הנה אחד שמצליח לדפוק את המדינה ואת השמאל

הרב שך והאדמו"ר מצאנז (צילום: ארכיון צאנז)
ארכיון צאנז
הרב שך והאדמו"ר מצאנז

רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני (בראשית כ' י"א)

מגיל 0 ינקתי פוליטיקה, איני מכיר חרדי שלא מעודכן בחדשות הפוליטיות. עוד הרבה לפני הרשתות החברתיות – הפוליטיקה היתה חלק מהוויה החרדית.

השתתפתי באותו כנס ידוע בבניני האומה, שם הקים הרב שך את מפלגת דגל התורה וצווח מדם לבו "בשעת המפזרים כנס ובשעת המכנסים פזר", קרי, בשעה שהממשלה החילונית מתכנסת כנגד היהדות התורנית, עלינו להתפזר ולעזוב את ספסלי בית המדרש לטובת עידוד הצבעה, ואין בכך משום ביטול תורה. אגב, מאותו כנס זכורה הביקורת שלו על הקיבוצניקים שאוכלים שפנים וחזירים, והארץ רעשה וגעשה.

https://www.youtube.com/watch?v=XnAJGbHawdM

פוליטיקה עבור החרדים היא אידיאולוגיה, הלכה והישרדות. ראשית הידיעה כי עצם ההצבעה בבחירות מחולל שינוי ושומר על ציבור לומדי התורה, ולכן אין שום בעיה לזייף הצבעות, להצביע עם תעודות זהות של אנשים מתים ועוד ועוד.

פוליטיקה עבור החרדים היא אידיאולוגיה, הלכה והישרדות. הידיעה כי עצם ההצבעה בבחירות שומר על ציבור לומדי התורה. לכן אין שום בעיה לזייף הצבעות, להצביע עם תעודות זהות של אנשים מתים ועוד ועוד

אני מכיר את כל הטריקים האלו, עשיתי זאת בחדווה, כי הרי לתפיסת רבים מהחרדים – עולם הישיבות בצמיחה כה עזה למרות מדינת ישראל ולא בזכותה. ואם אפשר ל"תחמן" את המדינה למטרת לומדי התורה, הרי שזו מצווה לעשות כן.

בילדותי היה ברור שהמפלגה החרדית תשב עם מי שיציע לה הכי הרבה, לא משנה אם זה יהיה יצחק רבין, או מפא"י בשעתה. כל מי שיבטיח את הישרדות ציבור לומדי התורה, יזכה להצטרפות לקואליציה.

החרדים מעולם לא היו קרובים לכיפות הסרוגות, ההיפך, תמיד ידעתי שעדיף להיות חילוני (בבחינת תינוק שנשבה) מאשר להיות מזרוחניק, שזה הדבר הגרוע מכל. כיוון שכיפות סרוגות (מזרוחניקים) מקדשים את ארץ ישראל כערך עליון בעוד שהחרדים מקדשים את תורת ישראל כערך יחיד ומיוחד.

לחרדים לא תמיד שינה מי יושב בממשלה, העיקר שישמרו על ציבור לומדי התורה, ובינתיים כולם יוצאים להצביע כי זו מצוות היום ואין להרהר אחר הרבנים כמו שנאמר:

"ועשית ככל אשר יורוך"

לא זו אף זו, הזהות של החרדים, בעיקר ממפלגת דגל התורה הליטאית, היתה תמיד שמאל מדיני. הרב שך אסר על תלמידיו להתגורר בהתנחלויות ובעיקר אסר כל התגרות באומות העולם. בעולם בו גדלתי תמיד אמרו "תנו לי את יבנה וחכמיה" העיקר ללמוד תורה, מה לי תחת שלטון ישראלי או שלטון פלסטיני. מי שיבטיח לנו ללמוד תורה באופן חופשי, נתמוך בו.

לא זו אף זו, הזהות של החרדים, בעיקר ממפלגת דגל התורה הליטאית, היתה תמיד שמאל מדיני. הרב שך אסר על תלמידיו להתגורר בהתנחלויות ובעיקר אסר כל התגרות באומות העולם

והנה, נער הייתי וגם זקנתי ומשהו פה השתבש והשתנה באופן מהותי. הכיפות הסרוגות הפכו לחרדים בהוויתם, ומ"ארץ ישראל" כערך עליו נהייתה תורת ישראל כערך עליון, כאשר ארץ ישראל מקופלת בתוך תורת ישראל.

החרדים נהיו יותר ויותר ימנים, והדבר הכי בולט – הערצתם לבנימין נתניהו. ראיתי את ביבי מגיע למוסדות חרדים, ואת כל הבחורים מסתכלים עליו בהערצה – הנה אחד שמצליח לדפוק את המדינה את השמאל השנוא.

ואני תוהה, ממתי בחורי ישיבה מעריצים אדם באשר הוא אדם ועוד חילוני ח"ו? אז מה קרה שם? דבר ראשון אדגיש כי אני נגד הכללות, אולם לעיתים ולמען הדיון והטיעון יש לבצע כמה הכללות. הטענה שלי היא שהימין תופס עצמו כציבור מאמין באלוהי היהודים ואילו השמאל כדברי ביבי "שכח מה זה להיות יהודי".

אני חושב שיש הרבה אמת באמירה הזו של ביבי דאז. בעוד הימין מגדיר עצמו כיהודי ישראלי, רוב חבריי מהשמאל מגדירים עצמם במקרה הטוב כישראלי ובדרך כלל כיצור אנוש.

החרדים נהיו יותר ויותר ימנים, והדבר הכי בולט – הערצתם לבנימין נתניהו. ראיתי את ביבי מגיע למוסדות חרדים, ואת כל הבחורים מסתכלים עליו בהערצה – הנה אחד שמצליח לדפוק את המדינה את השמאל השנוא

הנה כאן מתחיל הקרע. היהודי יהיה גאה בדגל ישראל ואילו אזרח העולם יברח מהדגל. ניתן לראות משנה לשנה היכן יש הכי הרבה דגלים ביום העצמאות. זו שאלה רטורית.

על זה אני מקטר וכואב שנים רבות – השמאל ויתר על יהדותו לטובת אותה קבוצה שחושבת שהיהדות בכיס שלה. וכשמדובר על אידאולוגיה ומסורת (יראת אלוהים) אותם אנשים יתאגדו ויעשו כל שבכוחם כדי להנציח את האידיאולוגיה שלהם. וזוהי אידאולוגיה של דת, מול אידיאולגיה של חיה ותן לחיות, ביטוי עצמי וחופש.

אבל כשיש יראת אלוהים יש אחדות. בכל פעם שאני שומע את חבריי בוכים על ההפסד בבחירות, אני מתפוצץ. אין פלא שמפסידים פעם אחר פעם, וכי מה יאחד את הליברלים? הרי אנו עסוקים בביטוי העצמי שלנו, ב"אני" ולא ב"אנחנו" ואילו המאמינים מוכנים לוותר על ה"אני" לטובת ה"אנחנו".

אם היינו גאים ביהדותינו ולא מתכווצים בכל פעם שהמילה יהודי נשמעת, ולא מוותרים על יהדותינו לטובת פרשנים ורבנים ומחלקי קמעות, היינו יכולים לנצח ובגדול.

ובמקום לשאול עצמינו מה המשמעות להיות יהודי יחד עם אכילת חזיר ושפן ואי שמירת מצוות (תשובה קצרה – היהדות היא תפיסה פילוסופית, והדת כחלק תרבותי אך לא רק) ויתרנו על היהדות לטובת החרדים והמסורתיים שנתנו לחרדים את ההגמוניה הדתית.

בואו נגלה את יהדותינו ונשא את שם האל בפינו בלי בושה ובלי כפיפות לאותם אנשים שחושבים שהיהדות ואלוהים בכיס שלהם, וכשיש אידאולוגיה ואלוהות יש צמיחה. אחרת – "והרגוני".

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 763 מילים
סגירה