מי שעדיין מחפש את "האקדח המעשן" של ההפיכה המשטרית, קיבל אותו השבוע בפורמט של פסק דין רבני.

חוק הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אינו "תיקון טכני" או "הסדרה של בוררות וולונטרית", זוהי הכרזת מלחמה על הממלכתיות הישראלית והוכחה לקשר הטבורי בין הכפייה הדתית לסיפוח המדיני.

החוק שאושר אינו תיקון פרוצדורלי וגם לא הסדרה תמימה של "בוררות", אלא הנחת אבן הפינה למבנה משפטי מקביל, דורסני ואנטי-דמוקרטי, המבקש להחליף את הערכים האוניברסליים והשוויון בחוקי דת שקפאו בזמן.

חוק הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אינו תיקון פרוצדורלי או הסדרה תמימה של "בוררות", אלא הנחת אבן פינה למבנה משפטי מקביל, דורסני ואנטי-דמוקרטי, להחלפת הערכים האוניברסליים בחוקי דת שקפאו בזמן

תחת הממשלה הנוכחית, ישראל אינה נסוגה רק מהליברליזם היא מבצעת "סיפוח זוחל" של המרחב האזרחי לטובת שלטון תיאוקרטי חשוך. תחת מעטה של "חופש בחירה", הממשלה מכוננת ערכאה חשוכה, נטולת נשים ונטולת שוויון, שנועדה לרמוס את הדין האזרחי ולהחליפו בחוקי ההלכה.

השימוש במכבסת המילים "בוררות וולונטרית" הוא הונאה מוסרית ואינטלקטואלית. בתוך קהילות דתיות וחרדיות, שבהן הנידוי החברתי הוא כלי נשק, והמשטור הקהילתי הוא אורח חיים, המושגים "הסכמה" ו"רצון חופשי" הם פיקציה.

עבור נשים בקהילות אלו, ה"בחירה" בבית הדין היא לעיתים קרובות כניעה ללחץ בלתי נסבל. הממשלה מפקירה אותן למערכת שבה הן מודרות מכס השיפוט, מערכת שאינה מחויבת לעקרונות של שוויון מגדרי או זכויות אדם בסיסיות, ורואה בערכים ליברליים "שעון מקולקל" במקרה הטוב, ו"תועבה" במקרה הרע. זהו מסלול עוקף דמוקרטיה שנועד לקעקע את הישגי המאה ה-21 ולהחזיר אותנו לעידן של עליונות גברית וממסדית.

הם מבקשים לכונן "כלכלה מגזרית" חדשה, שבה הציבור היצרני יממן את המנגנון שחונק את חירותו: צבא של דיינים, רבני ערים ומשגיחי כשרות, שכל תפקידם הוא לשמר את השליטה המגזרית והעברת הכוח ממרכזי הידע והעבודה אל חצרות הרבנים וההתנחלויות הקיצוניות.

הם מבקשים לכונן "כלכלה מגזרית", בה הציבור היצרני יממן את המנגנון שחונק את חירותו: צבא דיינים, רבני ערים ומשגיחי כשרות – לשימור השליטה המגזרית והעברת הכוח ממרכזי הידע והעבודה לרבנים ולהתנחלויות

אך האמת המפחידה נמצאת בחיבור ה"נחבא" בין דין התורה והסיפוח הישראלי בגדה המערבית – שניהם מקשה אחת של אדנות ומשיחיות – אלה אוחזים זה בזה בעבותות של עליונות יהודית. עבור בצלאל סמוטריץ', שמחה רוטמן ויצחק גולדקנופף, אין הבדל בין השלטון בגופה וברכושה של האישה בבני ברק לבין השליטה בקרקע הפלסטינית בשומרון. זוהי אותה תפיסת עולם של עליונות יהודית ומשיחית, שרואה בחוק הבינלאומי ובחוק האזרחי מכשולים זמניים בדרך לגאולה.

הסיפוח אינו רק עניין גיאוגרפי, הוא תודעתי. כפי שהם מבקשים לספח את הגדה מבלי להעניק זכויות לתושביה, כך הם מספחים כעת את מערכת המשפט הישראלית לתוך ההלכה, תוך שלילת זכויות הבסיס של האזרחים. הדינמיקה היא אחת: ביטול שלטון החוק לטובת שלטון "דין תורה", והחלפת הדמוקרטיה באוליגרכיה רבנית-מתנחלית. זהו "סיפוח זוחל" של המרחב האזרחי, שבו בתי הדין הרבניים הופכים ל"מנהל האזרחי" של תושבי הקו הירוק.

האירוניה מרה: בעוד ישראל הרשמית מתיימרת להוות קו הגנה מול האסלאם הקיצוני, מול משטרים תיאוקרטיים כדוגמת איראן, הממשלה הזו מעתיקה את המודל האיראני בשינוי אדרת. היא בונה כאן חברה שבה המוסר מוכתב על ידי דיינים והגבולות מעוצבים על ידי הזיות משיחיות של "גאולה".

אם לא נבין שהמאבק נגד העצמת בתי הדין הוא הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק נגד הכיבוש והאפרטהייד. שזכויות הנשים בפתח תקווה קשורות קשר בל ינתק לצדק בחווארה, נמצא את עצמנו חיים בדיקטטורה תיאוקרטית מהים ועד הנהר.

האירוניה מרה: בעוד ישראל הרשמית מתיימרת להוות קו הגנה מול האסלאם הקיצוני, מול משטרים תיאוקרטיים כדוגמת איראן, הממשלה הזו מעתיקה את המודל האיראני בשינוי אדרת

 השעה אינה רק שעת חירום לדמוקרטיה, היא שעת המבחן האחרונה של ישראל הליברלית מול חושך משיחי שאינו יודע שובע.

מיכל רוזין היא ח״כ ויו״ר סיעת מרצ, מנכ״לית מרכזי הסיוע לנפגעות, לשעבר. יו״ר עמותת ׳אזרחים קטנים׳ לחינוך לדמוקרטיה בגיל הרך. יו״ר ועדת המנהיגות של פורום הדירקטוריות, מגשרת ומנחת תהליכי צדק מאחה.