ביום שני הודיע צה"ל כי השלים את כיתור העיירה בינת ג'בייל בגזרה המרכזית בלבנון. פרסום צילום האצטדיון המופצץ של העיירה לא היה מקרי: בינת ג'בייל היא סמל משני צדי הגבול. בלבנון היא סמל ניצחון; בישראל – טראומה תודעתית.

באצטדיון בבינת ג'בייל נשא, חודש לאחר הנסיגה, חסן נסראללה את נאום "קורי העכביש" – נאום שהדהד בצה"ל במשך יותר משני עשורים. לימים, קרב כיבוש בינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה (יולי 2006) נקרא "קורי פלדה", ניסיון להתכתב תודעתית עם נאום נסראללה.

בצה"ל מעריכים כי בבינת ג'בייל נותרו כ־100 מחבלים, לאחר שכמה עשרות חוסלו במהלך הקרבות. על השאלה האם גורלה של העיירה השיעית יהיה כגורלם של כפרי המגע – כלומר הרס מוחלט כחלק מרצועת הביטחון החדשה (הבתים הדרומיים של העיירה נמצאים במרחק של קילומטר מהגבול עם ישראל) – בצה"ל עדיין לא עונים באופן חד־משמעי.

כיבוש בינת ג'בייל מתנהל במקביל למגעים הישירים שהחלו אתמול בוושינגטון בין שגרירי ישראל ולבנון. אובייקטיבית, לא נראה שניתן לתלות בשיחות הללו תקווה לפריצת דרך, משום שתנאי הבסיס לא השתנו

"כרגע ההתמקדות היא בהריסת בתים שבהם יש תשתיות טרור או המשמשים את פעילי חזבאללה בלחימה", אמר שלשום גורם צבאי בכיר לשאלת זמן ישראל. עד כה בצה"ל לא דיברו בשום שלב באופן רשמי על "ניקוי השטח לאורך הגבול מבתים", כפי שתיאר זאת שר הביטחון במספר הזדמנויות לאחרונה, ואולי גם בשל העובדה כי התוכנית עדיין לא הגיעה לאישור סופי של הקבינט והממשלה.

כיבוש בינת ג'בייל מתנהל במקביל למגעים הישירים שהחלו אתמול (שלישי) בוושינגטון בין שגרירי ישראל ולבנון.

אצטדיון בינת ג'בייל בדרום לבנון בתמונת רחפן שפרסם צה"ל ב־13 באפריל 2026 (צילום: דובר צה"ל)

אובייקטיבית, לא נראה שניתן לתלות בשיחות הללו תקווה לפריצת דרך, משום שתנאי הבסיס לא השתנו: ישראל לא מוכנה לנצור את האש, לפחות לא באזורים שבהם נמצאים כוחות צה"ל, ולבנון אינה יכולה – ואף אינה רוצה – להתעמת עם חזבאללה.

בניגוד לישראל, שבה השיחות נתפסות אולי כעוד אירוע המתקיים בעקבות לחץ אמריקאי, בביירות הרוחות גועשות. באופן סמלי צוין שלשום בלבנון יום השנה ה־51 לפרוץ מלחמת האזרחים – אירוע שניתן להגדיר כטראומה מדממת בזיכרון הקולקטיבי של ארץ הארזים. חזבאללה משתמש בטראומה הזו כאיום תמידי: אל תדחקו אותנו לפינה, כדי שלא תפרוץ מלחמת אחים.

שיחות השגרירים נתפסות במחנה השיעי כאיום משמעותי, כמהלך שנעשה בתיאום עם העדות האחרות בלבנון מעל ראשו של חזבאללה, ועוד בחסות אמריקאית. לכך מצטרפת החלטת ממשלת לבנון מסוף השבוע שעבר לנקות את ביירות מנשק לא חוקי. צעד זה מתפרש במחנה השיעי כניסיון נוסף להחליש את חזבאללה.

בימים האחרונים אירעו כמה מפגני כוח של תומכי חזבאללה בשכונות סוניות ונוצריות בביירות, שהסתיימו באלימות אך ללא נפגעים או ירי

מחמוד קמאטי, סגן יו"ר המועצה המדינית של הארגון, אמר דברים מפורשים בהקשר זה בראיון לרשת "אל־מנאר": "אם הממשלה הזו תתמיד בבחירה השלילית שלה, בהתנגדותה לחזבאללה ובכניעה עמוקה יותר לתכתיבים האמריקאיים, הישראליים, האירופיים והערביים, היא תוביל את המדינה למלחמת אחים ולכאוס".

בימים האחרונים אירעו כמה מפגני כוח של תומכי חזבאללה בשכונות סוניות ונוצריות בביירות, שהסתיימו באלימות אך ללא נפגעים או ירי.

מנהיג תנועת "אמל" השיעית ויושב ראש הפרלמנט, נביה ברי, קרא שלשום יחד עם חזבאללה להימנע מההפגנות הללו (מדובר בשיירות אופנועים הנוסעות עם דגלי חזבאללה בהתרסה ברחבי ביירות), מחשש שהמצב הפנימי יתדרדר לקרבות רחוב – ומכאן הדרך לאנרכיה עלולה להיות קצרה.

מפגינים מניפים דגלי לבנון וחזבאללה במהלך הפגנה נגד ממשלת לבנון מחוץ לארמון הממשלה בביירות, 11 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

"יש להימנע מהפגנות בשלב רגיש זה שעובר על המדינה כדי לשמור על היציבות ועל השלום האזרחי", נאמר בהודעה, "וכדי שלא להיגרר לכל פילוג בו חפץ האויב הישראלי". נכון לאתמול, בשעת פגישת השגרירים בוושינגטון, חזבאללה בחר להפנות את הזעם שלו כלפי ישראל במטח נרחב לצפון הארץ.

אלא שבמקביל לזעם בהנהגת המחנה השיעי, קיים גם חשש כי אובדן שליטה ברחובות עלול ליצור מצב שבו חזבאללה והעדה השיעית ימצאו עצמם בין שני קנים – הישראלי מצד אחד והסוני־נוצרי מצד שני. את הסכנה להידרדרות מהירה ברחוב הלבנוני מבינות גם מדינות ערב המתונות (בהובלת ערב הסעודית), שהזהירו אף הן את המחנה השיעי מפני אובדן שליטה.

אלא שלמרות הרצון המוצהר של הממשלה בביירות להביא לנסיגה ישראלית מדרום המדינה, הציפיות בפועל משיחות השגרירים אינן גבוהות, והן מסתכמות בניסיון לבנוני להגיע להפסקת אש – דרישה שכבר נדחתה בעבר כמה פעמים על ידי ישראל. הקו הישראלי נותר בינתיים נחרץ: שיחות – כן; נצירת אש מוחלטת – לא.

במקביל לזעם בהנהגת המחנה השיעי, קיים גם חשש כי אובדן שליטה ברחובות עלול ליצור מצב שבו חזבאללה והעדה השיעית ימצאו עצמם בין שני קנים – הישראלי מצד אחד והסוני־נוצרי מצד שני

לבנון הרשמית לחצה שלשום בעוצמה על הקהילה הבינלאומית בעניין זה. גם שר החוץ הלבנוני, ששוחח עם עמיתו מגרמניה, וגם הנשיא, שנפגש עם שר החוץ של איטליה, דיברו במפורש על הדרישה הלבנונית להפסקת אש. הקולות הללו הם ניסיון לבנוני למצוא אוזן קשבת בצד האמריקאי, שהוכיח כי ברצותו הוא יכול לכפות החלטות על ישראל – בדיוק כפי שעשה עם שיח השגרירים.

משמאל: היועץ מייקל נידהאם; שגריר ארה"ב באו"ם מייקל וולץ; שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו; שגריר ארה"ב בלבנון מישל עיסא; שגרירת לבנון בארה"ב נאדה חמאדה מועוואד; ושגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר, מצטלמים לפני השיחות בין ישראל ולבנון בוושינגטון 14 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

בינתיים, בשטח, הריסון הישראלי ניכר היטב. למרות אזהרת הפינוי של צה"ל בשבת האחרונה למספר אזורים בדאחייה בביירות, עדיין לא בוצעה אף תקיפה צפונית לליטני. ישראל, מבלי שהיא מודה בכך, קיבלה את הדרישה האמריקאית ומצמצמת למינימום את האש כדי לאפשר לה מרחב פעולה דיפלומטי רחב ככל הניתן מול איראן.