אאההה, תראו מי צץ לי כאן פתאום.
זהו ביבי הצעיר, הביבי ששכחנו. פוליטיקאי בתחילת דרכו. הנה, לא מזמן הגיע/חזר מארצות הברית של אמריקה הגדולה, הוא כבר ביבי ולא בן, והוא צעיר וחתיך ושרמנטי ויש לו חולצה לבנה נקייה ופתוחה החושפת לנו חזה שעיר גברי. פוזר שכמוהו.
זהו ביבי צעיר, שרק באמצעות תרגול של דימיון מודרך אפשר יהיה כעת לדמיין ריח של ניקיון ורעננות, שאולי היה עולה ממנו.
ביבי צעיר, שיושב עבורי בכנסת ומאפשר לי בסשן הצילומים הזה (איזו טעות שלא תחזור מצידו) להיות מעליו, תוך שהוא מישיר מבט אלי מלמטה, בעיניים השונות בגודלן. אחת מהן היא זו שתהפוך להיות העין הקורצת תמידית.
ביבי צעיר, שיושב עבורי בכנסת ומאפשר לי בסשן הצילומים הזה (איזו טעות שלא תחזור מצידו) להיות מעליו, תוך שהוא מישיר מבט אלי מלמטה, בעיניים השונות בגודלן. אחת מהן היא זו שתהפוך להיות העין הקורצת תמידית
פעם הוא היה השחקן החדש בהצגה הפוליטית, כבר אז בגדר "המציג הינו שחקן", ובחלוף הזמן הוברר שהוא שחקן של שטיקים מוגבלים: איזה עוד תפקיד אפשר לתת לו לגלם מלבד זה שהוא מגלם כבר עשרות שנים, זה של השרלטן הנודד, המוכר תרופות אליל לפתיים של המערב הפרוע?
אם בעבר הייתה זו תמונה של "ביבי הצעיר", הרי כיום יש בה את כל הזכרונות והמראות והקולות והאש והדם והיריות והפחדים שהם סיכום שנות חיינו המשותפות איתו. צילום שיש בו את תימצות תולדות עשרות השנים של ההזדקנות המשותפת שלנו איתו.
איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם