לאחרונה התפרסמו בתקשורת ידיעות על הפסקת הפעילות של נמל אילת עקב חובות של מיליוני שקלים לעיריית אילת. העירייה טענה כי היא מחויבת על פי חוק לגבות את הארנונה מהנמל ועל כן הטילה עיקול על חשבונותיו.

מנכ"ל משרד התחבורה איים בתגובה כי יוציא את ניהול הנמל באילת למכרז חדש אם תופסק פעילותו, ואילו חברת נמלי ישראל האחראית מטעם ממשלת ישראל להחכרת הנמלים – כופרת בזכות וסמכות המפעיל להפסיק את פעילותו. אנו מבקשים לטעון שאין לאפשר שתשתית שכזאת תושבת כלאחר יד. למדינת ישראל חייבת להיות המילה האחרונה בעניין.

אנו מבקשים לטעון שאין לאפשר שתשתית כמו נמל אילת – שפעילותה הופסקה עקב חובות של מיליוני שקלים לעיריית אילת – תושבת כלאחר יד. למדינת ישראל חייבת להיות המילה האחרונה בעניין

נמלי הים של ישראל מוגדרים חלק מהתשתית הלאומית. הם מהווים חוליה מרכזית בשרשרת הסחר הבינלאומי, משמשים את המגזר הציבורי והפרטי בשינוע מטענים לכל סוגיהם, ומחויבים לספק שירות רציף ויעיל ללקוחותיהם בשגרה ובחירום. על פי השנתון הסטטיסטי של הרשות לספנות ונמלים לשנת 2024, כ-99% (בנפח) ממטעני סחר החוץ משונעים דרך נמלי הים של ישראל.

נמלי ישראל עברו בשני העשורים האחרונים שינויים משמעותיים שנועדו להפוך אותם לתחרותיים ויעילים יותר. לצורך כך הוקמו במשרד התחבורה "הרשות לספנות והנמלים" (רספ"ן), האחראית לפיקוח על הספנות והנמלים, וחברת נמלי ישראל (חנ"י) שהופקדה על הפיתוח, התחזוקה והשדרוג של הנמלים המסחריים של ישראל, במתכונת "בעל בית" (Landlord), מתכונת הרווחת בנמלים המודרניים בעולם.

בתחילת 2013, לאחר שוועדת השרים להפרטה אישרה את הפרטת נמל אילת, הועברו זכויות תפעול הנמל למשך 15 שנה לחברת "פפו ספנות" שבבעלות האחים נקש תמורת 120 מיליון שקל.

חשיבותו של מפרץ אילת כמוצא הדרומי של מדינת ישראל למזרח הרחוק הובנה כבר על ידי מנהיגי המדינה שבדרך: בשנת 1935 ביקר דוד בן-גוריון באום-רשרש (אילת של היום), ובמכתב שכתב לשופט היהודי של בית המשפט העליון בארצות הברית לואי ברנדייס (Louis Brandeis), טען ש"אילת, בהיותה אלטרנטיבה לתעלת סואץ והשער לאסיה, תימצא בגבולות המדינה היהודית לכשתקום". זאת למרות שאילת לא נכללה בגבולות החלוקה של האו"ם.

נמלי הים של ישראל מוגדרים חלק מהתשתית הלאומית. הם מהווים חוליה מרכזית בשרשרת הסחר הבינלאומי, ומשמשים את המגזר הציבורי והפרטי. כ-99% (בנפח) ממטעני סחר החוץ משונעים דרך נמלי הים של ישראל

בשלהי מלחמת השחרור (מרץ 1949), במסגרת מבצע "עובדה" – נכבשה אום רשרש, ובכך מומש חזונם של מנהיגי המדינה שבדרך, ונפתח בפני המדינה המוצא לים האדום ולאוקיינוס ההודי.

בשנת 1955 נבנה באילת המזח הראשון. בקיץ של אותה שנה, במסגרת דיונים שנערכו במשרד הביטחון על רקע התנכלות המצרים לשיט במצרי טיראן, אמר הרמטכ"ל משה דיין שלישראל אין שום אחיזה בים סוף. כתוצאה מכך נרכשו באיטליה שלוש ספינות טורפדו, ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון, אישר בניית מזח לספינות חיל הים בנמל אילת.

"מבצע קדש" (אוקטובר 1956), נפתח בין היתר כתגובה לחסימת מצרי טיראן, חסימה ששיתקה באופן מוחלט את פעילותו של נמל אילת, אם כי איש באותם ימים לא שקל להפסיק את פעילותו. לאחר סיום המבצע התייחס, בן גוריון, לחשיבות חופש השיט לאילת ולזיקה ההיסטורית של ישראל למצרי טיראן:

"בשביל עתידה של ישראל חופש השיט בים סוף ובאילת הוא לא פחות חיוני מאשר חופש השיט בסואץ. הסחר הימי של ישראל החל בעצם בים סוף לפני 3,000 שנה בימי שלמה המלך, ונמל אילת הוא הנמל העברי הראשון בימי מלכי יהודה. עוד לפני 1,400 שנה הייתה קיימת עצמאות עברית באי יוטבת אשר בדרום מצרי אילת, האי שנקרא בימינו טיראן".

הפריגטה של חיל הים הישראלי "מיזנק" עוגנת לראשונה במפרץ אילת, דצמבר 1956 (צילום: AP Photo/Jean-Jacques Levy)

ישראל הסכימה לסגת מסיני רק לאחר שקיבלה מנשיא ארצות הברית דאז דווייט אייזנהאואר, ערבויות לחופש השיט במפרץ אילת, שגובו בהצבת כוח החירום של האו"ם במצרי טיראן.

"מבצע קדש" (אוקטובר 1956), נפתח בין היתר כתגובה לחסימת מצרי טיראן, חסימה ששיתקה באופן מוחלט את פעילותו של נמל אילת, אם כי איש באותם ימים לא שקל להפסיק את פעילותו

בעקבות הגדלת נפח התעבורה בנמל וחתימת הסכמי סחר עם מדינות המזרח הרחוק, הוחלט לבנות נמל חדש דרומית לנמל הראשון (שהועבר לרשותו של חיל הים). הבנייה החלה בשנת 1962 והנמל החדש נחנך ב-1965.

הודעת מצרים ב-23 במאי 1967 על סגירת מצרי טיראן בפני ספינות ישראליות וכלי שיט המפליגים לישראל, הייתה אחת מהעילות המרכזיות לפרוץ מלחמת ששת הימים. חברת הספנות הלאומית צים רכשה אניית סוחר שנרשמה בחיפה ושמה הוחלף ל"דולפין". לאחר פריצת המלחמה וההבנה שידה של ישראל על העליונה, קיבלה האנייה הוראה להפליג מנמל מסאווה שבאתיופיה לאילת, וב-9 ליוני עברה ללא הפרעה דרך מיצרי טיראן בדרכה לאילת.

אניית הסוחר המגויסת דולפין במיצרי טיראן בדרכה לאילת (9 ליוני 1967) – תרומת מוזיאון ההעפלה וחיל הים חיפה (צילום: תרומת מוזיאון ההעפלה וחיל הים חיפה)

במלחמת יום הכיפורים הטילו המצרים סגר בדרום הים האדום על השייט לאילת וממנה, והסירו אותו רק לאחר שישראל הסירה את הסגר מעל הארמיה-3 המצרית שכותרה בגדה המזרחית של תעלת סואץ. על פי הסכם הביניים בין ישראל למצרים מ-1975, התחייבה ארה"ב לערוב לישראל לחופש שייט במצרי באב אל-מנדב. הסכם השלום בין ישראל למצריים סיים את מצב הלוחמה בין המדינות ובהסכם שנחתם מוקדש מקום חשוב לחופש השייט במצרי טיראן.

במהלך המלחמה האחרונה גם כאשר נורו אלפי טילים על ישראל, נמלי ישראל בים התיכון המשיכו לתפקד ושמרו על עורק החיים המרכזי של המשק, גם אם זמן ההמתנה לפריקה וטעינת סחורות התארך. לעומת זאת הסגר שהטילו החות'ים בים האדום גרם להפסקת פעילותו של נמל אילת: אם בשנת 2023 פקדו את הנמל 134 אניות והכנסותיו הסתכמו ב 212 מיליון שקל, במחצית הראשונה של שנת 2025 עגנו בו 6 אניות בלבד. תחום הפעילות המרכזי של הנמל עד פתיחת המלחמה היה פריקה ואחסון של מכוניות שיוצרו במזרח הרחוק אך מאז הופעל הסגר בים האדום – הופנו אניות אלה לנמלי חיפה ואשדוד.

גם כשנורו אלפי טילים על ישראל, נמלי ישראל בים התיכון המשיכו לתפקד ושמרו על עורק החיים המרכזי של המשק. לעומת זאת, הסגר שהטילו החות'ים בים האדום גרם להפסקת פעילותו של נמל אילת

לאחר שהחות'ים הטילו בדרום הים האדום סגר ימי על השייט מישראל ואליה, פנתה ישראל לארה"ב לממש את מחויבותה, כפי שעוגנה בהסכם הביניים של 1975. הם פתחו  במבצע "שומר השגשוג" (Operation Prosperity Guardian) בדצמבר 2023, במטרה לאבטח ספינות מסחריות הנעות בנתיב השיט בים האדום ובמפרץ עדן מפני ניסיונות תקיפה של החות'ים. המחיר הכלכלי של המבצע האמיר שחקים, והאמריקאים העדיפו להפסיק את המערכה, בתמורה לכך שהאחרונים יפסיקו לתקוף ספינות אמריקאיות בים סוף.

באופן מעשי, נמל אילת נותר ללא תוחלת ושומם מפעילות. ההנהלה הוציאה 21 מעובדיו לחל"ת, דבר שהביא לסכסוך עבודה עם ההסתדרות, שפנתה למדינה בדרישה להפקיע את הזיכיון על נמל אילת  מהזכיין בטענה להזנחה רבת שנים ולסיכון אסטרטגי-לאומי. עיריית אילת, כאמור, מיהרה לעקל את חשבונות הבנק של הנמל בעקבות אי תשלומי ארנונה.

נוכח קלות הראש בה התייחסו כל הגורמים שצוינו לעיל למשמעות הפסקת פעילותו של נמל אילת ולנוכח חוסר נחישותן של רשויות המדינה לבלום מהלך זה עוד באיבו, ראוי להתבונן בהערצה בחשיבות שייחסו מנהיגי המדינה שבדרך להקמתו והפעלתו של נמל עברי כתשתית לאומית.

עם פרוץ המרד הערבי הגדול באפריל 1936, מרד בו הושבתה פעילותו של נמל יפו, נדרשו ראשי היישוב, לרבות ראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף, לסייע לפרדסנים, שייצאו את תוצרתם דרך נמל יפו ועליו התבססה כלכלת היישוב. מנהיגי המדינה שבדרך, החליטו להקים נמל עברי חליפי ליפו והוחל בהקמת מזח ארעי בצפון תל אביב. משהסתיימה לאחר מספר חודשים השביתה בנמל יפו, פנו הפרדסנים לבן גוריון במטרה לשכנעו בחוסר התוחלת של בניית נמל עברי בתל אביב. בן גוריון שהבין את המשמעות של נמל כתשתית של המדינה שבדרך, דחה על הסף את המלצתם ובניית הנמל הסתיימה בפברואר 1938, ועוררה התרגשות רבה ביישוב. הדבר נחשבה בעיני רבים כצעד נוסף בדרך להקמת מדינה עצמאית וכסמל של ריבונות.

נוכח קלות הראש בה נתפסה הפסקת פעילות נמל אילת, והיעדר נחישות של הרשויות לבלום מהלך זה באיבו, ראויה להערצה החשיבות שייחסו מנהיגי המדינה שבדרך להקמתו והפעלתו של נמל עברי כתשתית לאומית

כשאנו מתבוננים במשבר הפוקד כיום את נמל אילת, ראוי ש"מעשה האבות, יהווה סימן לבנים", בכל הקשור לטיפול בנמל אילת המהווה תשתית לאומית, הן בהתקשרות המדינה עם זכיינים מתאימים להפעלת הנמל, ובנכונות הממשלה לסייע להם ולעובדי הנמל במצבי חירום, מצב שנמל אילת מתמודד אתו כיום. על מדינת ישראל להבטיח כי נמל אילת יהיה מוכן לפעולה וימשיך לפעול ולשגשג כתשתית לאומית גם לאחר חלוף המשבר הנוכחי.

פרופסור שאול חורב הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007–2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כיום עומד בראשות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה.

ד"ר (עו"ד) בני שפיינר הוא עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית. דוקטור למשפטים וחוקר נושאי משפט בין־לאומי פומבי ומשפט הים בדגש על טריבונלים בין־לאומיים. במסגרת המרכז פרסם מאמרים ומחקרים הנוגעים לגבולות הימיים של ישראל בהיבט משפט הים. אל"מ במיל' בחיל הים.