הסערה סביב ההדלפה משדה־תימן כבשה את סדר היום. כולם זועמים: מי הדליף, מי אישר, מי ייענש. זה נוח, כי כך מתמקדים במעטפת – לא במה שבתוכה. אבל ההדלפה איננה בהכרח הפשע העיקרי בסיפור הזה.
הדרמה בערב יום ראשון השבוע, עם החשש (שהתבדה, למרבית השמחה) להתאבדות הפצ"רית, אלופה יפעת תומר־ירושלמי, ממחיש את האסבסורד שבמצב, ואת קיצוניות הדמוניזציה שהיא חוותה במסגרת אווירה ציבורית מעוותת עד היסוד. כאילו כדי להמחיש את הטירוף, דובר הליכוד (כנראה בהוראת רוה"מ) הוציא הודעה מתחסדת, צבועה ומרושעת שמאשימה בפרשה את היועמ"שית המשוקצת וקוראת – כן, כן – למעצרה. הרעל אינו יודע שובע.
אז נתחיל בבסיס העניין. אין בי טיפת חמלה כלפי המחבלים שביצעו מעשי זוועה. הם אויבים אכזריים, ויש למצות עמם את הדין. עדיף שהיו נהרגים טרם מעצר. אך אסור למדינה לאבד את צלם דמותה. מדינה דמוקרטית נבחנת ביכולתה לשמור על החוק ועל האנושיות גם מול אויביה הגרועים ביותר. ברגע שהיא נכנעת לשנאה ויורדת לרמה של המחבלים עצמם היא מאבדת את עליונותה המוסרית – הדבר היקר מפז הזה, שהוא מקור כוחה.
אין בי טיפת חמלה כלפי המחבלים שביצעו מעשי זוועה. אך אסור למדינה לאבד את צלם דמותה. מדינה דמוקרטית נבחנת ביכולתה לשמור על החוק ועל האנושיות גם מול אויביה הגרועים ביותר
כיום מדברים רק על ההדלפה. אומרים בצדק שהדלפת חומר חסוי עלולה, עקרונית, להפריע לחקירות ולפגוע בביטחון. אבל האם זו באמת תמיד הבעיה המרכזית? ראוי גם לשאול מה הוסתר, ולמה היה צורך לחשוף זאת? אם מדובר בהתעללות לשמה, אפילו לא עינויים במסגרת ניסיון לחלץ מידע מ"פצצה מתקתקת", אולי זה חמור הרבה יותר מהדלפה?
חשוב להזכיר: הדלפות הן נשמת אפה של העיתונות החוקרת. בין אם זה ווטרגייט, "60 דקות", "עובדה" או "המקור" או כל תכנית וסקנדל שאפשר להעלות על הדעת, לרוב מישהו הדליף ולרוב זה היה רצוי וטוב לציבור. אחרת הציבור היה יודע רק מה שהמערכת או השלטון רוצים.
ונודה על האמת: הרקורד של צה"ל כגוף שחוקר את עצמו אינו מצוין, בלשון המעטה. כמה חיילים נענשו על אינסוף מקרים של הרג פלסטינים בנסיבות תמוהות?
בכל מקרה של הדלפה נשאלת שורה של שאלות עיתונאיות: האם המקור אמין? האם יש לו גישה ישירה למידע? האם ייתכן שהוא עצמו מנוצל בידי גורם בכיר יותר עם מניע נסתר? במקרה הנוכחי, המקור הוא בכירה מוכרת, בעלת אחריות ציבורית ומוסרית גבוהה. אין כאן "זוטר ממורמר" שצילם בסתר, אלא מי שנשאה באחריות לשמירה על החוק – ובחרה לחשוף לכאורה הפרה שלו.
השאלה השנייה היא ניגוד עניינים: האם למקור יש מה להרוויח מהחשיפה? בפרשה זו, לפרקליטה הצבאית הראשית לא רק שאין מה להרוויח – יש לה רק מה להפסיד. היא מסכנת קריירה, מעמד, ומוניטין.
כיום מדברים רק על ההדלפה. אומרים בצדק שהדלפת חומר חסוי עלולה לסכן חיילים, להפריע לחקירות, לפגוע בביטחון. אבל האם זו באמת הבעיה המרכזית? ראוי גם לשאול מה הוסתר, ולמה היה צורך לחשוף זאת?
אילו ההדלפה נועדה לחבל בחקירה או לערער את אמון הציבור במערכת – אפשר היה לטעון לניגוד עניינים. אך לא זה המקרה. היא פעלה, לכאורה, כדי להציל את הצבא מעיוורון מוסרי ומכשל מערכתי.
כן, ברגע שהתגלתה ההדלפה הפצ"רית חייבת להתפטר. אבל יש גם להקים ועדת חקירה עצמאית ומהירה שתבדוק גם את המעשים עצמם וגם את דרך הטיפול בהם. אם יתברר שהיו עבירות – יש להעמיד לדין. אבל אם יתברר שהמערכת סגרה שורות, השתיקה עדים או טייחה – הכשל העיקרי הוא של הדרג הבכיר, לא של מי שחשף.
במקביל יש לעגן בחוק מסלול דיווח פנימי בטוח שיאפשר לחיילים ולעובדי מערכת הביטחון לדווח על עבירות מבלי לחשוש מהרס הקריירה. מי שאין לו למי לפנות – יפנה לעיתונות. וזה לא חטא; זה מנגנון הגנה של חברה דמוקרטית מפני עצמה.
בסופו של דבר, זו איננה פרשה על סרטון או על הדלפה – אלא על מצפון. חברה שמגיבה לשערורייה מוסרית במתקפה על מי שחשף אותה, מסתכנת בעיוורון מוסרי. מי שרוצה באמת להגן על חיילי צה"ל צריך להבטיח שהם משרתים בצבא מוסרי, לא רק מנצח.
אהבת המדינה איננה נמדדת בכמות השנאה לאויבים אלא בכמה אנו שומרים על דמותה האנושית של ישראל. אפשר לשנוא את המחבלים, לתמוך בצבא, ולדרוש דין צדק – ובאותה נשימה להבטיח שגם אנחנו לא נהפוך למה שאנו נלחמים נגדו.
זו לא פרשה על סרטון או הדלפה – אלא על מצפון. חברה שמגיבה לשערורייה מוסרית במתקפה על מי שחשף אותה, מסתכנת בעיוורון מוסרי. מי שרוצה להגן על החיילים צריך להבטיח שישרתו בצבא מוסרי
לכן, כל זה קשור לוויכוח הגדול יותר, שעומד למבחן בבחירות הקרובות, על דמותה של ישראל. אם נחליט להפוך לאויבינו, הבית השלישי לא יאריך ימים.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההדלפה בכלל לא נועדה לשרת את החקירה אלא רק את הפצ"רית, מבחינת יחסי ציבור. דבר שני, ההדלפה לא 'התגלתה' לפתע. ההדלפה נעשתה במכוון. לשיטתך, כאשר התגלתה ההדלפה היה עליה להתפטר. זה מופרך. ההדלפה היתה לצורך פירסום חומר חקירה.
והגרוע מכל, הסירטון המודלף היה ערוך ולא ררו בו התעללות. רק פרשנויות שבהן נטען שלא רואים את ההתעללות כי החיילים מסתירים אותה עם מגנים. איזו ביזיון.
הנזק למדינת ישראל בעולם ולאמון החיילים בפרקליטות הצבאית כעת הוא אפס המוחלט.
הפרקליטות צריכה לעבוד רק מול בית המשפט ולא להדליף חומר לעיתונות, אלא אם כן זה לצורך הבאת עדים נוספים.