בזמן בו למדתי בבית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה העברית, ביקרנו בביתו של פרופסור מבוגר ממוצא גרמני (יקה אמיתי) בשכונת רחביה. מדפי הספרים ועליהם מיטב הספרות האירופית, אומנות ודקורציה בסגנון ארט נובו (Art Nouveau), ספלי תה מפורצלן ומבטא גרמני כבד יצרו תחושה כאילו נסענו לאחור בזמן לשנות ה- 20 של רפובליקת ויימאר. איש ממשתתפי המפגש לא העז לומר את אשר כולנו הרגשנו. בזיכרון המשותף שלנו יש דברים שאסור להזכיר, לחשוב ובטח שלא לומר.

האלוף יאיר גולן היה מועמד מוביל לתפקיד הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל. אחרי קריירה צבאית מפוארת של למעלה מ- 30 שנה הוא נאלץ לתלות את המדים, לאחר שהפסיד בתחרות על תפקיד הרמטכ"ל לאלוף אביב כוכבי שמונה לתפקיד תחתיו.

יודעי דבר טוענים, כי מועמדותו של גולן נפסלה בעקבות הסערה שנאומו בטקס יום השואה 2016 עורר: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום". האלוף גולן השווה בין תהליכים שאפיינו את שנות ה-20 וה-30 באירופה של המאה הקודמת, להתרחשויות ולתהליכים של המציאות הישראלית העכשווית.

האלוף גולן השווה בין תהליכים שאפיינו את שנות ה-20 וה-30 באירופה של המאה הקודמת, להתרחשויות ולתהליכים של המציאות הישראלית העכשווית. אצלנו כידוע אסור להשוות דבר עם שואת יהדות אירופה

אצלנו כידוע אסור להשוות דבר עם שואת יהדות אירופה (שימו לב לשיפור ביחס להשתקה המוחלטת של העשור הראשון והשני לעצמאותה של ישראל).

ההתקפות האישיות, הפסילה הקטגורית והוצאתו של האלוף גולן "מחוץ למחנה" הזכירה לי מאמר משנת 1952 של ח"כ דר' יוחנן בדר, מבכירי תנועת חרות, תחת הכותרת: "הסימנים המובהקים המעידים כי קבוצה מסוימת הודבקה בחיידקים של פשיזם".

דר' בדר מסביר כי אחד הסימנים המובהקים להדבקתה של מערכת שלטונית בחיידק הפשיזם הוא כאשר: "השלטון מזהה את המדינה ואת הממשלה עם המפלגה השלטת הלכה למעשה, ורואה בהתקפה על המפלגה השלטת התקפה נגד הממשלה. כל מי שמבטא יחס שלילי – עלול להיות מוצג כבוגד במדינה."

דר' בדר, מבכירי תנועת חירות, מסביר כי אחד מסימני הדבקת מערכת שלטונית בחיידק הפשיזם קורה כש"השלטון מזהה את המדינה ואת הממשלה עם המפלגה השלטת הלכה למעשה, ורואה בהתקפה על המפלגה השלטת התקפה נגד הממשלה

כך, ברגע, הפך האלוף גולן, קצין עטור שבחים וזכויות, שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, לאויב הציבור מס' 1. מחלוקת פוליטית היא בסופו של דבר מאבק על שיח, על נרטיב, על תודעת הציבור.

השיח הפוליטי העכשווי נוטה לגלוש במהירות להכפשות, ניבולי פה, דמוניזציה ודה-הומניזציה של היריב – כל אלו בתורת כלים לגיטימיים בניהול כללי הדיון והשיח. רק צריך לעקוב אחר הפרסומים והתגובות בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות בכדי להבין על מה אני מדבר.

נראה כי בכל מחלוקת מופעלת תגובה פבלובית כלפי בר הפלוגתא המסומן מיד בהגדרות קצה: "שמאלני", "הזוי", "בוגד",  "פשיסט", "נאצי" ו"אויב". איחולי מוות ותחלואה קשה לקרובים ביותר עליך הם חלק מקובל מהתגובות להן זוכים א.נשים המביעים את דעותיהם.ן במרחבי השיח הציבורי.

כך, ברגע, הפך האלוף גולן, קצין עטור שבחים וזכויות, שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, לאויב הציבור מס' 1. מחלוקת פוליטית היא בסופו של דבר מאבק על שיח, על נרטיב, על תודעת הציבור

זה הולך לשני הכיוונים – ימין ושמאל כאחד. בעצם זה לא פוליטי, אנחנו לא יודעים לדבר את המורכב והסבוך.  זה מפחיד – מרחבי האינטרנט והרשתות החברתיות הן "עקב האכילס" למימוש מוגן של חופש הדעה וחירות הביטוי (לשני הכיוונים).

במציאות פחות לעומתית ניתן היה לדון במשמעות האמיתית של ההגדרות בהן נעשה שימוש. דיון כזה לצערנו, בלתי אפשרי במציאות הנוכחית. חבר הכנסת יאיר לפיד צייץ השבוע את הציוץ הבא: "‏תרחיקו את הילדים מהטלוויזיה. הבחירות הולכות להיות פסטיבל של שנאה ואלימות וגועל…" כנראה שחה"כ לפיד יודע משהו, אבל הרחקת הילדים מהטלוויזיה אינה הפיתרון – האלימות, השיסוי והשינאה נמצאים בכל מקום.

מילים איבדו את משמעותן האמיתית והן משמשות ככלי ניגוח במטרה לתייג את הצד השני כ"מוקצה מחמת מיאוס", כאויב- כשטן. תרבות שיח כזו, הפסיקה מזמן לנסות לייצר רעיונות או פתרונות למציאות המשותפת לכולנו ולמציאת נוסחה לאיחוי השסעים העמוקים החותכים בבשר החברה הישראלית.

התבוננות בתרבות השיח הפוליטי הנהוגה במקומותינו בשנה האחרונה בלבד, מלמדת כי מטרתם העיקרית של הצדדים השונים בדיון מכוונת להגדרת הצד השני כאויב.

בסבבי הבחירות בהם אנו שקועים בשנה האחרונה בחר ראש הממשלה (בקולו או ע"י שליח) להגדיר פעם אחר פעם מיהם האויבים. השיח הפך בינארי – "בני אור" נגד "בני חושך", "אויב" מול "חבר".

בסבבי הבחירות בהם אנו שקועים בשנה האחרונה בחר ראש הממשלה (בקולו או ע"י שליח) להגדיר פעם אחר פעם מיהם האויבים. השיח הפך בינארי – "בני אור" נגד "בני חושך", "אויב" מול "חבר"

זהו תהליך מסוכן המצמצם את המורכב ומונע עיסוק מעמיק במציאות סבוכה ומאתגרת. פוליטיקה של שינאה והפחדה פועלת על מנגנון תפעול חברתי הנשען על המכנה המשותף הנמוך והקמאי ביותר – הפחד והשינאה.

במרץ 2015 זעק נתניהו: "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" במטרה לעורר תנועת מצביעי מח"ל לקלפיות. דילוג מהיר לבחירות הנוכחיות, נתניהו מתייחס לאפשרות הקמת ממשלה הנשענת על קולות חברי הכנסת הערבים: "…הקמת ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת תהיה נקודת שבר בתולדות המדינה"  משום שראשי כחול לבן מנהלים משא ומתן עם חברי כנסת שתומכים בארגוני טרור ורוצים להשמיד את המדינה".

ברגע אחד, הוגדרו הנציגים הנבחרים של קרוב ל- 20% מאזרחי מדינת ישראל כאויבים. הגדרת האויב מייצרת הפחדה, ומשם נעים מהר לעבר ההוצאה אל מחוץ למחנה.

דילוג מהיר לבחירות הנוכחיות, נתניהו מתייחס לאפשרות הקמת ממשלה הנשענת על קולות חברי הכנסת הערבים: "…הקמת ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת תהיה נקודת שבר בתולדות המדינה"

שר החינוך הרב רפי פרץ, פרסם לפני כחודש דברים אלו: "העמדה שלנו מאוד ברורה – תלמיד במדינת ישראל לא יפגוש במסגרת בית הספר בארגונים או אנשים שפועלים נגד חיילי צה"ל. אין מקום ל"שוברים שתיקה" ו"נשות וואטש" במערכת החינוך." כך באוושת מקלדת הגדיר אויב נוסף. שלא במפתיע השבוע, פורום משפחות שכולות נחסם בשערי בית הספר תיכון בנשר זאת הפעם השנייה.

שוב התנפל חבר מועצת העיר והסית, הפעיל לחץ על ראש עיריית נשר רועי לוי, שאסר על הנהלת בית הספר, שסגרה את הפינה, וסילקה ממרחבי השיח התייחסות לשכול מתוך שפה המחפשת דרך להתבוננות פנימית וחיפוש אחר הנתיב לפיוס.

במדינה דמוקרטית הכרח שיפעלו גופים המבקשים להיות שופר לקולות אחרים, להגביל, לפקח ולבקר את פעולות השלטון. התייחסות השלטון לארגון "נשות ווטש" ו"שוברים שתיקה" יכול לשמש משל ל"תהליכים מעוררי חלחלה…"

שר החינוך פרץ פרסם לפני כחודש: "אין מקום ל'שוברים שתיקה' ו'נשות ווטש' במערכת החינוך" והגדיר אויב נוסף. שלא במפתיע השבוע, פורום משפחות שכולות נחסם בשערי תיכון בנשר זאת הפעם השנייה

הגבלת שיח וחשיפה לעמדות פוליטיות (משני צידי המתרס הפוליטי), לצד הגבלת חופש הדיון והביטוי ע"י שר מכהן מעקרת את עקרון השיח החופשי, הביקורתי והיצירתי. לי זה קצת מזכיר תהליכים מעוררי חלחלה – אבל אסור כמובן להשוות.

באירופה של המאה הקודמת, בתקופה שהס מלהזכיר, השתוללה האלימות. כך גם אצלנו האלימות והכאב משתוללים. רק לפני כמה שבועות הכל עצר והומטרנו פעם נוספת טילים מעזה. וכך זה נמשך המון שנים, עוד ועוד אלימות וכאב לשני הכיוונים.

באווירה הציבורית היום קשה לדמיין שרק לפני 25 שנים, ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשותו של יצחק רבין ז"ל, נשענה על תמיכתן של המפלגות הערביות. הגדרתו של האחר כאויב מציבה אותו מחוץ למחנה. דעותיו, אמירותו ותפיסותיו פסולות מלכתחילה.

באווירה הציבורית היום קשה לדמיין שרק לפני 25 שנים, ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשותו של יצחק רבין ז"ל, נשענה על תמיכתן של המפלגות הערביות. הגדרתו של האחר כאויב מציבה אותו מחוץ למחנה

בימים של מאבקים פוליטים יצריים סביב הסכמי אוסלו הסלוגן "פושעי אוסלו לדין" שימש כלי ניגוח כנגד תהליך השלום עם הפלסטינים וכנגד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

הסלוגן הזה הוא העתק כמעט מדויק (אולי במודע ואולי לא) של סיסמה חריפה מימיה המבעיתים של רפובליקת ויימאר, שנים בהן הצליחו לקעקע את יסודות הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. אויבי הרפובליקה צעקו בפטריוטיות עזה: "פושעי נובמבר לדין!".

ראשים בחול? הפושעים האמתיים של נובמבר

זאת בהתייחס למנהיגי הרפובליקה שחתמו בנובמבר 1918 על שביתת-הנשק שסיימה את מלחמת-העולם הראשונה.

הם סומנו והוגדרו כ"פושעי נובמבר" כחלק מעיצוב "אגדת הסכין בגב האומה"  – Die Dolchstosslegende. המציאות הפוליטיות באירופה של שנות ה-20 וה- 30 התאפיינה בפיצול פוליטי עמוק, בשסעים חברתיים עמוקים, בהשחתת המידות ובקריסה מוחלטת של המערכות הציבוריות (חינוך, בריאות, רווחה). לצד אלו התאפיינו הדמוקרטיות האירופיות בחוסר יכולת להעמיד קואליציות שיתנו את אמונן בממשלה יציבה עבור הרפובליקות. בתקופה שבין ינואר 1932 לינואר 1933 התקיימו שלושה סבבי בחירות בזו אחר זו בגרמניה – אסור להשוות – אבל ממש מזכיר את השנה האחרונה אצלנו – וזה ממש ממש מפחיד.

בתקופה שבין ינואר 1932 לינואר 1933 התקיימו שלושה סבבי בחירות בזו אחר זו בגרמניה – אסור להשוות – אבל ממש מזכיר את השנה האחרונה אצלנו – וזה ממש מפחיד

פשעי שנאה ואלימות אפיינו את המרחב הציבורי האירופי, גם אצלנו (מבלי להשוות כמובן…)  בשבוע שעבר נוקבו צמיגיהם של 160 כלי רכב בשכונת שועפט שבמזרח ירושלים. כמו במקרים רבים מן העבר, פושעי השנאה המכונים עברייני "תג מחיר" כמעט שאינם  נתפסים ואיש אינו נותן את הדין. האלימות המשתוללת כוללת מאות אירועי יידוי אבנים על מכוניות הנוסעות בשטחי יהודה ושומרון בכל שבוע, איש אינו נותן את הדין ונראה כאילו לאף אחד לא אכפת.

דוברות משטרת ישראל

אולי יותר מכל תזכורת או השוואה היסטורית לה אני נדרש בכדי להבין שמשהו פה חייב להשתנות, אני למד מהתחושה המשתקת עת אני יושב מול המסך, מרחיק אצבעותיי מהמקלדת וחושש לכתוב ולהפיץ את הדברים אותם אני חושב, מאמין ומרגיש. החשש העמוק מפני התגובות הקשות שיגדירו אותי כאויב משתקות לחלוטין. מדינה דמוקרטית ראוי שתעודד ותקדם שיח פלורליסטי, סובלני חופשי ופתוח המאפשר מגוון דעות, ובהן גם דעות מורכבות ומאתגרות הממוקמות בשני קצוות הסקאלה הפוליטית.

יותר מכל תזכורת או השוואה היסטורית לה אני למד מהתחושה המשתקת עת אני יושב מול המסך, וחושש לכתוב ולהפיץ את מה שאני חושב, מאמין ומרגיש. החשש העמוק מפני התגובות הקשות שיגדירו אותי כאויב משתקות לחלוטין

הרגשת הפחד משתקת, כך כנראה הרגישו א.נשים רבים באירופה של המאה הקודמת, בזמן ששתו תה מספלי פורצלן ופחדו לעשות את שיכלו אולי לעשות בכדי לשנות את כיוון תנועת גלגלי ההיסטוריה.

חוכמה חינוכית אינה לעסוק במוכר ובמוסכם אלה לייצר את התנאים לשמוע ולדון באחר, בסבוך ובשנוי במחלוקת. "פושעי נובמבר" אכן נתנו את הדין וגם רבין נרצח.

אנחנו בפתחה של מערכת בחירות שלישית ברצף ויש לנו היכולת לשנות. כפי שהיטיב להסביר חתן פרס נובל לשלום נלסון מנדלה זצ"ל: "להיות חופשי פירושו הרבה מעבר להסרת שלשלאות או אזיקים. להיות חופשי הוא לחיות תוך העצמת וכיבוד החופש של אחרים."

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות, מנהל קמפוס בקבוצת החינוך אנקורי.