כולנו בענן. המידע שהוא אנחנו משייט אי-שם בספקטרום האלקטרומגנטי, מרחף בין חוות-שרתים זוללות אנרגיה, דוחק עצמו לנקיקי הסיבים האופטיים, גולש במפלי הזרם, חוצה ימים ויבשות ומהדהד הלוך ושוב, ככדור פינג-פונג בין מוחותינו למסכינו.

הרשתות החברתיות הולכות ומהדקות את אחיזתן בתודעתנו, הולכות ומצמצמות את קוטר החורים ברשת, מאפשרות כבר לא רק מיקרו-טרגטינג אלא ננו-טרגטינג ("קורי, אני רוצה שהיום נתמקד במעריצי נתניהו שבמוחם חלף יותר מהרהור כפירה אחד, במהלך 33 הימים האחרונים. בוא נתחיל עם תושבי פריפריה מובהקת בלבד"). טכנולוגיה ללא גבולות לפוליטיקאים חסרי מעצורים.

הרשתות החברתיות הולכות ומהדקות את אחיזתן בתודעתנו, הולכות ומצמצמות את קוטר החורים ברשת, מאפשרות כבר לא רק מיקרו-טרגטינג אלא ננו-טרגטינג. טכנולוגיה ללא גבולות לפוליטיקאים חסרי מעצורים

והעם? פעם היינו נתינים, אחר כך הפכנו לאזרחים, ועכשיו? אנחנו ביטים ובייטים, טרף דיגיטלי קל, דגיגים ברשת, רסיסי מידע בענן.

מרתק לחשוב על הפוליטיקה כפונקציה של זמן ומרחב. הזמן שעברה המערכת הפוליטית הישראלית הצעירה מאז כינונה ועד היום, והמרחק שבין הבוחר/ת לנבחר/ת. בשנים הראשונות היו לנו מנהיגים "מורמים מעם", הפוליטיקה היתה ריכוזית וסמכותנית. היתה לנו למעשה One party system"". את המרחק בין הזורעים בדמעה בשדות לבין המנהיג על גבעת רם מדדנו במונחים אטמוספריים.

אחר כך עברנו לשלב פוליטיקת הכיכרות והשווקים, כשהמנהיגים עוטים תחפושת עממית, "יורדים אל העם", מתחככים בנו ממש, מזיעים. את המרחק ביננו לבינם אפשר היה לפתע למדוד בסנטימטרים. עד שבא יגאל עמיר.

והעם? פעם היינו נתינים, אחר כך הפכנו לאזרחים, ועכשיו? אנחנו ביטים ובייטים, טרף דיגיטלי קל, דגיגים ברשת, רסיסי מידע בענן

בשלב הבא הורדנו את הפוליטיקאים על הברכיים, את אולמרט ואת קצב וגם את שרון עם כל עוצמתו וחוסנו. בשלב הזה איבדנו בהם כל אמון. הפסקנו להביט בהם מלמטה למעלה, ואפילו לא בגובה העיניים. הבנו עם מי יש לנו עסק.

ואז הגיעו ג'ובס וצוקרברג ודורסי ושינו לא רק את הכללים אלא את המגרש. הם טרפו את קלפי הזמן והמרחב והגדירו מחדש את הפוליטיקה.

הזמן התכווץ והתרחב – מה שהיה News cycle של 24 שעות הפך לחלקיקי שניות, אבל במקביל התרחבה התודעה הדיגיטלית הגלובלית למימדים אינסופיים למעשה.

ואז הגיעו ג'ובס וצוקרברג ודורסי ושינו לא רק את הכללים אלא את המגרש. הם טרפו את קלפי הזמן והמרחב והגדירו מחדש את הפוליטיקה

לספרו המרתק והמומלץ במיוחד בחר אדוארד סנודן שם רב משמעות – "permanent record". הוא מתריע על היווצרותה של רשומה דיגיטלית פרמננטית עבור כל אחד ואחת מאיתנו, אי שם בעננים הסודיים של שירות ההאזנות האמריקני NSA (המקבילה הישראלית היא כמובן יחידה 8200 של אמ"ן).

הרשומה הזאת היא בעלת חיי נצח. עבור הפוליטיקאי בעידן רשומות הנצח, החיים מסובכים בהרבה. לא ניתן יותר להכחיש אמירות, לא ניתן יותר ללחוש באוזני פעילים בחדרים סגורים. הקול מוקלט, הכל מצולם, הכל מתועד והכל שקוף. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז בעיתוי הכי נוח ליריב הפוליטי.

והמרחב הפוליטי הפיזי? המפגש פנים אל פנים בין בוחרים לנבחרים? הוא התייתר למעשה. העצרות ההמוניות נכחדו, הסיורים בשווקים הפכו למיצגים מבוימים עבור הפייסבוק והאינסטגרם, וכסף הקמפיינים הגדול תועל למבטיחני-לייקים וצפיות, חברות טירגוט והפצה נוסח קיימברידג' אנליטיקה.

הרשומה הזאת היא בעלת חיי נצח. עבור הפוליטיקאי בעידן רשומות הנצח, החיים מסובכים בהרבה. הקול מוקלט, הכל מצולם, הכל מתועד והכל שקוף. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז בעיתוי הכי נוח ליריב הפוליטי

את המרחק בין הפוליטיקאים לביננו אי אפשר יותר למדוד לפי השיטה המטרית. היא כבר לא רלוונטית. כמעט כל האינטראקציות הפוליטיות מתרחשות… בעננים. בענן של פייסבוק, בענן של אינסטגרם, בענן של וואטסאפ (כן, כן, זה אותו ענן, של אותו צוקרברג).

אבל בבחירות האחרונות קרו כמה דברים שמסמנים, אולי, את השלב הבא. הניסיון האלים של נתניהו "לחשוף" את "ההאזנות האיראניות" לטלפון של גנץ – נכשל כישלון חרוץ. אולי מכיוון שכל אזרח/ית יודע שהטלפון שלו/ה חשוף, שכל המידע האישי שלו/ה ממילא כבר בענן, וסירב/ה להתרשם.

גם הסרטונים ה"ויראליים" של נתניהו, שהודהדו בעוצמה בכל כלי התקשורת, כולל אלה מתיקי 2000 ו-4000, לא הביאו את כמויות המנדטים המצופות. והנה בימים האחרונים כבר דווח שנתניהו שוקל לעבור מקמפיין רשתות לקמפיין "בשטח".

הניסיון האלים של נתניהו "לחשוף" את "ההאזנות האיראניות" לטלפון של גנץ – נכשל כישלון חרוץ. אולי מכיוון שכל אזרח/ית יודע שהטלפון שלו/ה חשוף, שכל המידע האישי שלו/ה ממילא כבר בענן, וסירב/ה להתרשם

מעבר לים, הפוליטיקאים בוושינגטון, בלונדון ובבריסל עוסקים במרץ בריסון מפלצת הרשתות המעוננת של צוקרברג, ופייסבוק הודיעה כי תשקיע 130 מליון דולר במעין "בג"צ פנימי" שיעסוק בניטור השיח הפוליטי במטרה לוודא שימוש הוגן ובלתי מניפולטיבי בפלטפורמה.

האם הפוליטיקאים הבינו שהמודל הענני כבר לא עובד בשבילם? האם נראה כבר בבחירות הקרובות נסיונות חדשים-ישנים "לרדת אל העם"? ונניח שהפוליטיקאים אכן ינסו זאת, האם הציבור ייענה? האם אנחנו מוכנים לבצע "קפיצת-אמון" (leap of faith) מחוץ לענן? מהו המודל הפוליטי שעבורו נהיה מוכנים לעשות זאת?

רמז לכך אפשר למצוא בתרגום העברי לספרו של סנודן. השם המקורי "Permanent Record", תורגם  ל"האמת".

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית