בזמן בו למדתי בבית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה העברית, ביקרנו בביתו של פרופסור מבוגר ממוצא גרמני (יקה אמיתי) בשכונת רחביה. מדפי הספרים ועליהם מיטב הספרות האירופית, אומנות ודקורציה בסגנון ארט נובו (Art Nouveau), ספלי תה מפורצלן ומבטא גרמני כבד יצרו תחושה כאילו נסענו לאחור בזמן לשנות ה- 20 של רפובליקת ויימאר. איש ממשתתפי המפגש לא העז לומר את אשר כולנו הרגשנו. בזיכרון המשותף שלנו יש דברים שאסור להזכיר, לחשוב ובטח שלא לומר.
האלוף יאיר גולן היה מועמד מוביל לתפקיד הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל. אחרי קריירה צבאית מפוארת של למעלה מ- 30 שנה הוא נאלץ לתלות את המדים, לאחר שהפסיד בתחרות על תפקיד הרמטכ"ל לאלוף אביב כוכבי שמונה לתפקיד תחתיו.
נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.
מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?
למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?
ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.
אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.
כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
רפורמת "סער-לוין" מציעה שינוי יסודי לא רק בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, אלא גם בכינון חוק יסוד החקיקה, המיועד לשרטט מסגרת ברורה ונבדלת להליכי חקיקה חוקתיים.
ההצעה, שנועדה למנוע חקיקת חוקי יסוד במחטף או כתגובה ללחצים פוליטיים וקואליציוניים, מציבה בפנינו הזדמנות (נדירה) לעגן עקרונות הליכיים שיטפחו פוליטיקה חוקתית שקולה, מובחנת ורצינית.
גונן אילן הוא עו״ד ודוקטורנט למשפטים (PhD) באוניברסיטת בר אילן בתחומי תורת חקיקה ודיני חקיקה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ראובן פז
# ראשית תודה שקראת ותודה שאתה מגיב.
# ממש לא נעשה כדבר הזה – מבקש שתקרא פעם נוספת את הטקסט ותאיר לי את הנקודות בהם אני נופל לדעתך.
# מי לדעתך האויב אותו אני לא מצליח לראות?
# ניסיתי לתאר מצב מציאות כפי שהוא – אשמח שתציג היכן המציאות היום אינה רגע לפני התפרקות מוחלטת?
ראשית, טוב שאתה כותב את דעתך בסובלנות וללא הרבה התלהמות (אם כי נפלת באותן שגיאות שפירטת כאשר שוב ושוב השווית צד אחד – את הימין – גם אם אמרת שאסור לעשות זאת וגם אם ציינת מדי פעם בסוגריים שהדברים נוגעים לשני הצדדים).
שנית, שאלתי: האם יש לדעתך אויב? מבין השיטין חוששני שתשובתך היא שלא. לדעתי יש פה עיוורון כלפי המציאות ובכל מקרה, מחלוקת עזה בנוגע למציאות.
כיוון שזו גופא המחלוקת מובנת ההאשמה של מי שמשתף פעולה עם מי שנתפס בעיני רבים (אולי אף הרוב) כאויב – שהוא אויב. הבהרה: אינני מסכים עם צורך השיח הזו, אני לא מאמין בה. אף על פי כן אני מבין את מי שנזעק להגן על מדינתו מפני מי שמשתתף פעולה עם מי שבעיניו הם אויביה.
שלישית, אין די בכמה נתונים תלושים שנראים זהים לתקופה אחרת בהיסטוריה בכדי להשוות את המציאות הנוכחית לתהליכים שקדמו לשואה, שימוש בהשוואות כאלה לא מעורר שיח מכבד השוואת הצד שחולק עליך לנאצים (שוב, גם אם זה נעשה בכסות אובייקטיבית) ולא ראוי לדעתי להשתמש בו אם אכן מטרת המאמר היא לקרוא לשיח מכבד ולא ניסיון לקביעת תוצאות הדיון מראש…