1
נקמה איראנית והקרב הגורלי על עיראק
"הכל טוב, הצבא שלנו חזק", סיכם הנשיא דונלד טראמפ בטוויטר והלך לישון. באותו לילה האיראנים ירו טילים בליסטיים על בסיסים אמריקנים בעין אל-אסד ממערב לבגדאד ואל-חריר, סמוך לאירביל. לבסיסים ולבניינים האזרחיים הסמוכים נגרם נזק, אך אף חייל אמריקאי לא נפגע. במובן הזה, טראמפ צודק.
איראן חיפשה נקמה שיכולה להצטייר טוב בזירה הפנימית, אך כזאת שלא תוביל להתנגשות חזיתית עם צבא ארה"ב ולמלחמה שעלולה להסתיים בהדחת המשטר.
אבל טועה מי שחושב שבכך נגמר העניין, וייתכן שבעתיד נראה עוד ניסיונות לפגוע בכוחות אמריקאים או בנציגויות אמריקאיות באזור.
אך השאלה המשמעותית יותר נוגעת לעיראק. סולימאני חוסל על אדמתה, בגלל שהכוחות שהוא בנה שם הגבירו את הלחץ על כוחות ארה"ב הפועלים בעיראק.
הוא גם התערב בהרכבת הממשלה בעיראק, וישב עם נציגי הסיעות השונות שם כדי לייצר ממשלה שתהיה הכי נוחה לטהרן – כחומר ביד היוצר, תרתי משמע.
החיבור בין שתי המדינות עמוק מאוד, עד כדי כך שארה"ב התירה לעיראק להמשיך ולרכוש חשמל ומוצרי דלק מאיראן, אחרת עיראק הייתה שוקעת בעלטה. השוק העיראקי רווי במוצרים איראניים, והשפעת טהרן ניכרת בכל היבט ועניין.
כיצד יפעל טראמפ כאשר המיליציות השיעיות המרובות – שנלחמו לצד ארה"ב בדאע"ש – יחלו במתקפות יומיות נגד הבסיסים והחיילים האמריקאים במדינה?
אפשר יהיה לחסל את מחליפו של סולימאני, או בכיר אחר במיליציות השיעיות, אך כפי שמראה הניסיון האמריקאי באפגניסטן והישראלי בעזה – זה לא מספיק.
במהלך 2020, האמריקאים יצטרכו להתמודד עם משברים מרובים בעיראק הכאוטית, שם פועלים כוחות נאמנים לאיראן שמנסים לדחוק את ארה"ב החוצה.
לא בטוח שאיראן תשיג את המטרה ששרטט השבוע אייתולה עלי חמינאי, ולא בטוח שארה"ב תצליח לייצר את ההרתעה הדרושה להתמודד עם המצב החדש.
2
כשיאסר פגש את רוחוללה (חומייני)
כאשר ראשי המדינות הסוניות בירכו אחד את השני בסתר על חיסולו של אויבם המר, קאסם סוליימאני, מנהיג חמאס איסמעיל הניה דווקא החליט להפר את האיסור שהמצרים הטילו עליו – ולהשתתף בהלווייתו של סולימאני בטהרן.
גם ראשי הג'יהאד האיסלאמי היו שם, אבל זה כבר סיפור אחר, מכיוון שהג'יהאד האסלאמי גם אימץ כמה מעקרונות התאולוגיה השיעית, השלטת בארץ האייתולות. כמו כן, הארגון כולו מומן אך ורק על ידי איראן.
אז הג'יהאד הוא קליינט נאמם, קהל שבוי, אך מה לחמאס ולהלוויית סולימאני?
גרסה אחת מדברת על לחץ מסיבי מטהרן על הניה שישתתף בהלוויה ויפגין נוכחות סונית כלשהי; אחרים מדברים על ניסיון של חמאס לגייס כספים בטהרן.
כאשר ראשי המדינות הסוניות בירכו אחד את השני בסתר על חיסולו של אויבם המר, קאסם סולימאני, מנהיג חמאס איסמעיל הניה דווקא החליט להפר את האיסור שהמצרים הטילו עליו – ולהשתתף בהלווייתו של סולימאני בטהרן
כך או כך, דווקא בחמאס-סוריה התרעמו על הניה, והוציאו הודעת גינוי חריפה. גם בבירות הערביות רשמו להניה הערה לסדר.
דרך אגב, לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, המנהיג הזר הראשון שביקר בטהרן ונפגש עם אייתולה חומייני היה לא אחר מאשר יאסר ערפאת. חומייני העניק לו אז במתנה את הבניין שבו שכנה פעם הנציגות הישראלית באיראן.
מאז, למרות חילוקי הדעות האידאולוגיים והסכנה הכרוכה בחיבור לטהרן, פלגים פלסטיניים אחדים -חמאס וג'יהאד איסלאמי – נמצאים בקשר עם טהרן.
אולי כי איראן היא המדינה המוסלמית הכמעט יחידה שממשיכה להרים על נס את הסוגיה הפלסטינית באופן לוחמני ובלתי מתפשר.
3
מו"ל מצרי ייכנס לבית הסוהר בגלל שפרסם ספר ישראלי
איך נראה השלום בין ישראל למצרים בימים אלה? מצד אחד, שיתוף הפעולה הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר. מצד שני, מו"ל מצרי בשם חאלד לוטפי ייכנס לחמש שנים לבית הסוהר בגלל שהעז לפרסם תרגום לערבית של "המלאך" – ספרו של אורי בר-יוסף, המגולל את קורות המרגל המצרי אשרף מרוואן.
לוטפי הואשם מצד אחד מהפצת הפייק-ניוז, מצד שני- בפרסום של סודות צבאיים. שתי הטענות נוגדות אחת את השנייה, אך למרות הסתירה הזאת, המו"ל המצרי יראה בקרוב את הכלא מבפנים
השבוע, בית הדין הצבאי הגבוה לערעורים אישר את פסק הדין הקיים בעניינו של לוטפי, ולמרות הביקורת הציבורית הוא ירצה עונש מאסר של חמש שנים.
מצרים דוחה בתוקף את הטענה שאשרף מרוואן – שלכאורה הזהיר את ישראל על כך שארצו מתכוננת למלחמה באוקטובר 1973 – היה סוכן כפול. ב-2007 הנשיא המצרי דאז חוסני מובארכ אמר שהוא "מאמין בנאמנותו המוחלטת" של מרוואן.
לוטפי הואשם מצד אחד מהפצת הפייק-ניוז, מצד שני- בפרסום של סודות צבאיים. שתי הטענות נוגדות אחת את השנייה, כי סוד צבאי אינו יכול להיות פייק, אך למרות הסתירה הזאת המו"ל המצרי יראה בקרוב את הכלא מבפנים.
4
השבוע לפני: חיסולו של "המהנדס" יחיא עייאש
לא רק קאסם סוליימאני חוסל בימים הראשונים של השנה החדשה. ב-5 בינואר 1996 חוסל בעזה יחיא עייאש, אחד מראשי חמאס שהיה ידוע בכינויו "המהנדס".
עייאש קיבל תואר בהנדסה חשמלית באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה, והידע שרכש שימש אותו בתכנון וביצוע של פיגועים קשים נגד אזרחים ישראלים.
עייאש נטל חלק בהקמה של גדודי עז א-דין אל קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס ומהר מאוד הפך ל"מהנדס", שהיה אחראי להכנה של מטענים מתוחכמים.
עייאש עמד מאחורי הפיגועים בצמות מחולה ב-1993 ובעפולה ב-1994. לאחר מכן השתתף בתכנון והובלה של הפיגועים באוטובוסים בירושלים ובתל-אביב.
לא פעם הוא מתחמק מכוחות הביטחון, אך ב5-בינואר בעזה קרה החיסול. הטלפון שלו מולכד, ובעת ששוחח עם אביו, לאחר שקולו זוהה בוודאות, פיצוץ עז הרעיד את הבית בו הסתתר. ברמאללה קראו לאחד הרחובות על שמו.
כאמור, איש רע מאוד חוסל והפסיק להרוג ישראלים חפים מפשע, אך הטרור של חמאס לא פסק בעקבות חיסולו, בדיוק כמו שהוא לא פסק לאחר חיסולו של עבאס מוסאווי, המזכ"ל של חיזבאללה, ולא ייפסק לאחר חיסולו של סולימאני.
אף אחד במערב לא מתאבל על הרוצחים השפלים הללו או על נטרול ה"פצצות המתקתקות". אך השאלה הגדולה היא האם הכלים האלה אפקטיביים, כאשר המטרה היא חיסול הטרור ולא רק חיסול של איש מסוים, משפיע ככל שיהיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם