האירוע הזה, שהתרחש בין 06:00 ל־07:00 בבוקר של יום שני ה־22 בדצמבר, היה כפסע מלפתוח מהדורות. גוש עצום של סלעים וחול, במשקל אלפי טונות, ניתק מהמצוק והתרסק אל רצועת החול בחוף "בלו ביי", על קו התפר שבין נתניה למועצה האזורית עמק חפר.
בשונה מרוב הקריסות שהתרחשו בעבר, הפעם הסלעים שהתדרדרו הגיעו כמעט עד קו המים. פקחי עמק חפר שמיהרו למקום עבדו קשה כדי לוודא שאין לכודים מתחת למפולת. "כל אדם שהיה נמצא שם היה נקבר מיידית מתחת לערמה", הודיעה החברה הממשלתית להגנות מצוקי החוף, אבל סדר היום הישראלי כבר דהר הלאה לפרשה הבאה. כמעט־אסון לא עושה כאן רושם על איש.
בגלל הסמיכות לחג, העובדה שהקריסה הסתיימה בלי נפגעים סווגה עד מהרה כנס חנוכה. אבל לא תמיד קרו שם ניסים. במאי 2009, ממש באותה רצועת חוף, קרסה חתיכת מצוק והראל ברלין בן ה־26, תושב כפר מונש שבעמק חפר, נהרג במקום.
אבל על אף כל הדגלים האדומים וקריאות ההשכמה, נעשה מעט מאוד כדי למנוע את האסון שבדרך. עוד לפני שהם נופלים ברעש אל החוף, המצוקים נופלים בין הכיסאות
בדיון שנערך לאחרונה בוועדה לשמירת הסביבה החופית עדכן אילן לביא (אין קשר לכותב), מנכ"ל החברה הממשלתית להגנות המצוקים, שבשנה האחרונה התרסקו חתיכות מצוק במשקל כולל של כ־40 אלף טון בשורה של חופים. על הקריסה ב"בלו ביי" הוא אמר: "זו צריכה להיות קריאת השכמה למדינת ישראל".
אבל על אף כל הדגלים האדומים וקריאות ההשכמה, נעשה מעט מאוד כדי למנוע את האסון שבדרך. עוד לפני שהם נופלים ברעש אל החוף, המצוקים נופלים בין הכיסאות: בין הרשויות המקומיות, שאין להן את המשאבים והכלים לטפל בתופעה המורכבת הזו, לבין הממשלה שמסרבת לקחת אחריות. אם לא לקחה אחריות על האסונות שכבר קרו, למה שתיקח אחריות על אלה שבדרך?
קריסת מצוק בין נתניה לעמק חפר, דצמבר 2025 (צילום: החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון)
האירוע רק מסתבך שכן משימת ייצוב המצוקים חולקה לשניים – הגנות מהים והגנות מהיבשה. את ההגנות הימיות הממשלה לקחה לכאורה על עצמה, באמצעות הקמת החברה הממשלתית להגנות מצוקי החוף שכפופה למשרד להגנת הסביבה.
החברה, שיושבת בנתניה ומונה תשעה עובדים, קמה בהחלטת ממשלה ב־2013 אחרי שורה של קריסות ואסונות, אבל מיומה הראשון היא מתוקצבת בקמצנות ביחס לצרכים ולאתגרים.
בחודשים הקרובים החברה תסיים את הפרויקט הגדול של שוברי הגלים בחופי נתניה, וכרגע יש ערפל תקציבי לגבי ההמשך, שבו היא אמורה לטפל בין השאר במצוקי הרצליה. מותר לקוות שבתוך כלל ההתרוצצות סביב התקציב יימצאו משאבים גם עבור הגנות המצוקים, אבל בינתיים אין סעיף כזה בחוק ההסדרים.
"אתה שואל אם אנחנו ישנים טוב בלילה? לא ממש", אומר בכיר באחת הרשויות המקומיות שיש בהן מצוקים, "חוץ מלכבול את עצמנו בשלשלאות עשינו הכל. מניפים דגלים אדומים וצועקים בכל פורום אפשרי כבר שנים"
בצד של החוף, האחריות נופלת מבחינת הממשלה על הרשויות המקומיות. רק שזה מנותק מהמציאות התקציבית שלהן. כדי להגן על המצוקים ברצועת החוף הארוכה והיפה של עמק חפר נדרשים לפי ההערכות כ־120 מיליון שקל. כלל התקציב של המועצה עומד על כחצי מיליארד שקל בשנה, כך שברור שמדובר בפרויקט בהיקף הגדול למידותיה.
חוץ מעיריית תל אביב־יפו – שבחרה לטפל במצוק הדרומי שלה באופן ברוטלי ושנוי במחלוקת – אין רשות מקומית בישראל המסוגלת להתמודד עם אתגר בסדר גודל כזה. "אתה שואל אם אנחנו ישנים טוב בלילה? לא ממש", אומר בכיר באחת הרשויות המקומיות שיש בהן מצוקים, "חוץ מלכבול את עצמנו בשלשלאות עשינו הכל. מניפים דגלים אדומים וצועקים בכל פורום אפשרי כבר שנים".
"אחרי הקריסה הגדולה היה עוד דיון", אומר חיזקי סיבק, המשנה לראשת המועצה עמק חפר, "אבל כולם יודעים מה צריך לקרות וזה לא קורה".
מה צריך לקרות?
"צריך לאחד סמכויות. לא יכול להיות שחברה ממשלתית תהיה אחראית רק מהצד של הים והרשות המקומית רק מהצד של היבשה, כשגם להם אין כסף וגם לנו אין כסף.
"זו הפרדה שנולדה בזמנו כי חשבו להעמיס חלק מהעלויות על הרשויות המקומיות, אבל הן לא באמת יכולות לעמוד בזה. הטיפול צריך להיות הוליסטי, לאחד את כל הסמכויות תחת החברה הממשלתית ולתקצב אותה בהתאם".
"צריך לאחד סמכויות. לא יכול להיות שחברה ממשלתית תהיה אחראית רק מהצד של הים והרשות המקומית רק מהצד של היבשה, כשגם להם אין כסף וגם לנו אין כסף"
הנפילה של המצוק על גבול עמק חפר–נתניה יוחסה לגשמים הכבדים שניתכו בימים שקדמו לה. הגשם גורם למצוק להתנפח ולהפוך כבד יותר ומועד לגלישה. אחרי הגשמים העזים של השבוע האחרון גורמי המקצוע נכנסו לכוננות ספיגה, אבל בימים האחרונים דווקא לא נרשמו קריסות.
"לך תדע", אומר גורם בתחום, "אולי זה יקרה מחר, אולי זה יקרה מוחרתיים ואולי זה לא יקרה. אנחנו עסוקים בלדאוג".
כדי למפות את הדאגה, הכינו בחברה הממשלתית להגנות המצוקים מדד מסוכנות, שכולל את החופים המועדים ביותר לקריסות. מדובר בסך הכול ב־12 קילומטר חוף (מתוך 45 קילומטר של חופים שיש בהם מצוק), שבתוכם גם כמה חופים מוכרזים עתירי מתרחצים ונופשים.
החופים המוכרזים ברשימה האדומה הם חוף "נעורים" ו"בלו ביי" שבתחומי עמק חפר, חוף "געש" שבשטח המועצה האזורית חוף השרון וחוף "סידנא עלי" שבהרצליה (ומשויך לרשות הטבע והגנים).
עוד ברשימת החופים המסוכנים ביותר: כמעט כל החופים של עמק חפר (כולל "בית ינאי"), רוב חופי נתניה, חוף "גלי תכלת" בהרצליה (למרגלות אחד הרחובות העשירים במדינה), חוף בת ים צפון, החוף של קיבוץ פלמחים והחוף הצפוני של אשקלון.
במילים אחרות: לוועדת החקירה הממלכתית שתקום אחרי האסון לא יהיה קושי לסמן את האשמים. מצד שני, ועדות חקירה ממלכתיות לא קמות כאן יותר
"רמת המסוכנות של המצוק באזורים שאינם מטופלים גדלה ונדרשת עשייה מהירה והקצאת תקציבים לטיפול בהגנות היבשתיות והימיות", אומר לביא. ובמילים אחרות: לוועדת החקירה הממלכתית שתקום אחרי האסון לא יהיה קושי לסמן את האשמים. מצד שני, ועדות חקירה ממלכתיות לא קמות כאן יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו