כבר בתחילת הדברים צריך לומר, ספרו הקטן והמלהטט של ג'רמי פוגל, ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, "פילוסופים נגד אלוהים", הוא כמו ריקוד קליל ומרחף בין אסכולות פילוסופיות שונות, כשכבר בפתיחתו אי אפשר להתעלם מהכתיבה השונה, האחרת.

"נשמות צדק, שלום רב, בואו נדבר דוגרי. הספר הזה נכתב במטרה ברורה, והמטרה הזו היא חזרתך בשאלה", כותב פוגל בתחילת הספר "פילוסופים נגד אלוהים": "נדמה לי שלא יהיה שינוי פוליטי משמעותי עמוק ורדיקלי אם לא יקדים ויקדם אותו שינוי תיאולוגי משמעותי".

"הספר הזה נכתב במטרה ברורה, והמטרה הזו היא חזרתך בשאלה", כותב פוגל בתחילת "פילוסופים נגד אלוהים": "נדמה לי שלא יהיה שינוי פוליטי משמעותי עמוק ורדיקלי אם לא יקדים ויקדם אותו שינוי תיאולוגי משמעותי"

פוגל קורא לנו לבוא, לשאול ולאתגר – דרך החיים והלימוד שאפיינה את הפילוסופיים סוקרטס ואפלטון. והוא עושה זאת דרך ניתוח משנותיהם של הפילוסופים הגדולים – מדיוויד יום דרך הפילוסופיים היווניים, ועד למאה העשרים ואחת דרך אלפרד אייר, הפילוסוף הגדול ביותר של המאה העשרים, שהיה אתאיסט מוחלט, אך לאחר שחווה מוות לבבי ושב לחיים גילה שראה את האור, אור השכינה. 

עטיפת הספר של ד"ר ג'רמי פוגל "פילוסופים נגד אלוהים"

בסגנון שמנסה לקרב את הקורא, דרך הצ'פחות של הסלנק העברי-ישראלי,
בין "איזה דברים יש ביקום הזה יא ווארדיקה" או "הושיבו אותי בחברותא עם אחלה בחור", לבין ניסיונותיו להסביר סוגיות פילוסופיות בשפה עממית. "אתה רוצה נס נשמה? זה פאקינג נס שאתה מאמין בשיט כל כך הזוי", הוא כותב לאחר ציטוט של "דיוויד הקדוש" כמו שהוא מכנה את דיוויד יום: "באופן כללי אנחנו רשאים לסכם שלא רק בראשיתה חוותה הדת הנוצרית בניסים, אלא שגם היום אדם נבון לא יכול להאמין בה בלא עזרת נס כלשהו". 

מתוך ידיעה ברורה שמשך הקשב שלנו הולך ומתקצר, יש בסגנון המיוחד הזה כדי ליצור זיק של ערנות, שמסייע לתווך את הטקסטים הפילוסופיים הכבדים. "אלוהים, אלוהים, אלוהים, אלוהים, אלוהים, אלוהים, אלוהים (שבע פעמים)", פותח פוגל את הפרק הראשון ומשם עובר מנימוק לנימוק בניסיון להוכיח את טענתו שאין אלוהים. 

מהנימוק הכה מוכר, לפיו לא מובן איך קיים עולם כל כך מורכב: "הסיכויים שהנתונים הפיזיקליים הבסיסיים יאפשרו לאטומים להתחבר לכדי חיים תבוניים הם הזויים… כל שינוי הכי קטן בקבועים הפיזיקליים היה מונע חיים ביקום" – 
מגיעה התמיהה שמעלה כל אחד מאתנו – אם אלוהים ברא את העולם, אז מי ברא את אלוהים? ואם אלוהים ברא את העולם, למה הוא ברא רק עולם אחד כזה?

בימים הנוראיים האלה, בין כסה לעשור ובין מלחמה להפסקת אש, כשכל אחד מאתנו נע בין אמונה לכפירה, יש בספרון הקטן הזה כדי לאפשר התבוננות וניתוח של התאוריות השונות. 

ומה בנוגע לאלוהים עצמו? פוגל שואל ומצטט את ליאונרד כהן, שנשאל אם הוא מאמין באלוהים: "אני לא מאמין באף גרסה של אלוהים שאני עצמי יכול לחשוב עליה. אבל לפעמים מפתיע תיאבון עמוק לתפילה ואני מתפלל, למי או למה התפילה הזו מופנית, לא הייתי מעז לומר". 

פוגל קורא לנו בספרו לשאול ולאתגר – דרך החיים והלימוד שאפיינה את הפילוסופיים סוקרטס ואפלטון. והוא עושה זאת דרך ניתוח משנותיהם של הפילוסופים הגדולים לאורך ההיסטוריה

אני עצמי מקבלת את האמירה של ג'רמי פוגל "אחיזה דוגמטית באל מובילה לכפירה, לאמונה בדימוי שאנו משליכים עליו את כל מה שאנו זקוקים לו. ולאיזה שטויות לפעמים האדם זקוק. לאיזה רוע לפעמים הוא נתפס! איזה זבל אנחנו משליכים על אלוהים! אלוהים! אפשר ללמוד המון על אדם מדרגת הטמטום והאלימות של אלוהיו. הגידו לי מי אלוהיכם ואומר לכם מי אתם! ואיזה אלוהים רוצה רצח? איזה אלוהים רוצה כיבוש, אכזריות, אפליה, גזענות, השפלת האחר?"

ואני רוצה להוסיף: אם אלוהים שלכם רוצה את כל אלה, אם אלוהים שלכם רוצה את האכזריות את ההשפלה את הרצח, אז מבחינתי אלוהים מת. 

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.