• שיעור העוני בקרב קשישים הוא מהגבוהים במערב. מתנדבים צעירים מחלקים ארוחות חמות לקשישים בירושלים. מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
    Yossi Zamir/Flash90
  • חיילי פיקוד העורף מחלקים חבילות מזון בירושלים. אפרייל 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
    Yonatan Sindel/Flash90
  • מתנדבים מחלקים ארוחות חמות לקשישים בירושלים. מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
    Yossi Zamir/Flash90
  • חלוקת מזון. פעילים של לב אחד

אפקט הקורונה הרעבים החדשים

מספר האזרחים שמתקשים לרכוש מזון זינק מאז פרוץ משבר הקורונה, אבל ממשלת ישראל מעדיפה לטמון את הראש בחול ● גם את מעט המזון שהמדינה מספקת, היא לא יכולה לחלק ללא מתנדבים מעמותות פרטיות ● העזרה המדווחת של משרד הביטחון לא ממש מורגשת בפועל, והמומחים מזהירים מפני החמרה נוספת ● "במקום להציל את הכלכלה, נתניהו מחלק כסף כדי להיראות סנטה קלאוס" ● עומר שרביט הצטרף לארגוני הסיוע בשטח, ולא הצליח להבין למה זה תפקידם

לפני חודש וחצי יזם אורי לוי הקמה של מוקד פניות, שירכז את הסיוע האזרחי למי שצריך אותו במשבר הקורונה. המוקד פועל מתל אביב, ונותן מענה לבקשות של תושבים מגוש דן במסגרת עמותת לב אחד, שמספקת סיוע במצבי חירום.

"עד אז, כל הפניות טופלו על ידי החמ"ל שלנו בירושלים. אבל הבנו שבגלל העומס, ומתוך רצון להתחבר לשטח ולקהילה, צריך להקים חמ"ל נוסף בת"א", הוא אומר.

"בשבוע הראשון הייתי שם משבע בבוקר עד חצות, כמעט לא אכלתי בעצמי, וזה בעיקר מה שעשיתי. לאט לאט מצאתי מתנדבים שהכשרנו כראשי צוותים למשרות בחמ"ל, ועכשיו אני מגיע כל יום לכמה שעות, וזה מתנהל לבד", מוסיף לוי.

אורילוי
אורי לוי

כדי לתת מענה, לב אחד מפעילה קבוצות ווטסאפ אזוריות שבהן המתנדבים יכולים לקחת אחריות למשימות. הצרכים מגוונים, ובימים האחרונים הופיעו בקבוצות בקשות להעביר מחשב לאשה מבוגרת ברמת השרון, להעביר ספה לנכה צה"ל, להרים טלפון לאנשים גלמודים פעם ביום כדי לוודא שהם בחיים, סתם לדבר עם קשיש בודד שהביע בזה עניין, ולעזור בהעברת משלוחי פרחים למשפחות שכולות ביום הזיכרון.

נוסף על שלל הקריאות האלה, השיחות בקבוצות כוללות בעיקר הרבה פניות למתנדבים שיבואו לעזור עם הצורך הבסיסי יותר – תרופות, מסיכות וגם אוכל.

ילדים בלי ארוחה חמה בבתי הספר

עוד לפני המשבר, לשליש מתושבי ישראל לא היה מספיק כסף פנוי לתזונה בריאה דיה, ו-18% ממשקי הבית חיו באי-ביטחון תזונתי, כך לפי נתוני הביטוח הלאומי.

הקורונה החזירה הביתה ילדים שקיבלו ארוחה חמה בבית הספר או בגן, וסגרה בבית מבוגרים שלא יכולים לצאת לקנות את המזון גם אם יש להם כסף. כאשר שליש מהמשק מובטל בכפייה עם ירידה חדה בהכנסות, הרבה משפחות הידרדרו למצב כלכלי שביר, שגורם להן לחשוב על מה להוציא את הכסף הקיים. את שכר הדירה קשה להפחית, ובאוכל אפשר לצמצם ולנסות להסתמך על עמותות.

כך קרה שלוי ועמותת לב אחד מצאו את עצמם בחמ"ל, כשהם מנסים לתת מענה לאלפי הפניות שהגיעו אליהם בהקשר היותר בסיסי של הקיום.

"הגיעו בקשות גם לסיוע כלכלי ורווחה ולביטחון תזונתי. העמותה היא לא הגוף שנותן מענה ישיר לדבר הזה. אם תתקשר ותבקש עכשיו סל מזון לא נתחייב לספק לך אותו, אבל אנחנו יכולים לפנות בשבילך לרווחה במוקד 106 או 118 ולהעביר את הפרטים, ולשלוח מזון אם נשיג תרומה.

"נהיינו סוג של חברת כוח אדם עם כ-10,000 מתנדבים. העירייה יכולה ליצור איתנו קשר יום אחד, להגיד שיש חלוקה של 400 סלי מזון ושחסרים מתנדבים. במקרה כזה אנו עוזרים להם לחלק מזון וזה כולל גם את הקשישים. לא לכולם יכולנו לעזור, וגם היום יש לנו רשימה של יותר מ-80 משפחות שמחכות לסלים".

סלי מזון של לב אחד
סלי מזון של לב אחד

לב אחד פעלה כך גם בהצפות שהיו לאחרונה בנהריה, וגם במצבי חירום קודמים שהיו מאז הקמתה ב-2005. חלוקת המזון יכולה להיות בצורת חמגשיות ארוזות (חזה הודו, תפוחי אדמה וירקות) שאפשר לחמם בבית, או בצורת סל מזון יבש.

"זה תלוי בתרומות שאנחנו מקבלים, ומהן מרכיבים את הסלים. השאיפה היא שיהיה שמן, לחם, פסטה, קטניות, אורז מלח, קצת ירקות ופירות, וכל מני מוצרים בסיסיים שאפשר להכין מהם אוכל", מוסיף לוי. הוא בסך הכל בן 23, גר במרכז תל אביב ועושה את הכל בהתנדבות, רגע לפני הכניסה ללימודים אקדמיים. לוי ושאר המתנדבים ראויים לאלף תודות על היוזמה ורוח ההתנדבות שלהם.

גם איגוד תעשיות המזון וארגון לתת הוציאו הודעה חגיגית בימים אלה, לפיה יתרמו אלפי חבילות מזון לאזרחים ותיקים. בהודעה נאמר כי תרומת המזון היא לרגל יום העצמאות ה-72, וכי "משבר הקורונה מוכיח את הצורך הקיומי של המדינה בתעשיית מזון כחול-לבן חזקה ועצמאית". מנכ"ל לתת, ערן וינטרוב, הוסיף שהחברות בענף (שטראוס, תנובה, קוקה קולה, אסם-נסטלה ועוד 250 יצרנים ישראליים) תורמות בכל שנה מזון ב-100 מיליון שקל.

ערן וינטראוב (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)
ערן וינטרוב (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)

התרומה מיועדת למבוגרים, "כי הם היו הראשונים להיכנס לבידוד ויהיו האחרונים לצאת ממנו. עבורנו זו זכות להגיש מזון, וחלק מהדרך שלנו להגיד לציבור – אנחנו כאן, אתכם, תמיד!", צוטטה גליה שגיא, מנכ"לית איגוד תעשיות המזון.

גם שר הרווחה, אופיר אקוניס, הודיע כי יחולקו חבילות מזון ל-9,000 אנשים עם מוגבלויות ולפגועי נפש. בנוסף, יועברו תלושי מזון ל-8,000 צעירים בסיכון.

העובדה שהמדינה נכנסה לעניינים מעודדת. ועדיין, את כל האוכל הזה של לתת, איגוד תעשיות המזון ומשרד הרווחה, מישהו צריך לחלק. הקשישים בבידוד, וגם בעלי המוגבלויות לא יגיעו למרכזי החלוקה כדי ליהנות מכל הטוב הזה.

פנינו לארגון לתת כדי לבדוק במה כרוכה ההתנדבות אצלם, והמוקדן הסביר שצריך אנשים עם כלי רכב שישנעו את האכול לבתים. גם בהודעה של משרד הרווחה, נאמר שאת המזון תחלק בפועל עמותת פתחון לב, ואת תלושי המזון תחלק עמותת אשל ירושלים, וגם הן פועלות באמצעות מתנדבים.

האם בכל מה שקשור לאספקת מזון, אין מקום לאחריות קצת יותר ממלכתית? האם כל הנזקקים לעזרה אמורים לחכות שיהיו מספיק מתנדבים שיצליחו לגייס רכב כדי לשנע אליהם את האוכל הביתה?

אופיר אקוניס מחלק מנות מזון לאוכלוסייה הוותיקה בלוד (צילום: מיכאל דימשטיין)
אופיר אקוניס מחלק מנות מזון לאוכלוסייה הוותיקה בלוד (צילום: מיכאל דימשטיין)

בלי פיקוד העורף, ללא רשות החירום הלאומית

מי שיכולים היו למלא את החלל של ניהול וביצוע חלוקת המזון בזמן משבר קורונה הם רשות החירום הלאומית (רח"ל), וכמובן פיקוד העורף. זה לא קורה.

זאב צוק-רם, מי שעמד בראש הרשות הזו בין 2007 ל-2011, אומר שבתקופתו רח"ל ריכזה את המגזר השני והשלישי והפעילה אותם באזורים מסוימים, "כדי שלא יקרה מצב כמו במלחמת לבנון השנייה, שבנהריה שפכו הרבה כסף על אוכל וצעצועים לילדים, ובמקומות אחרים – כמו מעלות – לא היה כלום".

זאב צוק-רם (צילום: Hadas Parush/Flash90)
זאב צוק-רם (צילום: Hadas Parush/Flash90)

"בעופרת יצוקה, ב-2009, קראנו לזה 'שולחן עגול': הארגונים היו באים ואומרים 'אנחנו יכולים לסייע', או שאנחנו ביקשנו סיוע כזה או אחר. הבאנו את כל העמותות, וריכזנו את כולן כדי לברר את הצרכים, וצפינו את העתיד. כשמקבלים סוס במתנה לא תמיד בודקים את השיניים, אז כל רשות דיווחה מה היא מקבלת, כדי שבפעם הבאה ישמרו את הציוד ונדע מה צריך. מדי כמה זמן שמענו איך הרשויות רואות את הדברים, והן השתתפו בתרגיל חירום בנתניה.

"אחד הדברים הבעייתיים במשבר הקורונה היה שלא שיתפו את הרשויות המקומיות בתהליך, וכולם התעסקו במעגל הקטן של בתי חולים ובתי זקנים. היה צריך לאסוף את הרשויות שימפו את הצרכים ובטח בקשר למבוגרים, לקחת מתנדבים שיחד עם הצבא יעשו ביקורי בית לראות אם הם חיים בכלל, כדי שזה לא ייפול בין הכיסאות. היום רח"ל לא עוסקת בזה, ואני לא יודע מדוע".

חיילי פיקוד העורף מחלקים חבילות מזון בירושלים. אפרייל 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
חיילי פיקוד העורף מחלקים חבילות מזון בירושלים. אפריל 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

משרד הביטחון והעומד בראשו, נפתלי בנט, כיכבו במשבר הזה כמי שיודעים לתת פתרון לקורונה, ויזמו כתבות יח"צ על הגאונים מיחידה מסווגת באמ"ן שהמציאה מכונות הנשמה, וכמובן סיירת מטכ"ל שהגיעה לחמ"ל בשיבא כדי לעזור בלוגיסטיקה של מערך הבדיקות. אבל את רשות החירום הלאומית משרד הביטחון ייבש בשנים האחרונות, ולחלוקת המזון פיקוד העורף נרתם רק בבני ברק ובשכונות מסוימות בירושלים, וגם זה לא בטוח.

"זה קשקוש שנועד להראות שמישהו מטפל, מנסים להראות לנו שהגיבורים הביטחוניסטים והמוסד מביאים את הציוד", אומר ד"ר ישי מנוחין, בנוגע לדיווחים על המעורבות של יחידות כאלה ואחרות במשבר הקורונה.

אלא שהמערכת לא יודעת כמה מכונות הנשמה יש לה, וכשכן הגיעו מטושים הם היו תקולים. "ואז הסתבר שההרעבה של מערכת הבריאות במשך השנים גרמה לכך שאין רזרבות במחסנים, אבל לגבי מזון, ראיתי תמונות של מחסנים מלאים. יש מזון אבל איך הוא יגיע? העמותות לא מסוגלות לזה, לא יכולים לטפל בכל מי שצריך כדי לקבל אוכל", אומר מנוחין.

תושבים בתל אביב עומדים בתור לרכישת אוכל בתלושי מזון. פברואר 1954 (צילום: לע
תושבים בתל אביב עומדים בתור לרכישת אוכל בתלושי מזון. פברואר 1954 (צילום: לע"מ PINN HANS)

למיזם לביטחון תזונתי נגמר הכסף

המדינה כן הפעילה בשנה הקודמת מיזם לביטחון תזונתי, במסגרתו חולקו תלושי וסלי מזון לכמעט 11 אלף משפחות (כ-45 אלף נפשות). בפברואר האחרון נגמר הכסף, והמדינה הצליחה להקצות 6 מיליון שקל דרך ועדת חריגים של משרד האוצר. הסכום הזה יספיק להפעיל את המיזם לכמה שבועות בלבד.

מנוחין, המנהל את הפעילות הישראלית של ארגון "MAZON – תגובה יהודית לרעב", אומר שההקצאה הזו הגיעה רק אחרי לחץ ציבורי של ארגונים אזרחיים.

"המדינה מרחה את זה, ובסוף המשרד אמר שמצא 6 מיליון שקל (לעומת 20 מיליון שקל שהמדינה נתנה בשנה הקודמת, ועוד כמה עשרות מיליוני שקלים מעמותות פרטיות, ע.ש.), ואז פרץ המשבר. כלומר, אפילו למי שהוגדרו על ידי הרווחה ככאלה שסובלים מחוסר ביטחון המדינה לא דאגה, ולא מצאה שזה מספיק חשוב כדי להיות בבסיס התקציב – אז שיאכלו את ההבטחות".

בנוסף, המשבר חתך גם את תרומות המזון, כי שירותי הקייטרינג והמסעדות – שעד היום השאירו לעמותות את שאריות האוכל בשוטף – פשוט הפסיקו לפעול. בישראל יש מאות עמותות שעוסקות בחלוקות מזון. למרות שחלקן מנסות ליצור את הרושם שהיו מעדיפות להיעלם ולפנות את הבמה למדינה, ברור שיש כאן תעשייה משגשגת של הפרטת הקיום הבסיסי ביותר לפתחם של נדבנים ומתנדבים.

סלי המזון האלה יכולים להגיע או לא להגיע, ויוצרים אצל מי שצריך אותם תלות שוטפת שלא מוסיפה להערכה העצמית של אף אחד. סביר להניח שכל אחד ממשקי הבית האלה היה מעדיף לקבל תלושי מזון, ולבחור בעצמו איזה אוכל לקנות, במקום לחכות שיגיע מתנדב שיואיל בטובו לזרוק קרטון עם שמן קנולה, פסטה וקצת עגבניות או מלפפונים פעם בכמה זמן.

סלי המזון יכולים להגיע או לא להגיע, ויוצרים אצל מי שצריך אותם תלות שוטפת שלא מוסיפה להערכה העצמית של אף אחד. סביר להניח שמשקי הבית האלה היו מעדיפים לקבל תלושי מזון, ולבחור בעצמם איזה אוכל לקנות

גם בהקשר לקשישים, אין סיבה שהם לא יבחרו את האוכל בעצמם או לפחות שיקבלו אותו באופן מסודר דרך מטפל של ביטוח לאומי או כל גורם ממלכתי אחר.

חלוקת חמגשיות לקשישים בתל אביב

גם הח"מ השתתף לאחרונה בחלוקת חמגשיות כאלה לקשישים בשכונת נוה עופר בתל אביב. אספתי את השקיות שחיכו בלובי של לשכת הרווחה ביפו, קיבלתי את רשימת הקשישים והורדתי אצלם את המשלוח. העובדת הסוציאלית שקיבלה את פני לא באמת בדקה מי ומה אני ואיך הגעתי. קשישים הם אוכלוסייה פגיעה, ולא בטוח שכדאי לתת לכל בן אדם מהרחוב את הכתובות והטלפונים שלהם.

כך שבלי קשר לקורונה, הגישה של לחלק אוכל או קצת מצרכים מתי שהעמותה מצליחה להשיג תרומות ומתנדבים, היא מתנשאת ויוצרת תיוג שלילי, מבוכה והשפלה למי שנאלץ להגיד תודה על משהו שאמור להיות מובן מאליו.

"הבעיה היא שרשת הביטחון פשוט לא מספיק טובה. סיוע לביטחון תזונתי לקבוצות מסוימות היה צריך להיות בשוליים. הקצבאות נמוכות מדי, ולכן נזקקים מחפשים דרך אחרת לטפל בהוצאות על מזון", אומר פרופ' ג'וני גל, חוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובמרכז טאוב.

"הפתרון לאוכלוסייה הגדולה זה לא לחלק מזון ולא תלושי מזון, אלא שההכנסה תהיה ברמה מספיק טובה כדי שיוכלו להתקיים ברמה סבירה, ושלא יגידו להם על מה ואיך להוציא את הכסף", הוא מוסיף.

לדברי פרופ' גל, משבר קורונה דווקא לא שינה את ההכנסות של הסיעודיים, ואצלם הבעיה כרגע היא של נגישות, כמו גם אצל הקשישים. מי שכן ירדה הכנסתם במשבר הם כאמור דווקא אלה שעובדים.

"גם בארה"ב יש ביקוש גבוה לסלי מזון. ההכנסות של העמותות ירדו בגלל שפחתו התרומות מחו"ל, וגם המדינה תומכת פחות. מה גם שהן הסתמכו על מזון מקייטרינג ואולמי שמחות. אנשים לא לוקחים סלי המזון רק כי אין להם מספיק כסף לאוכל. המחשבה היא אחרת: אם אין לי אגורה או שאני צריך לשלם משכנתה והוצאות קבועות אחרות, עדיף לי לצמצם במזון אם אני יכול.

"זה לא רעב, אלא מצב שבו החישוב לגבי ההכנסות משתנה, והאוכלוסייה שצריכה את המזון מגוונת יותר ממה שהיה לפני המשבר", הוא מוסיף.

"אנשים לא לוקחים את סלי המזון רק כי אין להם מספיק כסף. המחשבה היא אחרת: אם אין לי אגורה או שאני צריך לשלם משכנתה, עדיף לי לצמצם במזון אם אני יכול. זה לא רעב, אלא מצב שבו החישוב לגבי ההכנסות משתנה"

לפני יום העצמאות, הישראלים גדשו בהמוניהם את המרכולים, האטליזים וחנויות הכלים החד-פעמיים. רשתות המזון הן המרוויחות הגדולות מהמשבר, שבמהלכו רבים דיברו על הקושי לשמור על הגזרה. השפע הזה, שרובנו נהנים ממנו, מעמעם את סגנון החיים של אחרים, שמנסים לגרד את סל המזון מהעמותות. כך שבשבועות האחרונים אפשר היה לראות במרכזים קהילתיים ולשכות הרווחה ערמות של קרטוני אוכל וחמגשיות שמחכים למתנדבים שיבואו לחלק אותם.

משבר הקורונה רק חידד את הבריחה מאחריות של המדינה לדאוג שהאספקה תגיע למי שצריך, וגם אם כן, זה קרה באופן סלקטיבי, כפי שאומר ד"ר מנוחין:

"הבטיחו רשות לאומית שתתאם את המצב ותדאג שהעורף לא יינטש בזמן משבר, והגיע הסגר והסתבר שאין גורם שמתכלל את הביטחון התזונתי, שהוא הנושא המרכזי היום. יודעים שהאבטלה קפצה לכמעט 30%, ויש חשש מהתחזקות של השוק האפור, כי אנשים לא מצליחים לגייס כסף. כל ארגוני חלוקת המזון, שהיו בנויים על מתנדבים, צריכים לקבל חיילים או לשכור אנשים שימיינו את המזון ויחלקו אותו. והבעיה היא שהם לא יכולים לתת תשובה לכל מי שצריך עזרה.

"איפה שיש מרכזים, אז המוחלשים זוכים לחבילות מזון. ואיפה שיש לחצים פוליטיים וקבוצות אינטרס, כמו בבני ברק ובשכונות מסוימות בירושלים, האנשים זוכים לקופסאות מזון כדי שלא יצאו מהסגר. אבל זה לא קורה במקומות נידחים שאין בהם ארגונים או שחסרים מתנדבים.

"למה שגם בדואים עניים באל-זרנוג בנגב, או עניים בשכונות הלא חרדיות בירושלים, לא יקבלו סלים? מי דואג לאלה שלא קרובים למרכזי החלוקה של העמותות? יש עכשיו הרבה יותר אנשים שהביטחון התזונתי שלהם לא מובטח".

מתנדבים מחלקים ארוחות חמות לקשישים בירושלים. מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
מתנדבים מחלקים ארוחות חמות לקשישים בירושלים. מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

לדבריו, גם הכסף שחילק נתניהו יצר מצג שווא של דאגה לרווחה. "העמותות במצבי קריסה, כי אמנם הן מגייסות הרבה כסף מהציבור, אבל לא בנויות לספק כל כך הרבה מזון לתקופה כל כך ארוכה לכל כך הרבה אנשים.

"זה מראה שממשלת ישראל – שמצד אחד הקימה את רח"ל, ומצד שני מספרת סיפורים שהשוק החופשי יעזור – מחלקת כסף במקום לדאוג לביטחון תזונתי.

"למה שבדואים עניים באל-זרנוג בנגב או עניים שנמצאים בשכונות הלא חרדיות בירושלים לא יקבלו סלי מזון? מי דואג לאלה שלא קרובים למרכזי החלוקה של העמותות? יש עכשיו הרבה יותר אנשים ללא ביטחון תזונתי"

"אפשר לחלק כסף שמטרתו להשיב את שוק העבודה לפעילות, אבל ממשלת ישראל והעומד בראשה מחלקים מתנות, 500 שקל לילד.

"ומה יקרה בחודש הבא? ומה יקרה בעוד חודשיים? ומה יקרה אחרי שהמענק המיוחד לקשישים ייגמר? במקום להשקיע את הכסף בקידום הכלכלה, נתניהו מחלק את הכסף כדי להיראות סנטה קלאוס".

"בשנות ה-50, המדינה קיבלה את כספי השילומים ואמרה לגרמנים 'אנחנו נדאג לניצולים', והשתמשה בכסף הזה לבנות תעשייה ובנייה. היום הניצולים האלה נטושים, אז המדינה אומרת, לקט ישראל, פתחון לב ולשובע דואגים להם. אבל זה לא תפקידם, זה תפקיד המדינה והיא זו שהפקירה אותם.

"הארגונים ההומניטריים האלה נפלאים, ועושים מה שהמדינה לא רוצה לעשות. ביום השואה הפוליטיקאים חוגגים על הצורך לדאוג לניצולי השואה, ומסתבר שהעמותות עושות את זה כי המדינה מתעלמת מחובתה".

חלוקת סלי מזון (צילום: שריה דיאמנט)
חלוקת סלי מזון (צילום: שריה דיאמנט)
עוד 2,115 מילים
סגירה