מדינת ישראל 2020 היא מדינה חלשה, פגיעה ומתפוררת. ישראל 2020 מספרת סיפור שונה בתכלית מישראל 1948, מישראל 1967 ואפילו מישראל 1973 ו־1993. ישראל 2020 הפכה למדינה טוטליטרית ובה רק קול אחד נשמע ורק קול אחד שולט, קובע ומכריע. בישראל 2020 אין מקום לפלורליזם, למגוון דעות, לחופש ביטוי, ליצירה ולתרבות. ישראל 2020 היא מדינת מלוכה ובה בית מלוכה ונתינים המשרתים את בית המלוכה.

לישראל צבא חזק, יציב, מיוחד ומאוחד. אבל גם הצבא החזק ביותר בעולם לא יוכל להתמודד עם הרס פנימי של החברה הישראלית. גם הצבא החזק ביותר בעולם לא יוכל להילחם בממשלה סוררת שנלחמת בדמוקרטיה כאילו הייתה אויבהּ המר, ומפקידה את החיים של אזרחי המדינה בידי אדם אחד חזק פוליטית, השולט בכל מוקדי הכוח והשלטון והכול סרים למרותו. גם הצבא החזק ביותר בעולם לא יוכל להילחם בנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים שעושה במדינה כרצונו וכבתוך שלו כאילו הייתה קניינו הפרטי או משחק שחמט חביב, שעשוע לשעות הפנאי.

לישראל צבא חזק, יציב, מיוחד ומאוחד. אבל גם הצבא החזק ביותר בעולם לא יוכל להתמודד עם הרס פנימי של החברה הישראלית ובממשלה סוררת שנלחמת בדמוקרטיה

דמוקרטיות לא נעלמות כך סתם ביום בהיר אחד. דמוקרטיות לא מתות ברגע אחד בהפתעה גמורה ללא הכנה מוקדמת. דמוקרטיות מתרסקות לאט, בתהליך ארוך שעלול להימשך שנים ועשורים – ובסופו אזרחי מדינה דמוקרטית הופכים לנתיניה של מדינה דיקטטורית, מלוכנית, לאומנית, פשיסטית וטוטליטרית.

יהודית ודמוקרטית?

ישראל נוסדה לפני שבעים ושתיים שנה בתור מדינה יהודית ודמוקרטית. מייסדי המדינה היו ברובם ציונים חילונים, וראו בחזונם מדינה ליברלית מערבית מתקדמת.

אלא מה? ישראלים רבים רואים בצירוף "יהודית ודמוקרטית" סתירה פנימית. איך ייתכן שישראל גם יהודית וגם דמוקרטית? שהרי אם היא יהודית היא לא יכולה להיות דמוקרטית ואם היא דמוקרטית היא לא יכולה להיות יהודית.

אז ככה: ישראל היא מדינה יהודית, כלומר היא משמשת בית לכל יהודי החפץ בבית שכזה, והיא דמוקרטית, כלומר מתקיימים בה ערכים דמוקרטיים דוגמת שוויון זכויות לכול, לרבות למיעוט החי בתוכה, חופש ביטוי, שוויון הזדמנויות ועוד.

ישראל איננה מדינה חרדית אורתודוקסית אלא יהודית. היא נותנת בית לכל יהודי באשר הוא, ללא קשר לאמונתו. הוא לא חייב להיות דתי, חרדי או מאמין ומסורתי כדי להיות אזרח המדינה. מתוקף היותו יהודי הוא רשאי וזכאי לבנות בישראל את ביתו. כמובן, חיים בישראל גם לא יהודים אזרחי ישראל אף שישראל בהגדרתה מדינה יהודית.

רבע מאה של דיכוי הדמוקרטיה

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", הזהיר ראש הממשלה יצחק רבין הי"ד לפני שנרצח. ישראל לא ידעה אז כמה הוא צדק.

מאז רצח רבין בארבעה בנובמבר 1995 החברה בישראל לא מוצאת את עצמה ומובלת לאט ובבטחה לחברה של שליט יחיד, שמי שמעז להתנגד לו מתויג מייד בתור בוגד, שונא ישראל ואנטי ציוני. בעשרים וחמש השנים האחרונות, רבע מאה(!), עברה החברה הישראלית תהליך איום שבו ניתנה לגיטימציה לאלימות מילולית, פיזית ומינית ולשחיתות מוסרית, ערכית ופלילית. אובדן המצפון, המוסר והערכים הוא תהליך איטי והדרגתי שהתחיל כאמור מרצח רבין הי"ד, והיום נמצא בישורת האחרונה לפני השלמתו.

בעשרים וחמש השנים האחרונות, רבע מאה(!), עברה החברה הישראלית תהליך איום שבו ניתנה לגיטימציה לאלימות מילולית, פיזית ומינית ולשחיתות מוסרית, ערכית ופלילית

שלא יובן לא נכון: אלימות הייתה מאז ומעולם, שחיתות הייתה תמיד, אלא שהיה מצפן, היו מצפון ומוסר, היו ערכים, היו גבולות ובעיקר – הייתה בושה. ישראל התנערה ממעשי אלימות, בריונות, עבריינות ושחיתות, ומי שנתפס בקלקלתו היה מוקע ומוקא מן החברה הישראלית. נבחרי ציבור התביישו כשנתפסו בשקרים או בשחיתות ונאלצו להתפטר, והיה גם נבחר ציבור שמרוב בושה שנחשד בקבלת שוחד בחר להתאבד.

כל אלה היו עד לפני רבע מאה. בזמן שחלף מאז איבדה ישראל לחלוטין את הבושה, כל דאלים גָּבַר, איש הישר בעיניו יעשה. ישראל 2020 נותנת המון כבוד לעבריינים, למושחתים, לגנבים וגם לעברייני מין. ככל שאתה אדם ישר, הגון והוגן ובעל יושרה, בושה, ענווה, מוסר ומצפון – כך תעבור דה־לגיטימציה עד כדי התעללות נפשית ולעיתים פיזית. ישראל 2020 מכבדת חוצפה, נוכלות, בגידות, מרמה ורמייה, ומעריכה עד מאוד בורות, אלימות, חוסר אינטליגנצייה ופשיעה.

אם ישראל אינה מעוניינת להתאבד חברתית ומוסרית היא חייבת להתעשת באופן מיידי, לבער את היסודות הרעים שגרמו לה לאובדן המוסר והערכים, ולבנות את עצמה מחדש כחברה יהודית ודמוקרטית שוויונית, שהצדק והמוסר נר לרגליה. אם לא נמהר לעשות זאת תכף ומייד באופן בהול ודחוף ולא נקום להילחם עליה – לא תישאר לנו מדינה יהודית ודמוקרטית לחיות בה, ונחזור לחיות כמו בימים שלא הייתה לנו מדינה כי כנראה איננו ראויים לה.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.