מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

הבורסה לניירות ערך בתל אביב (צילום: Adam Shuldman/Flash90)
Adam Shuldman/Flash90
הבורסה לניירות ערך בתל אביב

לפני שלושה שבועות נכנסו רוב העסקים בישראל להדממה שנכפתה עליהם על ידי ממשלת ישראל. תחילה היו אלה ענפי התיירות והתעופה, ובאמצע החודש נסגרו גם כל החנויות והמסעדות לקבלת קהל. מיליון איש מובטלים בפועל, רבים מהם יקבלו דמי אבטלה שקטנים בהרבה מהשכר שקיבלו לפני כן, אחרים אפילו לזה לא יזכו.

עכשיו כבר ברור שגם תכנית הפיצויים של הממשלה לעצמאים ולעסקים קטנים רחוקה מאוד מלהספיק, ולמעשה מפקירה אותם להסתדר לבד. השוכרים מתחננים להפחתה בשכר הדירה, וגם בעלי הדירות עצמם חוששים שלא יעמדו בתשלומי המשכנתא. זהו אחד המשברים הכלכליים החמורים בתולדות המדינה, בחסות מגיפה גלובלית של אחת למאה שנה.

לצד הזוועה הכלכלית הזו, מתברר, ממשיך להתקיים יקום מקביל, שבו חברי מועדון מצומצם ממשיכים לסדר לעצמם מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות. כמו מעבורת שהתנתקה מחללית האם, המנהלים האלה, שקופצים מחברה לחברה במשך שנים, והדירקטורים שיושבים בהנהלה של כמה שיותר חברות במקביל, אוחזים בתעודת ביטוח לכל החיים.

רוב הדו"חות לסיכום השנה שחלפה בבורסה פורסמו בימים האחרונים, ולפני פרסומם נחתמו על ידי המנהלים והדירקטורים. כאילו לא משתוללים בחוץ מגיפה ואסון כלכלי, חבילות התגמול החלומיות ל-2019 אושרו כמו שהן, בלי בעיה, בכמעט כל החברות.

הניתוק מהסערה שמתחוללת כאן בשלושת השבועות האחרונים איפשר לדירקטורים לחתום למנהלים על שכר ובונוסים, שחורגים בהרבה מעבר להגבלת ה-3.5 מיליון שקל בבנקים ובחברות הביטוח. בתמורה ימשיכו הדירקטורים לקבל את ה-15-20 אלף שקל לישיבה או שתיים בחודש, שגם אותן אפשר לעשות בטלפון, עוד לפני עידן קורונה.

קניון עזריאלי בסגר (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
קניון עזריאלי בסגר (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

המניות נחתכו, השכר לא

בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע הזה. אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה.

לא רק בשם הסולידריות ומראית העין אפשר היה לצפות שהחתולים השמנים יוותרו הפעם על חלק מהשמנת. במשך השנים, ההצדקה העיקרית לשכר חזירי של פי עשרות ומאות משכר המינימום, היתה התשואה הנהדרת והדיווידנדים שהמנהלים האלה נתנו למשקיעים במניות החברות, כביכול.

ההצדקה העיקרית לשכר חזירי, של פי עשרות ומאות משכר המינימום, היתה התשואה הנהדרת והדיווידנדים שהמנהלים האלה נתנו למשקיעים במניות החברות, כביכול. הפעם, המניות של כל החברות שברשימה נחתכו

אלא שהפעם, המניות של כל החברות שברשימה שלהלן נחתכו בשבועות האחרונים בעשרות אחוזים, כך שגם ההצדקה הזו כבר לא תקפה. ובמקרה הזה, מי שמשלם למנהלים האלה את השכר הנדיב מדי, הוא החוסכים לפנסיה. אלה מבין החוסכים שקרובים לפרישה, עלולים לספוג עכשיו הפסדים של מאות שקלים פחות בכל חודש בקצבה החודשית.

הבנקים לא צריכים לאסוף אנשים מהרחוב

"אני חושב שכל הדיון על שכר המנהלים צריך להיפתח מחדש", אומר ד"ר יצחק ספורטא מהפקולטה לניהול באונ' ת"א. לדבריו, ההיסטוריה הוכיחה שהתגמול המופרז של המנהלים לא שיפר ביצועים של חברות, אבל העובדים נשארו תקועים בשכר נמוך ועם פחות בטחון תעסוקתי.

"שכר המנהלים הפך להיות מופרך ב-30 שנה האחרונות, בשם איזו אידאולוגיה, שאנחנו צריכים את האנשים המוכשרים, ושצריך לשלם להם הרבה כי אם לא העולם יתהפך, כי בזכותם אנחנו חיים. הנה בבנקים מקבלים המנהלים 2.5 מיליון שקל, ואתה רואה שיש מועמדים. זה לא שצריך לאסוף אנשים ברחוב. תפריך את זה אלף פעם, אבל הם ימשיכו להאמין. יש כאלה שכבר קוראים לזה ׳וודו׳ או ׳זומבי אקונומיקס׳", הוא מוסיף.

״הנה בבנקים מקבלים המנהלים 2.5 מיליון שקל, ואתה רואה שיש מועמדים. זה לא שצריך לאסוף אנשים ברחוב. תפריך את זה אלף פעם, אבל הם ימשיכו להאמין. יש כאלה שכבר קוראים לזה ׳וודו׳ או ׳זומבי אקונומיקס׳"

מבחינתו, גם המצב הנוכחי מוכיח שמי שבאמת מניע את גלגלי המשק הם האזרחים, שישלמו את המחיר, והעובדים החיוניים שנשארו בשטח. אבל פערי השכר שנפתחו בעשורים האחרונים עלולים להביא למשברים גדולים עוד יותר.

"עכשיו יודעים שיש מצב קשה שיימשך כמה חודשים, ואנחנו רואים שכל החברות האלה שוות כקליפת השום, ושמי שבעצם יתניע את כל המערכת זה אנחנו, שנצטרך לשלם את החשבון דרך הממשלה, ובכל מני צורות. השאלה הגדולה היא איך אנחנו רוצים לבנות את החברה שלנו, כי הפערים בעושר ובשכר יוצרים בעיה בכלכלה עצמה, ומשבשים את היכולת לצמוח, ומלבד זה גם גורמים לחוסר יציבות חברתית ופוליטית.

"זה פוגע באמון של האזרחים בכל המערכות, כי האינדוקטרינציה שעברנו לגבי המנהלים, היא שמדובר באנשים מיוחדים ומוכשרים, ואז אתה רואה שבמצבים קיצוניים כמו שקורה עכשיו, זה לא תלוי בהם. מה גם שרואים שהעובדים היותר חשובים הם השליחים, עובדי מפעלי המזון, והמנקים. בטוח שמנהלים צריכים לשלם יותר מס. היום גם נפרסים בפנינו כל הכשלים של המערכת: נתנו תמריצים לחברות ולמנהלים בצורה של הפחתות מס, ועכשיו אין מספיק מיטות בבתי החולים".

האינדוקטרינציה שעברנו לגבי המנהלים, היא שמדובר באנשים מיוחדים ומוכשרים. אבל אז מגלים שבמצבים קיצוניים כמו עכשיו, זה לא תלוי בהם. מה גם שרואים שהעובדים היותר חשובים הם השליחים, ועובדי מפעלי המזון

כפי שיפורט בהמשך, היו (מעט) חריגים שהחליטו לוותר על חלק מהשכר והבונוס השנתי, והיה אחד שאפילו וויתר על השכר כולו. אלא שגם מבין המנהלים שהרגישו קצת לא נעים לשלוח את כל העובדים לחל"ת ולהמשיך כרגיל, הרוב הסכימו להפחית את שכרם במעט, רק ממרץ או אפריל והלאה, ולא על השכר של השנה הקודמת.

בזמן שמתרקם מרד תשלומי מסים, או מחאת שוכרי הדירות, ורבים אחרים מנסים לחשב מה גודל העצם שביטוח לאומי יזרוק להם, הנה פלנטה אחרת, קווים לדמותה.

סלילת כביש (צילום: Flash 90)
סלילת כביש (צילום: Flash 90)

מגרדים את הכסף מהרצפה, במריצות

מי שנהנה השנה מגאות פנומנלית הוא ענף התשתיות. השאיפות המגלומניות של הממשלה, ששיחררה פרויקטים במיליארדים בלי הכרה, בעיקר בתחבורה, לצד הדרישה האובססיבית להתחלות בנייה, שלחו את חברות התשתיות והבנייה לגרד את הכסף מהרצפה, במריצות.

הענף הזה יחווה עכשיו האטה ועיכובים, בין היתר, בגלל הקושי להביא לכאן עובדים מהשטחים, אבל סביר להניח שחברות התשתית ייצאו טוב גם מהמשבר הזה. כן ביבי לא ביבי, כן ממשלת מעבר או לא, החברות האלה כבר יידעו איך לעבוד עם כל שר וכל פקיד ממשלתי, ולהוציא מהם עוד ועוד עבודות, שהתקציב שלהן ממשיך לגדול בטור מעריכי, הרבה מעבר למה שסוכם בהתחלה.

סביר להניח שחברות התשתית ייצאו טוב גם מהמשבר הזה. כן ביבי לא ביבי, כן ממשלת מעבר או לא, החברות האלה כבר יידעו איך לעבוד עם כל שר ופקיד, ולהוציא מהם עוד ועוד עבודות, שהתקציב שלהן ממשיך לגדול

כאן המקום להזכיר, שלגאות הזו יש מחיר כבד שהגיע השנה לשיא עצוב: בענף הבנייה לבדו נהרגו בשנה החולפת 40 עובדים, רובם מנפילה מגובה.

מי שניסח את הכללים לדו"חות השנתיים של החברות הבורסאיות האלה הוא פרופ' אמיר ברנע, שבגללו כל מסמך כזה מחזיק מאות עמודים, אלא שבדרך כלל אין בהם נתונים על המשכורות הממוצעות לעובדים מהשורה, ובמה שנוגע לתשתיות ובנייה, חסרים גם מספרים של תאונות עבודה – כמה נהרגו וכמה נפצעו.

הכי טוב לעשות עסקים עם המדינה

מי שדרך כוכבה בענף הבנייה והתשתיות היא שפיר הנדסה, שלמרות ההתרסקות בבורסה בשבועיים האחרונים, עדיין מציגה זינוק של 80% במנייתה בשנה האחרונה. בעלי השליטה, ארבעת האחים שפירא, שגם נהנים מרווחים שהחברה מחלקת, גרפו השנה יחד שכר של 20 מיליון שקל, וצבר העבודות בקנה שלהם הוא בהיקף של כ-7 מיליארד שקל, כולל למשל, הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים.

ארבעת האחים שפירא, שגם נהנים מרווחים ששפיר הנדסה מחלקת, גרפו השנה יחד שכר של 20 מיליון שקל, וצבר העבודות בקנה הוא בהיקף של כ-7 מיליארד שקל, כולל למשל, הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים

מי שהוכיחה בפעם המי יודע כמה שהכי טוב לעשות עסקים עם המדינה היא חברת הבניה אשטרום. חמישה מנהלים בחברה סיכמו את השנה החולפת עם 5-7 מיליון שקל. גם השנה הם ידרשו שכר גבוה, שכן לפני כחודשיים, המדינה החליטה לקנות בחזרה מאשטרום את סיטיפס, זכיינית הרכבת הקלה בירושלים, בלא פחות מ-1.6 מיליארד שקל.

הרכבת הקלה בירושלים (צילום: Nati Shohat/FLASH90)
הרכבת הקלה בירושלים (צילום: Nati Shohat/FLASH90)

העסקה סדרה לאשטרום רווח הון פנטסטי של 630 מיליון שקל, (שייהנו ממנו גם השותפות האחרות ברכבת, קרן תש"י הפרטית, הראל וקרנות ההשתלמות של המורים והגננות).

לפני כחודשיים, המדינה החליטה לקנות בחזרה מאשטרום את סיטיפס, זכיינית הרכבת הקלה בירושלים, בלא פחות מ-1.6 מיליארד שקל. העסקה הזו סידרה לאשטרום רווח הון פנטסטי של 630 מיליון שקל

הסיבה לכך שהמדינה קנתה בחזרה את הרכבת הירושלמית במחיר מופרז, יחסית, היא מחלוקות עם סיטיפס לגבי הארכת הקו האדום צפונה. מי שתקבל את העבודות בהמשך היא קבוצת שפיר (ע"ע בסעיף הקודם). מי יודע, אולי רוני חזקיהו או שאר פקידי האוצר שחתמו על העסקה הזו, עוד יעבדו יום אחד בענף התשתיות.

רוני חזקיהו (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
רוני חזקיהו (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

המניה נחתכה, הבכירים לא ויתרו על שקל

בשיכון ובינוי עסקים כרגיל. אייל לפידות תמיד הצדיק את חבילת התגמול החלומית שלו, למעשה הגדולה ביותר במשק, בכך שבעבר הציף ערך למשקיעים במניה של הפניקס.

והנה החודש גם המניה של שיכון ובינוי נחתכה בכ-40%, אבל בכירי החברה לא ויתרו על שקל מהמיליונים הרבים שעליהם סיכמו. מבחינתם, העבודות בענף התשתיות נמשכות וכנראה שאין סיבה לפגוע בבכירים.

בסעיף הבטיחות, החברה מציינת שאחד הסיכונים לפעילותה הוא "חשיפה לאובדן בנפש ולפגיעות גוף", בכל זאת מדובר בחברה שנסמכת על פועלי בנייה. נתוני התאונות לא מופיעים בדו"ח התקופתי שפורסם לפני מספר ימים, אך לפי דו"ח אחר ששיכון ובינוי פירסמה באופן וולנטרי, נראה שב-2018, נהרגו 4 פועלי בנייה ונפצעו כמה עשרות.

9 הרוגים באתרי הבנייה של אלקטרה

עוד בצמרת הדירוג, דודו זבידה מחברת הנדל"ן מבנה, שבשמה הקודם היתה בבעלות אליעזר פישמן. החברה שמשכירה נכסים בארץ ובעולם לא תצליח להימנע מפגיעה מהמשבר, ובכל מקרה זה לא מנע מהמנכ"ל את אחת המשכורות הגבוהות במשק.

גם המנכ"ל של אלקטרה, איתמר דויטשר, מתברג בצמרת טבלת השכירים המיליונרים. המניה ירדה החודש ב-17%, אחרי שכבר הכפילה את עצמה במהלך השנה, הודות לשגשוג בענף הבנייה ותשתיות. באלקטרה לא הושפעו מהמשבר עד כה, ומאמינים שאם הוא לא יימשך זמן רב, הם ימשיכו לגדול.

אלא שהרווחים האלה גבו מחיר כבד בשנים האחרונות, ובקיץ שעבר ציינה החברה 9 הרוגים באתרי הבנייה שלה, אז גם הגיעו מפגינים למחות מול ביתו של דויטשר. הדו"ח לשנה החולפת אמנם מציין "חזון של אפס תאונות מסכנות חיים", והכשרת עשרות עוזרי בטיחות בעבודה, אבל כאמור, אין פה נתונים על היקף הפציעות והאבדות בנפש.

אלפי עובדים בפתאל יצאו לחל״ת

אחת הנפגעות הישירות והחמורות של המשבר היא רשת מלונות פתאל, מהגדולות בארץ, עם 222 מלונות, שרובם באירופה. החברה הציגה השבוע צמיחה חדה בהכנסות ל-5.3 מיליארד שקל, ורווח נקי של 41 מיליון שקל. השורה התחתונה אמנם נחתכה, והחברה מסבירה זאת ביישום תקן חשבונאי חדש, אבל זה כבר חסר משמעות, כי עכשיו יש מצב חדש, שלמעשה כפה על חברת התיירות להדמים את כל הפעילות שלה.

התוצאה היא שרשת פתאל הוציאה לחל"ת לא פחות מ-5,500 עובדים מתוך 6,000, כולל אסף, נדב ויובל פתאל, הבעלים והמייסד, בעל השליטה והמנכ"ל, דוד פתאל, שבלט לטובה בוויתור על מענק של כמעט 6 מיליון שקל עבור השנה החולפת. יחיד סגולה בהקשר הזה.

יתר הבכירים הסכימו לוותר על מחצית מהבונוס השנתי, הדירקטורים ויתרו על רבע מהתגמול, וכלל העובדים שנותרו, ויתרו על 45% משכרם החל מתחילת אפריל.

הדממת פעילות האופנה

בקרב חברות האופנה, קסטרו הודיעה על הדממה מלאה של הפעילות, למעט המכירות באון ליין, ובעלי השליטה, בני הזוג אסתר וגבי רוטר, הודיעו שייוותרו על השכר החל מאמצע מרץ השנה, ועד לחזרת החברה לפעילות. גם בכירים אחרים בחברה הסכימו להפחתה משמעותית.

גם פוקס נאלצה לסגור את כל החנויות ושלחה את העובדים לחל"ת. בעל השליטה הראל ויזל, הסכים לוותר על השכר מאמצע מרץ עד להודעה חדשה, אבל לא ויתר על השכר הגבוה, יחסית, לשנה שחלפה.

הראל ויזל (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
הראל ויזל (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

בתחום הקניונים, השוכרים והחברות (ע"ע קסטרו ופוקס) עומדים בפני שוקת שבורה, אחרי שנסגרו על ידי הממשלה כמעט באופן מוחלט, למעט סופרמרקטים, פארמה, בנקים ומרפאות שעדיין מורשים לפעול.

למרות הטלטלה, בקבוצת עזריאלי, (שמייסדה דוד ז"ל המציא את המילה קניון), בכירי החברה לא התבלבלו, ואישרו לעצמם 4-7 מיליון שקל עבור השנה שחלפה.

עם זאת, החברה נאותה לוותר על שכר הדירה מ-2,800 החנויות השוכרות שלה, עבור המחצית השנייה של מרץ. כמו כן, עזריאלי תעמיד קרן של 100 מיליון שקל בהלוואות ומענקים שתעניק לשוכרים, ועל ידי כך תנסה לעזור להם לפרוס תשלומים, בהתאם לשיקול דעתה ורצונה הטוב.

הפחתה צנועה בשכר הבכירים של קניוני עופר

הדממת הפעילות נכפתה גם על המתחרה הגדולה, קניוני עופר, (מליסרון), שבבעלותה 20 קניונים, בהם הקופות הרושמות ברמת אביב ובקריון. הבכירים לא ויתרו על שכר בשנה החולפת, אבל הסכימו להפחית קצת מעתה והלאה: ליאורה עופר, בעלת השליטה והיו"ר, תוותר על כל דמי הניהול מתחילת אפריל, ושאר המנהלים והדירקטורים הסכימו להפחתות צנועות של 10%-20%.

ליאורה עופר (צילום: Moshe Shai/Flash90)
ליאורה עופר (צילום: Moshe Shai/Flash90)

בתחום הכימיקלים, כי"ל ממשיכה לעבוד כמעט כרגיל בארץ ובעולם, אך צפויה לספוג ירידת מחירים של האשלג, הפוספטים והמינרלים שהיא כורה בים המלח ובחו"ל. לכי"ל יש השפעה סביבתית ניכרת על ים המלח, והחברה נמצאת במחלוקת תמידית עם המדינה על ההשקעות בשיקומו, וכן על תמלוגים ומסים שהיא אמורה לשלם עבור אוצרות הטבע.

בימים האחרונים החברה גם העזה לפנות ישירות לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שיאשר לה לכרות פוספטים ליד ערד, ואיימה לפטר אלף עובדים אם לא יתקבל האישור. בסופו של דבר לא מדובר בחברה שהמציאה את האייפון, אלא בכזו שקיבלה רישיון ממדינת ישראל לקצור מלח ולכרות מחצבים בים המוות עד סוף העשור הנוכחי, ומעסיקה הרבה מאוד פועלים בשכר נמוך.

המנכ"ל רביב צולר, חבר ותיק במועדון המצומצם של קסטת שוק ההון, הצליח לאשר שכר שמן במיוחד, וארבעה בכירים נוספים בחברה קיבלו אף הם 5-6 מיליון שקל כל אחד.

מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

מנהלי הבנקים נעדרים מהטבלה

מי שנעדרים גם השנה מטבלת שכר הבכירים, הם מנהלי הבנקים למעט אחד: אורי לוין, שנכנס אשתקד לתפקיד מנכ"ל דיסקונט, ונהנה משכר של כ-10 מיליון שקל. את רוב השכר הזה הוא קיבל עבור התפקיד הקודם שלו כמנכ"ל דיסקונט ניו יורק, שלא כפוף להגבלת שכר הבנקאים והפיננסים של ישראל.

לעומתו, המנכ"לית הפורשת לילך אשר טופילסקי סיימה את תפקידה בשכר "צנוע" של 3 מיליון שקל, לעומת מנכ"לים אחרים שפרשו בעבר מהבנקים עם שכר של 10 מיליון שקל וצפונה.

לילך אשר-טופילסקי, מנכ"לית דיסקונט לשעבר (צילום: Hadas Parush/Flash90)
לילך אשר-טופילסקי, מנכ"לית דיסקונט לשעבר (צילום: Hadas Parush/Flash90)

פרישה מרצון בסלקום

הקריירה הפוליטית של אבי גבאי הסתיימה בכשלון במפלגת העבודה, ואת האקזיט הוא מצא השנה כמנכ"ל סלקום, עם אופציות בשווי 12 מיליון שקל ושכר חודשי בסיסי של 110 אלף שקל.

עם זאת, לאור משבר הקורונה, ושליחת 1,200 מעובדי החברה לחל"ת, גבאי החליט להפחית זמנית את השכר החודשי בחצי. עוד לפני המשבר, הוא סיכם עם הוועד על פיטורים, סליחה, "פרישה מרצון", של 450 עובדים.

אבי גבאי (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אבי גבאי (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

שכר הבכירים בחברות ציבוריות ב-2019 (במיליונים)

שם חברה תפקיד סך התגמול רכיב מנייתי
אייל לפידות שיכון ובינוי מנכ"ל 24 17
תמיר כהן שיכון ובינוי יו"ר 17 12.5
איתמר דויטשר אלקטרה מנכ"ל 13 4.7
דוד זבידה מבנה מנכ"ל 11.7
משה לחמני שיכון ובינוי מנכ"ל יוצא 9.9 5.6
אורי לוין דיסקונט מנכ"ל 9.8
אברהם נוסבאום אשטרום יו"ר 6.5
גיל גירון אשטרום מנכ"ל 6.5
שי אתרוגי אשטרום מנכ"ל 5.6
ירון רוקמן אשטרום מנכ"ל 5.5
ישראל שפירא שפיר מנכ"ל 5
הראל שפירא שפיר מנכ"ל 5
גיל שפירא שפיר מנכ"ל 5
חן שפירא שפיר מנכ"ל 5
הראל ויזל פוקס מנכ"ל 7.6 3
ירון שורק אלקטרה מנכ"ל 7
איציק אברכהן שופרסל מנכ"ל 7 2.7
אייל חנקין עזריאלי מנכ"ל 6.8
מוסא נחלה שיכון ובינוי מנכ"ל חברה בת 5.5 1.6
יוחנן לוקר כיל יו"ר
עמית שגב שיכון ובינוי סמנכ"ל יוצא 5.2 1
ארנון תורן עזריאלי סמנכ"ל 5
דנה עזריאלי עזריאלי יו"ר 4.4
אירית סקלר-פילוסוף עזריאלי סמנכ"ל 4
ליאור רביב ישרוטל מנכ"ל 5
אסתר וגבי רוטר קסטרו מנכ"לים 4.8
משה רוזנבלום מליסרון סמנכ"ל
עופר רפיח פתאל סמנכ"ל 3.5
ליאורה עופר מליסרון יו"ר 3.3
דוד פתאל פתאל מנכ"ל 3
איתן יוחננוף יוחננוף מנכ"ל 3
עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 5 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים

על מלכים ועל הדמוקרטיה בישראל

האכזבה והייאוש ממה שקורה בפוליטיקה הישראלית מייצרים אמירות שנשמעות בלחש ובקול, על כך שצריך לשנות את שיטת המשטר. אמרנו תחושות קשות, אך דומה שהתחושות הללו נוכחות בעיקר אצל אלה שרוצים בכל מאודם שבנימין נתניהו יברך את עמו ויפרוש לחיים פרטיים טובים ונעימים. מקצתם זועמים וכועסים ורוצים לראותו מאחורי סורג ובריח.

הקולות לשינוי המשטר מגיעים משם, ממחצית הבוחרות והבוחרים שחשים מיאוס. הם מאמינים ששינוי השיטה יביא את הבשורה. אז כדי להרגיע, בישראל הנושא הזה עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו כאן על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, ואפילו עשו ניסוי בשידור חי של "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע.

נושא שינוי שיטת המשטר עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, וניסו "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע

במדע המדינה יש תיאורים אינספור לשיטות ניהול משטר דמוקרטי. מדינות העולם מתחבטות בסוגיה הזו לא אחת. לכל המדינות הדמוקרטיות יש תחושת פספוס, שמשהו לא עובד. העקרון הדמוקרטי נראה אידיאלי, צודק ושוויוני, אך בפועל הוא לא אחת כסות למאוויי שלטון חסרי רסן של בודדים, שמכירים את הכללים היטב ויודעים לסחוט את המיץ גם מקליפת הלימון. גם כשנדמה שלא נותרו בו נוזלים.

דוגמאות לכך לא חסרות ולא נתעמק כאן במהלכים הדמוקרטיים לכינון המשטר בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה, אלא ננסה להתעמק בעקרון אחד ויחיד שמהווה מכשול במשטרים דמוקרטיים ונגדיר אותו באופן כללי – תרבות פוליטית.

בין הטוטליטריזם לבין הדמוקרטיה יש מצוק ענק, שבר טקטוני שמסמן את המעבר החד בין דיכוי לבין חירות, בין משטור לבין חופש לבחור. אם נעשה משאל בין אזרחי העולם, מה הם היו רוצים שיהיה, אני מאמין שיש עדיין רבים מאוד שרוצים שמישהו יקבל עבורם החלטות. שהם ישלמו מיסים והמדינה תיתן להם שירותים. אל תהיו מופתעים ממה שכתבתי, קחו למשל את וועד הבית שבו אתם גרים, אף אחד לא רוצה לקחת את המשימה, ולצד עובדה זו, כולם רוצים שהבית יהיה נקי וכשמשהו מתקלקל במעלית, שיהיה מי שידאג לזה, בכספי המיסים.

הדוגמא הזאת של וועד הבית היא לא ייחודית, אפילו בבחירות ללשכת עורכי הדין אחוזי ההשתתפות הם מהנמוכים המוכרים במקומותינו. התכונה האנושית הזאת מלווה אותנו במהלכים רבים בחיינו, כשמעלים ומורידים את מחירי הבנזין, כשמשנים את תעריפי הגז והחשמל ועוד ועוד.

יש המכנים זאת אדישות אזרחית ויש בכך המון ויש שיאמרו, זו דרכו של המין האנושי. יצורים חופשיים שרוצים רועה שינהל אותם.

יש מצוק ענק המסמן את המעבר בין דיכוי ומשטור לבין חירות וחופש בחירה. במשאל בין אזרחי העולם – אני מאמין שרבים ירצו שמישהו יקבל עבורם החלטות. קחו את וועד הבית שלכם למשל

אנחנו קוראים גם את ההיסטוריה של העם היהודי ונזכרים בעם שבא אל שמואל וביקש להמליך מלך שינהל אותם. שמואל ענה:

"וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים."

הסיפור הזה מופיע בספר שמואל א פרק ח' ומלווה אותנו מאז ועד היום. רבים מאיתנו רוצים שמישהו יחליט עבורם מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אם אומר שבעצם כולם רוצים את זה תאמרו, ואולי בצדק, שירדתי מדעתי. אולי. אבל גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור.

אכן, זה אולי לא היה צריך להיות כך, אך הלכה ולמעשה כשנבחר מישהו, הוא חש בגופו את זרמי המלוכה: "אני אחליט, אני אנווט".

ובכל זאת, אמרנו שבין המשטר הטוטליטרי לבין המשטר הדמוקרטי פעורה תהום. כן פעורה תהום, אם כי נבחרי הציבור הדמוקרטים מקפידים לכסות את התהום בערמות של חוקים שנועדו לתת להם עוד ועוד עוצמה למשול ולמלוך.

במהלך השנים, אולי מתחילת הדרך של הדמוקרטיה הישראלית, אנחנו בוחרים אמנם במפלגות, אך חושבים בעיקר על המנהיגים, כשהבולטים שבהם הם דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, אריאל שרון ובנימין נתניהו. אלה מנהיגים שהצליחו לבסס את מעמדם ולהפוך לכמעין מלכים דמוקרטיים בדיוק כפי ש"העם רוצה". היו עוד ראשי ממשלות, אך הם היו אפיזודה חולפת וקשה להיזכר שהיו שם, אלא אם כן היו מעורבים באירועים משמעותיים כמו לוי אשכול במלחמת ששת הימים וגולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים.

גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור

הדמוקרטיה הישראלית צעירה ומהוססת, אך גם דמוקרטיות וותיקות כמו בצרפת ובארצות הברית מתנדנדות כמו כאן אצלנו וניכר שהנשיא הנבחר הוא לא פחות ולא יותר מאשר המלך הדמוקרט. השוני העיקרי והחשוב הוא שלמלך הזה יש תאריך תפוגה, שתי קדנציות כמו בארצות הברית. תאריך תפוגה שלא קיים כאן אצלנו במדינת ישראל הדמוקרטית, שבה יש מלך דמוקרט, נערץ, שיכול להמשיך למלוך גם עם כתבי אישום על שחיתות והפרת אמונים.

כאמור לרבים מאוד מאיתנו זה מצב נוח, כי יש מישהו שמחליט עבורנו כמו בהרבה תחומים אחרים.

ומה לגבי האחרים, אלה שרוצים לשנות את השיטה? התשובה שלי פשוטה, אם תשנו תקבלו את אותה התוצאה. הבעיה בישראל וכנראה במקומות נוספים בעולם, שהמונח נבחר ציבור התעוות.

המילה בחירה מסחררת את בני האדם ומטעה אותם לחשוב שמרגע שנבחרו הם למעשה מלך כל יכול. הנקודה הזאת היא קריטית. נבחרי ציבור, מרגע בחירתם מקבלים חסינות, מתוך התפישה שצריך לאפשר להם לעבוד. זו גישה שגויה, שכן בזמן הזה הם מחוקקים גם חוקים לא אתיים ולא מוסריים שמטרתם לשמר את הכוח שלהם.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו.

מציע לנו לחשוב, איך יכול להיות שיש לא מעט נבחרי ציבור שפוקדים את חדרי החקירות של המשטרה. איך יכול להיות שראש ממשלה, נשיא ועוד כמה שרים בילו מאחורי סורג ובריח. איך יכול להיות שראש ממשלה עם כתב אישום נבחר לקדנציה נוספת וכעת יחלק את זמנו המוגבל בישיבה עם השרים על עתידנו ובישיבה בבית המשפט כדי לדון בעתידו האישי.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו

הבעיה היא לא השיטה, הבעיה היא נבחרי הציבור שלנו, האם אנחנו יודעים באמת עבור מי ומה אנחנו מצביעים. התשובה היא שאנחנו מצביעים למי שימשול בנו ולא מוטרדים מערכיו האישיים, למרות שהכל גלוי לפנינו. מלכים דמוקרטיים, בעלי נכסים, שאינם חתומים על קוד אתי כלשהו וזוכים להערצה ואהדה גם ביום הבחירות. היום שבו אנו הולכים בהמונינו, גם אם זה נעשה שלוש פעמים בשנה, מצקצקים בלשון ומצביעים באדיקות לכל אותם אלה שרוצים רק למשול.

לסיכום: נשנה את התרבות הפוליטית שלנו, נצפה ונתבע מנבחרי הציבור להיות נקיי כפיים, שליחים שלנו שפועלים על פי קוד אתי ברור. נציב בפני המפלגות את הדרישות שלנו ונתבע מהם הגבלת קדנציות, שתיים ולא יותר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפל... המשך קריאה

הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפלגה במבחן מוסרי , נקיון כפיים ובעיקר בקיצוב כהונה .

עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב

לדברי היועץ המשפטי לממשלה, התקבלו מאות הערות על הצעת החוק והייעוץ המשפטי החל לדון בהן ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 16 עדכונים

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

למקרה שפיספסת

נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון מגיעה לצומת דרכים

התמונות יוצאות הדופן בהן חיילים לבנונים מכוונים מטולי RPG, בעוד טנק של צה"ל פועל במובלעת מול משגב-עם, וביניהם עומדים חיילי יוניפי"ל – ממחישות בצורה הטובה ביותר את המצב המורכב שקיים בגבולה הצפוני של ישראל. הן גם מדגישות את הצורך "לחשב מסלול מחדש" באשר למדיניות שיש לנקוט בנוגע להתעצמות ארגון חזבאללה בדרום לבנון.

נתחיל מהסוף – התקרית החריגה במובלעת מול קיבוץ משגב-עם הסתיימה מבלי שנורתה ירייה אחת. עובדה זו הינה תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם ארגון יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות.

התקרית החריגה הסתיימה ללא ירייה אחת. תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות

במובן הרחב של הדברים, היכולת של יוניפי"ל להעביר מסרים משני הצדדים משככת מתיחות, מונעת מתיחויות ובולמת את הפיכתם של אירועים טקטיים (כתוצאה מפעילות צה"ל בגבול הצפוני) לאסטרטגיים.

אולם תקרית זו גם ממחישה את הבעייתיות הרבה של נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון. מטול ה-RPG שהוחזק על-ידי אחד מחיילי צל"ב. הנוכחות "הכמעט" גלויה של אנשי חזבאללה באיזור (וכמובן של כתבי תחנת הטלוויזיה של הארגון "אלמנאר", שבאופן "מפתיע" הגיעו למקום במהירות). אלה ממחישים שמעבר לתיאום בין הגורמים השונים, אין באמת לארגון יוניפי"ל את היכולת לכפות את מרותו וליישם הלכה למעשה את המנדט הרחב שניתן לו לאחר מלחמת לבנון.

אירוע זה מצטרף לאירועי משמעותיים יותר בגבול הצפון. גילוי המנהרות ההתקפיות של חזבאללה שנחפרו מתחת לאפם של חיילי יוניפי"ל, רצף התגובות של חזבאללה על אירועים שונים שלטענתו ישראל היתה אחראית עליהם (פגיעה בגדר המערכת, ירי נ"ט, הנחת מטענים), וכמובן בניין הכוח של הארגון בדרום לבנון שנמשך כמעט ללא כל התנגדות – כל אלה ממחישים את אוזלת ידו של ארגון יוניפי"ל בגבול הצפוני.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל לקבל החלטה האם היא מוכנה לקבל הלכה למעשה את המצב בגבול הצפוני (עם כל החסרונות שבכך) ולאפשר את נוכחותו של יוניפי"ל בגבולה הצפוני. זאת מתוך הנחה שארגון זה לא יבלום את בניין הכוח, אבל יאפשר העברת מסרים שאולי תמנע חיכוך עתידי. או שהיא מוכנה לקבל כל זאת, או שהיא מבקשת לשנות את המצב הנוכחי מיסודו.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל להחליט: האם לאפשר נוכחות יוניפי"ל בגבולה הצפוני, בהנחה שלא יבלום את בניין הכוח אך יאפשר העברת מסרים למניעת חיכוך עתידי – או לשנות את המצב מיסודו

חשוב לזכור כי ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון.

העובדה שיוניפי"ל מאפשר לחזבאללה לפעול באופן עצמאי בגבול הצפון ולא באמת מדווח על כך בדיווחיו השונים למועצת הבטחון (שכן אם הוא יציג את המצב לאשורו הוא יוצג במערומיו) – עתידה להקשות על ישראל לגייס תמיכה בינ"ל לפעילות קשה שלה בגבול הצפון, שתכוון גם כנגד אזרחים (לאור העובדה שחיזבאללה מסתיר ומסתתר מאחורי אזרחיו השיעים בדרום לבנון).

אותה "קהילה בינ"ל" עלולה להסתמך על דיווחי יוניפי"ל ולהאשים את ישראל בהפעלת כוח מיותרת כנגד אזרחים ומוסדות אזרחיים, מבלי שיש עדויות לכך שחיזבאללה מסתתר מאחוריהם (שכן יוניפי"ל לא דיווח על כך).

חשוב לציין כי לקהילה הבינ"ל (בדגש על המדינות החברות במועב"ט ואלו ששולחות את חייליהן ליוניפי"ל) המצב הנוכחי הוא מאוד נוח. הוא גם מאפשר לכאורה לאותן מדינות השפעה על המצב בלבנון, מבלי לשלם את המחיר של פעילות אקטיבית מצד יוניפי"ל מול פעילות חזבאללה בדרום לבנון.

אותן מדינות שמעדיפות את שלומם של חיילי יוניפי"ל מעל לכל אינטרס אחר (וכמובן שלא ניתן להאשימם בכך) לא באמת דוחפות או מבקשות לדחוף את יוניפי"ל לפעילות מסוג זה, והן מבינות היטב את מגבלות הכוח של פעילות יוניפי"ל (מבלי שהן מודות בכך כמובן).

ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון

ולכן – אם תרצה ישראל להוביל לשינוי של ממש באשר לנוכחות כוח יוניפי"ל ומהלכיו בגבול הצפון, יהיה עליה לבצע מהלכים דרסטיים בזירה המדינית בהקשר. מכיוון שמהלכים אחרים בדמות "הנחיה ליוניפי"ל לממש הלכה למעשה את המנדט שניתן לו בשטח" כבר מוצו, ולכאורה התקבלו החלטות במועצת הבטחון בהקשר (וכמובן שום דבר לא קרה) – רק מהלכים ישראלים משמעותיים יוכלו לשנות את המצב בזירה הצפונית מהיסוד.

בפני ישראל עומדות מספר אופציות:

  • פעילות מדינית לביטול נוכחות יוניפי"ל על כל המשתמע מכך.
  • לחץ לצמצום משמעותי של כמות החיילים המוצבת בלבנון (מעל 10000), מתוך הנחה שצמצום נוכחות זו יסייע לישראל בחשיפת הפעילות השלילית של חזבאללה (במובן הזה שיהיה ברור שיוניפי"ל לא באמת מפקח על המתרחש בגבול), והפיכת יוניפיל למכשיר תיאום בלבד.
  • במקביל לכלל האופציות – הגברת המסרים בדבר מלחמה קרבה עם חזבאללה אם יוניפי"ל לא ישנה את מדיניותו. זאת כדי להפעיל לחץ על מועצת הבטחון לשנות את מתווה הפעילות של יוניפי"ל, או לכל הפחות לתת לישראל גיבוי כלשהו לפעילות בגבולה הצפוני אם תחול התדרדרות בינה לבין חזבאללה. זו מדיניות מסוכנת, מתוך הבנה שמסרים אלו עלולים להיות כ"נבואה המגשימה את עצמה" ואלו עתידים להלחיץ מאוד את מדינת לבנון וארגון חזבאללה.

בוודאי שלכל אחת מהאופציות הללו ישנן השלכות משמעותיות. אבל, כאמור, גם המשך המצב הנוכחי גורם לישראל לשלם מחירים משמעותיים (לאור סכנת ההסלמה בזירה הצפונית).

אמנם על רקע עליית המתח בין ישראל והארגון, ולאור החשש המוחשי להתדרדרות, עשויה ישראל לאבד מכשיר שיכול לסייע לה לתחם את המתיחות בינה ובין חזבאללה בעת מתיחות, אך מנגד אותו "מכשיר" עלול להוות מכשול של ממש אם תהיה התדרדרות מהירה בזירה הצפונית. מאיום בפגיעה לא מכוונת בחיילי יוניפי"ל ועד מניעת פעילות צה"ל באזורים מסוימים בשל נוכחות הארגון, בוודאי בשלבים הראשונים של המערכה העתידית.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה

מה שלא ישתנה – איזור דרום לבנון הוא "אסם התבואה" של חזבאללה מבחינת אמל"ח ונוכחות פעילים של הארגון. לא יוניפי"ל ולא צל"ב (שיותר משתף פעולה עם חזבאללה מאשר מונע פעולה) יכולים להוות מכשול של ממש להמשך בניין הכוח של הארגון. הגיע זמן ההחלטה.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, וכיום ראש האקדמיה הדיגיטלית של חברת Cobwebs technologies. מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 957 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

איימן עודה: "ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה"

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 61 עדכונים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-1 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים

"גם אם נוכל לעזור לאישה אחת בלבד, זה שווה את המאמץ"

כל אישה שמגיעה לבית מרקחת בספרד ואומרת את מילות הקוד "מסכה 19", מאותתת בכך על מצוקה ● בתגובה, הרוקח ממלא טופס מיוחד ומעביר אותו בדיסקרטיות לרשויות ● היוזמה הספרדית כבר אומצה בצרפת ובהולנד, ונתונים ראשוניים מעידים על תרומתה למאבק באלימות במשפחה ● למה בישראל היוזמה הזו נדחתה, ומדוע רשויות הרווחה מסתייגות מקמפיינים ברוח דומה ברשתות החברתיות?

עוד 1,977 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה