יותר מאלפיים עובדי "סודה סטרים", יהודים וערבים, חגגו החודש את הסעודה המסורתית של שבירת צום רמדאן במפעל רחב הידיים של החברה ברהט.
"למדנו שכשעושים דברים טובים, זה טוב גם לעסקים", אמר מנכ"ל החברה, דניאל בירנבאום, לפני שעלה לבמה יחד עם אשתו ועם מקהלת העובדים, כדי לבצע את ההמנון הרב-לשוני של החברה, שנקרא "בועות של תקווה".
"דרושים הרבה משאבים, זמן וכסף כדי לבנות את הגשרים האלה, ולעשות מה שאנו חושבים לנכון עבור אנשים", הוא אמר שם. "אבל הנה אנחנו, בדיוק מכרנו את החברה תמורת כמעט 3.5 מיליארד דולר, אז אני מניח שזה טוב לעסקים".
חברת "פפסיקו" השלימה את רכישתה של יצרנית מכשירי ההגזה הביתיים ב-5 בדצמבר 2018, תמורת 3.2 מיליארד דולר. לפי ההסכם, סודה סטרים תפעל כיחידה עצמאית בתוך פפסיקו, ותמשיך להחזיק במשרדיה בארץ ובמותג משלה.
חלק מהמותג הישראלי הוא מחויבות החברה להעסיק יהודים וערבים, ולספק הזדמנויות תעסוקה למגזרי שוליים . "אתם עושים סודה טובה, אבל אתם גם עושים שלום", אמר לעובדים טלאל אלקרנאוי, ראש העיר היוצא של רהט.
"אילו יכולתי לארוז את מה שיש לכם כאן – או יותר נכון, לבקבק – את השלום והחמלה שיש לכם כאן, העבודה שלי הייתה קלה מאוד", אמר לקהל שגריר ארצות הברית, דיוויד פרידמן. "זה השלום האמיתי, לא מה שכותבים על פיסת נייר".
בעבר, סודה סטרים העסיקה פלסטינים וישראלים בבית החרושת שלה בגדה המערבית. הצמיחה המהירה במכירות הצריכה את החברה לעבור למפעל גדול יותר, שנבנה על שטח של 123 דונם ליד העיר הבדואית רהט.
בשנים קודמות, סודה סטרים הפכה למטרה עבור פעילים למען חרם פרו-פלסטיני והטלת סנקציות. הם עודדו חרם בינלאומי על החברה, שהתפשט ל-46 מדינות שונות. בירנבאום מציין שהמפעל של החברה היה אחד המקומות הבודדים בגדה המערבית שהציע משכורת סבירה לפלסטינים.
פעילי בי.די.אס טענו לניצחון כשהמפעל עבר לרהט, מה שגרם למאות פלסטינים לאבד את מקום העבודה שלהם. לדברי בירנבאום, המעבר תוכנן כבר מ-2010, הרבה לפני שפעילי BDS החלו לעשות רעש, מפני שהחברה שאפה להתרחב.
בירנבאום נלחם ברשויות כדי שעובדים פלסטינים רבים ככל האפשר יקבלו היתר לעבוד במפעל ברהט, שנפתח ב-2014. אף על פי שמשרד ראש הממשלה סירב במקור לאפשר אפילו לעובד פלסטיני אחד לקבל היתר לעבוד במפעל, סודה סטרים מעסיקה כיום כ-130 פלסטינים בעלי היתרים מיוחדים.
המספר הזה הולך וגדל לאט-לאט. הביקוש גבוה מפני שהמשכורת שהם מקבלים בסודה סטרים גבוהה בערך פי שישה מהשכר הממוצע בגדה, אומר בירנבאום.
כמחצית מהעובדים הפלסטינים ישנים במגורים שמספקת החברה בבאר שבע, כדי להימנע מנסיעה של ארבע שעות מדי יום, דרך המחסומים.
סעודת האיפטאר התקיימה תחת הססמה "עשו סודה, לא מלחמה". לדברי בירנבאום, הוא אינו מבין מדוע חברות אחרות אינן ממהרות לאמץ את הגישה.
"אם אני צריך לנחש, אני חושב שרוב האנשים פוחדים. הם פוחדים לשנות את הסטטוס קוו", הוא אומר. "הם פוחדים לשים את דגל ישראל על המוצרים שלהם. הם פוחדים לדבר על דו-קיום, בייחוד בין אויבים, אבל זה הדבר הנכון לעשות".
סודה סטרים הרחיבה לאחרונה את פס הייצור שלה הממוקם בתוך בית הסוהר אלה, הסמוך לבאר שבע. העבודה שם מאפשרת לאסירים להתחיל להשתלב חזרה בחברה באמצעות תעסוקה, ולחסוך כסף עבור משפחותיהם.
הרכישה גם מאפשרת לסודה סטרים לפתוח מפעל חדש, שיעסיק נשים בדואיות בלבד, בכפר כסייפה, שם שיעור האבטלה בקרב נשים נע סביב חמישים אחוז.
נוסף על כך, הרכישה אפשרה לחברה להתחיל בתהליך של איתור קבלני משנה בעזה, אם כי התכנית מתקדמת בצעדים זהירים, ואין לוח זמנים מוגדר למפעל אריזה בעזה, לדברי בירנבאום.
"המקום הזה הוא כמו משפחה", אמר פסח בבייב, מנהל מפעל שישב בעבר בכלא 4 שנים והתוודע לקושי הרב של אסירים משוחררים במציאת עבודה. "המקום הזה עזר לי להבין איך לקבל את האחר ולאהוב כל כך הרבה סוגים של אנשים".
כוח העבודה ברהט כולל 130 פלסטינים, 500 בדואים (בהם 200 נשים) ויותר מאלף עולים חדשים. טלאל אבו עג'אג', עובד מטבח בדואי חדש יחסית, שהצטרף לבני דודיו ולשכניו הרבים בסודה סטרים, אומר שהרגישות לכבודן של שתי התרבויות בלטה במיוחד במהלך חודש רמדאן, שבו עובדים מוסלמים צמו כל יום.
"הם מכבדים את זה, הם לא אוכלים לידך, ואם אתה אומר שאתה צריך לשבת ולנוח קצת, אתה יכול לעשות הפסקה", הוא אומר.
עובד בדואי אחר, אמר כי למרות שהוא אסיר תודה על הזדמנות התעסוקה, סודה סטרים עדיין נמצאת בתוך החברה הישראלית הגזענית. "יש כאן כמה משרות מנהליות שאתה יודע שלעולם לא יינתנו לערבים, זה די ברור. אבל יש כאן דו-קיום, אפילו שלעולם לא יהיה שוויון בישראל, ואנחנו צריכים לקבל את זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם