בסוף השבוע האחרון פורסמו בתקשורת מספר כתבות אודות הכוחות המיוחדים של צה"ל. למרות שזה נחשב ל"סקסי" ומושך קוראים, מוטב היה להקדיש תשומת לב גם למפקדים וליחידות "אפורות" יותר, הנושאות על גבן את נטל הבט"ש ומכריעות את המלחמה.

בסוף השבוע האחרון פורסמו בתקשורת שתי כתבות אודות אלופי משנה בתפקידי מפתח בצה"ל. הראשונה, ב"ישראל היום", עסקה במפקד סיירת מטכ"ל הקודם, אל"מ ח', הפורש מצה"ל. השנייה, ב"ידיעות אחרונות", היתה ראיון שערכו יוסי יהושוע וראובן וייס עם אל"מ אבי רוזנפלד, שסיים לאחרונה לפקד על החטיבה הצפונית ברצועת עזה. דובר צה"ל, מצידו, פרסם כתבה אודות תרגיל שקיימו השבוע חיל האוויר והיחידה המובחרת אגוז, מחטיבת הקומנדו, בקפריסין.

בכתבה על אל"מ רוזנפלד אמנם עסקו בפעילות המבצעית השוחקת בגבול הרצועה, אך גם שם בחרו המראיינים להדגיש את עברו של הקצין בכוחות המיוחדים, והוא עצמו תיאר בעיקר פעולות שבהן פגעו יחידות מאגוז ומגלן במחבלים בגזרתו. רוזנפלד, כתבו יהושוע ווייס, החל את שירותו "כלוחם בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, היה מפקד צוות ומפקד פלגה בפלס"ר וגם מ"פ באחד הגדודים, אך כבר כקצין צעיר יחסית עבר לשלדג, שם ביצע שורה של תפקידי פיקוד, כולל במלחמת לבנון השנייה".

אחרי שפיקד על גדוד הסיור של הנח"ל מונה ב־2012 למפקד שלדג. "בצוק איתן עשינו הרבה מאוד מבצעים, ואני באופן אישי השתתפתי בלא מעט מבצעים גם בלבנון השנייה. יצא לי די הרבה פעמים להביא אבנים מכל מיני מקומות", אמר בראיון, והתייחס לאותו נוהג של יחידות עילית להביא איתן למזכרת אבן מהמקום בו פעלו מעבר לקווי האויב. מה הוא חושב על הכשרת מפקדי הכיתות בחיל הרגלים, תחום שעליו הוא עתיד להיות אחראי בתפקידו הבא כמפקד חטיבת ביסלמ"ח, או כשירות כוחות היבשה ותפקידם בעימות הבא, הוא לא אמר.

בכתבה על אל"מ ח', ניסו חבריו ומכריו להזים את השמועות כי פרישתו נובעת מכישלון פעולת הכוח המיוחד ברצועת עזה, בנובמבר האחרון. בפעולה, נעצר הכוח בפיקוד סא"ל מ', יוצא סיירת צנחנים, בידי מחסום של החמאס בסמוך לחאן יונס. רגע לפני שנחשף ונלכד, פתח מ' ואחריו הכוח כולו באש, והרג מספר פעילי חמאס ובהם מפקד גדוד, נור בראכה שמו. תחת אש חולץ הכוח בידי מסוק של חיל האוויר, שנחת בשטח הרצועה. קור הרוח שגילו הלוחמים ומפקדם מנעו אסון גדול בהרבה, שהיה עלול להביא להסלמה.

בכתבה תיאר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט את הרגעים הללו כמתוחים ביותר בקדנציה שלו, ומהקשים בשירותו הצבאי. "החשש היה מנפגעים רבים לכוח, ומכך שחלק מהלוחמים ייחטפו. במקרה כזה היינו נכנסים למלחמה", אמר. גם כך פרץ בעקבות המבצע סבב קצר מול החמאס שבמהלכו נורו כ-500 רקטות על יישובי הדרום, והחלטת הקבינט על תגובה מתונה יחסית הובילה להתפטרות שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן.

את אל"מ ח', שעשה את עיקר שירותו בסיירת מטכ"ל ויצא ממנה רק לתפקידים באמ"ן וביחידה 8200 (ולא לצה"ל הגדול), תיארו חבריו כקצין יוצא דופן באיכותו. "המיוחד שבין המיוחדים", אמר עליו מפקדו לשעבר, אלוף ניצן אלון. לפי הכתבה ח' פורש מצה"ל משום שהוא אינו מעוניין להתקדם בצה"ל. "הוא אוהב מבצעים מיוחדים, והוא נשאר כדי להיות מפקד סיירת מטכ"ל. אם היה יכול להישאר בתפקיד הזה, כנראה היה ממשיך, אבל מרגע שסיים, האתגר נגמר והוא רצה ללכת הביתה", אמר עליו תא"ל (מיל') אהוד שניאורסון, מפקד 8200 לשעבר. הוא לא יהיה הראשון.

שניים ממפקדיה בשנות התשעים, יובל רחמילביץ' ודורון אביטל בחרו לפרוש מצה"ל למרות שסיימו, בסך הכל, קדנציה מוצלחת (זו של אביטל אמנם החלה באקורד צורם באסון "צאלים ב'", אבל נגמרה במבצע המוצלח בו חטפו לוחמי היחידה את מוסטפא דיראני מלבנון). אביטל, למשל, שהגיע מהצנחנים כמ"פ ליחידה והתקדם עד לפיקוד עליה, השתמש בנימוק דומה לזה של שניאורסון וציין בראיון שנתן בשעתו כי העדיף לפנות למסלול אקדמי ולהשלים דוקטורט.

ממש כמו עולם המבצעים המיוחדים, פיקוד על יחידות בצבא היבשה המתמרן הוא מקצוע שצריך ללמוד "דרך הרגליים". חלק ממפקדי היחידה כמו אהוד ברק ועמירם לוין, ששירתו גם כמפקדים זוטרים בשריון, או משה יעלון והרצי הלוי, שהגיעו מהצנחנים ושבו לחטיבה, הקפידו שמסלול שירותם יכלול תחנות בצבא הגדול. מי שבשירותו לא הקפיד לעבור גם שם, ויוצנח לפיקוד בכיר בשלב מאוחר, יתקשה למצוא את ידיו ורגליו. מכאן שבהחלט יתכן שלח' אין משבצת להתקדם אליה, ועושה נכון כשהוא חותך בזמן.

נראה שמושאי הסיקור נבחרו בהתאם להיותם נושאים "סקסיים" וקורצים לקוראים, אבל עם כל הכבוד למבצעים המיוחדים וליחידות המובחרות, עיקר פעילות הביטחון השוטף (בט"ש) נעשית בידי כוחות "רגילים" לגמרי.

גדודי הנדסה, שריון ותותחנים (שלא לומר כוחות מילואים) שנוטלים חלק בפעילות שאינה זוהרת במהותה, אבל חיונית לא פחות. חטיבת הבקעה, למשל, אחראית על גזרה גדולה פי כמה מזו של החטיבה הצפונית ברצועה עזה.מפקדה הוא אל"מ אודי צור, קצין שריון שבמלחמה לבנון השנייה פיקד בהצלחה על סיירת חטיבה 7, ומיועד לפקד בהמשך על החטיבה כולה. אבל עליו אין כתבות.

בפעם הבאה שמתלוננים על הירידה במוטיבציה להתגייס לצה"ל, כדאי לזכור שרובם של המתגייסים לא יגיעו לאגוז, שלדג או ליחידה, ושהתרומה של היחידות הללו אף שהיא חשובה, לא עולה על זו של אלו שמשרתים ביחידות "אפורות", שנושאות על גבן את נטל הבט"ש וההכרעה במלחמה.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

חכם לא נכנס לסיטואציה שרק פיקח יכול לצאת ממנה. טיפש לא לומד מנסיונו ומנסיונם של אחרים. תמים ושאינו יודע לשאול הוא מי שמאמין שהתפרצות המחאה האלימה נובעת רק מצרוף של כמה אירועים והחלטות מוטעות שנעשו בחודש הרמדאן: הנחת המחסומים בשער שכם, עימותים בשיח ג'ראח, ההתעקשות לקיים את מצעד הדגלים, ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית, והחלטות מוטעות הרות אסון של המפכ"ל.

חכם לא נכנס לסיטואציה שרק פיקח יכול לצאת ממנה. טיפש לא לומד מנסיון. תמים ושאינו יודע לשאול הוא מי שמאמין שהתפרצות המחאה האלימה נובעת רק מצרוף של כמה אירועים והחלטות מוטעות

תמים הוא מי שמאמין שרגע לפני שהושבעה ממשלה חדשה, הנתמכת במפלגה ערבית-ישראלית, רגע לפני שנתניהו מודח מראשות הממשלה, מתפרצות כל הבעיות הלאומיות והדתיות בישראל.

רק רשע, תחמן, וראש ממשלה שמגן על כסאו בכל מחיר ורוצה להימלט ממשפט, אינו מונע מבעוד מועד אירועים והפגנות, שמטרתן תקיעת אצבע בעין הפלסטינית. רק אחד כזה מאשר פעולות משטרה בידיעה ברורה שביצוען יגרום בוודאות להפרת הסדר הציבורי ולמהומות ושפיכות דמים.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה "מצעד האיוולת" הגדירה כאיוולת פעולה או היצמדות למדיניות המנוגדת לאינטרס העצמי. (The pursuit by governments of policies contrary to their own interests)
נראה שזה מה שקורה אצלנו בשבועות האחרונים.

יוסי מלמן בהארץ מעלה אפשרות אחרת, לפיה נתניהו היה מעוניין בהסלמה ולא עשה דבר, או עשה מעט מדי ומאוחר מדי, לבלימתה. כלומר, לא פעל נגד האינטרס העצמי שלו אלא דווקא קידם אותו. האינטרס של נתניהו הוא מניעת הקמתה של ממשלת שינוי כדי שהוא עצמו יוכל להמשיך להיות ראש הממשלה.

אורית פרלוב, חוקרת במכון למחקרי בטחון לאומי באוניברסיטת ת"א. בתוכנית סדר יום של קרן נויבך ב-11 למאי (11:45).

"ישראל הלכה על מדיניות שהיא מרגיעה…. גם הוחלט להרחיק ולדחות את ההחלטה לגבי פינוי הבתים בשייח ג'ראח, וגם הוחלט להזיז את צעדת הדגלים שאח"כ התבטלה".

ניתוח מעניין, הבעיה היא שהוא חצי אמת. לדוגמא מספר פעולות של המשטרה שפרלוב מתעלמת מהן:

1

המשטרה סגרה את הרחבה בכניסה לשער שכם ומנעה התקהלות של צעירים ערבים במתחם בלילות במהלך חודש הרמדאן.

2

ננקטה אלימות קשה נגד המפגינים בשייח' ג'ראח.

ארגון העיתונאים הערבים: ״מגנים בתוקף את אלימות המשטרה כנגד העיתונאי חסן שעלאן, כתב ידיעות אחרונות ואתר ynet אתמול (ד׳) בעת שסיקר את האירועים בשכונת שיח׳ ג׳ראח בי-ם, ומגנים כל ניסיון למנוע מעיתונאים את אפשרות מילוי תפקידם״.

(חסן שעלאן, תמונת ארכיון) pic.twitter.com/Hjs7MPXtQU

— Yaser WaKiD יאסר ואקד (@YaserWakid) May 6, 2021

3

פריצה למתחם הר הבית במטרה לדחוק את המפגינים ממנו, וכניסת שוטרים למסגד אל-אקצא כשהם בנעלים, תוך שהם זורקים רימוני הלם וגז מדמיע על המתפללים במסגד.

4

עצירת עשרות אוטובוסים עם מתפללים שהיו בדרכם להתפלל בירושלים ביום הקדוש להם ביותר.

אוטובוסים לירושלים נבלמו, מתפללים החלו לצעוד וכביש 1 נחסם. נתניהו: נבטיח חוק וסדר

מתכון בטוח להרגעת המצב… https://t.co/mtCSF4uHHX Top

— Lucian Bolokan (@israelipeace) May 8, 2021

כשהמשטרה רוצה היא יודעת גם לפעול באיפוק, אבל כנראה שבכל מה שקשור לפלסטינים בירושלים, זה לא המסר שמגיע מלמעלה לשוטרים בשטח.

רק רשע, תחמן, ורה"מ שמגן על כסאו בכל מחיר ורוצה להימלט ממשפט, אינו מונע מבעוד מועד אירועים שמטרתם תקיעת אצבע בעין הפלסטינית, ופעולות משטרה שביצוען יגרום בוודאות להפרת הסדר ושפיכות דמים

חלק מהתוצאות של "מדיניות מרגיעה" זו (לפי החוקרת אורית פרלוב) אנו כבר רואים. הבעיה היא זרעי הפורענות שמדיניות זו זרעה ושאת תוצאותיהן נראה בעתיד.

מאות מיליוני מוסלמים ברחבי העולם ראו בשידור ישיר איך שוטרים ואנשי משמר הגבול הישראלים במדים, בקסדות וברובים, מחללים את מתחם אל־חרם א־שריף ומסגדיו ותוקפים בזמן הצום אלפי מתפללים מוסלמים פלסטינים וישראלים ברימוני הלם, בגז מדמיע ובירי של כדורי גומי. הם ראו בשידור ישיר איך שוטרים ישראלים חמושים, נכנסים ברגל גסה ונעולה בנעלים למסגד אל־אקצא, תוך הפגנת כוח ברוטלי.

בניגוד למסקנה של פרלוב, אפשר לומר שישראל הלכה על מדיניות שהבעירה את השטח, ושהמשטרה התסיסה את השטח לפי הוראות שקיבלה מהשילוש אוחנה-שבתאי-תורג'מן, או לפי רוח המפקד בבלפור, ורק אח"כ ישראל עברה למדיניות שהיא מרגיעה בחלקה.

אפשרות נוספת היא "ישראבלוף", שישראל הלכה "כאילו" על מדיניות שהיא מרגיעה, בעוד שלמעשה, המשטרה הבעירה את השטח לפי הוראות שקיבלה ישירות ממפקדיה שבתאי ותורג'מן, אלו פעלו לפי מה שהבינו כרוח המפקד בבלפור, ללא צורך בהנחיות מפורשות מלמעלה.

אפשרות אחרת, גרועה עוד יותר, היא שהשילוש אוחנה-שבתאי-תורג'מן פעלו נגד מדיניות הממשלה.

כדאי לקרוא את המכון למחקרי בטחון לאומי INSS על המצב בירושלים (9 מאי 2021)

"לא מספיק כוח משטרה מתוגבר להרגעת המצב, נדרשים גם רגישות גבוהה לצרכי הציבור הערבי, מאמץ להפחית נקודות ונושאי חיכוך, שילוב גובר של תושבי מזרח העיר בניהול חייהם, וגם יצירת תנאים לצמיחת מנהיגות ערבית מקומית.

העימותים החלו בסגירת הרחבה בכניסה לשער שכם ומניעת התקהלות של צעירים ערביים במתחם בלילות הרמדאן….רחבת השער היא נדבך בתרבות הפנאי המזרח ירושלמית – ככר העיר של מזרח ירושלים – מרחב פלסטיני כמעט אוטונומי, שדרכו עובר ציר הגישה העיקרי לאל-אקצא….בסוף השבוע עבר מוקד האירועים להר הבית, שם פוטנציאל הסלמה רב יותר משער שכם ושיח ג'ראח. בהר הבית פרצו העימותים בעקבות מהלך של משטרת ישראל להפחית את השוהים בהר לקראת 'ליילת אלקדר', בו נפתחים למוסלמים שערי השמיים, ויום ירושלים. הלהט גבר כשכוחות המשטרה פרצו לתחומי מסגד אל-אקצא במטרה לדחוק את המפגנים המסתתרים אל מחוץ לתחומיו".

וכדאי לקרוא גם את הדוח של האגודה לזכויות האזרח בישראל.

מאות מיליוני מוסלמים ברחבי העולם ראו בשידור ישיר איך שוטרים ואנשי משמר הגבול הישראלים במדים, בקסדות וברובים, מחללים את מתחם אל־חרם א־שריף ומסגדיו ותוקפים בזמן הצום אלפי מתפללים מוסלמים

שער שכם הוא לא רק שער כניסה לעיר העתיקה, אלא גם אחד השטחים הציבוריים היחידים שבהם יכולים תושבי ירושלים המזרחית להיפגש בחופשיות. זה שנים ארוכות נוהגים התושבים והמבקרים באל אקצא להיפגש ברחבה שמול השער בערבי חודש הרמדאן. בתחילת חודש הרמדאן השנה, החל מ-12 באפריל, החליטה המשטרה, מסיבות שהשתנו חדשות לבקרים, להציב מחסומים שמנעו מהתושבים להיכנס לרחבה. החלטה זו הובילה לעימותים מול המשטרה, שהגיבה בהפעלת כוח מופרז נגד המוחים.

לאירועים אלו קדמו מספר תקיפות של צעירים פלסטינים נגד יהודים, שפורסמו ברשת החברתית טיק טוק. בשיאם של האירועים התקיימה גם תהלוכה גזענית של קיצונים יהודים, שלוותה בקריאות "מוות לערבים" ובתקיפה של תושבים פלסטינים. אירועים אלה הוסיפו מתח והעיבו על חגיגות חודש הרמדאן. רק ההחלטה להסיר את המחסומים ב-25 באפריל הצליחה להרגיע את הרוחות.

וכך הגענו ליום שישי האחרון לאחר שבועות מתוחים, שורה של החלטות בלתי סבירות ובלתי יעילות של המשטרה, שפגעו בזכויות יסוד, והלהטת הרוחות על ידי גורמים קיצוניים. ההפגנה השבועית בשייח ג'ראח, כמו גם תפילת שישי האחרונה ברמדאן אשר לה חשיבות מיוחדת בלוח השנה המוסלמי, הפכו לעימותים קשים מול המשטרה. זו הגיבה בשימוש בלתי מידתי באמצעים לפיזור הפגנות, ובהם כדורי ספוג, כדורי גומי, מכתזיות, בואש ורימוני הלם – כולל ברחבת מסגד אל אקצא עצמו. אם זה לא הספיק, בשבת החליטה המשטרה גם לחסום אוטובוסים של מתפללים בדרכם לממש את זכות היסוד שלהם לחופש דת ופולחן.

המשטרה נדרשת לא פעם להתמודד עם אירועים קשים ומורכבים, ודאי בירושלים. תפקידה אינו פשוט, אולם יש לה דרכים להתמודד גם עם מצבים קשים ועם הפרות סדר, באופן שירגיע את הרוחות ולא יביא להסלמה ולנפגעים. בדיוק בשביל זה יש נהלים, שקובעים מדרג ברור לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות, וכללים להפעלתם באופן מרוסן.

וכך הגענו ליום שישי האחרון לאחר שבועות מתוחים, שורה של החלטות בלתי סבירות ובלתי יעילות של המשטרה, שפגעו בזכויות יסוד, והלהטת הרוחות על ידי גורמים קיצוניים

כשהמשטרה רוצה היא יודעת גם לפעול באיפוק, אבל כנראה שבכל מה שקשור לפלסטינים בירושלים, זה לא המסר שמגיע מלמעלה לשוטרים בשטח.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

בלילה לא ישנתי. בכל פעם שהייתה אזעקה, הערתי את אשתי ובני הבכור והלכנו לממ"ד. הממ"ד הוא החדר של בני הקטן. הוא אמר שהוא פוחד. אחר כך נרגע. ושוב פחד.

בשלב מסוים העברתי את המזרן מהחדר של בני הבכור לחדר של אחיו הקטן. חבל היה להקפיצו לשם בכל פעם. אז הם היו באותו חדר. וממילא הבן הבכור לא נרדם עד הבוקר.

בלילה לא ישנתי. בכל פעם שהייתה אזעקה, הערתי את אשתי ובני הבכור והלכנו לממ"ד. הממ"ד הוא החדר של בני הקטן. הוא אמר שהוא פוחד. אחר כך נרגע. ושוב פחד

סבב האזעקות המתיש הוא כמובן כלום בהשוואה לגיהינום של תושבי עוטף עזה (כולל בת דודה מתוקה שלי ובני משפחתה), של תושבי שדרות היקרים, של תושבי ותושבות אשקלון המופקרים ושל תושבי ותושבות אשדוד האמיצים.

סבב האזעקות המתיש הוא כמובן גרגר של כלום דה-לה-כלום לעומת זוועת העולם שטמונה במותם של 10 ילדים בעזה (כולל פעוט שתמונתו שוברת הלב מרצדת לנגד עיניי), במותם של אב ובתו המתבגרת בכפר קטן בין לוד לרמלה (שאין לאף אחד מתושביו אמצעי מיגון, ממ"ד, מקלט ציבורי או מיגונית, חרף תחנוניהם), במותן של 2 נשים באשקלון, במותה של האישה והאם והסבתא לאה יום-טוב ז"ל בראשון לציון, במותו של ישראלי נוסף מפגיעתו האיומה של טיל נגד טנקים ברכב בו נסע ליד גבול הרצועה הבוקר, ובפציעתם של ישראלים ופלסטינים חפים, לרבות ילדה בת 5 שנפצעה קשה בחולון ואני מתפלל מעומק לבי שהיא תחלים.

אני חושב על האימה שאחזה באזרחים יהודים בלוד שהזעיקו את המשטרה שלא הגיעה בזמן. על הזוועה שטמונה בפציעתו הקשה של נהג רכב יהודי בלוד אמש שנרגם באבנים. על הזוועה שטמונה בפציעתו הקשה של אזרח ערבי שנטען שנפל קורבן לאלימות נגדית מצד אזרחים יהודים. על הזוועה שטמונה בפציעתו הקשה של אזרח יהודי בן 84 שנפגע בעקבות הבערת מלון בעכו. המלון הוצת כנראה במקביל להצתת מסעדת דגים מפורסמת בלב עכו.

אפשר להמשיך למנות את האירועים ולהתמקד בפרטים. לוד ורמלה. עכו וחיפה. יפו וואדי ערה. הגליל והנגב. אפשר לדבר באופן עקרוני על ההתפרצות האדירה של מכלול המתח היהודי-ערבי ושל מכלול הלחץ הישראלי-פלסטיני. מתח שנגזר מאפליה רבת שנים, קיפוח אתני, הזנחה פושעת, לאומנות קיצונית, גזענות מצחינה, קנאות דתית ועוד.

סבב האזעקות המתיש הוא כמובן כלום בהשוואה לגיהינום של תושבי עוטף עזה (כולל בת דודתי המתוקה ומשפחתה), של תושבי שדרות היקרים, של תושבי ותושבות אשקלון המופקרים ושל תושבי אשדוד האמיצים

אבל אניח כרגע לניתוחים למעט אמירת המובן מאליו: רק משטר דמוקרטי שמבטיח את זכויות האדם והאזרח, שוויון הזכויות, שוויון ההזדמנויות וכבוד האדם – הוא הפתרון האפשרי לזוועה. משטר עליונות אתנית או משטר אפרטהייד יולידו שוב ושוב סבבי אלימות איומה.

אשוב למחשבות. להרגשות. המחשבה על בית הכנסת שנשרף בלוד קשה מנשוא. גם המחשבה על השלכת רימוני הלם לתוך מסגד אל-אקצא והשחתת המרפאה במקום. מתח יהודי-ערבי. מתח ישראלי-פלסטיני. הכל מתפרץ.

האמת היא שצריך לחזור בפשטות על כך שנגזר על יהודים וערבים לחיות יחדיו. נגזר על ישראלים ופלסטינים לחיות בשכנות. ולכן צריך לספר לכל מיני מובילי דעת קהל מטעם עצמם או לא מטעם עצמם שהם מוזמנים לסתום את הפה:

עמית סגל שהסביר שהאלימות של אזרחים ערבים בלוד הייתה צריכה להניב ספירת גופות ערביות בעיר המופקרת. אני מתנצל על המילים הקשות, אבל הוא פשוט מוזמן לסתום את הפה. נכון, הגזענות מתפרצת בדיוק ברגעים הללו. ובכל זאת, אפשר גם לסתום את הפה. גם זו אופציה.

ציוץ של עמית סגל

שמעון ריקלין שהסביר שמותם של נערה תמימה בת 16 ואביה בן ה-52 מפגיעת רקטה בלוד היא צדק פואטי, מפני שהם ערבים. מדובר בגזען טיפש שמצוי בהיסטריה לקראת אובדן שלטון מנהיגו הנערץ, אבל זו לא נסיבה מקלה. דבריו מפלצתיים. הוא בוודאי מוזמן לסתום את הפה.

״חבל שרק 2״ – תגובתו של ריקלין למותה של ישראלית בת 16 ואביה מפגיעת טיל חמאס בלוד pic.twitter.com/l1kM3cy5Z2

— ברוך קרא (@baruchikra) May 12, 2021

בליל האימים צפיתי בערוץ כאן 11. השר אוחנה התייצב לפנות בוקר בעיר לוד במעיל שחור ובפנים מלאות חשיבות עצמית. נתניהו פקד את המקום כדי לברבר בנפיחות עצמית על משילות ועל חוק וסדר. בן גביר מיהר להגיע לפניו כי ידע שיש מצלמות במקום.

עמית סגל הסביר שהאלימות של אזרחים ערבים בלוד הייתה צריכה להניב ספירת גופות ערביות בעיר. אני מתנצל על המילים הקשות, אבל הוא פשוט מוזמן לסתום את הפה. הגזענות מתפרצת בדיוק ברגעים הללו

וכל מה שראיתי לפניי היה חבורת בלונים נפוחים. קבוצת חדלי אישים. פירומנים מבישים. פירומנים מהסוג הכי ירוד.

מה שכן, הם קצת התבלבלו בסדר הדברים. הרי שרה נתניהו אמרה בזמנו "נרד מהארץ. שתישרף המדינה".

ובכן, הם קודם שרפו אותה. הם שרפו אותה אך לא ירדו קודם מהארץ.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.