החלת הריבונות על בקעת הירדן עלול להוות פגיעה קשה ביחסי ישראל- ירדן. צריך לשמוע את האלוף במיל. עמוס גלעד ואחרים כדי להבין במה מדובר. זה כמובן לא יפריע לנתניהו להשתמש בנושא הטעון הזה לצרכיו האישיים. מה בדיוק עבר לבני גנץ בראש כשהעלה את הנושא לסדר היום הציבורי?

יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו

שוב אני חופר לכם על "הפשרה" שהציעו יריב לוין וגדעון סער. שורשי הפולנים מאלצים אותי להגיב לנשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג שאמר: "ההצעה ראויה לדיון מעמיק ומכובד, שיכלול הקשבה וביקורת בונה", וגם לרמטכ"ל בדימוס גדי איזנקוט שפיתח דעות על שיטת הסיניוריטי ומחבב את המועמד הפוליטי של לוין לבית המשפט העליון.

כנצר למשפחה פולנית החלטתי שאין כמו דוגמא פולנית. בשנים האחרונות, פולין, המדינה שתרמה לעולם וודקה טובה, גפילטע פיש תפל ואת האמא הפולניה, חוותה טלטלה משמעותית בכל הקשור לדמוקרטיה שלה. בין 2015 ל-2023, מפלגת החוק והצדק ניצלה את כוחה הפוליטי כדי לשנות את כללי המשחק. הם השתלטו על מוסדות המדינה, ערערו את מערכת המשפט העצמאית, והפכו את התקשורת הציבורית לכלי תעמולה.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

תסריט דמיוני או בעצם לא כל כך. המודיעין הישראלי מגלה שמטוס מטען איראני נוסף המריא לכיוון ביירות כשהוא עמוס בנשק עבור ארגון חזבאללה. הצעד הראשון שננקט הוא הוראה לטייס לשוב לאיראן. אם הטייס לא נענה יש שתי אפשרויות – להפיל את המטוס, שלכל הדעות הוא ברגע זה מטוס צבאי עוין, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות. דילמות כאלה יצטרכו בקרוב לקבל תשובות מהירות, שכן טהרן החלה ברכבת אווירית כדי לצייד מחדש את מה שנותר מאירגון חזבאללה.

האם להפיל מטוס עם נשק לחזבאללה, או לחילופין להפציץ את מסלול הנחיתה בנמל התעופה של ביירות – דילמות כאלה יתעוררו בקרוב כי טהרן פתחה רכבת אווירית לציוד מחדש של מה שנותר מחזבאללה

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.

במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.