ניר חפץ היה המקף שמחבר בין הון, שלטון ועיתון כמעט מתחילת דרכו העיתונאית.

כששימש כעיתונאי-להשכיר בידיעות אחרונות ואיש סודו של הנאשם בפלילים נוני מוזס, ניצל את הפלטפורמה שערך, "7 ימים", כדי לפרסם ראיון מלוקק במיוחד עם נוחי דנקנר. מספר שנים אחר כך, קטף חפץ את הפירות והפך לדירקטור ודיקטטור בממלכה של דנקנר ואחר כך לעורך העיתון שדנקנר רכש, מעריב.

כעורך מעריב שלח חפץ כתבת לשאול את מו"ל הארץ עמוס שוקן שאלות אישיות למטרות סחיטה באיומים, והפעיל מכונת סחיטה עיתונאית משומנת נגד שורה של אישים שהפריעו לדנקנר כלכלית – בהם גיא רולניק ואליעד שרגא.

כשאנשיו של דנקנר הציעו לשלי יחימוביץ' עיסקה מלוכלכת ("תרדי מנוחי ונרד מכתבה מכפישה עלייך"), הם עשו זאת בברכת העורך הראשי חפץ. עיתונאים ששיתפו פעולה – שרדו. עיתונאים שניסו להתקומם, חוסלו.

חפץ פיטר כל עיתונאי שנחשד כ"שמאלן", או "סוציאליסטי" מדי, והפעיל שיטות שטאזי כדי להבטיח שהמערכת תשרת את הבעלים העבריין. בלי הגזמה, עשרות עיתונאים איבדו לאורך השנים פרנסתם בגלל פעולותיו הפסולות.

חפץ פיטר כל עיתונאי שנחשד כ"שמאלן" או "סוציאליסטי" מדי, והפעיל שיטות שטאזי כדי להבטיח שהמערכת תשרת את הבעלים העבריין. עשרות עיתונאים איבדו לאורך השנים פרנסתם בגלל פעולותיו הפסולות

כראש מערך ההסברה הלאומי חפץ ניצל את מעמדו כדי למשוך לקוחות כיועץ תקשורת, וניצל את כספי הציבור של מפלגת הליכוד כדי שישלמו לו עבור ייעוץ התקשורת האישי שנתן לשרה וליאיר נתניהו.

באותה תקופה חפץ גם חדר למערכת וואלה! והפעיל צנזורה פוליטית בוטה על תכנים באמצעות בני הזוג אלוביץ' והמנכ"ל אילן ישועה. הלחץ הזה כלל משימות "חיסול" נגד עיתונאים שהפריעו לו, לרבות הח"מ.

גם בגלי צה"ל התערב חפץ בתכנים בשם משפחת נתניהו ולרשות השידור הוא שלח שליחים כדי להתערב בתכנים ולעצור מינוי של עיתונאים בתאגיד. וזאת רשימה חלקית בלבד של מה שנחשף.

בקיצור, יופי של חומר עיתונאי לראיון אצל אילנה דיין, בכירת המראיינות בעיתונות הישראלית. רק תנו לה מרואיין עם סיפור מרתק כזה, והיא כבר תנווט אותו בחקירה נגדית לתפארת: פה ליטוף, שם סטירה, פה תתפוס אותו במילה, שם תחדור איתו עמוק אל חדרי החדרים. כבר ראינו אותה מבצעת את הריקוד המרהיב הזה, כמו מוחמד עלי בימי תהילתו, ואת יריביה נכנעים ומודים בכל, רק שתרפה מהם.

אבל כבר בתחילת הראיון עם חפץ, ששודר אמש (חמישי) בערוץ 12, דיין נראתה נבוכה. "הראיון הזה נעשה תחת מגבלות קשות של הסכם עדות המדינה", התנצלה. מתברר שהמגבלות היו כה קשות, עד שלרגע נדמה היה שההסכם אינו בין חפץ למדינה, אלא בין חפץ לאילנה עצמה.

כמו פתיה שבויה, עיתונאית מתחילה שעיניה נוצצות מאושר על הראיון הבלעדי, היא ישבה מול האיש שמולה ולא קיבלה (או ביקשה) אפילו תשובה עניינית אחת.

קשה, כמעט בלתי אפשרי, לבחור את הרגע המביך ביותר בראיון. האם הייתה זאת השאלה על ה"טעות שעשית", ממנה התחמק ללא פולו-אפ? האם היה זה המונולוג (הבלתי מופרע) על מלח הארץ האומלל אשר בזמן שילדיו משרתים בצבא הוא מוקף, רחמנא, באבטחה 24/7? האם הייתה זאת ההימנעות הפושעת מניסיון להבין איך באמת פועל מנגנון נתניהו (שאותו הגדיר חפץ כ"גאונות")? או שמא השאלה הרומנטית "אהבת אותו"?

ואולי בכלל גיבורי הראיון הזה הם השאלות שלא נשאלו – לא על מעשיו הפליליים, לא על שקרים בוטים, לא על ניסיונות חיסול של יריבים ועיתונאים, לא על הפעלת שיטות מאפיוזיות, לא על ניצול העיתונות כדי ללקק לבעלי שררה ולא על קבלת כספים, לכאורה במירמה.

ואולי בכלל גיבורי הראיון הזה הם השאלות שלא נשאלו – לא על מעשיו הפליליים, לא על שקרים בוטים, לא על ניסיונות חיסול של יריבים ועיתונאים, לא על ניצול העיתונות כדי ללקק לבעלי שררה ולא על קבלת כספים, לכאורה במירמה

ניר חפץ רצה ראיון בתנאים משופרים, וכולנו מבינים למה: עוד מעט נפתח משפטו של בנימין נתניהו, משפט שבו חפץ יהיה עד מרכזי ויחזור לכותרות – מן הסתם, לא באופן מחמיא. חפץ רוצה להקדים תרופה למכה, ובדרך להתחיל תהליך רהביליטציה. וחוץ מזה, הוא סיפר לדיין, הוא עובד על ספר – אז למה לא קצת יחסי ציבור מוקדמים?

השאלה היא למה דיין שיחקה במשחק הזה? למה לא להשאיר את מגרש הליקוקים לאופירה וברקו או לגלית ואילנית? דיין לא זקוקה לראיון בלעדי באופן כה נואש, ויש לה שם של עיתונאית חוקרת ורצינית. מדוע להפקיר את השם הזה על מזבח המירוץ ל"ראיון הראשון עם חפץ" רק בשביל לספק לצופים מסמך משמים ומיותר במשבצת הכי נשכנית?

את הראיון של דיין עם חפץ אי אפשר, ואפילו אסור, לפרוט לפריטים קטנים. זו אינה ביקורת טלויזיה. כי את הראיון המחפיר של דיין אני שופט במונחים של בגידה: בגידה בערכים, בגידה בעמיתים, בגידה בדרך.

בגידה בכל אותם עיתונאים אשר מחו על התגובה המסיתה שנתניהו (ומן הסתם חפץ, בשליחותו) העביר לה בזמנו, ועכשיו מתבוננים בעיניים משתאות כיצד היא מוכרת אותם בשביל נזיד ראיון משמים, שלא חידש דבר, בפריים-טיים של קשת – תמונת המראה הטלויזיונית של עידן נתניהו.

שם, בערוץ 12, בין התחקיר האמיץ על סדינים שלא הוחלפו בצימרים למנה האהובה על סבתא ב"מאסטר שף", דיין החליטה להפוך למגישה רכה כחמאה של תוכנית בוקר. כזאת שרואה "ראיונות בנעלי-בית" עם עבריינים לכאורה כהישג עיתונאי, ומלטפת אותם בכותרות כמו "התחתנתי עם האמת".