צעד אחד קדימה - גידול ילדים בתקופת משבר במערכת החינוך

כהורים, אנו נוטים לתהות מהו תפקידנו בהצלחת ילדינו – בבית הספר, באקדמיה ובחיים עצמם. זוהי שאלה מורכבת שאין לה תשובה אחת. למען האמת, במרוץ החיים השוחק שבין גידול הילדים לעבודה ולמטלות הבית, רבים מאיתנו פשוט שוכחים לעצור ולשאול את השאלה הזו. אנו פועלים מכוח האינרציה, ללא תכנון מוגדר מראש.

את הספר "צעד אחד קדימה" של אלמה אמיר (שם עט) קראתי בנשימה אחת, לא יכולתי להניחו מידי. הוא פקח את עיניי והדהד בתוכי בעוצמה. כל פסקה בו הייתה מוכרת לי, הן כאימא, שחוותה זאת עם ילדיה, הן כאשת אקדמיה, המלמדת קורסי מתמטיקה לתלמידי הנדסה זה כשלושים שנה. למרות ניסיוני, הספר גרם לי לעצור ולחשוב על הדברים מחדש, לחבר את הנקודות שבין הגיל הרך לעולם המבוגרים.

בדומה לעמיתיי באקדמיה, בשנים האחרונות אני עדה למגמה מדאיגה ההולכת ומתעצמת: לצד תלמידים מצטיינים, עוד ועוד סטודנטים מגיעים לאקדמיה עם קשיים עמוקים בהבנת הנקרא ובחשיבה עצמאית וביקורתית.

בדומה לעמיתיי באקדמיה, בשנים האחרונות אני עדה למגמה מדאיגה ההולכת ומתעצמת: לצד תלמידים מצטיינים, עוד ועוד סטודנטים מגיעים לאקדמיה עם קשיים עמוקים בהבנת הנקרא ובחשיבה עצמאית וביקורתית

שינון של בעיות מוכרות ותבניתיות אינו מספיק; לא פעם, ברגע שסטודנט נתקל בבעיה שאינה מוכרת לו – הוא "נתקע". בעידן הנוכחי, עם כניסתה של הבינה המלאכותית, הבעיה רק מחריפה. הטכנולוגיה מספקת דרך קלה ומהירה לפתרון התרגילים עבור חלק מהסטודנטים, אך היא משבשת את תהליך הלמידה ומונעת פיתוח של חשיבה אמיתית.

הבעיה העיקרית שבגללה סטודנטים אינם ממצים את היכולות שלהם ולעיתים אף נכשלים במבחנים, נעוצה בדיוק שם – באינטגרציה שבין אי־הבנת הנקרא ובין חוסר יכולת לנתח, להבין ולבצע את הנדרש אל מול בעיה חדשה. אנו נתקלים בתופעה הזו לעיתים תכופות, והיא ממחישה את החוסר במיומנויות בסיסיות, ששורשיו נעוצים עוד בבית הספר היסודי.

עטיפת הספר "צעד אחד קדימה" של אלמה אמיר

הספר "צעד אחד קדימה" מדגיש בדיוק את הנקודה הזו: הבסיס שלא הוטמע כראוי בילדות הופך לכדור שלג של פערים, נגרר במשך כל שנות הלימודים ומקשה מאוד על התלמידים להתרכז בעיקר – פיתוח חשיבה עצמאית. אנחנו עדים לכך במיוחד בשנת הלימודים הראשונה של הסטודנטים. עד שהם לומדים "איך ללמוד" ומסגלים לעצמם הרגלי למידה מתאימים, חלקם חווים כישלונות במקצועות השונים או משיגים ציונים נמוכים, שאינם משקפים את הפוטנציאל האמיתי שלהם.

אם כן, הספר העניק לי תובנה חדשה: כדי לטפח סטודנט שיצליח למצות את הכישורים שלו ללא טלטלות רבות מדי לאורך הדרך, יש להתחיל בתכנון, בארגון ובהקניית הרגלים נכונים עוד לפני הכניסה לבית הספר היסודי.

בין דפיו של הספר מודגש כי תפקיד ההורה מתחיל לפני כיתה א': כאשר הילד מגיע לבית הספר, רצוי שכבר יכיר את יסודות החשבון, יזהה אותיות ואפילו יקרא ברמה בסיסית. מניסיוני המקצועי במהלך השנים, אני מסכימה עם קביעה זו. הספר מפריך תפיסה מוטעית ורווחת בקרב הורים, שלפיה תפקיד ההוראה שייך בלעדית לבית הספר, וכי אם נלמד את הילד מבעוד מועד – הוא ישתעמם בכיתה ויפריע. זוהי טעות, והספר מבהיר היטב שהאחריות לעתיד הילד מופקדת קודם כל בידי ההורים, מתוך שיתוף פעולה הדוק ומכבד עם מערכת החינוך.

הספר "צעד אחד קדימה" מדגיש, כי הבסיס שלא הוטמע כראוי בילדות הופך לכדור שלג של פערים, נגרר במשך כל שנות הלימודים ומקשה מאוד על התלמידים להתרכז בעיקר – פיתוח חשיבה עצמאית

בהמשך לכך, הספר מתאר כיצד לקראת המעבר לבית הספר וגם במשך שנות הלימודים, על ההורים להקנות לילדיהם הרגלי ארגון וניהול זמן. מוצגת כאן תפיסה שלפיה הילדים הם המראה שלנו; אם אנו כהורים מתנהלים באי־סדר ואיננו מתכננים מראש – ילדינו פשוט לא יפתחו כישורי ארגון.

אחד הרעיונות המרכזיים בטקסט הוא שהזמן המוקדש להקניית הרגלים אלו מוכרח להיות מובנה, קבוע ומתוכנן בלוח הזמנים השבועי, ולא "על הדרך" או רק כשמתפנה חצי שעה אקראית.

כדי לממש את הרעיונות הללו, הספר מציע כלים מעשיים לפיתוח החשיבה העצמאית של הילד ותוך כדי כך נוגע בנקודה כואבת במיוחד: ילדים בימינו כמעט שאינם קוראים ספרים, משום שקל ומפתה הרבה יותר לצפות במסכים מכל הסוגים. את השלכות המשבר הזה אנו פוגשים כיום ביכולת הניסוח ובאוצר המילים של הדור הצעיר.

הקושי, אפוא, אינו מתבטא רק במתמטיקה, אלא גם ביכולת להביע את המחשבה בכתב ובעל פה. לא פעם פונים אליי סטודנטים באמירה כי הם מבינים כיצד לפתור את השאלה, אך אינם יודעים כיצד להסביר את דרך הפתרון או כיצד לנסח את התשובה. הספר נותן לכך מענה מדויק ומסביר כיצד להרגיל ילדים לקריאת ספרים – הן בעברית הן באנגלית – ומדגיש כי חשיבותה של הקריאה אינה נופלת מזו של החשבון. פיתוח הרגלי קריאה בגיל צעיר מעשיר את אוצר המילים, מצמצם שגיאות כתיב ומעניק לילד את היכולת לנסח את מחשבותיו בבהירות.

כדי ליישם תהליכי למידה חשובים אלו ולהקנות הרגלים רצויים, הספר מדגים בפשטות וביעילות שאין צורך להעמיס על הילד עשרות משחקים יקרים או גירויים אין־סופיים. הייתי עדה לשינוי הזה הלכה למעשה עם נכדי הפעוט. בעבר, לא פעם הייתי מאפשרת לו לצפות בתוכניות טלוויזיה לגיל הרך, לאחר שחזר מהגן אחר הצוהריים, משום שהנחתי שהוא עייף. אחרי זמן מה הייתי מציעה לו כמה צעצועים בבת אחת. כיום, אנו מתמקדים במשחק אחד בלבד בכל פעם, למשל בקוביות פשוטות או במכוניות, ושאר הצעצועים מאוחסנים בקופסאות סגורות.

נוסף על כך, אנו מפנים זמן קבוע לעיון משותף בספרים, המבוססים בעיקר על תמונות עם מלל מועט. להפתעתי ולשמחתי הרבה, נכדי אינו רק נהנה מכך באופן יוצא דופן, אלא שהוא מפעים אותי בכל פעם מחדש עם שלל מילים חדשות שהוא יודע ומביע. כל שנדרש לשם כך הוא ליצור סביבה שקטה ומסודרת, ללא הסחות דעת של טלוויזיה ושל טלפונים ניידים.

כדי ליישם תהליכי למידה חשובים ולהקנות הרגלים רצויים, הספר מדגים בפשטות וביעילות שאין צורך להעמיס על הילד עשרות משחקים יקרים או גירויים אין־סופיים. הייתי עדה לשינוי הזה הלכה למעשה עם נכדי הפעוט

"צעד אחד קדימה" הוא ספר חובה לכל הורה (וגם לסבא ולסבתא) שרוצה להעניק לילדיו את מתנת החשיבה העצמאית ויכולת הארגון – כלים שישרתו אותם מהגיל הרך, דרך ספסלי האקדמיה ועד להצלחה בחיים הבוגרים.

שרה מיברג היא ד"ר למתמטיקה ומרצה בכירה באקדמיה זה כשלושה עשורים.