ב-1991, ישכה סמית' עזבה את ישראל בתור גבר חסידי. 20 שנה לאחר מכן, היא חזרה לכאן בתור אישה יהודייה שומרת מצוות. השינויים החיצוניים הרדיקליים השתקפו בסיפוק הרוחני החדש שגילתה, מספרת סמית' לקראת הבכורה של סרט תיעודי המתאר את המסלול שעשתה – הערב (חמישי) בפסטיבל הקולנוע חיפה.
המעבר של סמית' – מגבר לאישה, ומחיי בדידות ובלבול לחיים של אותנטיות וסיפוק – מתואר בסרט של רחלי רוסינק ואייל בן משה בשם "עסקה עם אלוהים" (I Was Not Born A Mistake). הסרט התיעודי על סמית', אשת חינוך ומנטורית רוחנית יהודייה בעלת שם, ישודר גם בערוץ יס דוקו בהמשך השנה.
כשפגשתי לאחרונה את סמית', החמימה והסבתאית, היה קשה לדמיין אותה בתור תלמיד צעיר ומזוקן של חב"ד. האב לשישה נלחם בתקופה ההיא עם ההשפעות הקטלניות של דיספוריה מגדרית שאילצו אותה לעזוב את ישראל ואת המשפחה שלה, ולעצור את שמירת המצוות שלה למשך יותר מעשור.
"עזבתי את שמירת התורה כשעזבתי את ישראל. הרגשתי שאין מקום עבורי בעולם התורה משום שהייתי מלאה בשדים מבפנים. חשבתי שאני האדם היחיד שסובל מכך. אפילו לא ידעתי שיש לזה שם. זו פשוט הייתה המציאות שלי", אומרת סמית', ילידת ארה"ב, בראיון שנערך בביתה בשכונת נחלאות בירושלים.
סמית' יצאה מארון בתור גיי בזמן שחיה ועבדה בתור גבר בתחילת שנות ה-90 בקהילת חב"ד ברובע היהודי של העיר העתיקה של ירושלים, וכתוצאה מכך הורחקה מהקהילה ועבודתה הופסקה. לא היה לה עם מי לדבר בניסיון להבין את הרגשות שלה והיא לא הבינה שהיא בעצם טרנסג'נדר ולא הומוסקסואל.
"לא סמכתי על הרבנים. משום שמהניסיון שלי איתם, לא באמת הייתי יכולה להיפתח אליהם. וככל שהייתי קרובה לאמי, לא יכולתי לדבר איתה. הרגשתי שכל מי שאדבר איתנו יחשוב שיש לי הפרעה נפשית וירצה לאשפז אותי"
"לא סמכתי על הרבנים. משום שמהניסיון שלי איתם, לא באמת הייתי יכולה להיפתח אליהם. וככל שהייתי קרובה לאמי, לא יכולתי לדבר איתה. הרגשתי שכל מי שאדבר איתנו יחשוב שיש לי הפרעה נפשית וירצה לאשפז אותי", היא אומרת.
אפילו בתור ילד קטן, סמית', היום בת 68, לא הרגישה בנוח בגוף הגברי שלה. "הייתי שוכבת במיטה שלי כשהייתי בת 5, 7, 10, ואומרת 'מה לא בסדר איתי? אני לא מתחברת לאף אחד'. ידעתי שאני לא שייכת לבנים. אני רוצה כל הזמן להיות עם המגדר האחר, אבל ידעתי שאני לא יכולה – לא בשנות ה-50", היא אומרת.
לקחו 50 שנים עבור סמית' להשלים באופן מלא עם הדיספוריה המגדרית שלה ולהתחיל בתהליך שינוי המין. התהליך התרחש בהדרגה במהלך שני עשורים בהם חיה בארצות הברית לפני שחזרה לישראל.
היא מתייחסת לתהליך בתור "תיקון רוחני". "שינוי המגדר היה מסגרת והתיקון הרוחני היה התוכן", היא מסבירה בעברית במבטא ניו יורקי.
![ישכה סמית' כשהייתה איש חינוך חב"ד בשם יעקב, בשיחה עם הרב של חב"ד, מנחם מנדל שניאורסון (צילום: Courtesy)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/10/2-1-640x400.jpg "ישכה סמית' כשהייתה איש חינוך חב"ד בשם יעקב, בשיחה עם הרב של חב"ד, מנחם מנדל שניאורסון (צילום: Courtesy)")
סמית' מספרת על המסע הרוחני שעברה כדי לעזור לאחרים להתחבר אל "המהות הפנימית" ו"הניצוץ האלוהי" שלהם. היא עושה זאת ע"י לימוד יהדות כפרקטיקה מדיטטיבית, מחשבתית, כאשר טקסטים חסידיים משמשים כנקודת מוצא.
היא ממהרת להדגיש כי היא כבר לא שייכת לחב"ד או לזרם חסידי אחר. כשהיא משתמשת במילה "חסידות", היא מסבירה, היא מתייחסת ל"תורה רוחנית".
"המשמעות היא להיפגש עם הנוכחות האלוהית שבתוך האדם, להיפגש עם מרכז רוחני, להיפגש עם הקול הפנימי שעדיין קטן. זה משהו עמוק יותר בתוך האני העצמי, ופחות אמונה תאולוגית בכך שאלוהים נמצא אי שם", היא אומרת.
"המוקד הוא יצירת קשר ונגיעה בחלק שלנו שהוא גדול יותר מהאגו שלנו וגדול יותר מהמקום המוגבל שלנו בזמן ובמרחב".
מג'פרי לישכה
סמית' ביקרה לראשונה בישראל כתלמיד קולג' בן 20 בקיץ 1971. היא נקראה ג'פרי, ולמדה חינוך וסוציולוגיה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. בהשראת הביקור, סמית' נרשמה לכמה שיותר קורסים העוסקים ביהדות עם חזרתה לביתה. עם קבלת התואר, סמית' התחתנה עם צעירה אמריקאית שפגשה בביקור בישראל.
עם חזרתה לישראל ב-1974 – ללימודי טקסטים יהודים בתכנית לבוגרי תואר בסמינר התאולוגיה היהודי של ניו יורק – סמית' התחילה לשמור שבת.
היא הבינה שהתואר השני בתכנית לחינוך יהודי התמקד יותר מידי ב"סגידה לאקדמיה ועם מעט מידי רוחנית", מה שהבשיל למפגש שלה עם חב"ד. "זה משך אותי פנימה, דיבר לנפש שלי", היא אומרת על המאמצים של התנועה החסידית.
עד לסיום התואר, היא הייתה חלק מקהילת חב"ד בקראון הייטס, ברוקלין, והפכה להיות ידועה בשם יעקב, השם העברי שניתן לה כשנולדה. בניגוד למה שנכתב עליה במקומות שונים, היא מעולם לא למדה בישיבה באופן מלא, וגם לא הוסכמה לרבנות. היא תמכה במשפחתה על ידי כך שלימדה, ולמדה ככל שהתאפשר לה.
ב-1977, סמית' והאישה שאותה נשאה עברו לצפת עם הבן הראשון. המשפחה עברה בחזרה לניו יורק ב-1979, משום שהילד השני עמד בפני אתגרים רפואיים והיה יכול לקבל שם טיפול טוב יותר. לזוג נולדו ארבעה ילדים בזמן שגרו בלונג איילנד, וחזרו לישראל ב-1985, כאשר התמקמו בעיר העתיקה בירושלים. סמית' עבדה בחינוך ובקשרי קהילה בבית הכנסת חב"ד ומרכז קהילתי במקום.
לאחר שיצאה מארון בתור הומוסקסואל, התגרשה והורחקה על ידי חברי הקהילה מחב"ד, סמית' עזבה את ישראל בתחילת 1992. לאחר שניתקה כל קשר לשמירת מצוות, היא חזרה לקרוא לעצמה ג'פרי ועבדה בחברת נסיעות המתמחה בתיירות בישראל.
"לא מצאתי מקום בעולם היהודי ופספסתי אותו. כמהתי לשמור שוב שבת. אהבתי ללמוד חסידות ותורה רוחנית", היא אומרת.
ב-1997 סמית' עברה לסן פרנסיסקו, ואז עברה לקולרדו ספרינגס. שם, היא החלה לעבור בסטארבקס, "שלא רק שהיה להם תכנית הטבות יוצאת דופן, אלא גם מדיניות גיוון שהייתה חלק מערכי הליבה של החברה".
עובדה זו פעלה לטובתה, משום שבנקודה זו סמית' החליטה "להיכנס להילוך גבוה" עם השינוי שלה – לרבות ניתוח ושינוי שם. בזמן שעבדה עבור החברה, היא נכנסה להכשרת מנהלים בתור ג'פרי ויצאה בתור ג'סיקה (ישכה).
ב-1997 סמית' עברה לסן פרנסיסקו, ואז עברה לקולרדו ספרינגס. שם, היא החלה לעבור בסטארבקס, "שלא רק שהיה להם תכנית הטבות יוצאת דופן, אלא גם מדיניות גיוון שהייתה חלק מערכי הליבה של החברה"
סמית', שעשתה את השינוי בגיל 50, אומרת כי היה לה את המזל שלא לחוות איומים או התנהגות טרנסופובית. "עברתי מאוד בקלות ובמהירות. אנשים החלו לקרוא לי 'גברת' במקום 'אדוני' די במהירות", היא אומרת.
סמית' עזבה את קולורדו ועברה לסיאטל ב-2005, כדי שתוכל להתנסות בחיים בתור אישה בעיר שבה אף אחד לא מכיר אותה. היא המשיכה לעבוד בסטארבקס לזמן מה, ואז חזרה לחינוך יהודי לפני שחזרה לישראל ב-2011.
"הלילה הראשון בסיאטל שבו התחלתי להדליק נרות שבת היה רגע גדול מאוד עבורי. הרגשתי באמת שאלוהים הנחה אותי במשך כל השינוי שלי, משום שעשיתי משהו באופן שונה לעומת כל דבר אחר בחיים שלי", היא אומרת.
לראשונה, היא עשתה דברים בלי לברוח או למהר, ובכך שהייתה נוכחת ברגע.
לדבריה, "זה יצר שינויים פנימיים באישיות שלי, אני מאוד רגועה ושלווה. זה דרש שנים של אימון. אני לא מאמינה שהשתניתי, אלא שחשפתי את הפוטנציאל לכך שאני מסוגלת להשמיד את הגורמים ששמו אותי במצב של הישרדות מתמדת".
ארבעת האבות
סמית' שואבת את החוכמה שהיא מעבירה הלאה מלימוד הכתבים של רבנים שהיא מעריצה, כמו הארבעה שתמונותיהם מוצגות בסלון שלה: הרבי מלובביץ', הרב קוק, הרב קרליבך והרב קלונימוס קלמיש שפירא (האדמו"ר מפיאסצנה)
סמית' חולקת את הגישה שלה ליהדות ע"י לימוד במכון פרדס, פרסום פודקאסט באתר שלה, שימוש כמנטורית והרצאות מסביב לעולם. היא גם פרסמה ביוגרפיה בשם Forty Years in the Wilderness (ארבעים שנה בשממה).
סמית' אומרת כי היא לא מחויבת במיוחד מבחינה פוליטית למאבק לזכויות הלהטב"ק, ןהיא את עצמה כתומכת בזכויות אדם ופעילה רוחנית, יותר מהכל.
למרות התיוג שלה בתור הסבתא של קהילת הטרנסג'נדרים הישראלית, סמית' רואה את עצמה בתור אישה, ולא אישה טרנסג'נדרית. "נולדתי טרנסג'נדר, ועבורי, להיות טנסג'נדר הייתה בעיה. השינוי שלי היה הפתרון לבעיה", היא מסבירה.
השינוי של סמית' הניע אותה מחיים של בדידות לחיים מלאים בחברים, עמיתים למקצוע ותלמידים. וחשוב מכל, הוא הביא אותה בחזרה לקשר עם חלק מחברי המשפחה שלה. היא התפייסה עם אמה המנוחה, אביה ושתיים מאחיותיה.
למרות התיוג שלה בתור הסבתא של קהילת הטרנסג'נדרים הישראלית, סמית' רואה את עצמה בתור אישה, ולא אישה טרנסג'נדרית: "נולדתי טרנסג'נדר, ועבורי, להיות טנסג'נדר הייתה בעיה. השינוי שלי היה הפתרון לבעיה"
היא גם ביססה מחדש את הקשר עם חלק מילדיה – אף אחד מהם אינו חרדי. קשה לה בהחלטות הורות גרועות ספיציפיות שעשתה, אבל מפצה עליהן עכשיו.
"על ידי כך שלא חייתי חיים אותנטיים וזה שהייתי בכאב גדול, שמתי את עצמי לפני כולם בחלק מהתקופות. לא הייתי שם עבור ילדיי כשהם היו צריכים אותי. לא באמת שמעתי אותם", אומרת סמית'. "אני עדיין עושה טעויות, אבל הן לא משום שאני בורחת מהאמת שלי. הילדים שלי רואים שאני שם בשבילם עכשיו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו