בשבוע האחרון אי אפשר לברוח מזה. החברה הישראלית חולה. בפתח תקווה קבוצה של נערים התנפלה על בחור בן 21 ורצחה אותו כי ביקש מהם לא להתיז ספריי שלג בפיצרייה שעבד בה. בבאר שבע נעצרו נערים בחשד למעורבות ברצח, במושב אביאל אב רצח את בנו והתאבד, זאת לצד האלימות הקשה בחברה הערבית שאינה פוסקת לרגע.

האלימות הזו לא עוצרת ברחוב, היא רודפת אחרינו למסך. סרטון הרצח שודר בכל מהדורות החדשות בשעה שילדים יושבים בסלון, כאילו מדובר בעוד מוצר צריכה.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

יש משהו כמעט טרגי, ואולי אפילו צפוי, באופן שבו אירופה ממוצבת בסכסוך הישראלי־פלסטיני: היא יודעת היטב מה נכון, יודעת גם לנסח זאת בשפה מוסרית, משפטית ותהליכית מדויקת, אך שוב ושוב נכשלת בהפיכת העמדה הזו למדיניות אפקטיבית.

בחינת אירופה במסגרת קבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה ברבעון הראשון של 2026 מעלה תמונה חדה של הפער בין בהירות נורמטיבית לבין חולשה אסטרטגית, לצד שלוש מגמות.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תכנית יחסי ישראל-אירופה במכון מתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ת"א וחוקרת אירופה בפרויקט תמרור-פוליטוגרפיה.

לאחרונה התחלתי לשיר.

עבור מי שהכיר אותי בילדות, בבית הספר היסודי, בבית הספר התיכון ובתנועת הצופים, זוהי בשורה איומה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.