החדשות הטובות: היקף מיחזור האריזות בישראל עלה בימי הקורונה בחדות. על פי נתוני תמיר, תאגיד מיחזור האריזות שמציב את הפחים הכתומים ברחבי הארץ, בחודש מרץ השנה נאספו מהפחים הכתומים 2,173 טון אריזות (פלסטיק, מתכת, קרטוני משקה ועוד) לעומת 1,615 טון במרץ אשתקד, גידול של 34%.
חלק מהגידול נובע מהמשך הפריסה של הפחים הכתומים – רק בחודש האחרון הוצבו פחים חדשים כאלה ליד בתיהם של כ-11 אלף משקי בית – אבל גם בחלוקה למשק בית יש עלייה ניכרת בהיקף מיחזור האריזות: מ-0.38 ק"ג למשק בית לשבוע ל-0.49 ק"ג, גידול של כ-29%.
לרני איידלר, מנכ"ל תמיר, ברור שלחיים בהסגר יש השפעה ישירה על הנתונים: "לא רק שאנשים יושבים יותר בבית, הם גם אוכלים הרבה יותר באריזות. גם מי שכבר הפריד בעבר – צורך עכשיו יותר מוצרים ארוזים ולכן מפריד יותר". מן הסתם, גם לעלייה בגזרת המשלוחים – שמגיעים עטופים באין-ספור מארזים – יש תרומה נכבדה לגידול.
המסלול הכתום של האריזות ממשיך לעבוד בימי הקורונה כמעט כרגיל: הפחים הכתומים מגיעים למרכזי מיון ברחבי הארץ ומשם למפעלים שעושים שימוש בחומרי הגלם לצרכים תעשייתיים. במרכזי המיון קצת מתקשים לעמוד בקצב, אבל בסופו של דבר כל הפסולת מטופלת וממויינת.
אבל בכך בעצם מסתיימות החדשות הטובות בכל הנוגע לתחום המיחזור בישראל, שנדמה שגם הוא חטף קורונה בימים אלה.
ישראלים רבים שביקשו בתקופה האחרונה למסור בקבוקים לרשתות השיווק ולקבל תמורתם את הפיקדון, גילו שבמרכולים מסרבים לקבל בקבוקים. נכון שמדי שנה במהלך פסח (מטעמי כשרות) המשרד להגנת הסביבה מתיר לרשתות להקפיא את קבלת הבקבוקים, אבל השנה ההיתר ניתן כבר לפני כחודש, אחרי שרשתות השיווק פנו למשרד הבריאות וטענו שהעובדים חוששים להידבק בקורונה מהבקבוקים המשומשים.
משרד הבריאות אכן הורה להפסיק את קבלת הבקבוקים ובעקבות כך המשרד להגנת הסביבה הוציא הודעה לפיה הציבור מוזמן לאגור את הבקבוקים בביתו עד יעבור זעם. בהתחשב בעובדה שמיליוני ישראלים יושבים כעת בבתים צפופים מדי ממילא, ההודעה הזו מצטיירת כמנותקת מהמציאות. מעניין, אגב, שבמרכזי המיחזור הגדולים – להבדיל מרשתות השיווק – העובדים מתמגנים וממשיכים לטפל באריזות ללא חשש.
גם לערימות הבגדים שישראלים רבים מוציאים בימים אלה מהבתים – בין אם במסגרת נקיונות פסח או ניצול הסגר לסידור מחדש של הארונות – אין פתרון אופטימלי.
הביגודיות של ויצ"ו, שבשיגרה מקבלות בגדים יד שנייה, מוכרות אותם ומעבירות את ההכנסות לטובת נשים וילדים בסיכון, סגרו את שעריהן עם פרוץ משבר הקורונה. חלק מהציבור לא מודע לכך וממשיך להניח את הבגדים בכניסה לביגודיות, והתוצאה מצערת – כפי שניתן לראות בכניסה לביגודית הנעולה ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב.
אישה שמתגוררת בסמוך התבוננה בערימות הבגדים הזרוקים על הריצפה וסיכמה את המצב: "אמנם יש על השער פתק עם הודעה שהביגודית סגורה, אבל לא כולם רואים אותו ומי שכבר יצא מהבית והגיע לכאן לא יחזור הביתה עם הבגדים". בשורה התחתונה, מי שברשותו בגדים משומשים ראויים למסירה מוטב שיחפש עמותה או משפחה שיוכלו לקבל אותם ישירות מידיו.
גם בתחום מיחזור הנייר העניינים מדשדשים: הציבור ממשיך למלא את הפחים הכחולים, אבל קצב הפינוי שלהם הואט ובמקרים רבים הם מתמלאים וגולשים בהמתנה למשאית שתאסוף את תכנם.
הסיבה, לפי גורמים בענף: ירידה במחירי הנייר למיחזור, שנובעת מכך שסין וחלק ממדינות המזרח סגרו את שעריהן לפסולת מהמערב. כל פסולת הנייר בישראל מוזרמת בימים אלה למכונות הענק של "נייר חדרה" – וכמו בכל שוק שאין בו תחרות, המחירים צנחו, הרווחיות של הפינוי הצטמצמה ותדירות האיסוף נפגעה בהתאם.
בשורה התחתונה, לצד כמה היבטים סביבתיים אופטימיים של משבר הקורונה (ירידה משמעותית בזיהום האוויר, החירות המפתיעה שנחתה על חיות הבר) בתחום הפסולת התמונה שונה: לא רק שרוב מערכות המיחזור עובדות בקצב איטי, מה שבעייתי יותר – קצב ייצור הפסולת הביתית הואץ משמעותית.
באתרי המיון והפסולת הגדולים, כמו חירייה או דודאים שבדרום, מדווחים על עלייה של 20-25% בכמות האשפה שמגיעה מהבתים. עם ישראל יושב בבית ומייצר הרים עצומים של זבל שאין להם פתרון מלבד הטמנה – המוצא הכי פחות ירוק בארסנל.
אם בכל זאת מחפשים נקודת אור לסיום, ניתן למצוא אותה בנתוני המיחזור של מכשירים אלקטרוניים: לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות המכשירים האלקטרוניים שמשקי הבית מסרו למיחזור במרץ השנה יותר מהוכפלה לעומת מרץ אשתקד – 22 אלף לעומת 10,500.
הרבה יותר ישראלים מודעים כיום לזכויותיהם – החוק מחייב את המובילים שמביאים הביתה מקרר/מכונת כביסה/מייבש חדשים לקחת איתם ללא תשלום את המכשיר הישן ולמסור אותו למיחזור. אם בוואדיות ובשדות הפתוחים יש עכשיו פחות מכונות כביסה חלודות, בהחלט ניתן לראות בזה נחמה קטנה לימי קורונה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם