במשך מאות שנים, חורבות מבצר על גבעה נמוכה במדבר יהודה, הידועות בשם טלעת א-דם (דרך מעלה אדומים), נותרו כמעט ללא מגע. לאחרונה, עם זאת, ארכאולוגים החלו לחשוף את האתר כדי לראות אילו סודות עשויים להסתתר בחורבות המוזנחות.

יום אחד מוקדם יותר השנה, בעוד ענני סערה נערמו מעל, קבוצה של חובבי ארכאולוגיה עשתה את דרכה אל המבצר כדי לראות במו עיניה את הממצאים הראשוניים.

המבצר, השוכן על הדרך העתיקה בין ירושלים ליריחו שבגדה המערבית של ימינו, שקוע בנוף שליו שנראה כאילו לא השתנה מאז ימי התנ"ך והבשורות לפני אלפי שנים. לפני החפירה, היה ידוע כי האתר מכיל שרידים מהתקופה הצלבנית, שנמשכה בין 1099 ל־1260, ושבמאות שלאחר מכן שימש כחאן לעוברי דרך.

אבל בעוד הקבוצה התבוננה, ארכאולוג שליווה אותה הסיר שני שקי חול מהרצפה וחשף הפתעה שהחופרים גילו מבלי לצפות לה: פסיפס.

"פסיפסים לא היו נפוצים בתקופה הצלבנית", הוא אמר. "זה כנראה אומר שהמבצר הצלבני עמד על מבנה ביזנטי [מהמאות הרביעית עד השביעית לספירה]".

הארכאולוג וצוותו לא היו מרשות העתיקות, המפקחת על רוב החפירות בישראל, אלא מיחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי במשרד הביטחון – הגוף הישראלי הממונה על עניינים אזרחיים בגדה, העשירה בעתיקות

הארכאולוג וצוותו לא היו מרשות העתיקות, המפקחת על רוב החפירות בישראל, אלא מיחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי במשרד הביטחון – הגוף הישראלי הממונה על עניינים אזרחיים בגדה המערבית, העשירה בעתיקות.

WhatsApp-Image-2025-05-07-at-09.07.42 (צילום: רוסלה טרקטין)

ערש המונותאיזם וכור ההיתוך של מלכים, צבאות, מורדים ונביאים, הגדה המערבית היא אוצר היסטורי של ממש, בית לאלפי אתרים ארכאולוגיים מתקופות שונות – מהפרהיסטוריה ועד מאות שנות השלטון העות'מאני שהסתיים עם מלחמת העולם הראשונה.

אבל היא גם בית לכשלושה מיליון פלסטינים ולכיבוש צבאי ישראלי מושרש ההולך ורוכש מאפיינים אזרחיים. פוליטיקה, דת והיסטוריה משתלבים יחד, ויוצרים סביבה שבה חשיפה, תיעוד, שימור ולימוד עתיקות – שרבות מהן בעלות משמעות עצומה למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם – עלולים להיות מסובכים ומסוכנים.

בשנים האחרונות ישראל החלה בכמה חפירות חדשות באזור – כולל מבצע רחב היקף לחיפוש מסמכים נוספים מתקופת מגילות ים המלח – שחשפו את מצבם המוזנח של אתרים רבים בפני הציבור

בשנים האחרונות ישראל החלה בכמה חפירות חדשות באזור – כולל מבצע רחב היקף לחיפוש מסמכים נוספים מתקופת מגילות ים המלח – שחשפו את מצבם המוזנח של אתרים רבים בפני הציבור.

ובכל זאת, הבנת היקף האחריות – והזכויות – של ישראל בכל הנוגע לעתיקות באזור היא סוגיה מורכבת ורוויית פוליטיקה, שנוגעת בלב מערכת היחסים כולה של ישראל עם הגדה המערבית.

הסכמי אוסלו מאמצע שנות ה־90 חילקו את הגדה לשלושה אזורים: בשטח A הרשות הפלסטינית אמורה להחזיק שליטה מלאה, בשטח B היא מנהלת עניינים אזרחיים אך לישראל שליטה ביטחונית, ובשטח C (הכולל מעל 60% מהגדה ואת כל ההתנחלויות) לישראל יש שליטה מלאה, כולל על התושבים הפלסטינים.

על פי החלוקה, לארכאולוגים של משרד הביטחון יש רישיון לטפל בעתיקות רק בשטח C, בעוד ששטחים B ו־A נותרו לרשות הפלסטינית לחפור בהם או להעניק רישיונות חפירה. מאחר ששליטתה של ישראל בגדה היא עניין צבאי, גופים אזרחיים כמו רשות העתיקות אמורים להישאר מחוץ לשטח כולו.

פלסטינים מתפללים בעיד אל-אדחה במסגד אברהם בחברון, 28 ביוני 2023 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

אבל ייתכן שזה עומד להשתנות.

הצעת חוק שהוגשה בשנה שעברה מציעה להעביר את האחריות על עתיקות בגדה המערבית מהמנהל האזרחי לרשות העתיקות, בתגובה לטענות על הזנחה נרחבת של אתרים היסטוריים חשובים.

אולם בעוד מומחים מודים שיש בעיות חמורות באופן שבו מטופלת הארכאולוגיה בגדה, ארכאולוגים ואחרים מתנגדים כמעט פה-אחד למהלך, ומאשימים את הממשלה בניסיון להשתמש בעתיקות כעילה להעמקת הסיפוח דה-פקטו של הגדה.

בעוד מומחים מודים שיש בעיות חמורות באופן שבו מטופלת הארכאולוגיה בגדה, ארכאולוגים ואחרים מתנגדים כמעט פה-אחד למהלך, ומאשימים את הממשלה בניסיון להשתמש בעתיקות כעילה להעמקת הסיפוח

חופרים פנימה

בפברואר 2023 קידמה הממשלה הצעת חוק שנועדה להעביר את האחריות על העתיקות בגדה המערבית לרשות העתיקות, כביכול כדי להגן על הארכאולוגיה בגדה.

על פי חוק רשות העתיקות משנת 1989, רשות העתיקות אחראית על פיקוח על הארכאולוגיה ואתרים ארכאולוגיים בשטח הריבוני של ישראל, כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן שסופחו הלכה למעשה בשנות ה־80.

רשות העתיקות היא רשות סטטוטורית, גוף שהוקם בחוק ופועל באופן עצמאי אך בפיקוח ממשלתי מסוים. תקציבה מגיע ברובו מהממשלה. המועצה המנהלת של הרשות, הממנה גם את מנהלה, מורכבת מ־16 חברים, ובהם נציגי משרדי ממשלה שונים ומומחים שנבחרים בהתייעצות עם המשרדים.

החוק הקיים מתאר את תפקידה המרכזי של הרשות כ"לדאוג לכל ענייני העתיקות בישראל". בגרסתה המקורית, הצעת החוק נועדה להוסיף את המילים "והאזור" אחרי "בישראל", כאשר "האזור" מתואר במפורש כ"יהודה ושומרון".

מבט אווירי על ההרודיון דרום-מזרחית לבית לחם בגדה המערבית (צילום: MENAHEM KAHANA / AFP)

השינוי הטקסטואלי הקטן היה מהווה טלטלה של ממש, שולל את האחריות לעתיקות בגדה מהמנהל האזרחי ומעבירה ישירות לידי רשות העתיקות.

מבחינה ארגונית, המנהל האזרחי מנהל את ענייני האזרחים בגדה באמצעות קציני מטה בתחומים שונים, שתפקידם ליישם מדיניות בדומה למקביליהם בצד הישראלי של הקו הירוק. קציני המטה מועסקים וממומנים על ידי גופים אזרחיים בתוך ישראל הריבונית, אך הם פועלים תחת משרד הביטחון.

ימים לפני שהחוק הוצג, הממשלה הצביעה על העברת קצין מטה הארכאולוגיה ממשרד התרבות למשרד המורשת, בראשותו של ח"כ עמיחי אליהו מעוצמה יהודית

ימים לפני שהחוק הוצג, הממשלה הצביעה על העברת קצין מטה הארכאולוגיה ממשרד התרבות למשרד המורשת, בראשותו של ח"כ עמיחי אליהו מעוצמה יהודית. בהודעת עיתונות שבה בישרה על השינוי, אמרה הממשלה כי המהלך נועד "לחזק את הפעילות למניעת הרס עתיקות".

"אני מתכוון לשים דגש מיוחד על הצלה ומניעת הרס באתרים ביהודה ושומרון, לדורות הבאים", אמר אז אליהו בהצהרה.

כל המומחים שדיברו עם זמן ישראל הסכימו כי אתרים עתיקים בגדה המערבית סובלים מהרס נרחב. רובם הטילו את האשמה על האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, אם כי עמותת "עמק שווה" האשימה גם מתנחלים.

ובכל זאת, הצעת החוק נתקלה בביקורת רחבה, כאשר רשות העתיקות עצמה דחתה מכל וכל את הרעיון שתיקח לידיה את הארכאולוגיה בגדה.

MIDEAST ISRAEL ח"כ עמית הלוי במפגש של שדולת ארץ ישראל בכנסת, 9 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"עתיקות ביהודה ושומרון נמצאות במצב נורא כבר עשרות שנים", אמר לזמן ישראל חבר הכנסת מהליכוד עמית הלוי, יוזם החוק, בשיחת טלפון. "זה, בעיניי, המקום החשוב ביותר בעולם – המקום שבו נולדה האומה היהודית. אברהם עמד כאן לפני כ־3,700 שנה, עמנו שב ממצרים לפני כ־3,200 שנה, וההיסטוריה שלנו התגלגלה כאן במשך מאות בשנים".

על פי אתר יחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי, ישנם מעל 2,600 אתרים ארכאולוגיים בגדה המערבית. אתרים מקראיים בולטים המוזכרים באתר היחידה כוללים את בירת ממלכת ישראל שומרון (סבסטיה), מערת המכפלה בחברון, ותל שילה, שבו לפי התנ"ך שכן המשכן במשך כ־400 שנה.

גם כמה מבצרי חשמונאים, ארמון הורדוס מלך יהודה־רומי במאה ה־1 לספירה, ומערות קומראן שבהן נתגלו רוב מגילות ים המלח נמצאים בגדה.

למרות שהגדה המערבית עשירה גם באתרים נוצריים ומוסלמיים, אף אחד מהם לא מוזכר באתר היחידה.

עבור ישראלים ופלסטינים כאחד, הארכאולוגיה בגדה אינה עוסקת רק בעבר אלא גם בעתיד. ישראלים רבים התומכים בהחזקת הגדה עושים זאת לא רק מטעמים ביטחוניים, אלא גם על בסיס הטענה שהשטח מייצג את לב ארץ ההבטחה הקדומה של היהודים.

הארכאולוגיה היא אמצעי לחזק את הטיעון שאחיזתם בקרקע נטועה בהיסטוריה. "זה משרת היטב בקרב על הנרטיבים, אבל גם כטענה משפטית על הזכויות לשטח"

עבורם, הארכאולוגיה היא אמצעי לחזק את הטיעון שאחיזתם בקרקע נטועה בהיסטוריה, אמר ד"ר טל מימרן, מומחה למשפט בינלאומי ופרופסור במכללה האקדמית צפת. "זה משרת היטב בקרב על הנרטיבים, אבל גם כטענה משפטית על הזכויות לשטח", הוא אמר.

גרפיטי שריססו מתנחלים באתר העתיקות של סבסטיה ליד העיר שכם, 30 בנובמבר 2024 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

אך על פי המשפט הבינלאומי, ישראל רשאית לבצע עבודות ארכאולוגיות בגדה המערבית רק אם אתר נתון תחת איום ונזקק לשימור, וכיום עבודה כזו יכולה להתבצע רק על ידי יחידת הארכאולוגיה הקטנה יחסית של המנהל האזרחי.

הלוי טען כי הצעת החוק נחוצה משום ש"פלסטינים שודדים והורסים כל אתר ארכאולוגי". עם זאת, דובר צה"ל, הקצין האחראי על יחידת הארכאולוגיה וגם דובר משרד המורשת לא סיפקו לזמן ישראל נתונים על אתרים שנפגעו או על האחראים לנזק.

בזמן שגורמים ישראלים התרברבו במאמצים לדכא את שוד העתיקות הפלסטיני, הם כמעט שלא התייחסו לנזקים שגרמו מתנחלים, כולל האירוע בו קיצונים הציתו לכאורה שטח סמוך לחורבות כנסיית סנט ג'ורג' בת ה־1,500 שנה

ובזמן שגורמים ישראלים התרברבו במאמצים לדכא את שוד העתיקות הפלסטיני, הם כמעט שלא התייחסו לנזקים שגרמו מתנחלים, כולל אירוע ביולי שבו קיצונים הציתו לכאורה שטח סמוך לחורבות כנסיית סנט ג'ורג' בת ה־1,500 שנה.

התקיפה ליד האתר הנוצרי החשוב בעיירה הפלסטינית טייבה גררה גינויים בינלאומיים, אך לא הוגשו כתבי אישום.

המנהל האזרחי ומשרד המורשת לא השיבו כשנשאלו על פעילות מזיקה מצד מתנחלים.

בשנת 2020 פרסמה "שומרים על הנצח", עמותה ימנית הקשורה למפעל ההתנחלויות, סקר שטען להרס נרחב ב־365 אתרים ארכאולוגיים שנסקרו בגדה המערבית. הדוח מצא כי 80% מהאתרים שנבדקו סבלו מצורה כלשהי של נזק: 41% ברמה בינונית ו־39% ברמה חמורה. בדוח תוארו האתרים שנבחרו ככאלה הנושאים "חשיבות רבה ביותר למורשת התרבותית הלאומית והעולמית".

שריפה משתוללת בסמוך לאתר הארכאולוגי של חורבות כנסיית סנט ג'ורג' בעיירה טייבה שבגדה המערבית, 9 ביולי 2025 (צילום: Nabd ElHaya online radio station)

בעוד שהעמותה טענה כי הדוח בוצע על ידי "ארכאולוגים בכירים וחוקרי שטח מיומנים", שמות הארכאולוגים לא צוינו, והמחקר לא פורסם בכתב עת אקדמי.

סקר נפרד שנערך על ידי קבוצת ארכאולוגים פלסטינים ב־2024 מצא עדויות לשוד ב־309 מתוך 440 אתרים בגדה, לדברי סלאח אל־הודיילה, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת אל־קודס. הודיילה טען במאמר שפורסם בינואר במגזין האנתרופולוגי Sapiens כי פעולות צה"ל ומדיניות מגבילת תנועה הן האחראיות לעלייה בשוד.

"עוצרי התנועה והמחסומים פגעו קשות ביכולתם של ארכאולוגים פלסטינים בגדה, ארגוני מורשת ואנשי ביטחון להגיע לאתרים הפגיעים האלה, לנטר אותם ולהגן עליהם", הוא כתב. "שוד תמיד היה בעיה, אבל ההסלמה האחרונה של פעולות ישראל נגד פלסטינים הובילה לעלייה בשוד עתיקות, כשעשרות אלפי אנשים מובטלים נאבקים כדי לספק את צורכיהם הבסיסיים ביותר".

מייסד "שומרים על הנצח" משה גוטמן קרא להגן על כל האתרים הארכאולוגיים בעלי עניין, ללא קשר לשיוך התרבותי וזהות האחראים לנזק, והודה שגם ישראלים ביניהם.

"עוצרי התנועה והמחסומים פגעו קשות ביכולתם של ארכאולוגים פלסטינים בגדה, ארגוני מורשת ואנשי ביטחון להגיע לאתרים הפגיעים האלה, לנטר אותם ולהגן עליהם"

גוטמן, שאין לו רקע רשמי בארכאולוגיה, אמר שהתעניין בנושא אחרי שהבחין בשודדים חופרים ברחבי הגדה במהלך רכיבות אופניים באזור. הוא הקים את העמותה בשנת 2016. "התחלנו לקבל עדויות [על נזקים] מאתרים רבים בעלי עניין ארכאולוגי או תיירותי", אמר גוטמן לזמן ישראל בשיחת טלפון. "כך בעצם הוקמה 'שומרים על הנצח' לראשונה".

העמותה חברה ל"רגבים", ארגון פרו־התיישבותי שהוקם על ידי יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' כדי להיאבק בבנייה פלסטינית בלתי חוקית בגדה ובקרב הבדואים בתוך ישראל.

מערת המכפלה בחברון, יולי 2024 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

גוטמן טען שעשרות ארכאולוגים משתפים פעולה עם "שומרים על הנצח", אך אינם מעוניינים ששמותיהם יתפרסמו מחשש לתגובות נגד.

"אנחנו צריכים לעשות סדר בחוק, לקבוע את הכללים איך ועל מה אנחנו מטפלים", אמר גוטמן בהתייחס להצעת החוק החדשה. "חוק לא פותר שום דבר [בפני עצמו], אבל הוא חלק מהתשובה".

מחלוקת אזרחית

דובר רשות העתיקות סירב להתראיין לזמן ישראל בנושא החקיקה, אך הפנה אותנו להתנגדות כתובה להצעת החוק שהוגשה על ידי הרשות לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת לקראת דיון בפברואר.

בהתנגדות, רשות העתיקות הזהירה כי "החוק המוצע בנוסחו הנוכחי עלול לגרום נזק כבד לקשרים האקדמיים של רשות העתיקות ושל מדינת ישראל עם גורמים בינלאומיים ולפגוע במוניטין המקצועי שלהם… המועצה של רשות העתיקות מסכימה כי יש להגביר את הפיקוח והאכיפה בכל הנוגע לנזק לעתיקות ביהודה ושומרון, אך רק באמצעות חלופות אחרות".

רשות העתיקות הזהירה כי "החוק המוצע בנוסחו הנוכחי עלול לגרום נזק כבד לקשרים האקדמיים של רשות העתיקות ושל מדינת ישראל עם גורמים בינלאומיים ולפגוע במוניטין המקצועי שלהם"

גם בלי החוק החדש, רשות העתיקות כבר משתפת פעולה עם יחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי, כולל בסקר שאפתני של כ־500 מערות במדבר יהודה שהיא מובילה מאז 2017.

כדי להגיע למערות – שחוקרים סבורים כי ייתכן שהן מכילות אוצרות הקשורים לכת היהודית הקדומה שיצרה את מגילות ים המלח – על הארכאולוגים לגלוש במורד מצוקים ולהקים מחנות עבודה על קירות סלע תלולים.

עובדי רשות העתיקות במסגרת סקר ארכאולוגים שביצעה הרשות במדבר יהודה, 2022 (צילום: איתן קליין/רשות העתיקות)

הפעולה רחבת ההיקף וחסרת התקדים מתבצעת על ידי רשות העתיקות בשיתוף יחידת הארכאולוגיה של מתפ"ש, בראשות בני הר־אבן, הנושא בתואר קצין מטה הארכאולוגיה במתפ"ש. המיזם ממומן בחלקים שווים על ידי שני הגופים ועל ידי משרד ירושלים ומורשת.

שיתוף הפעולה הבין־משרדי הוא מפתח להצלחת המבצע: כמחצית ממדבר יהודה, כולל מיקומן המקורי של רוב מגילות ים המלח בקומראן, נמצאת בגדה המערבית מעבר לקו הירוק, שם לרשות העתיקות אין סמכות שיפוט. אך הארכאולוגים של מתפ"ש שולבו בצוותים, אמר אמיר גנור, ראש היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות במסיבת עיתונאים ב־2021, זה מה שאפשר עבודה בכל מדבר יהודה.

בהתחשב בעמדת רשות העתיקות, ח"כ הלוי הציע להקים גוף חדש שיוסמך באותן סמכויות כמו רשות העתיקות ויקבל תקציב ייעודי. גרסה חדשה של הצעת החוק נדונה אך טרם הוגשה רשמית.

"עד היום צה"ל היה אחראי על העתיקות ביהודה ושומרון, בלי שיהיו לו הידע או היכולת לעשות זאת, וזו הסיבה שאנחנו נמצאים במצב הנוכחי", אמר הלוי, והדגיש כי הצבא אינו יכול להעדיף את הגנת העתיקות על פני דאגות ביטחוניות אחרות.

לדברי הלוי, רשות העתיקות, בזכות מומחיותה ומשאביה, תהיה המתאימה ביותר למשימה, אך כל עוד האחריות תוטל על גוף אזרחי ייעודי במקום על הצבא, מטרות החוק יושגו בכל מקרה.

מתנגדי החוק טוענים שהגורם האמיתי להזנחת אתרים ארכאולוגיים בגדה הוא מחסור במשאבים, ומסבירים שיש להרחיב את יחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי במקום למסור את האחריות לגוף אזרחי

מתנגדי החוק טוענים שהגורם האמיתי להזנחת אתרים ארכאולוגיים בגדה הוא מחסור במשאבים, ומסבירים שיש להרחיב את יחידת הארכאולוגיה של המנהל האזרחי במקום למסור את האחריות לגוף אזרחי.

חפירות באתר קבר הורדוס בהרודיון, דרום-מזרחית לירושלים. 4 באוגוסט 2025 (צילום: זמן ישראל)

מתפ"ש לא סיפק מידע על מספר העובדים ביחידת הארכאולוגיה כשנשאל, אך זמן ישראל למד ממקור הבקיא בנושא כי בתחילת 2025 עבדו ביחידה 39 אנשים. הלוי טען שרובם עובדים זמניים בלבד, כשמלבד הר־אבן וסגנו אין עובדים קבועים ביחידה. לעומת זאת, רשות העתיקות מעסיקה כ־800 איש, לפי אתר האינטרנט שלה.

"[הגדה] נמצאת בלב ההיסטוריה של ארץ הקודש, אך מה שאנחנו מציעים הוא לפעול במסגרת ההסדר המשפטי הקיים ולהשקיע יותר כסף, כדי לאפשר ליחידת הארכאולוגיה להעסיק יותר עובדים וארכאולוגים מקצועיים"

"[הגדה המערבית] נמצאת בלב ההיסטוריה של ארץ הקודש, אך מה שאנחנו מציעים הוא לפעול במסגרת ההסדר המשפטי הקיים ולהשקיע יותר כסף, כדי לאפשר ליחידת הארכאולוגיה להעסיק יותר עובדים וארכאולוגים מקצועיים שיאכפו את החוק", אמר פרופ' גיא שטיבל מאוניברסיטת תל אביב, יו"ר המועצה הארכאולוגית, המייעצת לממשלה ולגופים ציבוריים, כולל רשות העתיקות, בענייני עתיקות. במועצה חברים 23 נציגים מכל המוסדות האקדמיים והארגונים הפועלים בתחום.

ארכאולוגים רבים אומרים כי חל שיפור ניכר במצב העתיקות בגדה מאז שהיחידה הועברה למשרד המורשת – וככל הנראה קיבלה תקציב גדול יותר – כשבראשה הועמד הר־אבן. "יש לו סדרי עדיפויות נכונים והוא אכפתי בעניין הזה – ולכן הוא השקיע מאמץ עצום בהגנה על העתיקות וחל שינוי גדול", אמר יונתן אדלר, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל.

הצבא, משרד המורשת ומשרדו של הר־אבן לא סיפקו לזמן ישראל מידע על התקציב של יחידת הארכאולוגיה. עם זאת, התקציב הכולל של משרד המורשת גדל באופן משמעותי מאז הושבעה הממשלה הנוכחית בסוף 2022.

בני הר־אבן, קצין מטה הארכאולוגיה ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (צילום: עמוד הפייסבוק של בני הר־אבן)

לפי נתונים שאסף אביעד הומינר־רוזנבלום מקרן ברל כצנלסון בהתבסס על רישומים ציבוריים, תקציב המשרד עלה מ־48 מיליון שקל ב־2021 ל־104 מיליון שקל ב־2023, אף שירד חזרה ל־77 מיליון שקל בשנה שעברה.

לדברי שטיבל, הצעת החוק עלולה דווקא לפגוע במאמצים להגן על עתיקות בגדה המערבית, בכך שהיא תטיל מגבלות נוספות על פעולות האכיפה נגד שודדים בהתאם לחוקים אזרחיים. "החוקים [החלים בגדה] חמורים יותר מהחוק הישראלי", הוא אמר. החוק הישראלי מעניק הגנות לחשודים שחוק צבאי בגדה אינו מעניק, והוא גם דורש נטל הוכחה כבד יותר.

גם הר־אבן עצמו הביע חששות דומים במהלך ישיבת הוועדה בכנסת בפברואר, והדגיש שכיום הוא מוסמך לפעול בסמכותו האישית. "אני חושש שנירה לעצמנו ברגל", הוא אמר. "אם אפעל לפי החוק הישראלי, אצטרך לבקש צו שיפוטי לכל חיפוש של עתיקות [שאני עורך]".

אדלר אמר שמומחים רבים חוששים שהצעת החוק היא בגדר פעולה הפוכה. "כולנו חושבים שהיא תפגע ביכולת שלנו להגן על העתיקות", הוא אמר. הוא אף האשים את המחוקקים בהטעיה לגבי המטרה האמיתית של החוק, שלדבריו קשורה לדחיפה לכיוון סיפוח הגדה המערבית.

"אני מבקש מהלוי להיות כן ולהודות שזה עניין של ריבונות – בפינה הקטנה של הארכאולוגיה", הוא אמר.

לפני שהגיש את ההצעה, הלוי לא התייעץ עם המועצה או עם שום גוף מקצועי אחר. "אנחנו [במועצה] כוללים חברים מימין ומשמאל, וכולנו מסכימים פה אחד שהפתרון הזה רע"

שטיבל ציין שלפני שהגיש את ההצעה, הלוי לא התייעץ עם המועצה או עם שום גוף מקצועי אחר. "אנחנו [במועצה] כוללים חברים מימין ומשמאל, וכולנו מסכימים פה אחד שהפתרון הזה רע", אמר שטיבל לזמן ישראל בשיחת טלפון. "הוא לא ישפר את מצב העתיקות בגדה, וידחוק את כולנו לפינה".

ארכאולוגים ישראלים הם אנשי מקצוע מוערכים בחזית התחום, טען שטיבל. אם החוק החדש יעבור, הוא יספק תחמושת בידי מי שקוראים לחרמות אקדמיים נגד ישראל. "מהלך כזה עלול לשרת את ה־BDS", הוא אמר, "אני מאמין שהחוק הזה מונע משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים, ולא מדאגה אמיתית למצב העתיקות".

ארכאולוגים מהאוניברסטיה העברית סיימו את העונה השנייה של חפירות במבצר הורקניה בגדה המערבית, ינואר 2025 (צילום: אורן גוטפלד/האוניברסיטה העברית)

ארכאולוגיה ללא גבולות?

אדלר שוחח עם זמן ישראל בפברואר בשולי הכנס הארכאולוגי הבינלאומי הראשון שהוקדש לארכאולוגיה של הגדה המערבית. הכנס, שנקרא "ארכאולוגיה ושימור אתרים ביהודה ושומרון", נמשך ארבעה ימים והתקיים במלון דן היוקרתי בירושלים, במימון משרד המורשת.

הכנס נתמך על ידי אוניברסיטאות אריאל ובר־אילן, והוועדה האקדמית שניהלה את הכנס כללה דמויות מאוניברסיטאות ישראליות מרכזיות נוספות. ולמרות הנושא הרציני, הכנס התקיים באווירה חגיגית, עם עשרות חוקרים שהציגו את עבודותיהם מול קהל גדול.

בין המשתתפים היו גם חוקרים זרים ממוסדות אקדמיים מרכזיים כמו האקדמיה האוסטרית למדעים ואוניברסיטת קורנל היוקרתית בצפון מדינת ניו יורק. "נראה שיש קונצנזוס שמדע הוא מדע, ואין גבולות למדע"

בין המשתתפים היו גם חוקרים זרים ממוסדות אקדמיים מרכזיים כמו האקדמיה האוסטרית למדעים ואוניברסיטת קורנל היוקרתית בצפון מדינת ניו יורק.

"נראה שיש קונצנזוס שמדע הוא מדע, ואין גבולות למדע", אמר אדלר, שהיה חבר בוועדת הכנס. "אנחנו לא מבחינים בין גזע, מגדר, מין או לאום. אנחנו מתעניינים במה שיוצא מהאדמה, וזה מה שהכנס הזה עוסק בו".

כצפוי, האירוע עורר ביקורת.

לקראת הכנס, עמותת "עמק שווה" – המגדירה את משימתה כ"הגנה על אתרים עתיקים כנכסים ציבוריים השייכים לכל הקהילות, הדתות והעמים" – האשימה את המארגנים בנירמול הפעילות הארכאולוגית של ישראל בגדה.

"ישראל והמתנחלים שאליהם הצטרפתם חימשו את הארכאולוגיה בירושלים ובגדה, כשהם משתמשים בה כמנוף לנישול פלסטינים", טען יו"ר עמותת "עמק שווה", פרופ' רפי גרינברג מאוניברסיטת תל אביב, במכתב פתוח למשתתפים. "אם האינטרס האמיתי של המארגנים היה הצלה ושימור של אתרים, היה עדיף להם לערוך מפגש מקצועי צנוע".

מימין לשמאל: פרופ' עדי ארליך, אוניברסיטת חיפה; ד"ר ליאורה הורביץ, חוקרת עצמאית; פרופ' ארן מאיר, אוניברסיטת בר־אילן; וד"ר יונתן אדלר, אוניברסיטת אריאל – בכנס "ארכאולוגיה ושימור אתרים ביהודה ושומרון" שנערך בירושלים ב־13 בפברואר 2025 (צילום: רוסלה טרקטין)

גם בזירה הבינלאומית הכנס עורר ביקורת. "הכנס הזה מנרמל פעילות אקדמית שנעשית בניגוד לחוק הבינלאומי", כתבה בהצהרה ה־Palestine Exploration Fund (PEF), גוף שהוקם בלונדון בשנת 1856 לחקר הלבנט הדרומי, והאשימה את האירוע ב"מחיקת הזהות הגאוגרפית של האזור, הגדה המערבית של השטחים הפלסטיניים הכבושים".

כדי להמחיש את מידת הסמכות וההשפעה שה־PEF עדיין מחזיק בה, לאחר הפצת מכתבו, לפחות חוקר בינלאומי אחד ציין בפני עיתונאים שסיקרו את הכנס שהוא חושש לאבד את משרתו אם ייוודע לאוניברסיטה שלו כי השתתף בו.

כדי להמחיש את מידת ההשפעה של ה־PEF: לאחר הפצת מכתבו, לפחות חוקר בינלאומי אחד ציין בפני עיתונאים שסיקרו את הכנס שהוא חושש לאבד את משרתו אם ייוודע לאוניברסיטה שלו כי השתתף בו

אדלר הביע זעם על הצהרת ה־PEF, והדגיש כי בניגוד לטענת הארגון שהכנס הדיר ארכאולוגים פלסטינים, הם למעשה הוזמנו אך לא רצו להשתתף. "אלו אנשים שמייצגים כוח קולוניאליסטי, יושבים במשרד שלהם בלונדון ומתלוננים נגד יהודים שחופרים באזורים מסוימים", אמר אדלר.

כמה ארכאולוגים פלסטינים שאליהם פנה זמן ישראל סירבו להגיב.

ה־PEF מצהיר כי הוא מחרים כל עבודה ארכאולוגית ב"שטחים כבושים". המדיניות האתית של הקרן קובעת כי הארגון "אינו משתף פעולה עם מוסדות שהוקמו על ידי כוח כובש הפועל בכל שטח כבוש, ולא יתמוך, יעודד, יממן או יפרסם מחקרים של אקדמאים הקשורים למוסדות כאלה". עוד נמסר כי הוא "לא יזדהה עם חפירות המתבצעות באופן בלתי חוקי בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ברמת הגולן הכבושה או ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין".

לאחרונה אמרה שרלוט וויטינג, עורכת כתב העת המדעי־שיפוטי Palestine Exploration Quarterly של ה־PEF, לסוכנות הידיעות הישראלית "תצפית", כי מחקר המתבצע בגדה המערבית יישקל לפרסום רק אם הארכאולוגים "שיתפו פעולה עם הרשויות הפלסטיניות הרלוונטיות" – הישג שכמעט בלתי אפשרי לארכאולוגים ישראלים בגדה.

פסיפס שהוסר בשנת 1976 משרידי בית כנסת מהמאה השישית לספירה בעזה על ידי הרשויות הישראליות, ומוצג כיום במוזיאון השומרוני הטוב ליד מעלה אדומים שבגדה המערבית, כפי שצולם בפברואר 2025 (צילום: רוסלה טרקטין)

כתבי עת אקדמיים נוספים כוללים גם הם קווים מנחים שמרתיעים מפרסום עבודות שנעשו בחסות ישראלית בגדה המערבית, במזרח ירושלים או ברמת הגולן.

ב־2016 העביר הקונגרס הארכאולוגי העולמי החלטה הקוראת ל"מוציאים לאור אקדמיים בינלאומיים לסרב לפרסם מאמרים של חוקרים ישראלים ובינלאומיים הנוגעים לחפירות ארכאולוגיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים" – כאמצעי לחץ על ישראל.

ב־2016 העביר הקונגרס הארכאולוגי העולמי החלטה הקוראת ל"מוציאים לאור אקדמיים בינלאומיים לסרב לפרסם מאמרים של חוקרים ישראלים ובינלאומיים הנוגעים לחפירות ארכאולוגיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים"

בעוד שמי שמעוניין לחפור בישראל מקבל אישור מרשות העתיקות, מי שמעוניין לחפור בגדה חייב לקבל רישיון מקצין מטה הארכאולוגיה במנהל האזרחי.

נתונים על רישיונות בין השנים 1968 ל־2007 מראים שכמעט כל החפירות בגדה שלא בוצעו ישירות על ידי המנהל האזרחי התקיימו על ידי מוסדות ישראליים, למעט קומץ חפירות של חוקרים אוונגליסטים ואחת ב־1971 על ידי ארכאולוג מאוניברסיטת טורונטו.

רבים בכנס הופתעו מדיון הסיכום, שעסק באופן ישיר בשאלה האם אוניברסיטאות ישראליות אמורות בכלל לבצע חפירות בגדה המערבית. הפרופסור ארן מאיר מאוניברסיטת בר־אילן אמר שהתשובה היא לא.

"הפעילות הארכאולוגית המתקיימת בגדה נעשית בחסות המנהל האזרחי, והסיבה לכך היא כדי שישראל תישאר במסגרת החוק הבינלאומי לגבי איך עלינו לפעול באזור שנמצא תחת כיבוש ישראלי", אמר מאיר לזמן ישראל בראיון טלפוני.

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי עם ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן בתפילה בקבר יוסף, 20 ביולי 2023 (צילום: מועצה אזורית שומרון)

"לדעתי, גם קצין המטה וגם כל מי שעובד בגדה צריכים לבצע רק חפירות הצלה, כלומר לחפור רק כאשר אתר עומד בפני הרס ואין ברירה אחרת. ישראל, ככוח כובש, לא אמורה ליזום פרויקטים ארכאולוגיים מחוץ להקשר הזה".

"לדעתי, גם קצין המטה וגם כל מי שעובד בגדה צריכים לבצע רק חפירות הצלה, כלומר לחפור רק כאשר אתר עומד בפני הרס ואין ברירה אחרת. ישראל, ככוח כובש, לא אמורה ליזום פרויקטים ארכאולוגיים מחוץ להקשר הזה"

ובכל זאת, כראש המכון לארכאולוגיה בבר־אילן, מאיר אמר שהוא עדיין מאשר כאשר עמיתיו מבקשים לערוך חפירות אקדמיות בגדה. "אני חושב שהפרשנות של החוק בישראל אינה חדה דיה כדי שאוכל לומר לעמית שלי שהוא או היא לא יכולים לעשות זאת", הוא ציין.

'מבלבל בכוונה'

לדברי מימרן, שהוא גם חוקר באוניברסיטה העברית, האופן שבו החוק והרשויות בישראל מתייחסים למעמד הגדה המערבית הוא "מבלבל בכוונה".

"הגדה המערבית או יהודה ושומרון היא מה שאנחנו מכנים במשפט הבינלאומי 'שטח במחלוקת', כלומר שטח ללא ריבון ברור אך עם מספר גורמים שיש להם טענות מתחרות, ובפרט ישראל והתנועה הלאומית הפלסטינית, ששתיהן מציגות קשר לשטח", אמר מימרן לזמן ישראל.

לדברי מימרן, ישראל מקיימת פרשנות צרה של המשפט הבינלאומי, שלפיה אמנות והסכמים בינלאומיים נועדו רק להסדיר יחסים בין מדינות, ולכן אינם חלים על הגדה המערבית. "קטע אדמה זה מעולם לא היה חלק ממדינה מודרנית", הוא ציין. "הוא נוהל על ידי מעצמות קולוניאליות או על ידי כוחות כיבוש, כלומר ישראל ולפניה ירדן".

ד"ר טל מימרן (צילום: באדיבות המצולם)

על אף דחייתה את הטענה שנוכחותה בגדה מהווה כיבוש, ישראל עדיין מיישמת את דיני הכיבוש הלוחם (אוסף חוקים המבוסס על תקנות האג מ־1907, אמנת ז'נבה הרביעית מ־1949 והמשפט ההומניטרי הבינלאומי המנהגי) כמעט במלואם, אמר מימרן.

"ישראל מערערת על תחולה מלאה של דיני הכיבוש, אך מצהירה שהיא מוכנה לעמוד בנורמות הומניטריות מטעמי רצון טוב", הסביר מימרן.

כאשר מדובר באתרים ארכאולוגיים ובמורשת תרבותית בגדה המערבית, אין אמנה חשובה יותר מאמנת האג משנת 1954 להגנת רכוש תרבותי במקרה של סכסוך מזוין, יחד עם שני הפרוטוקולים הנוספים שלה, לדברי עו"ד שלומי זכרי.

זכרי, שחלק מתחום מומחיותו הוא הגנה על רכוש תרבותי במצבי סכסוך מזוין, מייצג מספר ארגוני זכויות אדם הפועלים בגדה. "החוקים הללו מעצבים מה מותר ומה אסור שיתרחש במהלך סכסוך – למשל המצב הנוכחי בעזה – או במהלך כיבוש, שזה המקרה של הגדה המערבית", אמר לזמן ישראל.

לפי האמנה, אתרים היסטוריים וארכאולוגיים צריכים להיות מוחרגים משדות הקרב ואסור להגדירם כאזורי צבא. חפירות הצלה הן סוג החפירות היחיד המותר. "גישה מחמירה קובעת כי מותרות רק חפירות שנדרשות להצלת אתר או ממצאים כדי למנוע את הריסתם", אמר זכרי.

לדבריו, הנוכחות ארוכת הטווח של ישראל בגדה כוללת גם בניית כבישים ותשתיות אחרות, פעילות שלעתים מחייבת גם חפירות הצלה. הוא טען כי ישראל השתמשה בנימוק זה כדי להרחיב את היקף פעילותה הארכאולוגית.

לדבריו, הנוכחות ארוכת הטווח של ישראל בגדה כוללת גם בניית כבישים ותשתיות אחרות, פעילות שלעתים מחייבת גם חפירות הצלה. הוא טען כי ישראל השתמשה בנימוק זה כדי להרחיב את היקף פעילותה הארכאולוגית

חלק בישראל נוקטים גישה משפטית שונה, שלפיה ניתן לבצע גם חפירות סדירות. "לפי המשפט הבינלאומי, המפקד הצבאי [של שטח כבוש] חייב לשמר את כל ההסדרים המשפטיים שהיו בתוקף לפני הכיבוש", אמר זכרי. "במקרה זה, החוק הירדני לעתיקות אפשר חפירות, ולכן יש הסבורים שגם השליט הצבאי יכול לעשות זאת".

האתר הארכאולוגי של כפר סוסיא העתיק בגדה המערבית, דצמבר 2021 (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

לדברי זכרי, עם זאת, רוב המשפטנים הבינלאומיים דוחים פרשנות זו משום שהיא סותרת את אמנת האג מ־1954. גם הסכמי אוסלו, שכללו נספח שבו צוין חשיבותם של אתרים עתיקים מסוימים למסורת היהודית והבטיחו גישה ישראלית, לא גברו על החוקים הבינלאומיים הנוגעים לארכאולוגיה, הוא אמר.

"באמצעות הסכמי אוסלו, הרשות הפלסטינית הכירה בכך שלעם היהודי יש שורשים באזור", אמר זכרי. "למשל, צה"ל יכול לשמור על כניסת ישראלים לקבר יוסף בשכם שבאזור A. עם זאת, חשוב להדגיש שגם הסכמים אלה אינם יכולים לבטל או לשלול את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי".

זכרי הוסיף כי מדינת ישראל עצמה עד כה הכירה בהבדל בין שטח ריבוני שלה לבין הגדה המערבית, אף שההבחנה כבר אינה חדה כפי שהייתה בעבר.

"המחסן הראשי של הממצאים הארכאולוגיים [בגדה], למשל, ממוקם במעלה אדומים, שנמצאת בגדה עצמה, לא בישראל – אף שהיום מספר הולך וגדל של ממצאים מועברים על ידי הרשויות הישראליות אל מחוץ לגדה", אמר, והדגיש כי הוצאת עתיקות משטח כבוש היא בלתי חוקית.

"המחסן הראשי של הממצאים הארכאולוגיים [בגדה], למשל, ממוקם במעלה אדומים, שנמצאת בגדה עצמה, לא בישראל – אף שהיום מספר הולך וגדל של ממצאים מועברים על ידי הרשויות הישראליות אל מחוץ לגדה"

"בשני העשורים האחרונים, המעורבות של אוניברסיטאות וחוקרים ישראלים מטשטשת את הקווים יותר ויותר", הוסיף זכרי.

מה בעצם מוגן?

לדברי זכרי, אין מחלוקת שהמנהל האזרחי הוא האחראי על שמירת אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כולל מפני ביזה ונזקים. עם זאת, הוא הציע שאמצעים יעילים יכולים לכלול גידור ומצלמות, ולא בהכרח חפירות פעילות.

פלסטינים עובדים באתר החפירות של מבצר הורקניה במדבר יהודה, דצמבר 2024 (צילום: יניב נדב/פלאש90)

"מכיוון שמדובר בשטח כבוש, רוב המומחים יטענו שיש לפרש כל דבר בגישה מצמצמת ולמען טובת האוכלוסייה הנכבשת, לא עבור חוקרים או פעילים פוליטיים מהצד הכובש", אמר.

גם זכרי וגם אלון ארד, מנכ"ל עמותת "עמק שווה", טענו שהטענות של ישראל על הגנה על עתיקות אינן כנות, לנוכח האכיפה הסלקטיבית כשמדובר במקרים שבהם מתנחלים מעורבים בהרס או בביזה של עתיקות.

"בבתיר, מתנחלים ממאחז בלתי חוקי באזור הורסים באמצעות כלים כבדים אתר שמוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו", אמר ארד, בהתייחסו לכפר מדרום־מערב לירושלים המוכר בזכות מדרגותיו החקלאיות. "קצין המטה לארכאולוגיה לא נמצא שם כדי למנוע זאת".

ארד ציין כי ישראל היא אחת המדינות המודרניות היחידות בעולם שבהן חוקי לסחור בעתיקות, מתוקף חוק המתיר קנייה ומכירה של ממצאים שנתגלו לפני 1978. לדבריו, הדבר מהווה תמריץ משמעותי לשודדי עתיקות.

"בבתיר, מתנחלים ממאחז בלתי חוקי הורסים באמצעות כלים כבדים אתר שמוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. קצין המטה לארכאולוגיה לא נמצא שם כדי למנוע זאת"

הוא גם האשים את קצין המטה בחוסר שקיפות. "מ־2017 הם מסרבים למסור כל מידע לגבי עבודתם, כולל התקציב, הארכאולוגים שעובדים אצלם, הרישיונות שהעניקו ועוד", אמר ארד.

במשרד הביטחון לא הגיבו לפניית זמן ישראל.

בדומה למה שנשמע מהארכאולוגים שדיברו עם זמן ישראל, הציע ארד כי הדרך הנכונה להגן על עתיקות בגדה היא לבדוק מה לא עובד במערכת הנוכחית ולמצוא פתרונות במסגרת המשפטית הקיימת.

תושב פלסטיני זורע חצילים בחלקות חקלאיות בכפר הפלסטיני בתיר הנמצא בשטח B בגדה המערבית, 2012 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

עם זאת, ארד הדגיש שבניגוד לקולות אחרים, עמותת "עמק שווה" מצהירה באופן ברור שישראל לא צריכה לחוקק את החוק של ח"כ הלוי ולא לספח את הגדה המערבית, כי הדבר שגוי מבחינה מוסרית – ולא רק מחשש לחרמות.

גם אם מתרחשים בגדה ביזה והרס, אין בכך כדי להעניק לישראל לגיטימציה להתעלם מהמשפט הבינלאומי ולהרחיב את שליטתה על השטח, אמר ארד. "ישראל לא יכולה ולא צריכה להשתמש בארכאולוגיה כדי להצדיק פעולות נגד הפלסטינים".

על פי הסכמי אוסלו, מעורבות ישראל בעתיקות בגדה אמורה להתפרס רק על שטחי C, שהם 60% מהגדה שבהם היא מחזיקה בשליטה אזרחית וצבאית. שטחי A ו־B נתונים לכאורה לשליטה פלסטינית, אם כי הטיפול באתרים מורשתיים נראה ברובו מעבר ליכולתה של הרשות הפלסטינית הדלה במשאבים ובסמכויות.

"גם אם יש ארכאולוגים פלסטינים שאכפת להם מהדברים הללו, אין להם את הכוח או המשאבים למנוע זאת", אמר מאיר. "הפלסטינים גם צריכים להיות מבוגרים אחראים ולקחת אחריות על שמירת העתיקות בשטחים שבאחריותם".

אבל לפי ארד, גם אם לרשות הפלסטינית היו המשאבים, ישראל מונעת ממנה ברובה לפעול. "הגוף שאמור לאכוף נגד שוד עתיקות בשטחי B הוא המשטרה הפלסטינית לתיירות", אמר. "עם זאת, כארגון ביטחוני, המשטרה אינה רשאית לפעול בשטחי B. הפתרון היה לאפשר להם לפעול, אך ישראל לא עושה זאת".

"גם אם יש ארכאולוגים פלסטינים שאכפת להם מהדברים הללו, אין להם את הכוח או המשאבים למנוע זאת. הפלסטינים גם צריכים להיות מבוגרים אחראים ולקחת אחריות על שמירת העתיקות בשטחים שבאחריותם"

חדוות הסיפוח

על אף שהצעת החוק שלו ממתינה להגשה מחדש, אמר הלוי לזמן ישראל כי הוא משוכנע שבסופו של דבר היא תעבור, תוך זלזול בהתנגדות הכמעט גורפת. "אני חושב שהארכאולוגים מונעים מפחד, כי יש להם חברים אירופאים שמתנגדים לריבונות שלנו ביהודה ושומרון, או אפילו בכל ארץ ישראל", הוא אמר.

שר המורשת עמיחי אליהו בסבסטיה, 2023 (צילום: אתר משרד המורשת)

באשר לטענה שהחקיקה נועדה בעצם להביא לסיפוח הגדה המערבית, הסתייגותו היחידה הייתה מהמילה "סיפוח". "ישראל לא יכולה לספח אדמה שהיא שלה", טען והבהיר כי ללא קשר למעמד המשפטי של הגדה, ישראל צריכה להתייחס אליה כחלק מריבונותה.

"אני רוצה להתחיל [בעתיקות] כי אני מאמין שזה התחום החשוב ביותר ושאף אחד לא יכול לטעון שההיסטוריה שלנו צריכה להיות תחת שלטון צבאי", הלוי אמר. "עם זאת, אני מאמין שכל הסוגיות האזרחיות ביהודה ושומרון צריכות להיות תחת רשויות אזרחיות ישראליות".

"אני מאמין שעתיקות התחום החשוב ביותר ושאף אחד לא יכול לטעון שההיסטוריה שלנו צריכה להיות תחת שלטון צבאי. עם זאת, אני מאמין שכל הסוגיות האזרחיות ביו"ש צריכות להיות תחת רשויות אזרחיות ישראליות"

הלוי טען שהארכאולוגים שמקימים קול זעקה לא עשו עד כה דבר כדי לעזור למצב העתיקות בגדה, ועדיין לא העלו טיעון סביר נגד העברת האחריות לעתיקות בגדה לגוף אזרחי. "הארכאולוגים דואגים לאבד כספים", הוא אמר. "אמרתי להם שעם צריך לעמוד מאחורי ערכיו".