שנות כהונתו הרבות מדי של הפושע לכאורה נתניהו לימדו אותנו להכיר על פה את כל התעלולים, הטריקים והשטיקים הזולים, המיותרים והילדותיים שלו. הבנו כבר מזמן עם מי יש לנו עסק, קלטנו מזמן מי האדם העומד מולנו ואנחנו מזהים מתוך שינה כל שטות ושקר שלו.

יותר מזה, שנותיו הרבות מדי בשלטון לימדו אותנו לזהות מבעוד מועד את התעלול הבא, את הטריק הבא. הפושע לכאורה נתניהו הפך לשקוף בכל הקשור לתגובותיו הצפויות והידועות מראש.

אנחנו יודעים כל זאת ועדיין מרשים לו להתל בנו ולהכתיב את סדר היום כרצונו. מדוע? האם אנחנו מפיקים הנאה מכך? לא, אז מדוע אנחנו ממשיכים לתת לו זכות קיום ציבורית על אף שאנחנו יודעים מראש את תגובותיו ושקריו?

אנחנו מכירים אותו ועדיין מרשים לו להתל בנו ולהכתיב את סדר היום כרצונו. מדוע? האם אנחנו מפיקים הנאה מכך? לא, אז מדוע אנחנו ממשיכים לתת לו זכות קיום ציבורית על אף שאנחנו יודעים מראש את תגובותיו ושקריו?

אילו היינו חברה חזקה ובטוחה בעצמה עם תקשורת חופשית ועצמאית מזמן היינו מקיאים מתוכנו את הפגע הרע הזה. אבל במקום להדירו אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע לשתף פעולה עם סדר היום החולני הזה שמכתיב לנו הפושע לכאורה נתניהו, ואנחנו מגיבים, נגררים אחרי כל שטות שלו – ובכך רק מעצימים אותו.

אלא שיותר מדי שנות נתניהו בשלטון נותנות את אותותיהן ומשפיעות עלינו, על כולנו, ימין ושמאל, בין שנרצה ובין שלא נרצה. ומכיוון שנתניהו לא אדם טיפש, להפך, הוא חכם ואינטליגנטי מאוד, הוא יודע וקולט זאת, והוא מנצל את המצב לטובתו האישית. אילו ניצל את חוכמתו לעשיית טוב ולשיפור חיי האזרחים, מצבנו היה נפלא. אבל הוא בחר לנצל אותה לרעה ולעשיית נזקים והרס.

את נתניהו לא נוכל לשנות, זה הוא. נוכל רק לשנות את עצמנו ואת יחסנו אליו. לכן הגיע הזמן שנפעל אחרת. הגיע הזמן שנגיב בצורה שונה. הגיע הזמן שנלמד להתעלם מכל התעלולים השיווקיים הילדותיים שלו ובמקום להיגרר אחריו כהלומי קרב מהופנטים נאלץ אותו לסגת ולהיגרר אחרינו עד לתבוסתו.

אילו היינו חברה חזקה ובטוחה בעצמה עם תקשורת חופשית ועצמאית מזמן היינו מקיאים מתוכנו את הפגע הרע הזה. אבל במקום להדירו אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע לשתף פעולה עם סדר היום החולני הזה

הדברים נכונים גם לעניין בנו יאיר. במקום לפרסם כל שטות של הבן הילדותי ולהיכנס איתו לעימותים, נלמד להתעלם מנוכחותו המיותרת ברשתות החברתיות עד שיתאדה מהן.

יבוא הקורא ויאמר: בין שנרצה בין שלא נרצה, נתניהו עדיין משמש ראש ממשלת ישראל ואי אפשר להתעלם מכך או ממנו. ותשובתי: נכון, ועדיין אפשר וצריך להתעלם ממנו, כפי שהוא מתעלם מאיתנו. מתי בפעם האחרונה נתן בתקשורת ריאיון רציני ומעמיק, שלא בתקופת בחירות? מתי ענה על שאלות קשות ונתן דין וחשבון אמיתי לציבור? עלינו לפעול בגישת יחס גורר יחס: אתה מתעלם – מתעלמים ממך. אתה מזלזל – מזלזלים בך.

ובעיקר עלינו להפסיק לתת במה לכל שטות שהוא פולט, עלינו להפסיק להדהד את חדשות הכזב והתעלולים שלו ולהתחיל לדבר על הדברים החשובים באמת, על הבעיות המהותיות של ישראל, ולא על נתניהו והתעלול היומי שלו.

יבוא הקורא ויאמר: נתניהו עדיין משמש רה"מ ואי אפשר להתעלם מכך או ממנו. ותשובתי: נכון, ועדיין אפשר וצריך להתעלם, כפי שהוא מתעלם מאיתנו. מתי לאחרונה נתן בתקשורת ריאיון רציני ומעמיק, שלא בתקופת בחירות?

ביום שנלמד כולנו, לרבות התקשורת שהפושע לכאורה נתניהו פגע בה קשות, להתעלם מכל שטות וקשקוש שהוא מפרסם ברשתות החברתיות, מסרטונים ילדותיים ומ"מסיבות עיתונאים" מזויפות, באותו היום נוכל לומר שהתגברנו עליו ואנחנו מובילים את ישראל לסוף תקופת נתניהו, אל עבר עתיד טוב יותר לנו ולילדינו.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ נכנס לראשונה לבית הלבן, הוא שאל את יועציו מה הן הקטסטרופות הכי גדולות שיכולות להתרחש במשמרת שלו. "שלושה תרחישים צריכים להדאיג אותנו", הם השיבו, "אסון טבע, מתקפת טרור, או התפרצות של מגיפה".

אסונות טבע התרחשו פעמיים כבר בשנה הראשונה לכהונתו, כשהוריקנים קטלניים היכו בטקסס ובפלורידה, פיגועי טרור גבו קורבנות במנהטן ובפיטסבורג, והנה התפרצות הקורונה עלולה להשלים לכאורה את תרחישי האימה לאור קצב התפשטות הנגיף בסין ומחוצה לה.

כשטראמפ נכנס לראשונה לבית הלבן, הוא שאל את יועציו מה הן הקטסטרופות הכי גדולות שיכולות להתרחש במשמרת שלו. "שלושה תרחישים צריכים להדאיג אותנו", הם השיבו, "אסון טבע, מתקפת טרור, או התפרצות של מגיפה"

אבל למרות שהנגיף כבר גבה מאות הרוגים עד כה, המגיפה הגדולה עדיין לפנינו ותתפלאו – זו לא הקורונה הנוכחית. כבר שנים שבארגון הבריאות העולמי צופים שהעולם ניצב בפני מגפת ענק, כזו שלא נראתה כאן עשרות שנים ויותר.

אחד הגורמים המרכזיים שעומדים מאחורי ההערכה הזו, תאמינו או לא, הוא שינויי האקלים. היום כל נער ונערה יודעים להסביר איך כדור הארץ מתחמם כתוצאה מהשינוי הזה, אבל מעטים יודעים עד כמה שינויי האקלים מקרבים אלינו התפרצות של מגפה גדולה.

ההתפרצות יכולה להתרחש בעיקר בגלל ההשפעה על הרגלי המחייה של בעלי החיים והמגוון הביולוגי. השינויים האלה מהווים חממה לחיידקים ונגיפים וכר פורה להתפשטות זיהומים. למעשה, ייתכן שהתפרצות ה"עכברת" כאן אצלנו רק לפני שנה וחצי, הייתה תזכורת קטנה לאיום גדול.

כבר שנים שבארגון הבריאות העולמי צופים שהעולם ניצב בפני מגפת ענק, שלא נראתה כאן עשרות שנים ויותר. שינויי האקלים והשפעתם על הרגלי המחייה של בעלי החיים והמגוון הביולוגי, מהווים חממה לחיידקים ונגיפים, וכר פורה להתפשטות זיהומים

כל זה מחייב את העולם להיערך טוב יותר, וזה כולל כמובן את ישראל. היערכות למגיפה פירושה יותר מיטות אשפוז, אחים ואחיות, רופאים ורופאות, אמצעי מיגון ומלאי של תרופות וחיסונים.

הבעיה היא שמערכת הבריאות הישראלית סובלת כבר היום מפערים אדירים ביחס למקובל בעולם המערבי. ההשקעה הציבורית בבריאות נמוכה בכ-20 מיליארד שקל בשנה לעומת הממוצע במדינות המפותחות, והנתון הזה מתבטא בין היתר במחסור חריף בכח אדם, במיטות אשפוז, במכשירי דימות, בצפיפות כבדה במחלקות ובזיהומים חמורים, שאחראים מדי שנה לכ-5,000 מקרי מוות – מקרים שאת רובם אפשר היה למנוע.

כל הפערים האלה, שלצערנו חריפים הרבה יותר בפריפריה, מציבים את ישראל מראש בעמדת פתיחה נחותה בכל הקשור להיערכות למגפות. אם חדרי המיון והמחלקות הפנימיות מגיעות לשיעורי תפוסה של 150% ואפילו 200% בזמן תחלואת השפעת בחורף, אפשר רק לדמיין איך ייראו בתי החולים שלנו במקרה של התפרצות נגיפית גדולה.

הבעיה היא שמערכת הבריאות הישראלית סובלת כבר היום מפערים אדירים ביחס למקובל בעולם המערבי. ההשקעה הציבורית בבריאות נמוכה בכ-20 מיליארד שקל בשנה מהממוצע במדינות המפותחות

כדי להיערך בהתאם לעת חירום, אבל לפני הכל כדי להעמיד פה רפואה ציבורית ששומרת על כבוד האדם גם בשגרה, מוכרחים לאמץ תכנית לאומית לשיקום מערכת הבריאות, כפי שאנחנו מדברים עליה בשנה האחרונה.

זה אומר, בין היתר, לעשות סוף בתוך 3 שנים לתופעה המבישה של מאושפזים במסדרון; להוציא לפועל תוספת משמעותית של מיטות אשפוז ותקנים לכח אדם רפואי וכללי; לפתח חלופות אשפוז בקהילה כדי לאפשר לבתי החולים להתרכז במטופלים מורכבים יותר;  לייעל את המערכת על ידי תמריצים שונים והגדלת ההקצאה הממשלתית, תוך ניתוב מושכל יותר של התקציבים.

כבר מעל עשור שאני מתריע על קריסת מערכת הבריאות. "הצרה" היא, למרבה האירוניה, שהקריסה הזו איטית מדי. היא כל כך איטית שהיא גרמה לנו, ובעיקר למקבלי ההחלטות, להתרגל אליה. לצפיפות, לתורים, למחסור בתקנים, אפילו לזיהומים.

כבר מעל עשור שאני מתריע על קריסת מערכת הבריאות. "הצרה", למרבה האירוניה, שהקריסה הזו איטית מדי. כ"כ איטית, שגרמה לנו, ובעיקר למקבלי ההחלטות, להתרגל אליה. לצפיפות, לתורים, למחסור בתקנים, אפילו לזיהומים

התפרצות של מגפה גדולה, לעומת זאת, תפגיש אותנו במהירות שיא עם הקרקעית. בתוך שבועות, אולי אפילו ימים, כל המצוקות והפערים של המערכת יצופו במקרה כזה – רק שהפעם לא יהיה לנו את הלוקסוס להתרגל. כדי להיערך למחר, מוכרחים להוביל מהפכה כבר היום.

פרופ' ליאוניד אידלמן הוא הנשיא היוצא של ההסתדרות הרפואית העולמית, לשעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל וכיום מנהל מחלקת ההרדמה בבית החולים בילינסון והמועמד לתפקיד שר הבריאות מטעם ישראל ביתנו. אב לשניים, מתגורר בת"א, חובב היסטוריה. בשנת 2011 פתח בשביתת רעב כחלק מהמאבק שהוביל להצלת מערכת הבריאות הציבורית

בימים האחרונים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים לגבי שביעות הרצון מהחיים בערים שונות בישראל. בראש הרשימה העיר בית שמש והעיר בני ברק, בהן בעיקר קהילות חרדיות ודתיות. הנתון אינו מפתיע, שכן בכל המחקרים אותם עשינו בישראל מצאנו באופן מובהק כי לאמונה דתית השפעה משמעותית מאד על האושר שלנו.

בימים האחרונים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים לגבי שביעות הרצון מהחיים בערים שונות בישראל. בראש הרשימה העיר בית שמש והעיר בני ברק, בהן בעיקר קהילות חרדיות ודתיות

ההסבר הבסיסי הוא שאמונה דתית עוזרת לנו להתמודד טוב יותר עם אירועים שליליים בחיינו, מתוך אמונה שכל דבר שקורה לנו הוא חלק ממשהו שגדול מאתנו ולעיתים אפילו מבחן עבורנו. האמונה הדתית מייצרת משמעות לחיים ומשמעות היא "מכונה" חשובה לאושר.

אבל הסיבות לקשר בין אמונה דתית לאושר הן מורכבות יותר. קהילה דתית היא לא רק אמונה היא גם סגנון חיים שמחזק את האושר.

במחקר שעשינו בשנה האחרונה בישראל בקרב כ-1000 ישראלים מצאנו, כי חומרנות ורכישה של עוד ועוד מוצרים פוגעת באושר שלנו ומצד שני הסתפקות במה שיש לנו מגבירה את האושר. "איזהו העשיר – השמח בחלקו" הוא לא סתם פתגם. זה עקרון חשוב מהמקורות שלנו, שמגדיר את האדם המסתפק והפחות חומרני כעשיר אמיתי או למעשה כמאושר יותר. אין ספק כי בקהילה החרדית אורך החיים צנוע יותר ומסתפק יותר, דבר שמעודד את האושר.

במחקר שעשינו בשנה האחרונה בישראל בקרב כ-1000 ישראלים מצאנו, כי חומרנות ורכישה של עוד ועוד מוצרים פוגעת באושר שלנו ומצד שני הסתפקות במה שיש לנו מגבירה את האושר

מעבר לכך, אורח החיים אצל החרדים ואצל הדתיים הוא קהילתי יותר, דבר שמאד תורם לאושר. הספרות בתחום הכלכלה ההתנהגותית טוענת כי אורח חיים הקהילתי מייצר את "אפקט הכרית". על פי אפקט זה, אנשים החיים בקהילה מגובשת יותר נוטים לחוש יותר בטוחים לגבי עתידם, כי הם יודעים שבמידה ויפלו הקהילה תסייע להם (יש להם כרית שתרכך את הנפילה).

אורח החיים הזה בהכרח קשור לצווי הדתי לעזור לחלש ולתרום לקהילה (הגמ"חים הם דוגמה טובה לכך). הקהילה החרדית מגובשת מאד גם בעקרונות שלה, והיא אולי הקהילה היחידה בישראל שמפעילה את כוח הקנייה שלה על מנת לשמר את העקרונות שלה. רק קהילה מספיק מגובשת יכולה לפעול כך.

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מחקרים המצביעים על האפקט השלילי שיש למסכים על האושר שלנו ובמיוחד של ילדנו. דו"ח האושר האחרון של האו"ם הקדיש לכך פרק שלם והצביע על המסכים כגורם המשפיע על דכאון בקרב בני נוער בארה"ב.

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מחקרים המצביעים על האפקט השלילי שיש למסכים על האושר שלנו ובמיוחד של ילדנו. דו"ח האושר האחרון של האו"ם הקדיש לכך פרק שלם, והצביע על המסכים כגורם המשפיע על דכאון בקרב בני נוער בארה"ב

למרות הרצון שלנו בקדמה, דווקא בחברה החרדית, שמעדיפה להכניס את הקדמה באופן איטי יותר, השימוש הפחות במסכים מועיל לאושר. אמנם שמירת השבת היא צווי עתיק באמונה הדתית, אבל אחת ההשפעות הנלוות לשמירת השבת בשנים האחרונות היא שפשוט יש הפסקה מהמסכים. משפחה דתית שיושבת לארוחת ערב בליל שבת תהיה מרוכזת יותר במפגש המשפחתי כי פשוט לא יהיו מסכים ברקע.

גילוי נאות, אני לא אדם דתי ואפילו לא מסורתי, וגם לי כחילוני יש לעיתים ביקורת על החברה החרדית ועל תרומתה לחברה הישראלית. אבל כחוקר ניתן ללמוד הרבה מאד מאורח החיים החרדי ועל "מכונות האושר".

קהילתיות, משפחתיות, צניעות והסתפקות – כל אלו עקרונות שמשפיעים באופן משמעותי על האושר שלנו, ובחברה החרדית עקרונות אלו מיושמים בפועל כחלק מאורך החיים.

גילוי נאות, אני לא אדם דתי ואפילו לא מסורתי, וגם לי כחילוני יש לעיתים ביקורת על החברה החרדית ועל תרומתה לחברה הישראלית. אבל כחוקר ניתן ללמוד הרבה מאד מאורח החיים החרדי ועל "מכונות האושר"

גם לנו החילוניים יש מה ללמוד מאורך החיים החרדי והדתי וליישם חלק מהעקרונות על פי השקפתנו ובדרכנו. ומי יודע, אולי בסוף נהיה קצת יותר מאושרים.

פרופ' טל שביט הוא מומחה לכלכלה התנהגותית ולכלכלת אושר. חבר סגל וחוקר במכללה למנהל. פרופ' שביט שואף לקדם את נושא האושר הלאומי בישראל. נשוי באושר ואבא ל-3 ילדים (צילום: קובי אשכנזי)