המלחמה בת השנתיים רוויה בתאריכים מכוננים, אבל שניים מהם בולטים מעל כולם וייזכרו ככאלה: 7 באוקטובר 2023, היום שנחקק לדיראון עולם בו התרחש האסון; 9 בספטמבר 2025, היום בו המלחמה הגיעה לקיצה הלא פורמלי והלא מתוכנן.

לאחר התאריך הראשון הגיע לישראל נשיא ארה"ב דאז ג'ו ביידן והכריז קבל עם ועולם "Don't", בכוונו כלפי מי שעלול היה לנצל את שעתה הקשה של ישראל. זו הייתה זריקת עידוד חשובה שלוותה בחודשים הבאים בסיוע צבאי אמריקאי מסיבי, שעזר לנו לקום מהקרשים ולהחזיר מלחמה שערה.

לאחר 7/10 הגיע לישראל נשיא ארה"ב דאז ביידן והכריז קבל עם ועולם "Don't", בכוונו כלפי מי שעלול היה לנצל את שעתה הקשה של ישראל. זו הייתה זריקת עידוד חשובה שלוותה בהמשך בסיוע צבאי אמריקאי מסיבי

קורות התאריך השני מורכבות יותר. ביום זה החליט בנימין נתניהו, בניגוד לדעת בכירים במערכת הביטחון, לפגוע בראשי חמאס החיים בדוחה:

"רבי המרצחים של החמאס הותקפו בבירת קטאר דוחה לאחר שנוצרה הזדמנות מבצעית ייחודית לסכל אותם… נגמרו הימים שראשי הטרור ייהנו מחסינות במקום כלשהו. אני לא אתן לחסינות כזאת להתקיים למרצחי עמנו".

כאשר אמר זאת טרם נודעו תוצאות ההפצצה ונתניהו יצטער במהרה על שהזדרז להתהדר במבצע.  

למגינת ליבו, ההפצצה לא השיגה את יעדיה, אבל עוררה את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפעילות מואצת למנוע הרחבת זירות המלחמה, פעילות שתותיר במעלה הדרך את נתניהו מאחור ותאלץ אותו לדדות בעקבותיו.

בדרכו, טראמפ קבע "Don't" כלפי ישראל בלי לבטא את המילה המפורשת: בפגישתם בחדר הסגלגל הוא אילץ את נתניהו להתנצל פומבית בפני ראש ממשלת קטאר. כעבור ימים ספורים החליט להעניק לקטאר מטריית הגנה צבאית ובכך הבהיר בלא מלים לנתניהו את הטעות הקשה שעשה בהפצצה. החסינות שנתניהו הבטיח לקחת מראשי חמאס "הוחזרה" להם על ידי טראמפ.

מכאן המשיכו העניינים לנוע קדימה במהירות: טראמפ פרסם את תכניתו להסדר בעזה בשני שלבים כאשר הראשון מחייב את שחרורם של 48 החטופים האחרונים כולל החללים. הקמת החמ"ל האמריקאי המבצעי בקריית גת, שתפקידו ליישם את התכנית בשטח, הבהירה כי עתידה של עזה נתון מעתה בידיים אמריקאיות. המלחמה הגיעה לסיומה בלא הכרזה פורמלית.  

למגינת ליבו של נתניהו ההפצצה בדוחה לא השיגה את יעדיה, אבל עוררה את טראמפ לפעילות מואצת למנוע הרחבת זירות המלחמה, שתותיר במעלה הדרך את נתניהו מאחור ותאלץ אותו לדדות בעקבותיו

לכל בר-בי-רב בארץ ובעולם ברור, כי החלל שנתניהו הותיר לאורך כל ימי המלחמה בנוגע ליום שאחרי בעזה התמלא על גדותיו על ידי טראמפ. נתניהו למד זה מכבר כי חנפנות ודברי שבח והלל נדרשים אצל טראמפ כרפרטואר קבוע, אבל לא הפנים שאצלו זה לא בא במקום "תכלס" בפוליטיקה כמו בעסקים. בעניינים אלה טראמפ לא לוקח שבויים.

למרות שהמציאות התהפכה מעל ראשו, נתניהו מתעקש להמשיך להפיץ את המסר כי החזרת החטופים והמשך לשלב השני בתכנית טראמפ נעשים בתיאום עמו בלא כיפוף ידיים. זו דרכו הישנה לשדר למקורביו ובעיקר לבייס כי הוא עדיין יושב זקוף על אוכף הסוס.

ההשלכות של ההפצצה בדוחה לא זכו להבלטה בתקשורת ומותר להעריך כי נתניהו ושופרותיו לא מצטערים על כך. אבל עם עצמו הוא ודאי מכיר כי ההחלטה להפציץ הייתה בדיעבד טעות קשה בשיקול דעת ("גשר אחד רחוק מדי") שהרסה לו את אסטרטגיית המלחמה של "ניצחון מוחלט".

שלא במפתיע, איש מאלה שחיים על-פי מוצא פיו לא ביקש הסברים, הבהרות, תובנות כיצד זה קרה. בכל אופן לא בפומבי. לעומתם, מיליוני אזרחי ישראל המתנגדים למדיניותו אמורים לראות בהפצצת דוחה את נקודת האור שהבזיקה יש מאין, כי אחרת עלולים היו להימצא ממש בימים אלה מול שידור ההודעות על הותר לפרסום ואזעקות בעקבות טילי החות'ים.

נאמניו לא ביקשו הסברים על כישלון ההפצצה בדוחה. אך מיליוני המתנגדים למדיניותו אמורים לראות בכך נקודת אור, אחרת עלולים היו להימצא ממש בימים אלה מול שידור הודעות "הותר לפרסום" ואזעקות טילים

גם סוגיית החזרתם של 44 חטופים חיים וחללים (ארבעה נותרו עדיין מאחור) הייתה ממשיכה להיות תלויה מנגד ורחוקה מפתרון. העובדה שאת חירותם החטופים ומשפחותיהם הם חייבים למנהיג זר – היא עוד חזיון שמעולם לא נחזה במלחמות ישראל.  

וגם זאת: בפרסום תכניתו, טראמפ הוציא עבור ישראל את הערמונים מהאש, כי מאז קיומה נותרה עזה קוץ בבשרה של ישראל. בצרפו לתכניתו עשרות מדינות אחרות, עשה טראמפ מעשה של בינאום רצועת עזה ובכך הפך את בעייתה הפרטית של מדינת ישראל גם לבעייתן של מדינות אחרות, בשלב זה עדיין רק ברמת הכוונות.

לכאורה, כל ישראלי אמור לברך על התפתחות זו. סופסוף יש הבזקי אור בקצה המנהרה הארוכה. אבל לא. יש ישראלים הסוברים כי רצועת עזה כולה או חלקה היא טריטוריה המצדיקה חזרה להתיישב בה. בינאום לא נמצא בלקסיקון שלהם. אלה הם שותפיו האידיאולוגיים של נתניהו המתחזקים את ממשלתו.

נתניהו אולי מנסה להרחיק עצמו מהאידיאולוגיה הזו, אבל בו בזמן לא יכול להדחיק את המחשבה הטורדנית שבקצה המנהרה עשויה להימצא במקום חמאס ישות פלסטינית אחרת שתשלוט ברצועה. נתניהו, שחשב כי חמאס הוא ישות כזו עד שהסתבר לו בדם ואש כי זו מפלצת רצחנית – עלול למצוא עצמו מול מציאות אותה דחה וסיכל מכל וכל במשך שנים. מכאן לא מופרך להניח כי הוא לא יצטער אם תכניתו של טראמפ תעלה בשלב כזה או אחר על שרטון ותתפורר.

יש ישראלים הסוברים כי רצועת עזה כולה או חלקה היא טריטוריה המצדיקה חזרה להתיישב בה. בינאום לא נמצא בלקסיקון שלהם. אלה הם שותפיו האידיאולוגיים של נתניהו המתחזקים את ממשלתו

כידוע, בכל האמור במזרח התיכון קשה להעריך ולנבא, בעיקר את העתיד. ואולם, אם תכנית טראמפ בכל זאת תקרום עור וגידים תוך דילוג על מהמורות ומכשולים כפי שמזדקרים בשלב זה, כי אז נתניהו ייאלץ בעל כורחו להכיר כי שני התאריכים הנזכרים לעיל, ישמשו ציוני דרך בוהקים לכישלון הבנתו האסטרטגית את הסכסוך הישראלי פלסטיני, גם לאחר כהונה כראש ממשלה של כמעט 20 שנים. אגב, להערכה זו לא דרושה ועדת חקירה ממלכתית.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.