הגיע הזמן להכריז על התארגנויות טרור יהודי בגדה כארגוני טרור

שוב חוזרות הידיעות על פרעות של קיצונים יהודים בשטחים. אחד הדיווחים האחרונים הוא שהפורעים סיכלו ניסיון של צה"ל למימוש פסיקת בג"ץ, אשר הורה להחזיר משפחה פלסטינית שנאלצה לעזוב את ביתה בכפר ג'אלוד בשל התנכלויותיהם.

יותר ממאה פורעים השתתפו בפעולת הטרור, שכללה חסימת צירים, תקיפת כוחות הביטחון תוך פציעת לוחמים ופגיעה ברכבי ביטחון וכן הצתות של בתים ורכוש פלסטיני.

הפעם, ראש הממשלה גינה את ההתפרעויות, תוך הדגשה שמדובר ב"קומץ" וקריאה "לרשויות האכיפה למצות את מלוא חומרת הדין עם הפורעים". אפילו שר הביטחון, ישראל כ"ץ, ציין ש"בולטת חומרת מעשיהם של קומץ הפורעים".

יותר ממאה פורעים השתתפו בפעולת הטרור נגד המשפחה שניסתה לחזור לביתה בכפר ג'אלוד, פעולה שכללה חסימת צירים, תקיפת כוחות הביטחון תוך פציעת לוחמים, פגיעה ברכבי ביטחון והצתות בתים ורכוש פלסטיני

הגינויים חשובים, אבל חשוב מכך לאפשר מיצוי האמצעים החוקיים להיאבק בטרור היהודי. ספק אם החלטתו של שר הביטחון לפני כשנתיים לבטל את השימוש בצווי מעצר מנהלי נגד יהודים מתיישבת עם נחישות להיאבק בתופעה.

ואולם, יש כלי משפטי נוסף, שהגיעה העת לשקול שימוש בו במאבק בטרור יהודי בשטחים – הכרזה על התארגנויות של פורעים כעל ארגוני טרור. אסביר תחילה מה התנאים להכרזה כזו ואחר כך במה היא תורמת למאבק בטרור.

לפי חוק המאבק בטרור מ-2016, ארגון טרור הוא "חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שמבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשי טרור". וכן גם מה שמכונה "ארגון מעטפת" – ארגון שאינו מבצע מעשי טרור באופן ישיר, אבל מסייע באופן ממשי ומתמשך לארגון שמבצע מעשי טרור לקדם את פעילותו או לממנה.

הדרישה ל"תבנית מאורגנת ומתמשכת" מוציאה מכלל "ארגון טרור" התארגנויות ספונטניות, אבל החוק מבהיר כי לא נדרש מדרג בין החברים או תפקידים מוגדרים וגם הרכב הארגון יכול להשתנות, כך שהארגון עשוי להיות רופף וגמיש ועדיין ניתן להגדירו כארגון טרור.

הגינויים חשובים, אך חשוב מכך לאפשר מיצוי האמצעים החוקיים להיאבק בטרור היהודי. ספק אם החלטת שר הביטחון לפני כשנתיים לבטל שימוש בצווי מעצר מנהלי נגד יהודים מתיישבת עם נחישות להיאבק בתופעה

הסמכות להכריז זמנית על ארגון טרור מוקנית לשר הביטחון, לפי בקשה של ראש שב"כ או של ראש רשות ביטחון אחרת, בצירוף חוות דעתו של ראש שב"כ ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

לאחר ההכרזה הזמנית יש לארגון זכות שימוע בפני וועדה מייעצת בת שלושה חברים, בראשות שופט בדימוס, שחבר נוסף בה הוא אדם בעל ניסיון בתחום הביטחון והמאבק בטרור. לאחר השימוע ועיון בהמלצות הוועדה המייעצת, רשאי שר הביטחון להפוך את ההכרזה להכרזה קבועה.

מהכרזה על ארגון טרור נגזרת שורה של איסורים פליליים: איסור על העברת רכוש לארגון טרור, אי דיווח על פעולה ברכוש שיש חשד שמשמש ארגון טרור, חברות בארגון הטרור, ומקל וחומר גם מילוי תפקיד פעיל או ניהולי בארגון. גם מתן שירות או הספקת אמצעים לארגון הטרור, אף אם השירות לגיטימי כשלעצמו, עלול לגרור אחריות פלילית וכך גם גילוי הזדהות בפומבי עם ארגון טרור, בנסיבות מסוימות.

התפיסה שביסוד הגדרת ארגוני טרור ויצירת כלים משפטיים להיאבק בהם היא, שהסתפקות ברדיפה אחרי הטרוריסטים "בקצה" אינה דרך אפקטיבית דיה להתמודד עם פעילות טרור מאורגנת. כשם שמאבק בארגוני פשיעה מחייב נקיטת אמצעים לא רק כנגד ה"חיילים" הפשוטים, אלא גם כנגד ראשי הארגון. במיוחד יעילים אמצעים ל"ייבושו" הכלכלי של הארגון מהנכסים המשמשים אותו.

התפיסה שביסוד הגדרת ארגוני טרור ויצירת כלים משפטיים להיאבק בהם היא, שהסתפקות ברדיפה אחרי הטרוריסטים "בקצה" אינה דרך אפקטיבית דיה להתמודד עם פעילות טרור מאורגנת

אין לעשות אידיאליזציה של המסגרת המשפטית למאבק בארגוני טרור – היא מעוררת קשיים מבחינת הגנה על זכויות אדם שמדינה דמוקרטית מחויבת להם. מדובר בפגיעה בזכות ההתאגדות (בפרט בנוגע לארגוני מעטפת), בחופש הביטוי וגם בכרסום בעקרון החוקיות, המחייב שאיסור פלילי לא יהיה מעורפל. עם זאת, מדובר בהסדר המקובל גם במדינות מתוקנות.

למעשה, הכרזת התארגנויות יהודיות כארגוני טרור לא תהיה חידוש בישראל: בשנת 1994 הוכרזו תנועות "כך", "כהנא חי", צירופיהן ונגזרותיהן, כארגון טרור. הכרזה התקפה עד היום. "כהנא חי" הוגדרה כארגון טרור גם בארצות הברית, עד לביטול ההכרזה ב-2022, כנראה משום שהאמריקאים סברו שאינה פעילה עוד.

על כך שפעולות של קיצונים יהודים בשטחים מהוות מעשי טרור, כהגדרתם בחוק הישראלי והבינלאומי עמדתי כבר בעבר. נותר, אם כן, לבדוק רק האם יש התארגנויות מסוג זה העונות להגדרה של ארגון טרור, כפי שהוצגה כאן. הפעולה ההמונית, המאורגנת והמתואמת, שהוזכרה בתחילת הדברים, מרמזת שייתכן שהתשובה חיובית.

אנסה להמחיש כיצד הכרזה כזו תוכל להקל על המאבק בטרור היהודי: כיום, כדי להגיש כתב אישום נגד פורע, נדרש להוכיח כי השתתף בפעולת טרור מסוימת, עניין העשוי להיתקל בקשיים לאור היותם של פורעים רבים רעולי פנים. אם ההתארגנות עצמה תוגדר כארגון טרור, עצם החברות והפעילות בה תאפשר העמדה לדין, גם ללא הוכחת השתתפות בפעולה מסוימת.

חשוב אף יותר, ניתן יהיה לתפוס את הרכוש המשמש את ארגון הטרור, למשל כלי הרכב, לא רק אם שימשו לפעולת טרור מסוימת, אלא גם אם יוכח שהם משמשים את הארגון באופן כללי. בנוסף, ניתן יהיה להקפיא כספים הנתרמים לארגון הטרור ולהעמיד לדין גם גורמים המעמידים אמצעים לרשות התארגנויות הטרור הללו.

כיום, כדי להגיש כתב אישום נגד פורע, יש להוכיח שהשתתף בפעולת טרור מסוימת – אך רבים מהפורעים רעולי פנים. אם ההתארגנות עצמה תוגדר כארגון טרור, עצם החברות והפעילות בה תאפשר העמדה לדין

העניין האחרון עשוי להסביר מדוע הסיכוי שהממשלה הנוכחית תנקוט אמצעים אלה קלוש מאוד. ייתכן שגורמים המקורבים לממשלה הנוכחית מספקים, לכל הפחות תוך העלמת עין, ציוד ואמצעים המשמשים בפועל להתקפות הטרור על הפלסטינים. אולי אף תקציבי מדינה משמשים לכך. עם זאת, אין לחסוך לממשלה את ההכרח להסביר באופן ענייני מדוע אמצעי שנעשה בו שימוש אינטנסיבי ויעיל במאבק בטרור הפלסטיני, אינו מגויס למאבק בטרור היהודי וכיצד מתיישב הדבר עם ה"נחישות" הנטענת במאבק בתופעה.

אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא חבר בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". הוא עו"ד, מגשר ומרצה מן החוץ במכללת ספיר ובאוניברסיטה העברית, ולשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל והתובע הצבאי הראשי.