מאות קופים עדיין מוחזקים בתנאים קשים בחוות מזור

תחקיר המאבק למען קופי "חוות מזור" היה אחד המאבקים הירוקים הגדולים בתולדות המדינה ● בסיומו, הובטח לפעילים כי הקופים ימצאו בית חדש וחם, שבו יוחזקו בתנאים נאותים ● אלא שחמש שנים אחר כך, מאות קופים עדיין מוחזקים בתנאים קשים בשטח החווה, נלחמים על מזון ועל טריטוריה ומתים בקצב מדאיג ● ואף אחד לא לוקח אחריות

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
זמן ישראל
חוות מזור, אפריל 2019

אביב 2019 בחוות מזור. יוכבד, קופה מספר 098100218956 מזן מקוק ארוך-זנב, שרועה על שולחן הניתוחים. יוכבד מורדמת, עפעפיה נעים בכבדות, והיא ממתינה למגעו הקר של האזמל. היא סובלת מציסטה בפיה, אבל אין מה לדאוג, בתוך כמה שעות היא תתעורר מההרדמה ותתאושש מהניתוח.

אז גם תוכל יוכבד לחזור למציאות של חייה בחווה. למאבק היומיומי על רווחתה בכלוב צפוף לצד מאות חבריה, שממתינים לשווא לפתרון קבע שיגאל אותם מהלימבו הביורוקרטי, שאליו נקלעו.

יוכבד בוודאי לא מבינה איך זה קרה לה. הרי כבר לפני חמש שנים הכריזה ענת רפואה, אחת ממובילות המאבק הציבורי לשחרור הקופים מחוות מזור, על סיומו המוצלח.

מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
הפגנה למען הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

זה היה מאבק ירוק ומפואר, אחד מהגדולים בתולדות המדינה. במשך שנים ניהלו מאות פעילים מערכה נגד חוות מזור, שהחזיקה קופים למטרות סחר, כדי שישמשו לניסויים שונים במעבדות.

הפעילים טענו כי לפחות חלק מהניסויים שמתבצעים אינם "מצילי-חיים" (ולפיכך אינם הכרחיים), כי במהלך הניסויים מתעללים בקופים (קשירה ללא יכולת תנועה במהלך הניסוי, הרעבה, מניעת-מים מתמשכת, ועוד) וכי הקופים שנמכרים למדינות זרות מוחזקים בתנאים קשים ולא מאריכים חיים.

הקופה יוכבד, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
הקופה יוכבד, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)

בשיאו של הקמפיין שבתו פעילים רעב במשך שבוע מול ביתו של השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן. הם הפעילו לחץ על הממשלה בסיוע פעילים מארצות הברית, כולל חרם בינלאומי נגד חברת "אל על", שהמטוסים שלה שימשו כלי תחבורה להטסת הקופים אל מעבר לים.

המאבק נשא בסופו של דבר פרי, ולקראת תומו התייצב ארדן לצד הפעילים, קיבל החלטה לשנות את החוק להגנת הבר, ולהגביל משמעותית את הסחר בקופים.

בעקבות החלטה זו התקבלו בינואר 2013 תקנות חדשות, האוסרות על ייצוא קופים לניסויים מישראל, ואלה נכנסו לתוקפן בינואר 2015. המשמעות הייתה שהחברה שהפעילה את חוות מזור עד אז, BFC, לא תוכל עוד להפיק רווח מהקופים, ותיאלץ להפסיק את המפעל השנוי במחלוקת הזה.

כשבעל הבית התכונן לצאת, אבל הקופים נותרו במקומם, החלה להתעורר השאלה מי יטפל בכ-2,000 הקופים שנותרו בחווה? הרי נאסר למכור אותם לחו"ל, ניסויים לא ניתן לבצע בהם, ואחזקתם בשבי, בכלובים, יקרה מאוד ואינה הומנית.

הפתרון שהוצע לרשויות היה העברת הקופים ל"מקלט הקופים" בבן שמן (ולפארק הצמוד אליו), בניהולה של ד"ר תמר פרידמן, שם שוקמו במשך השנים קופים פצועים ונטושים. למתחם הצמוד למקלט מועברים גם היום קופים לאחר שיקום, והוא פתוח להנאת הציבור. שם גם ניתן להתרשם מהמראה של מאות קופים מקפצים בין צמרות העצים, ונענים לקריאת שמם.

מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
הפגנה למען הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

ב-2014 נוצרה הסכמה בין רשות הטבע והגנים, לבין מנהל מקרקעי ישראל וקק"ל על הרחבת המקלט, באופן שיאפשר את קליטת הקופים שנותרו אז בחוות מזור. ואכן, באותה תקופה נקלטו ושוקמו בהצלחה במקלט בבן-שמן כ-650 קופות מבוגרות, ילדות הטבע, ונדמה היה שהקופים עלו על דרך המלך.

"כשדרשנו תשובות מהגורמים הממונים, נתנו לנו להבין שהקופים ייקלטו לבסוף במקלט בבן-שמן, והתוכנית הזאת הרגיעה ועודדה אותנו מאוד", אמר לנו השבוע בני שלזינגר, ממייסדי "תנו לחיות לחיות" ומוותיקי הפעילים למען בעלי חיים.

ענת רפואה חשבה אחרת

אבל בזמן שד"ר פרידמן הכינה תוכנית לקליטת מאות קופים נוספים, החליטה רפואה לגבש בעצמה פתרון חלופי. באפריל 2014 היא הקימה "חברה לתועלת הציבור" (חל"צ) בשם "שמורת הקופים".

"כשהבנתי שהולכת להיות בעיה", הסבירה לנו רפואה, "יזמתי פגישה עם עמוס רון (לשעבר יו"ר רשות הנמלים, א"ה), שהוא אבא של יובל, פעיל שהיה חבר טוב שלי. אמרתי לו 'במקום שהקופים יימכרו לחוות דומות בעולם, נקנה אותם אנחנו'.

"עמוס הסתכל עלי ואמר 'אנחנו לא ניתן לקופים האלה לצאת מהמדינה אחרי כל שנות המאבק האלה'. אז יצאנו למסע גיוס תרומות, ואני גייסתי את התורם הראשי,  ובתוך חודשיים-שלושה הקמנו חברה לתועלת הציבור (חל"צ)".

אלא שרפואה לא הייתה רשאית לגייס תרומות באותן השנים בהוראת בית משפט. זאת, לאחר שפשטה רגל בשנת 2010, בזמן שניהלה עמותה אחרת למען בעלי חיים בשם "מאחורי דלתות המעבדה", והסתבכה בחובות (בין היתר גם לחברה שהפעילה באותן שנים את חוות מזור, BFC) ובסכסוכים מתמשכים עם פעילים אחרים.

עמותה קודמת למען שיקום קופים שניהלה נסגרה אף היא, בהתערבות רשם העמותות בעקבות אי-סדרים. בנובמבר 2011 קבעה השופטת ורדה אלשייך כי: "אל לה לחייבת בין אם לפרסם בין אם לעסוק ולו באופן חד פעמי בהשגת תרומות או בהתרמה".

למרות הצו הזה גייסה רפואה בעצמה, כפי שהיא מעידה בשיחה עם זמן ישראל, את המיליונר עדי גיל, פעיל סביבה ישראלי החי בקליפורניה, ושבבעלותו חברה מצליחה לשירותי הפקה בהוליווד. גיל הסכים לתרום קרוב ל-2 מיליון דולר, כדי לפדות את כל הקופים הנותרים מהחווה, במחיר של 1,500 דולר לקוף.

את הסכום הזה התחייבה החברה שיזמה רפואה לשלם לחוות מזור הישנה, זאת שפעילותה העיקרית הוצאה מחוץ לחוק, ואילו החווה התחייבה במסגרת הסכם ביניים להמשיך ולסייע בתחזוקת הכלובים ובטיפול בקופים. ההסכם בין הצדדים יתפוצץ בהמשך.

רוב הפעילים השתכנעו בזמן אמת כי כוונותיה של רפואה היו טובות, וכמעט כולם אפסנו את השלטים והמגאפונים והלכו לישון בשקט, כשהם משוכנעים כי בקרוב יזכו גם הקופים בחווה לישון טוב יותר בלילה.

קופים במקלט בבן שמן
קופים במקלט בבן שמן

מה שחלקם כנראה לא ידעו, זה שרפואה תופרת את הרקמה להקמת "שמורת הקופים" שמתיימרת להציל את הקופים, אחרי שהסתבכה עם העמותות הקודמות שהקימה להצלת בעלי חיים.

וכך כתב רשם העמותות באוקטובר  2013 בדו"ח שהכין על עמותת "מאחורי דלתות המעבדה" של רפואה:

"הגב' ענת רפואה שימשה חברת ועד בעמותה בשם 'עמותת החופש לחיות' (…) כנגד העמותה ניתן צו פירוק על ידי בית המשפט ביום 13.02.2008 והיא חוסלה בהתאם להחלטת בית המשפט ביום 5.5.10 (…)

"עילות הפירוק היו בין היתר אי הגשת מסמכים בניגוד לסעיף 38 לחוק, וכן תשלום שכר לגב' ענת רפואה בתוקף תפקידה כחברת ועד. מהאמור עולה חשש כי מאחר שננקטו הליכי פירוק כלפי עמותת החופש לחיות עקב התנהלות בלתי תקינה, בחרה הגב' רפואה להמשיך בהתנהלות הבלתי תקינה אולם זאת באמצעות עמותה אחרת בניהולה (הכוונה לעמותת 'מאחורי דלתות המעבדה', א"ה)".

תמונה פסטורלית – ולא אמיתית

מייד עם "פדיון" הקופים, בתחילת 2015, מיהרו ראשי החברה החדשה להציג בדף הפייסבוק שנפתח תחת השם "שמורת הקופים" תמונה פסטורלית של משפחת קופים משוחררת בטבע והצהירו: "חוות מזור נסגרה, הצלנו את 1,250 הקופים!".

כך החל להיווצר הרושם לפיו הקופים כבר שוחררו מהכלובים.

פעילים החלו לתהות "איפה יש שמורה? מאיפה התמונה הירוקה והיפה הזאת?", אך לא קיבלו בתחילה מענה. בהמשך, לטענת גורמים במאבק הקופים, מי שהעז להתריע על מצגי השווא, אוים בתביעות השתקה.

כך, למשל, אוימה הפעילה חן אברבנאל אחרי שפנתה לרפואה בפייסבוק עם מספר שאלות ענייניות בנושא "שמורת הקופים": "את חושבת שאם את גרה בארה"ב תוכלי לחמוק מתביעת לשון הרע שאגיש נגדך"; והפעיל מיקי דסקל קיבל מכתב איום מעורך דין המורה עליו לסגור את דף הפייסבוק שהוא מפעיל, בו העלה טענות נגד עמותת "מאחורי דלתות המעבדה" (אותה עמותה שספגה ביקורת קשה מרשם העמותות).

זמן ישראל ביקש מרפואה להתייחס השבוע לטענות הפעילים, אך היא סירבה וביקשה שנתמקד "בהישגים החשובים שאליהם הובלתי, כמו הפסקת ניסויים בכלבים ובחתולים בישראל ופעילותי להצלת הקופים  ולא בטענות שקריות של פעילים".

במקביל, הבטיחו אז רון ורפואה בהתכתבויות עם פעילים ובראיונות עיתונאיים, כי בקרוב יימצא עבור הקופים הנותרים בית שהולם את צורכיהם. רון אף העריך בסרטון כי זה יקרה בתוך "כמה חודשים".

"1,250 הקופים שהצלנו מחוות מזור הם באחריותנו הבלעדית", התחייבה רפואה בפוסט לפעילים בינואר 2015. "אנחנו עובדים על מנת לאתר מיקום מיטבי לשמורה".

ארבעה חודשים אחר כך אף הציעה רפואה לפעילים להתפרק מנשקם כי תם המאבק: "מעבדות לחירות… תחגגו בכיף, תאכלו, תנוחו ותאספו כוחות לשחרור עוד המון בעלי חיים שמחכים לנו".

גם הנדבן מקליפורניה גיל הבטיח זאת באותה תקופה: "אני חושב שזה סוף של תהליך. היום אנחנו צריכים לקחת את הקופים האלה ולהעביר אותם למקום אחר… אנחנו לקחנו את האחריות עליהם, אני ואלה שירצו לעזור", אמר בראיון ל-ynet, שפורסם תחת הכותרת "בית חדש לקופי חוות מזור".

באותו ראיון גם התחייב עמוס רון שתהליך איתור השמורה החדשה ייקח "מספר חודשים", ואמר כי לאחר מכן יועברו אליה הקופים, "לדיור מוגן בתנאים טובים, הרבה יותר טובים מאלה שיש להם כיום".

בשטח הדברים נראים אחרת לגמרי

אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. כמעט דבר לא השתנה בחוות מזור.

ביקור בחווה לפני כחודש חשף כי הקופים שם מתקשים לפתח כישורים חברתיים. הם חיים באכלוס מופרז של 20-30 קופים בכלוב שגודלו כ-6 מ"ר. לשם השוואה, במקלט הקופים בבן-שמן מוחזקים בשטח כזה 6 קופים לכל היותר.

ואכן, בניגוד לקופים השוהים במקלט הקופים בבן-שמן, הקופים בחוות מזור מבועתים כשמתקרבים אליהם, ואין להם לאן לברוח או להסתתר זה מפני זה.

רק קוף גדול ממדים אחד חוזר ומתקרב אל הגדר, וחוטף בעצמו, פעם אחר פעם, פיסות גזר המועברות דרך הסורגים כצ'ופר, מבלי להשאיר דבר לאחרים.

"זה האלפא מייל, המנהיג שלהם. השאר לא מתקרבים", מסביר המנהל בפועל של החווה אבישי עמוסי, "כולם פה מפחדים ממנו. אתה זורק להם אוכל ורק האלפא ניגש, השאר נרתעים".

קופי מקוק בטבע, בפלורידה (צילום: (AP Photo/John Raoux)
קופי מקוק בטבע (צילום: (AP Photo/John Raoux)

קופי המקוק-ארוך-הזנב הם הזן הנפוץ ביותר בדרום-מזרח אסיה, והם מכונים גם בשם "קופי סרטנים" עקב חיבתם לשליית סרטנים ממימי האגם. בגלל דמיונם הפיזיולוגי לבני האדם, ובגלל שהם סובלים ממחלות דומות, משמשים קופים אלה לניסויים מדעיים בחקר מערכת העצבים והמוח, ולמחקר. ואולם ניסויים אלה נתונים תחת ביקורת קשה בעולם עקב אכזריותם, ויש המטילים ספק בחיוניות שלהם.

המקוקים חברותיים יחסית, אולם בגלל תבונתם ותכונות האופי שלהם, הם זקוקים למרחב מחיה גדול יחסית, וליכולת לפתח גם "חיים פרטיים" על ידי הסתתרות מהלהקה, התבודדות בעת האכילה, ועוד.

בתנאים מיטביים יכול המקוק לחיות עד גיל 35. בגילאים מתקדמים נוטים המקוקים לפתח רגישות לסוכרת, ולכן בתנאי שבי מקפידים על האכלה מידתית שלהם.

הקופים השוהים בישראל ניצודו במשך השנים במאורציוס, מקום מחייתם הטבעי, ויובאו לחוות מזור. בחווה הוטבע על גופם של הקופים מספר, ומיד גם החל תהליך הרבעה של הקופות במטרה "לייצר" קופים צעירים ובריאים שיוכלו לשמש לניסויים ולהימכר למעבדות בחו"ל.

מדוחות רשמיים, שעיקריהם הגיעו לידי זמן ישראל ונחשפים כאן לראשונה, עולה תמונה עגומה על מצבם של הקופים. רשות הטבע והגנים, המופקדת על הפיקוח של כל פינות החי, מעלה מציאות עמוסה במחדלים בדוחות שהיא מגישה למשרד להגנת הסביבה.

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)

"הקופים מוחזקים במתקן חקלאי באופיו, שלא מתאים לסוג כזה של פעילות", מסביר יתיר שמיר, מנהל אגף אכיפה ברשות הטבע והגנים. "אין אח ורע לאחזקת קופים באופן הזה לאורך זמן, וברור שככל שהזמן עובר כך מחמיר מצבם. המצב כיום חורג מתנאי אחזקה תקינים של קופים בשבי. בזמן שנותר לקופים האלה לחיות אנחנו רוצים לראות שינוי משמעותי בתנאי אחזקתם".

ראש תחום אחזקה וסחר בחיות בר, אורי ליניאל, המפקח הישיר על החווה מטעם רשות הטבע והגנים, מספר: "הערנו שוב ושוב על הצפיפות בכלובים, ללא שיפור לאורך השנים. לצערנו, חלק מהכלובים עומדים ריקים. ניתן היה לאכלס את הכלובים ולרווח בין הקופים, אבל בשביל זה צריך כוח אדם ותקציב, ובמקום חסר את שניהם.

"כוח האדם בחווה לא מספיק בקיא ומקצועי, ואנו רואים מחסור ותחלופה של מטפלים. לקופים אין מספיק 'סטימולציה' ופעילות, וכתוצאה מכך הם משועממים וגם רבים ביניהם יותר. לקופים החלשים אין מקום מסתור מפני הקופים החזקים יותר בלהקה".

מוטי דרור, יוסי חזאי והקופה יוכבד
הווטרינר מוטי דרור (מימין), יוסי חזאי והקופה יוכבד

מנכ"ל החווה הנוכחי, יוסי חזאי, מכיר את הטענות על הנעשה בחווה, ובניגוד לקודמיו בתפקיד גם מסכים עם חלק גדול מהן.

"כשמחזיקים הרבה חיות בשטח קטן נוצרים מתחים ומאבקים אינסופיים על טריטוריה", הוא אומר, ומאשר ש-12 כלובים עומדים שוממים, בזמן שבשאר הכלובים הצפיפות היא פי שלושה ופי ארבעה מהמקובל. "היינו רוצים להפעיל את הכלובים המיותמים, אבל אין לנו מספיק כוח אדם".

לדבריו, כאשר נשכר לנהל את החווה במרץ 2017, הוא מצא מקום מרוסק. "המצב בשמורה היה קטסטרופה, גם לקופים וגם לעובדים. המבנים של העובדים התאילנדים היו במצב של ריקבון, חדרו מים פנימה, ומבחינה בטיחותית הם היו מסוכנים. עצרו לנו את אספקת הגז".

תיעוד מאותם הימים שהגיע לידי זמן ישראל מפעילים למען בעלי חיים מציג קופים שדופים ואומללים. מאז אותם ימים אכן השתפר מצבם של הקופים מבחינת האכלה וניקיון.

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)

אבל גם כך, כשהקופים נראים טוב מבעבר, לשמיר אין ספק שמצב הביניים הזה צריך להסתיים. "צריך להוציא משם את הקופים", הוא אומר. "כאשר אתה מעיר על ליקויים מרכזיים שוב ושוב, כפי שאנחנו עושים, והדברים לא משתפרים, אין מנוס מפתרון כולל שעיקרו שינוי האתר.

"אנחנו ממליצים לקדם במהרה העברה של הקופים מחוות מזור. זו הייתה המלצתנו מהיום הראשון שבו הקופים נפדו. מגיע לקופים לחיות ברווחה, בסביבה טבעית ועשירה בגירויים, ובמכלאות מתאימות. אנחנו עובדים על זה קשה ומקיימים דיונים בנושא גם עם המשרד להגנת הסביבה".

מהצד השני, במשרד להגנת הסביבה, לא ממהרים לקחת אחריות על יוכבד וחבריה. דוברת המשרד מסרה לזמן ישראל השבוע כי ההסדר המקורי בין החברה של רפואה לבין החווה נעשה "מעל לראשם".

"קופי מזור נרכשו על ידי 'שמורת הקופים' ללא ידיעת המדינה, וללא כל התחייבות או הסכמה למימון הרכישה או החזקת הקופים מכספי ציבור", אמר. כמו כן, הוא הדגיש כי האחריות לרווחת הקופים מוטלת על החברה.

הקופים מתים מהר מדי

בינתיים, לא בטוח שבקרוב יהיה למי לדאוג.

מדי שנה מתים בחווה כ-25-30 קופים צעירים. לא מדובר ב"מוות טבעי" או במוות מזקנה, שכן ב-2015 (כאשר "נפדו" הקופים במתקן) רובם היו צעירים מאוד, בגילאי 5-7 שנים, ותוחלת החיים של המקוק ארוך-הזנב היא, כאמור, 30-35 שנים.

"שמורת הקופים" לא מפרסמת מהן סיבות המוות הרשמיות של הקופים, וגם ברשות הטבע והגנים לא יודעים להצביע על סטטיסטיקה מדויקת בסוגיה. מומחים בתחום אומרים כי לפחות חלק מהתמותה נובעת מקרבות בין הקופים, פציעות וחולי, הנובעים מהצפיפות הגדולה שבה הם חיים.

ליניאל: "אנחנו יודעים על מקרים של אלימות בין קופים, אם כי איני יודע לכמת אותם. התמותה מדאיגה אותנו. למרות שאין לנו נתונים ברורים בנושא, קופים בגיל הזה לא אמורים למות".

המנכ"ל חזאי אמר לזמן ישראל לאחרונה כי מאז שלקחו פיקוד על החווה לפני כארבע וחצי שנים, הסיבה למותם של כשליש מהקופים היא תנאי המחיה שלהם והמלחמות בין הקופים. במספרים מדובר ב-45 קופים מתים. אבל פעילים למען רווחת בעלי חיים מעריכים שהמספר האמיתי גדול הרבה יותר.

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)

בשנים 2015-2017 דיווחו בחברת "שמורת הקופים" המנהלת את חוות מזור על כ-180 מקרים של מחלה ופציעה של קופים. כשליש מהמקרים הללו, על פי הדיווח, הסתיימו במוות. המדובר במותם של כ-60 קופים. מתחילת השנה הנוכחית כבר מתו בחווה חמישה קופים.

גם בנסיון לברר כמה קופים שהו בחווה בעבר, וכמה שוהים בה כיום, לא מתקבלת גרסה חד-משמעית.

לפי הגרסה הרשמית, שמופיעה ברשומות וברשות הטבע והגנים, לפני חמש שנים שהו במתקן לפחות 1,224 קופים. מייסדי החברה טוענים ששהו בו 1,250 קופים. כיום, 5 שנים לאחר המאבק להצלתם, נותרו 1,117 קופים, על פי הצהרתו של חזאי.

בקצב הזה, בתוך כ-15-20 שנה לא יהיה יותר מה להציל. גורמים הבקיאים בסגת הקופים הבלתי נגמרת של חוות מזור משוכנעים שזאת המטרה בדיוק – להרדים את כולם: את הכנסת, את המשרד להגנת הסביבה ואת הציבור.

"במשך תקופה ארוכה ניסינו להעיר את השטח, לקדם את שחרורם של הקופים מהכלובים, ולהתריע שהקופים הולכים ומתים שם, אבל רפואה וגורמים נוספים בחברת שמורת הקופים אמרו שהכל בסדר בחווה", אומרת חן אברבנאל, ממובילות מאבק הקופים.  ואכן, באפריל 2016 כתבה רפואה במענה לשיח מול פעילים בפייסבוק כך: "הקופים חיים שם (בחוות מזור, א"ה) טוב. אף קוף לא חלה, לא מת".

"מה שנראה לנו כהטעיה ואשליה באשר לשחרור הקופים והצלתם ממשיך בהטעיות באשר למצבם האמיתי ושיעורי מותם"

"מה שנראה לנו כהטעיה ואשליה באשר לשחרור הקופים והצלתם ממשיך בהטעיות באשר למצבם האמיתי ושיעורי מותם", מתרעמת אברבנאל. "בכל הקשור לקופים הדברים אינם כפי שהם מוצגים, ובחלק מהמקרים אף עומדים בסתירה מוחלטת להצהרות שהנפיקו אנשי חברת הקופים לאורך השנים".

גם הפעילה נטלי ביץ'-שחם, מהפעילות הבולטות במאבק למען הקופים, חשה מרומה: "ענת וחבריה בשמורת הקופים יצרו אצלנו את הרושם ששלומם של הקופים מובטח לכל חייהם ושהקופים באחריותם ובידיים טובות.

"הרבה פעילים האמינו לזה וכשניסינו במאבק הקופים לחשוף את האמת ולהזהיר שהקופים בסכנה ומתים בכלובים, הוכפשנו, וענת אמרה שאנחנו משקרים. היום אנחנו מוצאים עצמנו בנקודת שבר כשהקופים כלואים ואומללים, וחלקם אף לא שרדו. זה כואב.

"לרגע לא חשבנו שנמצא עצמנו חמש שנים אחרי באותה הנקודה. המאבק הוחלש בהבטחות שווא לפעילים, והקופים הופקרו".

"בסוף הקופים האלה ימותו", מזהיר שלזינגר. "או בחווה או במתקן אחר. עבדו עלינו על חשבונם. החשש שלי שבסוף יעבירו אותם לאיזו פינת-חי מרוחקת, אולי בנגב, שם הם יחיו ללא השגחה ראויה של וטרינר, עם קהל שיכול לזרוק להם אוכל או שישמשו אטרקציה כמו בקרקס. לא בשביל זה נאבקנו".

רון, המשמש כיום יו"ר שמורת הקופים, פחות מודאג מהתמותה: "אין בעיה, כי התמותה שלהם אצלנו פחותה מאשר במקומות אחרים בעולם, כולל בטבע".

כשהקמתם היו הבטחות, וגם ציפייה, שתהפכו לעסק שמחזיק את עצמו ושתמצאו פתרונות קבע

"פעלנו בעניין הזה. מסתבר שגיוס התרומות מהציבור ללא מספיק להבטחת המזון והטיפול שהקופים זקוקים לו".

איש לא לוקח אחריות על המחדל

כיום, נראה כי כולם מבינים שמדובר במחדל מתמשך, אבל איש לא ממהר לקחת עליו אחריות. מרגע שנפדו הקופים נקבע בהסכם בין החברה הקודמת שהחזיקה בהם לצורכי סחר BFC, לבין החברה הנוכחית "שמורת הקופים", כי האחריות תחול על חברת "שמורת הקופים" באופן מלא.

עם זאת טוען רון שבשנתיים הראשונות, "לא אנחנו ניהלנו בפועל את השמורה. אפילו לא היה נציג שלנו במקום".

דבריו של רון אינם מתיישבים עם העובדה שכבר באפריל 2015 מונתה רפואה כמנהלת של החברה. היא אף דיווחה על כך בזמן אמת לפעילים בדפי הפייסבוק שבניהולה, והעלתה תמונות מתוך החווה, בצירוף הכותרת: "עוד יום בעבודה". בשיחה עם זמן ישראל היא מאשרת כי "למשך כמה חודשים" ב-2015 שימשה כמנכ"לית של "שמורת הקופים".

חוות מזור בתחילת 2018
חוות מזור בתחילת 2018

בכלל, ראשי חברת "שמורת הקופים" אוחזים בגרסאות שונות. המנכ"ל הנוכחי, חזאי, נוטה לחשוב שכל הפרויקט היה טעות. "אם אתה שואל אותי, כלל לא היה צריך לפדות את הקופים.

"בדיעבד, אם הייתי אז בתמונה, לא הייתי ממליץ על רכישתם והייתי מוותר על הקמת חברת 'שמורת הקופים'. הייתי ממליץ למדינה לעקל את הקופים, להלאים את החווה ולקחת עליהם אחריות".

כששואלים את חזאי למה הקבוצה שהקימה וניהלה את החווה – ושכמה מחבריה, בהם עמוס רון, יושבים עד היום בדירקטוריון – פדו את הקופים, הוא משיב:  "התקווה לקיים את המקום על בסיס התנדבותי הייתה נאיבית".

בחוות מזור חסרים כיום תקנים ואמצעים להמשך אחזקתם של הקופים. המודל ההתנדבותי קרס. חזאי מעריך כי גיל, התורם היחיד של החווה, "מאוכזב" ולכן הפסיק לתמוך בפרויקט. גיל התעלם מפניות זמן ישראל.

באופן מוצהר, ב"שמורת הקופים" עדיין מנסים לגייס תרומות קטנות יותר מאנשים פרטיים. למשל, באמצעות תכנית "אמץ קוף" שבה תורם מקבל אפשרות סמלית לשמור על קשר עם קוף מסוים ולצפות בו באמצעות מצלמות מרחוק. רון מודה שגם קמפיין התרומות נכשל. "מתברר שהגיוס מהציבור לא מספיק להבטחת המזון והטיפול שהקופים זקוקים לו", הוא אומר.

תורמת שניסתה לבחון את תכנית "אמץ קוף" לא קיבלה גישה למצלמות, ועם ההרשמה והפקדת פרטי כרטיס האשראי שלה, נשלח אליה סרט של גורילות, שכלל לא חיות בחווה

בפועל, תורמת שניסתה לבחון את הנתיב הזה באחרונה לא קיבלה גישה למצלמות, ועם ההרשמה והפקדת פרטי כרטיס האשראי שלה, נשלח אליה סרט של גורילות, שכלל לא חיות בחווה.

מתנדבת שביקשה להגיע לחווה באופן קבוע באמצעות תכנית המתנדבים נענתה בנימוס, אך הגעתה נדחתה שוב ושוב. בתגובה לפניית זמן ישראל, הודה חזאי שכדי להפעיל תכניות כמו "אמץ קוף" או תכנית מתנדבים צריך כוח אדם סדיר גדול יותר.

קופים במקלט בבן שמן
קופים במקלט בבן שמן

אז מי ייחלץ לעזרת יוכבד וחבריה?

המשרד להגנת הסביבה מצדו מסרב להוסיף ולתמוך במצב הקיים – אך גם ממאן להציג תכנית חלופית, וייתכן שפקידיו ממתינים לשר החדש להגנת הסביבה שייכנס כדי לגבש מדיניות מחודשת.

מקורבים לנושא מסבירים כי ד"ר פרידמן ממקלט הקופים בבן-שמן לא תוכל לקחת חסות על הקופים ללא תמיכת המדינה, ושגם היא כבר התייאשה מהנפשות הפועלות. פרידמן סירבה להתראיין לכתבה זו.

רפואה, רון וחזאי אומרים שיש ניסיונות לאתר מקומות חדשים לקליטת הקופים, אך גם אם יימצא מקום חדש – העברתם וקליטתם יכולה לקחת כמה שנים, ותעלה להערכתו של חזאי 7-10 מיליון שקל.

הציבור מתבקש – שוב – לשלם את המחיר

וכשאין מתנדבים ותורמים, פונים שוב לקופה הציבורית.

כבר בתחילת 2017, בשתי עתירות שהגישה החברה בסיוע גורמים נוספים לבג"ץ, נזנח הנרטיב שפרסמה ברשתות החברתיות על "הקופים שניצלו", ואומצה גרסה חדשה: "הקופים עומדים למות".

"המדינה אחראית בלעדית לשלומם של הקופים", כתבה החברה בהודעה מטעמה לבית המשפט, ובעתירה זעקו נציגיה: "מלאי המזון של הקופים עומד לאזול… בהעדר תקציב ביניים מיידי ימותו הקופים!".

בג"ץ לא קיבל את עמדת החברה וגיבה את המדינה בקביעה נחרצת: "העותרת לא הצביעה על כל התחייבות מטעם גורם שלטוני". עם זאת, ובגלל מצבם הרעוע של הקופים, המליץ בית המשפט למדינה להתערב כדי לסייע בהעמדת תקציב ביניים לקופים. תחת הלחץ הזה נענתה בסופו של דבר המדינה לבקשת בית המשפט, והעבירה לחווה 2.4 מיליון שקל לשנה בשנים 2017-2019. אל ההסכמה הזאת נלוותה התחייבות מפורשת של שמורת הקופים לא לנטוש את הקופים.

למרות קביעת בג"ץ כי האחריות מוטלת על כתפיה של "שמורת הקופים", ממשיכים בחברה לדרוש גם עתה שהמדינה, כלומר הציבור, ימשיכו לשאת באחריות לגורלם של הקופים. העלויות נאמדות ביותר מ-5 מיליון שקל עד כה, ועשרות מיליונים בעתיד, ללא תכנית ברורה למשכן קבע עבור הקופים.

רפואה, מצדה, מסרבת לקחת אחריות ומאשימה את המדינה: "כל כספי הקרן של עדי גיל נשרפו, ואנחנו נשארנו עם הקופים ביד, בלי מקום ובלי עזרה מהמשרד להגנת הסביבה".

אבל בג"ץ קבע חד משמעית שזאת אחריות שלכם.

"זאת סמנטיקה. המדינה היא זאת שנתנה לחווה את ההיתרים לייבא עוד ועוד קופים בזמנו. היא נתנה את ההיתרים לנהל את העסק כפי שהוא נוהל בתקופה שבה היו ניסויים. אנחנו שמרנו על הקופים והצלחנו למנוע את היצוא שלהם. אז זה לא כל כך משנה מי בג"ץ קובע שאחראי. כעת אין לנו כסף להחזיק את הקופים הללו. מבחינת המדינה העלות של אחזקת הקופים היא פינאטס. זה סכום מאוד קטן. לנו כאנשים פרטיים זה ים כסף".

אז בכל הכבוד, לא הייתם צריכים לפדות את הקופים. הייתם צריכים לאפשר למדינה לקחת אחריות על הקופים כבר בסוף 2014, ואז אולי הייתה מתאפשרת תכנית כוללת, ארוכת טווח.

"בנינו תכנית כלכלית כשקנינו את הקופים. התכנית הכלכלית קרסה כי המדינה לא הייתה מעוניינת לשמוע יותר על הקופים".

הקופה יוכבד, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
הקופה יוכבד, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)

המדינה אולי לא רוצה לשמוע, אבל ממשיכה להשקיע יותר מ-2 מיליון שקל בשנה, מכוח האינרציה, כדי להמשיך ולהחזיק בחיים מפעל מפרפר.

בעתיד יהיה צורך להכניס את היד עמוק יותר לכיס, רק כדי להמשיך במצב הקיים. פתרון באופק אין, וגם בעזרת איזמל המנתחים המדויק ביותר קשה למצוא מישהו שייקח אחריות על הפלונטר הזה.

עד אז, יוכבד וחבריה מחכים לנס.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
אני ממש בשוק שהם עדיין שם בכלובים, באמת תהיתי לאן ענת נעלמה ונאלמה אפשר להשיג כסף בשיטת אמץ קוף ואני מוכנה להיות הראשונה שתתרום סכום קבוע להאכיל ולממן קוף מסוימים וכך כל אחד יוכל ל"אמץ"... המשך קריאה

אני ממש בשוק שהם עדיין שם בכלובים, באמת תהיתי לאן ענת נעלמה ונאלמה
אפשר להשיג כסף בשיטת אמץ קוף ואני מוכנה להיות הראשונה שתתרום סכום קבוע להאכיל ולממן קוף מסוימים וכך כל אחד יוכל ל"אמץ" קוף. חייבים פתרון חייבים להוציא אותם משם!!!

עוד 3,256 מילים ו-2 תגובות
סגירה