אלי, תלמידת כיתה א', אוהבת להתחפש בפורים למלכה אסתר. היא נראית כמו ילדה ילדתית אמיתית, עם שיער חום עד הכתפיים וחיוך שובב, וכשאחיותיה, בנות 5 ו-9, לא רואות, היא לפעמים "שואלת" מהן אביזרי אופנה. כל אלה מאפיינים טיפוסיים למדי לילדה בת 7 מקליפורניה. אלא שאלי נולדה בן.
"עבורנו, בהתחלה, כשלפני שנתיים היא אמרה 'אני רוצה ללבוש בגדים של בנות', חשבנו שזה רק שלב – אפילו קיווינו שזה רק שלב. לא היינו כל כך מודעים אז לענייני מגדר", אומרת אמה ג'ודי.
באותו הזמן, אלי למדה בגן חובה במרכז הקהילתי היהודי באזור המפרץ של קליפורניה, קרוב לבית המשפחה. כשאלי התעקשה שהיא רוצה להתלבש כמו בת, ג'ודי ובעלה פנו לייעוץ עם מנהל המרכז הקהילתי ועם המורים של בתם.
הומלץ להם להיענות לבקשותיה של אלי, על מנת שלא "לדכא את זהותה ולפגוע בתחושת העצמי שלה". זו תקופה חשובה עבור אלי מבחינה התפתחותית, כך נאמר להם, ומוטב שיתמכו בה כמו שהיא.
כעבור שנתיים, לקראת כיתה א', משפחתה של אלי פנתה לבית הספר של הקהילה היהודית בבקשה לעזרה ביצירת אווירה תומכת. בית הספר פנה ל"קשת", ארגון העוסק בסנגוּר וחינוך ופועל ל"שוויון והכללה מלאים של לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים יהודים בחיים היהודיים".
מנהל בית הספר שלח להורים מכתב שבו הוא כתב: "אני בטוח שכפי שחיבקנו כקהילה את המגדר הרחב של אלי עד היום, נמשיך לחבק את זהותה בהמשך הדרך", והזמין מומחים מ"קשת" כדי להדריך את צוות בית הספר.
"כל הסגל הגיע, מספרת ג'ודי, ומוסיפה שאלי לא חוותה שום בריונות בבית הספר, או למעשה בשום מקום אחר בחיי המשפחה, שמתרכזים מאוד בקהילה היהודית.
"אני חושבת שזה נהדר שאלי מסתובבת עם ביטחון עצמי, בטוחה לגמרי במי שהיא. הרבה מזה בזכות התמיכה שהיא מקבלת מהקהילה ומהחברים", אמרה.
המשפחה מתגוררת בצפון קליפורניה, אזור שבו הרעיון של ילדים טרנסג'נדרים הופך למקובל יותר. בעבר פורסם בתקשורת היהודית המקרה של תום סוסניק בן ה-13, שזכה לתמיכת הקהילה שלו בטקס דמוי בר מצווה שבו הוענק לו שמו החדש. ג'ודי מציינת שטקסים דומים נוספים נערכו לא מכבר באזור המפרץ.
"בקהילה היהודית, שיש בה קבלה חברתית הולכת וגדלה, יותר ויותר צעירים יוצאים מהארון, ויוצאים מוקדם יותר", אומרת ג'ואנה וייר, מנהלת אזורית ב"קשת". עם זאת, לדבריה, קיימים מעט מאוד נתונים מהימנים על שיעור הטרנסג'נדרים באוכלוסייה היהודית, מכיוון שיש "עדיין כל כך הרבה סטיגמה".
לרוב, הורים פונים ל"קשת" בשאלות על מין ומגדר הנוגעות לילדים בוגרים יותר שנמצאים בתהליך של מעבר, כמו למשל מה לעשות במחנה הקיץ. אבל, לדברי וייר, "קשת" עובד יותר ויותר עם הורים ומורים לילדים צעירים מאוד, אפילו בני 3-4.
"אנחנו מקבלים הרבה פניות מהורים לילדים בגן", היא אומרת. "הם לא מתקשרים ואומרים 'יש לי ילד טרנסג'נדר'. הם אומרים, 'יש לי ילד לא קונפורמי מבחינה מגדרית'" ומבקשים עזרה ותמיכה.
"כמו כל הורה, אני לא רוצה שלילדה שלי יהיו חיים קשים. אני רואה כמה אלי בטוחה בעצמה, כמה היא שמחה כבת. כל מה שאנחנו רוצים עבורה הוא שהיא תהיה שמחה ובריאה – ואלי היא שני הדברים האלה", אומרת ג'ודי
משפחתן של ג'ודי ואלי הולכת לייעוץ עם מומחים מובילים לטרנסג'נדריות באזור המפרץ. הם דנו באפשרויות של עיכוב הורמונלי והתערבויות רפואיות נוספות בעתיד הרחוק יותר, אבל ג'ודי אומרת שהיא ובעלה לוקחים את הדברים לאט.
"כמו כל הורה, אני לא רוצה שלילדה שלי יהיו חיים קשים. אני רואה כמה אלי בטוחה בעצמה, כמה היא שמחה כבת. כל מה שאנחנו רוצים עבורה הוא שהיא תהיה שמחה ובריאה – ואלי היא שני הדברים האלה", אומרת ג'ודי.
כמו כל הורה, ג'ודי דואגת לעתיד של ילדתה. אבל כאם לילדה שהיא ככל הנראה טרנסג'נדרית, ענן שחור של נתונים סטטיסטיים קודרים מרחף מעל ראשה.
על פי סקר שערכו ב-2011 המרכז הלאומי לשוויון טרנסג'נדרי וכוח המשימה הלהטב"קי הלאומי בקרב יותר מ-6,400 טרנסג'נדרים, יותר מ-41% מהנשאלים דיווחו על ניסיון התאבדות, לעומת 1.6% מהאוכלוסייה הכללית בארצות הברית.
יותר מ-90% דיווחו על הטרדה או אפליה במקום העבודה, ובהשוואה לאוכלוסייה הכללית בארצות הברית, סיכוייהם של טרנסג'נדרים לחיות בעוני גדולים פי ארבעה וסיכוייהם להיות מחוסרי עבודה גדולים פי שניים.
עם זאת, מחקר הולנדי שפורסם ב-2014 בכתב העת "Pediatrics" מצא שיעור נמוך הרבה יותר של התנהגות אנטי-חברתית בקרב 55 טרנסג'נדרים הולנדים שהחלו את תהליך המעבר שלהם בשנות ההתבגרות בעזרת עיכוב הורמונלי.
המחקר פורץ הדרך ניהל פרוטוקול על פי סטנדרטים בינ"ל של טיפול, בעזרת צוות מומחים לבריאות, רופאים ומנתחים, ומצא כי רמת הרווחה של הנחקרים "הייתה דומה או טובה יותר מזו של צעירים בני גילם מקרב האוכלוסייה הכללית".
אבל האם החברה בשלה לשילוב מלא של אוכלוסיית בני הנוער הטרנסג'נדרים?
בשנים האחרונות, הקהילה הטרנסג'נדרית זכתה לקבלה רחבה בתרבות הפופולרית, עם סדרות טלוויזיה הכוללות קווי עלילה של טרנסג'נדרים או כוכבים טרנסג'נדרים, בכלל זאת "טרנספרנט" זוכת השבחים, שבמרכזה משפחה יהודית.
התקשורת עסקה גם באתלט האולימפי לשעבר ברוס ג'נר ובהצהרה שלו על זהותו, אבל עבור היהדות, כל הדיונים האלה על טרנסג'נדריות הם כבר מיושנים.
בספרות הרבנית, היהדות קיימה דיון מתמשך בן 2,000 שנה בנושא המגדר, ומונחים טרנסג'נדריים מופיעים מאות פעמים במדרש, במשנה ובתלמוד. אפילו את בריאת העולם המקראית אפשר לפרש דרך עדשות טרנסג'נדריות.
אבל כדי להבין את יחסיה של היהדות עם טרנסג'נדריות, עלינו להתחיל בהתחלה.
בריאת העולם
במדרש בראשית רבה, טקסט פרשני על ספר בראשית שנערך בסביבות המאה ה-5, רבי ירמיה בן לזר אומר שכשאלוהים ברא את אדם הראשון, הוא יצר "אדרוגינוס". בספר בראשית א', כ"ז נכתב:
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו: זכר ונקבה ברא אותם".
המדרש ממשיך ואומר כי על פי רבי שמואל בר נחמן, אדם הראשון נברא עם שני פנים, ולאחר מכן הופרד לשניים:
"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן".
הטרנסג'נדר המוצהר הראשון שהוסמך על ידי ההיברו יוניון קולג' של התנועה הרפורמית בארה"ב, הרב אליוט קוקלה, כותב על עניינים טרנסג'נדריים ביהדות.
באתר "TransTorah", קוקלה מסביר מונחים הלקוחים מהספרות הרבנית, כגון המילה היוונית "אנדרוגינוס", המוזכרת בבראשית רבה, שם היא מציינת אדם שיש לו הן מאפיינים "זכריים" והן מאפיינים "נקביים".
הרב קוקלה מזכיר את המונח "טומטום", המציין אדם חסר מאפיינים מיניים ברורים, שמופיע במקורות היהודיים. הוא מגדיר "איילונית" כמי שזוהתה כנקבה בלידתה, אבל פיתחה מאפיינים גבריים בבגרותה והיא עקרה
קוקלה כתב כי הוא מצא 149 אזכורים במשנה ובתלמוד (מהמאות ה-8-1 לספירה) ו-350 במדרש הקלסי ובהלכה (שנכתבו בין המאות ה-2 וה-16).
קוקלה מזכיר את המונח "טומטום", המציין אדם חסר מאפיינים מיניים ברורים, שמופיע 181 פעמים במשנה ובתלמוד ו-335 פעמים במדרש הקלסי ובהלכה.
הוא מגדיר "איילונית" כמי שזוהתה כנקבה בלידתה אבל פיתחה מאפיינים גבריים בבגרותה והיא עקרה. הוא מצא 120 אזכורים לכך במקורות.
וישנו גם ה"סריס", שזוהה כזכר בילדותו אבל פיתח מאפיינים נשיים בבגרותו או שאין לו פין. קוקלה מסייג ואומר שסריס יכול להיות "סריס מטבעו" ("סריס חמה") או להיהפך לסריס בעקבות התערבות אנוש ("סריס אדם"). הוא מצא 156 אזכורים לכך במשנה ובתלמוד ו-379 במדרש הקלסי ובהלכה.
יש, אם כן, מאות אזכורים כאלה, אבל הרב הטרנסג'נדר בקי סילברשטיין אומר שהוא אמביוולנטי לגבי הדיונים על מגדר בספרות הרבנית.
"זה ריגש אותי שהרבנים דיברו על אנדרוגינוס ועל טומטום, זה ריגש אותי שהם הסתכלו על מגדר באופן הזה", הוא מספר על הגילוי הראשוני שלו את המונחים.
"אבל היום אנחנו מבינים מין ומגדר בצורה שונה, ואני לא בטוח האם הם מגיבים למשהו שמתרחש למעשה בחייהם או שהם מנהלים דיון אינטלקטואלי לחלוטין?".
עם זאת, הוא אומר שהוא וטרנסג'נדרים יהודים נוספים "חשים שזה מועיל לפחות לומר שהרבנים מדברים על זה", ומוסיף שלרבנים היו עוד קטגוריות מגדריות רבות שאינן בשימוש היום. בארצות הברית, "הבינאריות המגדרית היא נוקשה מאוד, מה שנכון גם בעולם היהודי", אומר סילברשטיין.
לסילברשטיין היסטוריה ארוכה של מתיחת גבולות המגדר. הוא נולד כנקבה, ויצא מהארון כלסבית בדצמבר 2000, בתום סמסטר הלימודים הראשון שלו בקולג'. "אנשים קראו לי בּוּץ'", הוא משחזר, ומוסיף שבמשך שש שנים הוא לבש שמלה אולי פעמיים והתחרה בנבחרת החתירה. בשנת 2008 הוא החל את לימודי הרבנות בהיברו קולג', שם הוא התחיל "לחשוב יותר על מגדר ולנסות להבין מה זה אומר. התחלתי ללמוד את השפה הזאת של מגדר וזהות מגדרית".
באמצע לימודיו בביה"ס הרבני הוא יצא מהארון כ"קוויר" – "זהות מגדרית שהיא לא גבר ולא אישה, אלא מחוץ, באמצע ומסביב לבינאריות", אומר סילברשטיין.
עבור סילברשטיין, ורבים אחרים ששוחחו איתנו, מגדר הוא מושג גמיש. בסופו של דבר סילברשטיין חש יותר גברי, ויצא מהארון כגבר. הוא עדיין לא פנה להתערבות רפואית עבור המעבר המגדרי שלו. "לא שיניתי את השם שלי, אבל אני משתמש בכינויי גוף זכריים ומציב את עצמי איפשהו מחוץ להבחנות הבינאריות", אומר סילברשטיין, שעובד עם בני נוער בבית הכנסת הקונסרבטיבי בקליפורניה.
"לא שיניתי את השם שלי, אבל אני משתמש בכינויי גוף זכריים ומציב את עצמי איפשהו מחוץ להבחנות הבינאריות", אומר הרב בקי סילברשטיין, שעובד עם בני נוער בבית הכנסת הקונסרבטיבי בקליפורניה
כרב, סילברשטיין אומר שההצטלבות בין יהדות למגדר מעסיקה אותו רבות. "אני בחור טרנסג'נדר. באיזו אופן אני אמור ליישם את ההלכה בחיים שלי?", הוא שואל.
רוב הזרמים ביהדות המתקדמת מקבלים את קהילת הטרנסג'נדרים בזרועות פתוחות. יש מספר גדל והולך של רבנים טרנסג'נדרים, שמקדמים יצירת טקסים חדשים וחדשניים, או את שינוי טקסים קיימים כך שישקפו שפה מכלילה יותר.
אבל הסוגיות ההלכתיות בנוגע לקהילה הטרנסג'נדרית האורתודוקסית הן מורכבות הרבה יותר, ופעמים רבות כרוכות בסערות רגשיות.
קיימו מצוות והימנעו מחטא
"התשתית התרבותית של היהדות האורתודוקסית שונה מאוד מזו של החברה היהודית הליברלית. בחברה הליברלית, העניין וההשקעה בבחירת הזהות האישית הם פעמים רבות מקור לחגיגה ציבורית (כמו גיור, שאינו נחגג באופן ציבורי אצל האורתודוקסים)", מסביר הרב דניאל לנדס, תלמידו של הרב יוסף סולובייצ'יק, ממנהיגיה הבולטים של היהדות האורתודוקסית המודרנית בארה"ב במאה ה-20.
"ההבנה האורתודוקסית מקבלת את הזהות כמו שהיא, ואדם צריך לקיים מצוות ולהימנע מחטא", אומר לנדס, מנהל מכון פרדס לחינוך יהודי בירושלים.
למרות שהוא מגלה אהדה למצוקת הקהילה הטרנסג'נדרית הדתית, לנדס אומר כי "המצב של צעירים טרנסג'נדרים הוא לא בהכרח חוסר איזון רגשי או התנסות משוחררת מדי בחוויות, כמו שחוששים רבים מעמיתיי האורתודוקסים.
"לרוב, איכשהו, העצמי המגדרי והגוף אינם מותאמים זה לזה. הנסיבות הטרגיות, המורכבות, לא ישתנו באמצעות טיפולים מדכאים או הצהרות קנאיות. אנחנו צריכים לאפשר לאנשים ולהדריך אותם – בזהירות! – לחזור לעצמי האמיתי שלהם. ואנשים כאלה ראויים לחיים מלאים והשתתפותיים בקהילה שלנו".
אבל עבור רבים בקהילה הטרנסג'נדרית, אם לא עבור רובם, ניתוח ושימוש בהורמונים לשינוי מין הם חלק בלתי נפרד מתהליך המעבר שלהם.
"על פי הבנת רשויות הדת, האיסור על לבוש המזוהה עם המין השני (דברים, כ"ב, ה') כולל כל התערבות רפואית (כולל טיפול הורמונלי) שמובילה למראה של בן או בת מין אחר. הטלת מום בגוף היא עוד אחת מהסוגיות הקשות"
הצעדים הללו, כותב לי לנדס במייל ארוך, מציבים בעיות הלכתיות רציניות, בהן "האיסור על סירוס, שהוא איסור מקראי בנוגע לגברים (ויקרא כ"ב, כ"ד) ואיסור רבני, לפחות, בנוגע לנשים (אבן העזר ה', י"א).
"על פי הבנת רשויות הדת, האיסור על לבוש המזוהה עם המין השני (דברים, כ"ב, ה') כולל כל התערבות רפואית (כולל טיפול הורמונלי) שמובילה למראה של בן או בת מין אחר. הטלת מום בגוף היא עוד אחת מהסוגיות הקשות שהנושא מעלה".
בנוסף, לשאלה אם ניתוח לשינוי מין משנה את המעמד המגדרי מבחינה הלכתית, הוא משיב: "באופן מוחץ, תשובתן של רשויות הדת היא שלילית".
"גבר עם שדיים מלאכותיים וואגינה מפלסטיק שהפין שלו הוסר הוא עדיין גבר מבחינה הלכתית. בדומה, שימור המעמד ההפוך חל על אישה", אומר לנדס.
עם זאת, לנדס מצטט את דעתו הבלתי תלויה של הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שהיה פוסק הלכתי ושימש כרב של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.
"באחד מספרי השו"ת ('ציץ אליעזר') הוא מרחיב את הדיון וכולל בו קולות אחרים, בעיקר מהמאה ה-19. ההנחה היא שמצבים כאלה קיימים, כמו שאומרים, 'במשפחות הכי טובות' (הניסוח הוא שלי), ושניתוח לשינוי מין הוא אפקטיבי במידה כזו שגבר שהפך לאישה אפילו לא נדרש לתת לאשתו גט (עניין הלכתי רציני מאוד), מפני ש'הוא' אינו קיים יותר, כגבר. אכן, נראה שמדבריו של הרב ולדנברג משתמע שאותה אישה חדשה יכולה להינשא לגבר", אומר לנדס.
אשת החינוך היהודי ישכה סמית' פותחת את ספרה "ארבעים שנים של מדבר: המסע שלי לחיים אותנטיים" בתיאור של עצמה כילדה בת 5 הלכודה בגוף של בן.
מסעה של סמית' לנשיות כלל את היותה בעל חרדי חסיד חב"ד ואב לשישה, את עזיבת האמונה והתנסות באורח חיים הומוסקסואלי ולבסוף את התובנה שהיא יכולה להפוך לאישה שהיא הרגישה שהיא נועדה להיות.
בגיל 54, סמית' השלימה את תהליך המעבר המגדרי הרפואי שלה, שנמשך ארבע שנים, בניתוח שהתאים את גופה לזהותה הנשית. לאחר ששינתה את מינה מגבר לאישה, היא התוודעה לפסיקה ב"ציץ אליעזר" בנוגע למעמד ההלכתי שלה.
עבור סמית', ועבור רבים אחרים שעברו תהליך דומה כמבוגרים, שנות ההתבגרות היו הקשות ביותר; הגוף שלה "בגד" בה יותר ויותר והיא הלכה והפכה לגבר בשעה שהזהות הפנימית שלה הייתה שונה בבירור.
"שנאתי את שנות ההתבגרות שלי. כל בוקר הייתי מתעוררת ומצטערת שאני חיה – לא שהייתי התאבדותית, אבל הצורה שבה התעוררתי לא תאמה את המציאות. הייתי זקוקה להתאמה, להרמוניה", היא אומרת.
"שנאתי את שנות ההתבגרות שלי. כל בוקר הייתי מתעוררת ומצטערת שאני חיה – לא שהייתי התאבדותית, אבל הצורה שבה התעוררתי לא תאמה את המציאות. הייתי זקוקה להתאמה, להרמוניה", אומרת ישכה
סמית' מסכימה שכל בני הנוער חווים סבל במידה זו או אחרת, "אבל הסבל של רובם לא נובע מכך שהם חיים חיים לא אותנטיים, כאשר הגוף מקבל צורה ברורה יותר של המגדר המולד". היא חשה ש"ואו, הגוף שלי ממש משקר לי", היא אומרת.
אף על פי שהיא מאמינה בתהליך ארוך של חיפוש נפשי, סיפורים כמו טקס היציאה מהארון המסוקר של תום סוסניק בן ה-13 גורמים לה להרגיש "שפלות רוח אל מול המהירות שבה הזמנים משתנים". "כשאני הייתי בגילו, זה לא היה בלקסיקון שלי, זו לא הייתה משאלה או תפילה", היא אומרת, ומוסיפה שהיא מרגישה כמו "הסבתא היהודייה השלישית" שלו. "כשדבר בל ישוער הופך למציאות, זה אומר שאנחנו חיים בעידן של גאולה", היא מוסיפה.
כמה מוקדם זה מוקדם מדי?
האם ההורים של היום פשוט נכנעים לתביעות של ילדיהם כשהם שוקלים ברצינות את האפשרות של זהות טרנסג'נדרית? נראה שזו שאלה מתבקשת במציאות שבה ילדים כמו אלי בת ה-7 מתחילים את המעבר המגדרי שלהם.
אימא יהודייה מהמערב התיכון של ארצות הברית, שילדה ר' נמצא כעת בתהליך מעבר, כתבה לנו בריאיון שהתנהל בדואר אלקטרוני:
"זה נשמע כמו ביקורת כללית על הורות אמריקאית, שבמובנים מסוימים אני מסכימה איתה. אבל השאלה שלך כאן היא לא אם ניתנו ל-ר' יותר מדי אפשרויות בחירה: לאכול ממתקים או לשחק במשחקי וידאו. אנחנו מדברות כאן על משהו שונה מאוד. יש גם בחירות שאנחנו יכולים לעשות, שהן של אישור", היא כותבת.
ר' נמצא כעת בשנת הלימודים האחרונה שלו בבית הספר התיכון.
"לפני ש-ר' יצא מהארון, קראתי הרבה על ילדים טרנסיים ועל התמיכה שהם קיבלו מהוריהם. תמיד חשבתי שאלה בחירות מאוד יפות שהמשפחות עשו ביחד. אני יכולה רק לקוות שכשאנחנו בוחרים לאשר את הבחירה של ר' ולאפשר לו להיות האדם שהוא מרגיש שהוא, אנחנו עושים את אותו הדבר", היא כותבת.
ריבוי הסיפורים על יציאה מהארון של טרנסג'נדרים מצביע על שינוי ניכר בנורמות החברתיות. מספר הולך וגדל של הורים מגדלים את ילדיהם לתפקידים מגדריים רחבים הרבה יותר ולשונוּת רבה הרבה יותר, אומרת ארלין לב, מייסדת ומנהלת הפרויקט "אוריינטציה מינית וזהות מגדרית" באוניברסיטת ניו יורק באלבני.
"באופן כללי, הורים עושים כמיטב יכולתם בשביל הילדים שלהם", אומרת לב, מטפלת משפחתית. "הם עושים כמיטב יכולתם כדי להשיג איזון – בשביל שלום בית – להקנות לילדים שלהם ערכים וגם להקשיב להם".
אבל לא תמיד המצב כל כך ברור ומוחלט. "אף על פי שתפקיד ההורה הוא לקבוע כללים שינחו את הילדים, כשזה מגיע לזהות וביטוי מגדריים, מוטב להקשיב לזהויות המתהוות של הילדים", אומרת לב.
לפעמים מוטב שההורים ייתנו לילדים שלהם מרחב וזמן. "אני חושבת שבמידה מסוימת כל הילדים, אם מניחים להם לחקור את המגדר שלהם, חוקרים את המשמעות שלו ומוצאים את עצמם", היא מסבירה.
מתי להתחיל בהתערבות רפואית?
ד"ר נורמן ספאק, אנדוקרינולוג ילדים, הוא אחד ממייסדי המרפאה לשירותי טיפול מגדרי בבית החולים לילדים בבוסטון, שנפתחה ב-2007.
ספאק, חלוץ בטיפול בבני נוער טרנסג'נדרים, מדווח על גידול חד במספר המקרים שהגיעו אליו בעשור האחרון, שאותו הוא מייחס ליחס הנינוח יותר בחברה כלפי הקהילה ההומוסקסואלית, וכפועל יוצא מכך, כלפי טרנסג'נדרים.
"זה עניין דורי", אומר ספאק, ומציין לטובה תכנית ראיונות מיוחדת שקיימה ברברה וולטרס ב-2007 כדי להעלות את הנושא למודעות הציבורית בארה"ב.
המניע ההתחלתי לעבודתו של ספאק עם מתבגרים טרנסג'נדרים היה היכרותו המוקדמת, באמצע שנות ה-70, עם חסר בית בעיר הולדתו בוסטון.
רבים סולקו אז מבתיהם בגלל זהותם המגדרית. ספאק ראה שיעור התאבדות לא פרופורציונלי בקרב הקהילה בבוסטון, ובקרב הקהילה הטרנסג'נדרית הלא מטופלת הרחבה יותר, ששיעור ההתאבדות בה הוא הגבוה בעולם.
"בשום מקום בתורה אין אדם בעל כוחות ריפוי", אומר ספאק היהודי. אבל כשהוא השתתף בקורס על הרמב"ם, ספאק מצא ציווי מקראי לעזור לקהילה הזאת במסגרת עבודתו בפסוק מספר ויקרא, "לא תעמוד על דם רעך".
הפסיכולוגית והמרצה למגדר טובה הרטמן מתארת את הדחק שחש נוער טרנסג'נדרי לנוכח ההבנה "אני לא שייך ואני מתחיל להרגיש שמשהו לא בסדר".
"ההבנה הזאת מבלי להבין כרוכה בכל כך הרבה סבל", אומרת הרטמן. היא דוגלת בדעה שיש לתת לאנשים מרחב "לנוע אל תוך ומחוץ לסביבות ולזהויות שונות ולהתנסות בדברים שאינם מסוכנים או מזיקים".
ספאק מספר שכאשר הוא פתח את המרפאה שלו, כ-11% מהמטופלים הגיעו לאחר ניסיון התאבדות. "אף אחד לא ניסה להתאבד אחרי שהוא נכנס בדלת שלנו", אומר ספאק. גם אם המטופלים עוד לא החלו לקבל טיפול רפואי, עצם האפשרות לקבלת טיפול מסבה להם הקלה עצומה.
"כשההחלטה להתקדם בתהליך היא אכן נכונה, בדרך כלל תראי את בני הנוער פורחים, הן מבחינה אקדמית והן מבחינה חברתית, בצורה מאוד מספקת", מאשרת ד"ר סנדרה סמונס, פסיכולוגית קלינית בעלת דוקטורט במיניות.
לדברי סמונס, שמטפלת בטרנסג'נדרים מאז תחילת שנות ה-90, יש כמה גורמים שצריך להביא בחשבון כשמחליטים על "תכנית פעולה או חוסר פעולה".
בכלל זאת, ההיסטוריה המוקדמת של ביטויי הטרנסג'נדריות ועקביותם ו"איך הם מגיבים ליציאה מהארון לגבי הזהות הטרנסג'נדרית שלהם".
"דרושה הערכה של כל מקרה לגופו – האם ייגרם יותר נזק בהגשת עזרה למתבגר להתקדם בתהליך, או בעיכובו ע"י מניעת תמיכה רגשית ורפואית", אומרת סמונס.
המרפאה של ספאק הייתה הראשונה בארצות הברית שהעניקה טיפול לבני נוער "כדי לעזור להם במעבר למין שהם חשים שמתאים להם", הוא אומר.
עם זאת, לפני שהוא מספק להם טיפול רפואי כלשהו, המתבגרים "נבדקים בכל דרך אפשרית" כדי לוודא שהמצוקה שלהם אכן נגרמת מהפרעה מגדרית.
בשנות ההתבגרות המאוחרות, המטופל יקבל טיפול הורמונלי שבעקבותיו הוא יתחיל להיראות דומה יותר למין שאיתו הוא מזדהה, וחלק מהשינויים הללו הם בלתי הפיכים, אומר ספאק, כמו גובה הקול
התערבות רפואית טיפוסית, מסביר ספאק, מתחילה בתחילת תהליך ההתבגרות המינית, בנתינת תרופות מעכבות התבגרות. התרופות האלה, שניתן להפסיק ליטול אותן בכל עת ללא השפעה מתמשכת, הן המקבילה הרפואית ל"לחיצה על כפתור הפאוּז". הן מאפשרות לילדים להמשיך לחקור את עולמם הפנימי ולגדול אל תוך הזהות שלהם לפני שהם עושים שינויים גופניים או הורמונליים קבועים.
אצל בנים, מעכבי ההתבגרות מונעים את גדילת הגרגרת, או כפות ידיים ורגליים גבריות, ואת הצמיחה לגובה. אצל בנות, חל עיכוב בווסת ובתפתחות השדיים.
בשנות ההתבגרות המאוחרות, אם הצוות הרפואי מסכים לכך, המטופל יקבל טיפול הורמונלי שבעקבותיו הוא יתחיל להיראות דומה יותר למין שאיתו הוא מזדהה, וחלק מהשינויים הללו הם בלתי הפיכים, אומר ספאק, כמו גובה הקול.
כשניתן טיפול הורמונלי למטופלים שנולדו בנות, ספאק ממליץ בתוקף להסיר את איברי הרבייה הנשיים בשל תופעות הלוואי המסרטנות של ההורמונים. הליך זה גורם כמובן לעקרות בלתי הפיכה.
"קול כמו של מיני מאוס ופנים תואמות"
ר', הנער מהמערב התיכון, אמור להתחיל בסתיו הקרוב את לימודיו בקולג', שבו כל חדרי השירותים הם ניטרליים מבחינה מגדרית. יש כבר סטודנטים טרנסג'נדרים שמתגוררים בקמפוס הזה, הוא אומר. "זה נשמע כמו גן עדן, ואני כבר לא יכול לחכות להיות במקום שבו אני יכול להיות אני עצמי מבלי לפחד".
ר' מקווה להתחיל לקחת טסטוסטרון במהלך השנה הקרובה. "אני 162 סנטימטרים, עם קול של מיני מאוס ופנים תואמות. אני לא משתלב בציבור ואני לא מרגיש בנוח בגוף שלי", כותב ר' במייל. לדבריו, כשאנשים מגלים שהוא טרנסג'נדר, הם תמיד שואלים, "אז מה עם ניתוח?".
"בשבילי, זאת שאלה קשה. אני יודע שאני רוצה ניתוח בחלק הגוף העליון, כי החזה שלי הוא אחד המקורות הגדולים למצוקה שלי, אבל המחשבה על ניתוח בחלק הגוף התחתון גורמת לי אי נוחות", הוא אומר.
המנתח ד"ר ויליאם קוזון ממישיגן אומר שהנורמה היא לחכות עד גיל 18 עם כל ניתוח. עם זאת, לדבריו, בעוד שקיימות אפשרויות כירורגיות טובות מאוד לניתוח לשינוי מין מגבר לאישה, הניתוח מאישה לגבר "עשוי להיות מאוד מדאיג", ובבניית הפין עלולים להיות "סיבוכים ענקיים".
ר', כמו הרבה גברים טרנסג'נדרים אחרים, עשוי לוותר על ניתוח בניית פין. "אני לא יודע איך אני מרגיש עם הרעיון שיוסיפו לי עוד איבר בגוף. אבל בכל מקרה אני לא מתכנן לעשות שום ניתוח בשנים הקרובות. אני רוצה להתרגל לגוף שייתן לי הטסטוסטרון לפני שאחליט על עוד שינויים", הוא אומר.
"אני לא יודע איך אני מרגיש עם הרעיון שיוסיפו לי עוד איבר בגוף. אבל בכל מקרה אני לא מתכנן לעשות שום ניתוח בשנים הקרובות. אני רוצה להתרגל לגוף שייתן לי הטסטוסטרון לפני שאחליט על עוד שינויים", אומר ר'
ר' חשף את זהותו בפני כמה חברים מביה"ס וממחנה הקיץ היהודי, וכן לפני כמה מחברי הקהילה היהודית שלו. "כולם היו מאוד תומכים. אני מרגישה שבכל פעם ש-ר' עושה עוד צעד של חשיפה, זה צעד נוסף בשבילו לקראת בעלות על הזהות שלו ותחושה של נוחות בה. זה גורם לו להרגיש יותר נוח בגוף שלו", כותבת אמו.
ר' אומר שליהדותו יש חלק בזהות שלו. "אני חושב שהדוגמה הכי טובה לזה היא ההגדרה של גבריות ביהדות. הגברים הכי מפורסמים בתורה הם לא אלה שהיו להם כוח של עשרה גברים וקוביות בבטן. אלה היו החכמים, ההוגים, החנונים. הגישה הזו רווחת גם בבית הכנסת שאני הולך אליו", הוא כותב.
"בשביל בחור טרנסג'נדר כמוני, אני חושב שזה מאפשר לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי עצמי כגבר, כי אם להיות מציאותיים, אני לעולם לא איראה כמו סמל הסקס הגברי שהעולם המודרני שלנו אוהב".
אמו של ר' אומרת שאף על פי שהיציאה שלו מהארון לפני הוריו באה להם בהפתעה, היא ובעלה מנסים לתמוך בו ולקבל מידע ממומחים. "ההצהרה שלו נתנה לי תקווה שזו תחילתה של דרך המוצא שלו מהאפלה ומההרס העצמי שהוא היה נתון בהם בשנתיים האחרונות. מבחינתי, אם מציאת הזהות הטרנסג'נדרית עוזרת ל-ר' לחיות חיים מאושרים ופרודוקטיביים – הללויה!".
לפעמים אמא של ר' צריכה לעכל את המצב ותוהה לאן נעלמה הבת שלה, "אבל אני מבינה שזו תגובה שטחית. זו אותה נשמה, רק בלבוש אחר. הילדה שהבאתי לעולם עדיין כאן איתי. דברים השתנו אבל גם נשארו אותו הדבר"
לדבריה, לפעמים היא צריכה לעכל שוב את המצב ותוהה לאן נעלמה הבת שלה. "אבל אני מבינה שזו תגובה שטחית. זו אותה נשמה, רק בלבוש אחר. הילדה שהבאתי לעולם עדיין כאן איתי. דברים השתנו אבל גם נשארו אותו הדבר".
"ואחרי כל הדאגה שהילד שלי עלול להתאבד, לראות את ר' שמח וחיוני בזהות החדשה הזאת, זאת מתנה", היא אומרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם