הצעת החוק להגדרת ארגוני פשיעה כארגוני טרור, מבית מדרשם המפוקפק של השר איתמר בן-גביר ועושה דברו בכנסת, ראש הוועדה לביטחון לאומי ח"כ צביקה פוגל, מתחזה לתגובה נחושה למכת האלימות הקשה הפוקדת את החברה הערבית. בפועל, היא מאמץ נוסף לתייג את החברה הערבית כאויב או לכל הפחות כאיום בטחוני.

הפשע בחברה הערבית הוא אמיתי, קטלני וכואב – אבל אינו טרור. הנפגעים מהפשע הכבד הזה הם האזרחים הערבים עצמם. ארגוני הפשיעה עוסקים בסחיטה, באלימות וברצח, אך מניעיהם כלכליים – לא אידיאולוגיים, דתיים או לאומניים.

הפשע הכבד בחברה הערבית אמיתי, קטלני וכואב – אך אינו טרור. נפגעיו הם האזרחים הערבים עצמם. ארגוני הפשיעה עוסקים בסחיטה, אלימות ורצח, אך מניעיהם כלכליים – לא אידיאולוגיים, דתיים או לאומניים

נזכיר, חוק המאבק בטרור נועד להתמודד עם מי שפועל מתוך מניע מדיני או לאומי נגד המדינה. הרחבתו לתחום הפלילי חורגת מההיגיון המשפטי ומהווה יצור כלאיים מסוכן: היא תאפשר שימוש בכלי חקירה ומעקב של שב"כ (ואף על ידי שב"כ) נגד אזרחים, תפגע בזכויות יסוד ותערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

מעבר לכך, להכרזה על ארגון כ"טרוריסטי" יש השלכות משפטיות חמורות: היא מאפשרת שלילת זכויות בסיסיות, ענישה מחמירה גם לחשודים שוליים ועקיפת כללי הראיות וההליך ההוגן. מדובר באמצעים שנועדו למצבי חירום ביטחוניים – לא לאכיפה פלילית. שימוש בהם נגד אזרחי המדינה, גם אם הם מעורבים בפשיעה חמורה, הוא מדרון חלקלק שמסכן את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.

במקום לחזק את האכיפה, ההצעה דווקא תחליש אותה. היא תסמן את החברה הערבית כחשודה קולקטיבית, ותפגע באפשרות לשיתוף פעולה עם המשטרה – תנאי הכרחי לכל אכיפה אפקטיבית.

משטרה שאינה נהנית מאמון הציבור שאותו היא משרתת לא תוכל להילחם בפשיעה.

חמור מזה: כאשר הפושעים מתויגים כמי שפועלים ממניעים לאומיים, הסיכוי שאזרחים מן השורה יעידו או יתלוננו נגדם יקטנו משמעותית. וכאשר זה יקרה, מי שלא יתלונן או ישתף פעולה עם המשטרה נגד ארגוני הפשיעה, ייהפך לתומך טרור.

להכרזה על ארגון כ"טרוריסטי" יש השלכות משפטיות חמורות: היא מאפשרת שלילת זכויות בסיסיות, ענישה מחמירה גם לחשודים שוליים ועקיפת כללי הראיות וההליך ההוגן. אלה אמצעים שנועדו למצבי חירום ביטחוניים

יש לזכור: בעשור האחרון התבססה בהדרגה הבנה רחבה – גם בצמרת המשטרה – שהמאבק בפשיעה בחברה הערבית מחייב שיתוף פעולה של הציבור, השקעה בקהילה ובנייה של אמון. הצעת החוק הנוכחית מוחקת באחת את כל ההתקדמות הזאת. היא מחזירה אותנו לתפיסת עולם ישנה ומסוכנת, שבה אזרחים ערבים נתפסים לא כשותפים למאבק בפשיעה אלא כחלק ממנה.

אכיפה אפקטיבית דורשת משטרה מקצועית, מתוקננת ומצוידת היטב. יש למלא תקנים, להכשיר שוטרים, ולממש את הכלים שכבר קיימים בחוק. במקום "חוקי טרור", צריך תקציבים. במקום הכרזות ביטחוניות – השקעה מתמשכת.

בהחלט ייתכן שיש צורך לצייד את המשטרה בכלים נוספים שאין לה כעת, כלים העשויים להציל חיים. לא אחת נשמעת זעקתם של תושבים ביישובים הערבים ש"כולם יודעים מי הרוצח הבא" או "כולם יודעים למי יש נשק" בעוד הם ממאנים להגיש תלונה או להעיד. המשטרה מצידה מאשימה את התושבים בחוסר שיתוף פעולה ולעיתים קרובות אינה יכולה להחליט על העמדה לדין או להביא להרשעה על סמך דיני הראיות המקובלים במשפט הפלילי. במקרים כאלה כנראה חשוב להפעיל כלים נוספים שבהם נעשה שימוש במאבק בטרור. זה לא הופך את ארגוני הפשיעה הפלילית לארגוני טרור. ככל שיש צורך אמיתי בכלים נוספים, ניתן לצייד בהם את המשטרה מבלי להגדיר את ארגוני הפשיעה כארגוני טרור.     

ובמובן הרחב יותר – יש לטפל בגורמי השורש לפשיעה: בעוני, באבטלה, בפערי החינוך ובאפליה התקציבית המתמשכת בין הרשויות הערביות ליהודיות. הפשיעה אינה תופעה נפרדת מהקשר חברתי וכלכלי רחב; היא תוצר שנים של הזנחה. בלי שינוי מדיניות יסודי, גם אמצעי האכיפה המתקדמים ביותר לא ישנו דבר.

יש לטפל גם בגורמי השורש לפשיעה: בעוני, באבטלה, בפערי החינוך ובאפליה התקציבית המתמשכת בין הרשויות הערביות ליהודיות. הפשיעה אינה תופעה נפרדת מהקשר חברתי וכלכלי רחב; היא פרי שנים של הזנחה

החברה הערבית אינה אויב אלא הקרבן של ארגוני הפשיעה. והיא שותף הכרחי במאבק למיגורה. תיוג ארגוני הפשיעה כ"טרור" ממיר את הסיכוי לרתום את האזרחים למאבק, בהכרזת מלחמה עליהם.

אמנון בארי-סוליציאנו משמש מנכ"ל שותף ב"יוזמות אברהם" מזה שני עשורים. בעל מומחיות בנושאים הבאים: שיטור, אכיפה ופשיעה בחברה הערבית; ערים ואזורים מעורבים; יחסי רוב-מיעוט במקומות עבודה ומרבים משותפחים; פוליטיקה ערבית.