דמיין את רביעיית חברות הקונגרס האמריקאי, The Squad. ואם כבר מדברים על זה, איש לא דמיין שטיפוס כמו דונלד טראמפ ייבחר לנשיאות ארהב, בעודו נישא על גלים של תנועות ריאקציה חזקות. לא רק ישראל התרחקה מארהב; גם ארהב התרחקה מישראל. ורם עמנואל, שהוא יהודי ממעמד גבוה ומקורב לאליטות, יודע זאת הרבה יותר טוב מאיתנו.

ועם זאת, ישנו הבדל גדול בין השינוי שעברה ישראל, לבין השינוי שעברה ארצות הברית של אמריקה. הישראלים עברו שינוי משמעותי בעקבות התנהלותם של הברברים הפלסטינים. אם בשנות האלפיים עוד היו תנועות שמאל חזקות בישראל, שקראו לשלום עם הפלסטינים, אחרי השביעי באוקטובר המונח "שלום" הפך מוקצה מחמת מיאוס. כך גם לגבי איראן ושלוחותיה. ישראלים רבים הבינו שאין לנו ברירה אלא לאחוז בנשק ולפגוע באויבינו. בעצם אפשר לומר שאנחנו התפקחנו מהאשליות שחיינו בהן בעבר. ולכן אמנם עברנו שינוי, אבל יש לנו סיבה טובה מדוע. לעומת זאת, ארהב עברה שינוי לא פחות גדול, אבל לה אין סיבות טובות מדוע בעצם עברה את השינוי הזה. איך ייתכן שבמדינה שנלחמה בעבר בכל כוחה – הפיזי והאינטלקטואלי – בקומוניזם, צצות מחדש גישות קומוניסטיות, ועוד על ידי ראש העיר ניו יורק?

בסופו של דבר, ישראל אינה ארהב. בעבר ישראל נסמכה על מעצמות אחרות, וייתכן שגם בעתיד תעשה כך. גם אם ארהב תחליט לנתק את כל קשריה עם ישראל, אנחנו לא נקרוס כמדינה. מדינה קיימת כל עוד יש קבוצה גדולה מספיק של אנשים שמוכנים להילחם עבורה. וכרגע זה המצב בישראל. נקווה שלעולם לא נגיע לכך. אבל צריך לזכור שבראייה היסטורית, מעצמות מעולם לא הצליחו להקריס מדינות קטנות ועצמאיות באמצעות כוח "רך" (דהיינו, שלא באמצעות שליחת חיילים) וההיסטוריה תמיד מנצחת את המחשבות שלנו, בני האדם.

אז אתה רוצה לבוא לציבור הישראלי, אחרי מלחמה איומה, מאות ימי מילואים, עשרות אלפי פצועים ואלפי הרוגים, ולומר לו: "עזוב, אתה לא תצליח לגייס את החרדים. אז שילכו לאוניברסיטה בגיל 18, אתה בינתיים תמשיך לעשות מילואים, ובהמשך אולי תיחלש אחיזת העסקנים והם יתגייסו". נראה לך שזה יתפוס? אני משאיר להיגיון הבריא שלך לענות על השאלה.

ארהב היא דמוקרטיה ליברלית. זוהי סוג של תרבות אנושית, שנוסדה – כפי שאנחנו מכירים אותה – רק באיזור שנות השבעים (והגיעה לשיא השפעתה, מבחינה פילוסופית, באיזור שנות התשעים). לדמוקרטיה הליברלית יש יתרונות וחסרונות. אחד מהחסרונות הגדולים הוא, שהדמוקרטיה הליברלית אינה מסוגלת לנצח במלחמה. נקודה. לא ארהב, לא ישראל, לא אירופה, ולא שום דמוקרטיה ליברלית אחרת. נ-ק-ו-ד-ה.

כדי להבין מדוע, עלינו להבין מהו ניצחון במלחמה. ניצחון הוא מצב שבו אתה מעמיד בפני האויב את הברירה: כניעה, דהיינו ויתור מוחלט על התרבות הנוכחית שלכם, או מוות. במצב כזה, רוב האנשים יבחרו בכניעה. וזה מאפשר לך לעצב מחדש את התרבות שלהם. איום כזה מתבצע על הציוויליזציה כולה. אזרחים וחיילים כאחד. זה מה שעשו כל המצביאים הגדולים לאורך ההיסטוריה: מחניבעל ועד מונטגומרי, מיוליוס קיסר ועד אלכסנדר הגדול. כך גם עשתה ארהב במלחמת העולם השנייה, כאשר הרגה בסיטונאות מיליוני אנשים. הסיבה שמלחמה דורשת הרג סיטונאי של אנשים, היא רק כדי להגיע לאיום שלעיל. הרי כל עוד יש לאויב תקווה, הוא לא ייכנע. במילים פשוטות ניתן לומר כך: מלחמה היא התנגשות בין ציוויליזציות, וניצחון הוא כאשר אחת מהן גוברת על השנייה.

בדמוקרטיה הליברלית קיים ערך רב לחיי אדם, והיא מבדילה (בצורה מלאכותית למדי) בין לוחמים לאזרחים, בעודה רואה באזרחי האויב "בלתי מעורבים". דהיינו, אסור לפגוע באזרחי האויב. זה גורם לכך שאי אפשר לאיים על אזרחי האויב, ולכן גם אי אפשר לגבור על הציוויליזציה שלו. וממילא, גם אי אפשר לנצח במלחמה. להמחשה, נצייר מצב שבו דמוקרטיה ליברלית כלשהי נלחמת בתרבות עוינת, ומצליחה להרוג כל חייל בתרבות הזו. האם זה ניצחון? מובן שלא. הרי ניצחון הוא לא ברמת הפרט אלא ברמת הציוויליזציה. כאמור, אם אינך יכול להעמיד בפני הציוויליזציה כולה את הברירה – ויתור מוחלט על התרבות הנוכחית שלכם, או חייכם – אז אינך יכול לנצח. הציוויליזציה תשרוד, התרבות תישאר, ובדור הבא יגדלו חיילים חדשים. אם ארהב הייתה מסתפקת בהריגת כל חיילי יפן הקיסרית ב-1945, ומכריזה מראש שאין בכוונתה לפגוע באזרחים היפנים, אז יפן לעולם לא הייתה נכנעת, והיום הייתה מדינה יותר מטורללת מצפון קוריאה.

לכן הדמוקרטיה הליברלית אינה מסוגלת לנהל מלחמות. היא פשוט לא חושבת במונחים כאלו. במקום זה, היא נוטה להסתכל על כל מלחמה כסכסוך מקומי תחת מצב מוגדר (בו קיימים חוקים וזכויות אדם). זה גורם לה להסתכל על גוף צבאי כמו על גוף משטרתי משופר. ומכך גם נגזר התקציב שלו, היכולות והמשימות שעליו למלא. וכך גם ההתייחסות אליו בציבור הליברלי עצמו.

אם כך, האם לעולם לא ננצח במלחמות? אני מאוד מפקפק בזה. לדעתי, הדמוקרטיה הליברלית לא תשרוד היסטורית: זו השקפת עולם שהיא, במובנים רבים, פשוט "לא אפוייה היטב". אני לא חושב שזה יקרה במאה השנים הקרובות, אבל אני בהחלט מאמין שהנכדים שלנו כבר לא יחיו בדמוקרטיה הליברלית, אלא בתרבות בוגרת יותר. וטוב שכך.

ציר 5: בניית תוכניות צבאיות אופרטיביות, המיועדות להכריע מלחמה בכל חזית אפשרית, בתוך שבועות ספורים עד חודשים בודדים. זאת בעזרת שימוש נרחב במעשים צבאיים לא-חוקיים, כדוגמת הפצצה נרחבת מאוד של אזרחים, הכנסת גז רעיל למנהרות האויב, ואף גירוש אוכלוסייה בכפייה. הכל אפשרי והכל מותר, כל עוד יתבצע מהר. ממש ממש מהר.

אחד הדברים החשובים ביותר שלמדנו מהמלחמה הנוכחית – זה שמעשה רע מאוד במשך שבוע, הרבה פחות מזיק לנו מאשר מעשה בינוני במשך שנה. הנזק האמיתי הוא לא כותרת דרמטית בבי.בי.סי: "ישראל הרסה את חאן יונס!". הנזק האמיתי הוא אלפי כותרות "קטנות" על כך שעוד עיתונאי נהרג בלבנון. אבא עם שתי בנות נהרג בעזה. אלפי כתבות שפשוט מתישות את דעת הקהל הבינלאומית ומסיתות אותו אט אט נגדנו. להמחשה: אם היינו דוחסים את כל הכותרות הקטנות של השנתיים האחרונות לכותרת אחת או שתיים – דהיינו, אם היינו הורגים את כל ה-70 אלף בתוך שבוע בלבד – אז מצבנו הבינלאומי כעת היה הרבה יותר טוב, וגם סביר להניח שהיינו מנצחים במלחמה.

לסיכום: דעת הקהל הבינלאומית לא משתנה בלילה אחד. זה לוקח מספר חודשים. ולכן אם נצליח לעשות דברים מאוד מהר, הם פשוט יעברו מתחת לרדאר של דעת הקהל. ועד שיתחילו לחלק פלאיירים באוניברסיטת קולומביה, כבר לא תהיה עזה וגם לא לבנון. ואחרי שנתיים איש לא יזכור זאת ולא יתעניין.

ברור שיש הידרדרות ביחסי ישראל ואירופה. ברור גם שהממשלה הנוכחית תרמה לכך, בעקבות התבטאויות מטומטמות של שרים וחברי כנסת. אבל צריך להיות ישר ולהודות שההשפעה הזו זניחה. האירופאים לא שונאים אותנו בגלל בן גביר, אלא בגלל המלחמה. ואת המלחמה הזו כל ממשלה הייתה מנהלת בצורה דומה. אולי יאיר גולן היה מתבטא אחרת ופועל בצורה נבונה יותר, אבל גם הוא היה פוקד להיכנס לעזה וללבנון. כי בסופו של דבר, לא הייתה לנו ברירה.

ולכן לא אנחנו התרחקנו מאירופה – היא התרחקה מאיתנו. במשך השנים האירופאים הפכו עשירים, שבעים, ומנותקים, ושנים של שטיפת מוח הביאו אותם להיות אנטי לאומיים באופן קיצוני. הם פשוט אינם מסוגלים להביא את עצמם להבנה שיש אנשים שנלחמים על חייהם וחיי ילדיהם. הם לא מוכנים להפנים שהפלסטינים לא נאבקים לעצמאות, אלא להשמדת ישראל. באופן עמוק יותר, האירופאים אינם מוכנים להסתכל על המציאות, כדי שלא תקרע את המעטפת הוורודה והמוקפדת שהם חיים בה, בנוגע לעידן אוטופי ללא מלחמות וסכסוכים. האירופאים מעדיפים לשקר לעצמם ולאחרים, ולהמשיך כאילו לא קרה דבר.

מה בעצם האירופאים היו רוצים שנעשה אחרי השביעי לאוקטובר? כנראה שהם היו רוצים שנעשה איזו פעולה קצרה, נהרוג כמה מאות חמסניקים, ונפתח במשא ומתן לשיחרור החטופים. העיקר שלא נחריד את השקט. שלא נגיד את המובן מאליו. שלא נזכיר להם את המציאות: יש בעולם אנשים איומים. יש תרבויות שפשוט אין להן זכות מוסרית להתקיים. כך למשל, כל יצירת העם הפלסטיני והאתוס המכונן שלו הם סביב השמדת ישראל. איך בעצם עלינו להתמודד עם מיליוני אנשים שבאמת ובתמים מאמינים שזכותם להשמיד אותנו? לפי האירופאים, התשובה היא הכחשה.

אז מה עלינו לעשות בנוגע לאירופה? לדעתי, בכנות, צריך פשוט להתעלם ממנה. אירופה נמצאת כיום בתהליך קריסה, בגלל שילוב של הגירה פרועה, חוסר אינטגרציה, מדיניות כלכלית פזרנית, וחוסר קיצוני בלאומיות. הכוח הצבאי שלהם זעיר ואינו אפקטיבי. הכוח הכלכלי הופך ופוחת, ומתבסס יותר ויותר על משאבי טבע ותעשיות כבדות, ופחות על חדשנות והייטק. האוכלוסייה מזדקנת. המהגרים מגיעים בהמוניהם. בסופו של דבר תרבות כזו באמת לא יכולה לשרוד לאורך זמן. במוקדם או במאוחר מדינות אירופה יקרסו בזו אחר זו. ייתכן שחלקן יפתחו תנועות נגד לאומיות חזקות שיצליחו להשתלט על המדינה: במקרה כזה הם יהפכו לחברים שלנו בכל מקרה. אנחנו צריכים לשים את הז'יטונים שלנו על ארהב, הודו, מדינות המפרץ הפרסי, וגם לשמור על קשר פתוח עם סין. למרבה הצער, אירופה היא העבר. היא כבר לא העתיד.

מאמר מאוד מעניין!

אבולוציה מעצם מהותה היא תהליך של שינוי בהתאם לסביבה, ולכן אם הסביבה משתנה באופן דרסטי, גם האבולוציה אמורה להשתנות באופן דרסטי. מצד שני, גם אם הסביבה קפואה לחלוטין ואינה משתנה, האבולוציה רק תאט אבל לא תעצור לחלוטין: תמיד יהיה תהליך מסויים של שינויים בזמן לפי איזורים מקומיים בסביבה (הקפואה), לפי ההיסטוריה האינדבדואלית של הפרט ומשפחתו, ולפי הבדלים בתוך אותו מין ביולוגי. הרי אנחנו שונים זה מזה והדנ"א שלנו אינו זהה לחלוטין.

בעצם אפשר לתאר את תהליך האבולוציה כמו סימולציה עם רעש, שנע בשני צירים במקביל: רעש אחד הוא התפלגות סטטיסטית מסויימת – לצורף העניין גרדיינט נמוך כלשהו. והוא תמיד קיים סביב הממוצע. רעש שני קשור למרחק שבין אותו ממוצע לבין האופטימליות מבחינת הסביבה. דהיינו, אם האופטימליות מבחינת הסביבה היא A והממוצע הוא B, אז הרעש הוא פונקציה של המרחק ביניהם.

לצורך העניין, ננסה לכתוב זאת בצורה פיסיקלית. נניח שיש לנו טבלה שמכילה את כל בני האדם שחיו אי פעם בעולם; כל שורה בטבלה היא בנאדם אחד. הטבלה מכילה את העמודה T, שמייצגת את הזמן שאותו אדם נולד בו; את העמודה E שמכילה את תנאי הסביבה המסויימים שאותו אדם חי בה; את העמודה E_opt שמכילה את האסטרטגיה הביולוגית המתאימה ביותר לסביבה המסויימת הזאת (אני צריך לחשוב איך אפשר למדל דבר כזה); ואת העמודה X, שהיא ערך מספרי מסויים שמייצג את הפיזור של הדנ"א של אותו אדם ביחס לאחרים. את זה אני הייתי מחשב בעזרת אלגוריתם KNN עם 20 אלף מימדים – מספר הגנים שיש באדם. זה יצא ערך כמו (x1_1, x1_2, x1_3 …. x1_20000). ושיהיה בהצלחה עם המעבד של המחשב שלכם.

כעת נבנה מדד שמתאר תהליך אבולוציוני ונקרא לו UDI. הוא יחושב בצורה הבאה:
UDI(T=t) = func(abs(E_opt – mean(X))) + constant

זה מדד שמייצג את הלחץ על האוכלוסייה לעבור שינוי אבולוציוני. דהיינו, את "האנרגיה הפוטנציאלית" שחבויה בתוך הדנ"א של האוכלוסייה. ככל ש-UDI יותר גבוה, כך האבולוציה תהיה מהירה יותר. ומכאן נוכל להשוות את תהליך האבולוציה. למשל אם UDI(T=1) < UDI(T=2) אז האבולוציה תתרחש מהר יותר בזמן 2 מאשר בזמן 1.

אבל האם זה נכון? ובכן, זה לא באמת נכון. כי הרי אותו constant הוא לא באמת קבוע, אלא פונקציה מורכבת להחריד שתלויה במין הביולוגי הספציפי, ומן הסתם גם ב-E; ואותו E_opt אינו חד ערכי וייתכנו כמה וכמה E_opt עבור כל ערך E; ואותו X אינו באמת בר-חישוב, כי הגנים בוודאות קשורים איכשהו זה לזה. אבל מי יודע? יש מצב שזה יעבוד. אולי יום אחד אצליח לעשות דוקטורט…. חח