אולי הידיעה החשובה ביותר מאחורי הקלעים בהתפתחויות בלבנון היא נסיעתו של עלי חסן חליל, עוזרו של מנהיג תנועת אמל השיעית, לג'דה – לשיחות עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.

בעקבות השיחות האלה יצאה הודעה סעודית שהודתה לנשיא לבנון ג'וזף עאון, לראש הממשלה נוואף סלאם ולמנהיג השיעי נביה ברי על תרומתם להשגת ההפוגה בין לבנון לישראל.

כלי תקשורת בלבנון הסבירו כי סעודיה מעדיפה את הנוסח "הודנה" (הפוגה) על פני "שלום", כדי לשמור על זהירות בהתקדמות מול ישראל.

בעקבות השיחות בין עוזר מנהיג התנועה השיעית אמל לבין סעודיה, יצאה הודעה סעודית שהודתה לנשיא לבנון עאון, לראש הממשלה סלאם ולמנהיג השיעי ברי על תרומתם להשגת ההפוגה בין לבנון לישראל

פירוש הדבר שאם עד כה סעודיה התנתה את מעורבותה בלבנון בפירוק חזבאללה מנשקו, הרי כעת היא נכנסת לעובי הקורה לקראת תהליך של הפוגה עם ישראל – כדי להיערך למאמץ משותף שבסיומו יהפוך ארגון הטרור השיעי למפלגה פוליטית בלתי חמושה.

לא קשה להבחין בחמיצות שבה מתקבלים התהליכים האלה בישראל. אך מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו, יכולתו להעביר בממשלה צעדים שהיא עצמה אינה רוצה בהם – מוכיחה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כי ההשקעה בו מניבה פירות. שכן אילו היה באופוזיציה, ממשלת יאיר לפיד, נפתלי בנט או גדי איזנקוט לא הייתה יכולה לצעוד בנתיב הזה בלי שנתניהו עצמו יחסום אותה. נתניהו הוא היחיד המסוגל לבצע את ההחלטות של טראמפ מבלי שהאופוזיציה תוכל למנוע זאת – וגם ממשלת ימין מלא מלא בולעת את לשונה.

יש לשים לב כי דווקא ממשלת לבנון והנשיא ג'וזף עאון מדברים על "שלום", בעוד שסעודיה מדברת על "הפוגה" – מונח שהוא מעבר להפסקת אש, אך פחות משלום.

יכולות להיות לכך כמה סיבות טובות. ראשית, בשלב זה סעודיה רוצה לקרוע את ארגון אמל השיעי מחזבאללה – כלומר להוציא את אמל מתחום ההשפעה האיראנית ולהשאיר את חזבאללה לבדו תחת כנפי איראן. גם בתוך חזבאללה עצמו נשמעים קולות המערערים על הקשר עם איראן וקוראים להשתלב בערביות השיעית – ללא הפרסים.

אם עד כה סעודיה התנתה את מעורבותה בלבנון בפירוק חזבאללה מנשקו – כעת היא נכנסת לעובי הקורה לקראת הפוגה עם ישראל – כדי להיערך למאמץ שבסיומו יהפוך ארגון הטרור השיעי למפלגה פוליטית בלתי חמושה

אם כרגע המטרה היא לפלג את המחנה השיעי, מוקדם מדי לדבר על "שלום". חנוך לנער על פי דרכו. דיבורים על שלום יקרבו את אמל לחזבאללה בדיוק כשהמטרה היא להפריד ביניהם.

שנית, סעודיה מבינה שדיבורים על שלום בין לבנון לישראל יחייבו גם אותה לנקוט עמדה בעניין הנורמליזציה עם ישראל – וכל עוד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' הם בעלי הבית של הממשלה הנוכחית, היא תתרחק מהסדר כזה.

אין זאת אומרת שסעודיה לא תשתף פעולה עם ישראל נגד איראן – על כך ארחיב ברשומה אחרת. אך בכל הנוגע ללבנון, סעודיה נכנסת – ודווקא מן הדלת השיעית. וזוהי החלטה נבונה.

בעניין חזבאללה: הוא האיום הגדול על כל תהליך הפוגה בין לבנון לישראל, אפילו בניסוח הסעודי המצומצם. אך אפילו מנהיג הארגון, נעים קאסם, נזהר מלכנות את הלבנונים שנפגשו עם השגריר יחיאל לייטר בוושינגטון – בוגדים. זהו שינוי בדיאלקטיקה שהייתה נהוגה בעבר.

בנאומו האחרון חלק קאסם כבוד לנשיא עאון, פירט השגות מנקודת מבטו, עבר לאיומים ב"פתנה" – מלחמת אזרחים – אך לא הוציא מפיו את המונח הקטלני: בגידה.

זה לא צריך להניח את דעתנו שחזבאללה לא ינסה לחסל את נשיא המדינה. הסכנה אמיתית.

בשיר ג'ומאייל, שהיה מיועד לנשיאות לבנון בעבר, נרצח בידי שליחי סוריה בשל הגדרתו כבוגד. לקראת נשיאותו הוכן הסכם שלום בין ישראל ללבנון שעמד בסתירה להלכי הרוח ששררו אז בלבנון. ג'ומאייל עצמו לא חפץ בהסכם, שנכפה עליו בידי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. חיסולו היה שאלה של זמן.

אם כרגע המטרה היא לפלג את המחנה השיעי, מוקדם מדי לדבר על "שלום". חנוך לנער על פי דרכו. דיבורים על שלום יקרבו את אמל לחזבאללה בדיוק כשהמטרה היא להפריד ביניהם

יש לשים לב כי בנאומו הגדול התייחס מזכיר חזבאללה גם לסעודיה ולמדינות המפרץ – וקיבל בברכה את מעורבות סעודיה, אך לא כדי לעודד פיוס עם ישראל, אלא כדי לאחד כוחות נגדה.

אך בניגוד לציפיותיו של נעים קאסם, הלכי הרוח בלבנון הפוכים. יש תמיכה ציבורית בהסדרים עם ישראל. דווקא סעודיה ממתנת את הציפיות – לא "שלום" אלא "הפוגה" – אך מה שחשוב הוא שהיא נכנסת לקלחת הלבנונית במטרה לתפוס את מקומה של איראן.

בעוד שרצח בשיר ג'ומאייל התקבל בלבנון בברכה, הרי החשש מרצח הנשיא כיום מאחד את כל העדות שאינן שיעה. זה שינוי מהותי, שמצד אחד יכול לשמור על הנשיא האמיץ, אבל מצד שני, דווקא בגלל זה תהיה לאיראן מוטיבציה לחסל אותו באמצעות עושי דברה השיעים.

כניסתה של סעודיה דרך הדלת של אמל השיעית מבודדת את חזבאללה. האיום הממשי עליו כרגע מגיע דווקא מן הצד הסורי של הגבול: משטרו של אחמד א-שרע טעון נקמה על חלקו של חזבאללה בדיכוי המרד הסוני לצדו של בשאר אסד.

באופן מוזר, הסכנה שמיליציות סוניות יחדרו למעוזי חזבאללה בבקעת הלבנון היא גורם נוסף לכניסתה של סעודיה לעובי הקורה. אף אחד אינו רוצה שיורשי דאעש יסבכו עוד את המצב בלבנון המסובך ממילא.

אם מתכוונים באמת לפרק את חזבאללה מנשקו, זה לא ייעשה בליטני – אלא בבעלבכ. ההגעה לליטני לא נועדה להביא ניצחון אמיתי, אלא לספק לנתניהו "תמונת ניצחון". השלום עם לבנון נועד לתת לישראל את הלגיטימציה להגיע עם BOOTS ON THE GROUND לבקעת הלבנון – כדי לעקור את חזבאללה ממעוזיו.

בניגוד לציפיות נעים קאסם, הלכי הרוח בלבנון הפוכים. יש תמיכה ציבורית בהסדרים עם ישראל. דווקא סעודיה ממתנת את הציפיות – לא "שלום" אלא "הפוגה" – אך היא נכנסת לקלחת הלבנונית כדי לתפוס את מקום איראן

בסופו של דבר, אם בידודו של חזבאללה והאיום מן הצד הסורי לא יביאו אותו להצטרף לאמל בתהליך של מעבר לבנון להשפעה הסעודית – צה"ל יצטרך להגיע למעוזיו כדי לפרקו, בברכת ממשלת לבנון וסעודיה. והניצחון במלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה יהיה פרי תהליך אזורי עם סעודיה – שיקנה לישראל גם שלום וגם ביטחון עם ארץ הארזים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.