יש משהו מטעה בתדמית שצברה הבינה המלאכותית בקרב הציבור, כאילו מדובר בטכנולוגיה עתידנית ומתקדמת שביחס אליה התעשייה הכבדה נראית כמו משהו פרה-היסטורי.

אבל במציאות, מאחורי כל צ'טבוט נוצץ מסתתרת תעשייה כבדה מאוד: מרכזי מידע ענקיים, שבבים מתקדמים, קירור אגרסיבי, ושרשרת אספקה עולמית שצריכה לעבוד כמעט בלי תקלות.

לכן כשמצר הורמוז נחסם, זו לא רק בעיה ששייכת לתחנות דלק ומחירי טיסות. זו גם בעיה בסוף של תעשיית ה-AI.

הסיבה הראשונה והטריוויאלית לכך היא ש-AI צורך המון חשמל. כמה המון? אימון מודלים והפעלתם השוטפת דורשים חוות שרתים שזוללות אנרגיה בקנה מידה אדיר. רק לשם הפרופורציה – לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הן צורכות יותר מפי-6 מכל החשמל שצורכת מדינת ישראל.

אימון מודלים והפעלתם השוטפת דורשים חוות שרתים שזוללות אנרגיה בקנה מידה אדיר. רק לשם הפרופורציה – לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הן צורכות יותר מפי-6 מכל החשמל שצורכת מדינת ישראל

קווי מתח גבוה מספקים חשמל לחוות שרתים בווירג'יניה, 16 ביולי 2023 (צילום: AP Photo/Ted Shaffrey)

כשמחירי האנרגיה מזנקים בכל העולם בגלל המחסור בנפט וגז שנוצר כתוצאה מחסימת מצר הורמוז, גם ההוצאות על תפעול ה-AI מזנקות מן הסתם. לא מדובר בעלייה זניחה אלא פגיעה בלב הכדאיות הכלכלית של התחום. 

הבנק המרכזי של אנגליה דיווח בשבוע שעבר כי עוד לפני פרוץ המלחמה כבר נרשמו לחצי מכירה במניות AI. זאת על רקע צרכי מימון החוב שהלכו וגדלו, וכן ספקות אם ההשקעות האדירות בתחום יניבו את התשואות המצופות. לדברי הבנק, הסכסוך הנוכחי עלול להחריף את החששות הללו במיוחד, כי כל התעשייה הזו תלויה בחומרים שצורכים המון חשמל והמון משאבים. 

אבל האנרגיה היא רק שכבה אחת. מתחתיה יש גם את חומרי הגלם. אחד מהם הוא ההליום. מדובר בגז קריטי לתהליכי ייצור שבבים מתקדמים, שבהם צריך לשלוט בטמפרטורה והייצור בדיוק קיצוני. כמעט שליש מהאספקה העולמית של סוג ההליום המתאים ליצור שבבים מגיע מקטאר ומשם דרך מצר הורמוז. כשהנתיב הזה נתקע לזמן ארוך מדי, תהליך יצור השבבים עלול להתעכב ואפילו להיעצר.

כמעט שליש מהאספקה העולמית של סוג ההליום המתאים ליצור שבבים מגיע מקטאר ומשם דרך מצר הורמוז. כשהנתיב הזה נתקע לזמן ארוך מדי, תהליך יצור השבבים עלול להתעכב ואפילו להיעצר

לזה צריך להוסיף גם את הגופרית לסיפור. המזרח התיכון מהווה כ-45% מהסחר הימי בגופרית, שהיא חומר גלם קריטי לייצור חומצה גופרתית בתהליך ניקוי השבבים. לכן שיבוש בזרימה בהורמוז פוגע לא רק בדשנים ובתעשייה הכבדה, אלא גם בחומרים חיוניים שעליהם נשענות מערכות ה-AI.

עיר התעשייה ראס לפאן, האתר המרכזי של קטאר לייצור גז טבעי נוזלי ודלק מגז, כ-80 קילומטרים מצפון לבירה דוחה, ב-6 בפברואר 2017 (צילום: KARIM JAAFAR / AFP)

מכאן מגיע הסיכון הבא: לוגיסטיקה. גם אם יש הליום, גם אם יש גופרית, וגם אם המפעלים עובדים – עדיין צריך להזיז את המטענים. משלוחי שבבים עומדים כבר היום בפני עיכובים בגלל צווארי בקבוק בתובלה האווירית והימית. כל עיכוב כזה יוצר לחץ גדול עוד יותר על התעשייה.

נכון לעכשיו, מלאים קיימים מעניקים לחלק מחברות השבבים מרחב נשימה מסוים. לפי "רויטרס", לסמסונג ול-SK Hynix, ששולטות בייצור שבבי הזיכרון, יש למשל כ-4-6 חודשי מלאי הליום. לחברות אחרות יש מלאי נמוך יותר או שהן לא פרסמו אותו.

החדשות הרעות הן שגם אם הורמוז ייפתח מחר בבוקר, המשלוחים מקטאר עשויים לחזור בהדרגה רק בתוך שבועות עד חודשים. חלק ממתקני הגז שם ספגו נזק חמור בהרבה וכושר הייצור צפוי להישאר באותו מתקן מושבת לשנים אפילו.

גם אם הורמוז ייפתח מחר בבוקר, המשלוחים מקטאר עשויים לחזור בהדרגה רק בתוך שבועות עד חודשים. חלק ממתקני הגז שם ספגו נזק חמור בהרבה וכושר הייצור צפוי להישאר באותו מתקן מושבת לשנים אפילו

כל הדברים האלה נשענים על הנקודה הכי רגישה וחלשה של תחום ה-AI. כדי שהחברות בתחום יצליחו למשוך השקעות בסדרי גודל עצומים הן מוכרות סיפור של רווחיות גדולה בעתיד, שמלווה בצמיחה כמעט בלתי מוגבלת.

מייסד ומנכ"ל אנבידיה, ג'נסן הואנג, מציג את פלטפורמת העל לבינה מלאכותית NVIDIA Rubin במסיבת עיתונאים לקראת תערוכת CES בלאס וגאס, 5 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/John Locher)

אבל הסיפור הזה נשען על אנרגיה זולה, חומרים זמינים, נמלים פתוחים, מטענים אוויריים זורמים ושוק הון סבלני ונדיב. ברגע שכל אלה מתערערים יחד – הבעיה היא כבר לא עוד קצת עלויות אלא פגיעה בהנחת היסוד בתוך המודל העסקי שלהם.

ככל שיחלוף יותר זמן, אנחנו צפויים ליותר עיכובים מצטברים, יותר הוצאות אנרגיה, יותר זהירות מצד משקיעים, יותר קושי להרחיב תשתיות, ויותר לחץ על חברות ה-AI להוכיח שהמודל העסקי שלהן עדיין רלוונטי גם תחת המצב החדש והלא סימפטי של מלחמה.