בכניסה למתחם בתי האבות הענק של משען ברמת אפעל יושבים שני שומרים מבוגרים מחוץ לבוטקה.

הם שקועים בשיחה קולחת על שומר אחר, קולגה שלהם, שעובד המון משמרות כדי לעשות שעות נוספות, כי הוא נקלע לחובות.

"איפה החיילים", אני שואל.

שני השומרים מרימים אלי מבט משתומם ושואלים: "איזה חיילים? אין כאן שום חיילים, זה בית אבות כאן. אתה מחפש את הבקו"ם?"

המצב בבתי האבות בארץ – כמו גם במדינות אחרות – נעשה עגום מאוד מאז שהחלה מגיפת הקורונה. עשרות מדיירי בתי האבות נפטרו, עשרות נוספים מאושפזים במצב קשה, והשאר סגורים במוסדות, בלא פעילויות חברתיות וכמעט ללא ביקורים משפחתיים.

אבל בשביל זה יש לנו את אחד הצבאות החזקים בעולם – או לפחות כך מאמין שר הביטחון. רגע לפני פסח, השר נפתלי בנט הודיע כי צה"ל "לקח אחריות על בתי האבות", וכחלק מכך צה"ל יצא למבצע, שכונה "מגן אבות ואמהות", שבו "ייקח את האחריות לסייע למשרד הבריאות במניעת הדבקה בנגיף הקורונה בבתי האבות".

לאחרונה דווח כי "צה"ל חבר ל-621 מוסדות, מתוכם 361 נענו לבקשת הסיוע ו-260 ויתרו עליו. בכל אחד מ-361 המוסדות ומקבצי הדיור שובצו מפקד אחד ובין חייל לשלושה, שתגברו את הצוותים ומסייעים לצוותים לנהל את המשבר. שונע ציוד מיגון ל-400 מוסדות גריאטריים ובוצע טיהור וחיטוי של 19 מוסדות".

אז יצאנו לשטח כדי לבחון מקרוב איך מתנהל המבצע הצבאי הזה.

חייל צה"ל בכניסה לבית אבות של "משען" בגוש דן (צילום: תני גולדשטיין)

"למה שיהיו כאן חיילים?"

כמו שני השומרים החביבים ברמת אפעל, גם העובדים הקבועים במתחם הדיור המוגן "בית בלב" בפתח תקווה לא שמעו על החיילים.

"יש כאן שומר, ואותי", אומרת פקידת הקבלה שיושבת לבדה מאחורי הדלפק במתחם הכניסה המבהיק והריק של המתחם. "חיילים? למה שיהיו כאן חיילים?"

יש מבצע של צה"ל, להביא חיילים שיעמדו בכניסה לבתי האבות ויעזרו לכם, לא שמעת עליו?

"תגיד, אתה מצלם סרט מתיחות? אין כאן שום חיילים".

גם בכניסה לבית האבות של משען בחולון לא נצפו החיילים המיוחלים, בעת ביקורי במקום. השומר, שיושב לבד בעמדהה קטנה ליד המחסום, ניהל ויכוח סוער עם ארבעה אנשים שרצו לבקר את אחד השוהים.

גם אותו שאלתי איפה החיילים, והוא הפסיק לרגע את הוויכוח הקולני ואומר, "בפנים". הוא הצביע על בוטקה גדול יותר שנמצא מאחוריו, וביקש ממני לעזוב את המקום.

בבית אבות אחר של משען האווירה בכניסה כבר רגועה יותר, והשומר יושב בעמדת הכניסה, מאחורי חלון זכוכית ודלת זכוכית סגורה.

השולחן שלו מכוסה בערימות של מתנות, שקיות אוכל, ציוד וזרי פרחים שקרוביהם של השוהים השאירו להם בכניסה למתחם.

החיילים אינם נראים שם, אבל השומר מאשר לי שהם קיימים ונמצאים בבית האבות. כשאני שואל אותו שאלות נוספות, הוא אומר לי לחכות רגע וקורא ל"מישהי מההנהלה". כשהיא מגיעה לעמדת הכניסה, היא מתיישבת מולי  מאחורי הדלפק של השומר ומשוחחת אתי בחביבות, אך מבלי להציג את עצמה.

"יש לנו כאן ארבעה חיילים, קצין ושלוש חיילות מחיל האוויר", אומרת העובדת הבכירה, "הם הולכים בין הכניסות של בית האבות. יש כאן ארבע כניסות שונות, והם עושים מין פטרול כזה ביניהן. עוד מעט הם יגיעו, אבל אסור להם להיכנס פנימה, והם לא נכנסים בכלל. הן נורא נחמדות החיילות, זה תענוג שהן כאן".

מה התפקיד שלהן? מה הן עושות כל הזמן?

"לא הרבה. התפקיד של החיילות הוא לבצע בדיקות חום לכל מי שנכנס לבית האבות, כולל כל העובדים, ולוודא שלא נכנסים אנשים שאסור להם להיכנס. בנוסף, הם עוקבים אחר דיירים שיוצאים, ומדווחים לנו עליהם. הם לא הולכים אחריהם ולא תופשים אותם, רק מדווחים לנו. הם בכלל לא מתקרבים לדיירים".

"התפקיד של החיילות הוא לבצע בדיקות חום לכל מי שנכנס לבית האבות, כולל כל העובדים, ולוודא שלא נכנסים אנשים שאסור להם להיכנס. בנוסף, הם עוקבים אחר דיירים שיוצאים מבית האבות, ומדווחים לנו עליהם"

זה לא התפקיד של השומר? מי בדק מי נכנס לכאן ומדד חום לפני שהם הגיעו?

"השומרים שלנו עשו את זה. גם עכשיו השומרים בודקים, אבל כשמתחלפות משמרות, זה עוזר שיש חיילים שעוזרים למדוד חום לכל העובדים שנכנסים. במיוחד בשעות הבוקר כשכולם באים. זה מקל קצת על השומרים שלנו".

הם מביאים לכאן אספקה?

"לא, מה פתאום. יש אנשים שמביאים אספקה. אסור לחיילים לצאת מכאן בכלל. תראה, אני יודעת שהם לא באמת עושים הרבה, אבל הצבא פנה אלינו עם כל הרצון הטוב שלהם והציעו לעזור, אז למה שנסרב".

הם עושים לכם תדרוכים?

"קראתי שהם אמורים 'לתדרך' אותנו. אבל חיילים בני 20 שבחיים לא עבדו בבית אבות, ושחלק מהם אפילו לא היו אף פעם בבית אבות, לא יכולים ללמד אותנו לעשות את העבודה שלנו, בטח לא בזמנים קשים ומורכבים כמו עכשיו".

הם נמצאים באינטראקציה עם הדיירים? הם עוזרים לכם לטפל בהם בכל המצבים הקשים שאתם נמצאים כעת?

"לא, לא, בשום אופן. אסור להם להתקרב בכלל לדיירים".

איפה הם ישנים בלילה? בבסיס, או בבית של ההורים שלהם? הם לא היו לפני כן במשימה של צה"ל בבני ברק? הנוכחות שלהם כאן לא עלולה להגביר את ההדבקה שלכם, הצוות, ובפועל להגביר את הסיכון לדיירים?

"הם לא היו בבני ברק, הם חיילים של חיל האוויר שנשלחו במיוחד למשימה הזאת לפני שבוע. הם ישנים בבתים שלהם, לא בבסיס, וחותמים לנו על טופס שאומר שהם לא נמצאים בשום מקום אחר חוץ מהבית שלהם ובית האבות.

"אני מקווה שהם לא ידביקו אף אחד. בקרוב יעשו בדיקות גם לדיירים גם לנו וגם להם, ונדע יותר טוב אם מישהו כאן נשא של קורונה. מה אני אגיד לך? מקווה שבקרוב כל זה ייגמר".

"הם חיילים של חיל האוויר שנשלחו לכאן לפני שבוע. הם ישנים בבתים שלהם, לא בבסיס, וחותמים על טופס שאומר שהם לא נמצאים בשום מקום אחר חוץ מהבית שלהם ובית האבות. אני מקווה שהם לא ידביקו אף אחד"

שתי חיילות מתקרבות אלינו ונעמדות בשקט במתחם הכניסה, מחייכות ומתלחשות ביניהן. הן מקפידות לשמור על מרחק של שתי מטר מהשומר ומהעובדת שיושבים מאחורי הדלפק. הן מתבוננות בנו ומבינות שהשיחה עוסקת בהן, אבל יודעות שאסור להן לומר מילה.

אנשי פיקוד העורף ליד בית אבות, ארכיון; למצולמים אין קשר לדיווח (צילום: פלאש 90)

"הקצין בבוטקה, לקרוא לו?"

בבית האבות הבא מחכה לי הפתעה. בכניסה למתחם עומד, כרגיל, שומר אזרחי ולא חייל, אבל הוא אומר: "יש כאן קצין ושתי חיילות. הקצין בבוטקה, לקרוא לו?" שתי דקות אחר כך, מגיח הקצין מהבוטקה, יוצא מהמתחם ונעמד מולי במרחק של שני מטרים ומשוחח אתי בחפץ לב.

"הגענו לכאן לפני שבוע", אומר הקצין, "אנחנו כאן אני ושלוש חיילות, כולנו מחיל האוויר. נמצאים רוב הזמן בעמדות השמירה בשני הפתחים של בית האבות. בעמדה השנייה, בצד השני, לרוב אנחנו מודדים חום לעובדים שנכנסים.

"אם דיירים יוצאים מהמתחם אנחנו מדווחים להנהלה, אבל לא פונים אליהם. אנחנו לא נכנסים לתוך בית האבות עצמו, כי אסור לנו, אלא כל הזמן נמצאים בכניסה ומסייעים לשומרים".

יש לכם תקשורת עם השוהים בבית האבות? אתם מדברים איתם?

"לפעמים, כן. אסור לנו להיכנס פנימה, אבל לפעמים הם מגיעים לעמדות ורוצים לצאת החוצה או לקבל מבקרים, ויש ויכוחים בינם לבין הצוות. לפעמים קשה להם והם אומרים דברים קשים. אבל אנחנו מנסים להרגיע אותם".

"אני מרגיש שיש לנו תקשורת טובה עם הדיירים ושהנוכחות שלנו והשיחות שלנו איתם מרגיעים אותם. בשבילי הם כמו סבא וסבתא שלי, ונראה לי שהם מרגישים אותו דבר, כאילו אנחנו נכדים שלהם או משהו כזה.

"היו גם כאלה שאמרו לנו שזה מחמם את הלב שלהם לראות חבר'ה במדי צה"ל, שהם מרגישים ככה ששומרים עליהם".

מעבר לתמיכה המורלית שאתה מתאר, לא כל כך ברור מה אתם עושים שם. גם אתה מרגיש ככה?

"האמת שכן. אבל נראה לי שבצה"ל מתייחסים עכשיו לנושא של הקורונה כמשימה לאומית עליונה, ושאין הרבה משימות אחרות. אם מה שאני יכול לתרום זה להיות נוכח כאן ולגרום לאנשים האלה להרגיש יותר נוח ויותר בטוח, אני עושה את זה בשמחה".

אתם ישנים כל יום בבתים שלכם, נכון? אתה לא חושש שהנוכחות שלכם כאן תגדיל את סכנת ההדבקה?

"החשש קיים, כן. אנחנו מקפידים מאוד לשמור על מרחק גם מהדיירים וגם מהעובדים ולא נמצאים בשום מקום, חוץ מאשר הבית שלנו ובית האבות".

חייל בעמדת כניסה לבית אבות (צילום: תני גולדשטיין)

אני נפרד מהקצין מבלי לשאול לשמו, עוזב את המקום וממשיך לבית האבות הבא, משען ברמת השרון. גם שם אין חיילים בכניסה, אבל השומר, שעומד בשער לבדו, מאשר לי בקצרה שהחיילים נמצאים שם ומסייעים לו.

לאורך כל הסיור הזה לא ראיתי אפילו פעם אחת אף אחד מאלה שהמשימה הזאת מתבצעת למענם – הדיירים הקשישים והמבוגרים עצמם, שיושבים רוב הזמן בחדריהם, לבדם. לחיילים הנחמדים, שבאו מלאים ברצון טוב לעזור להם, אין קשר איתם, ואין להם דרך למנוע מהם להידבק במגיפה ולהפיג את בדידותם.

לאורך כל הסיור הזה לא ראיתי אפילו פעם אחת אף אחד מאלה שהמשימה הזאת מתבצעת למענם – הדיירים הקשישים והמבוגרים עצמם. לחיילים הנחמדים, שבאו מלאים ברצון טוב לעזור להם, אין קשר איתם

תגובת דובר צה"ל

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "נכון ליום שלישי, 21.4.20 צה"ל הציע את היענותו למאות מוסדות, מתוכם 363 היו מעוניינים בסיוע. המוסדות הספציפיים המצוינים בכתבה ויתרו על היענותו של צה"ל.

"משימת צה"ל במקבצי דיור והמוסדות הגריאטריים הוגדרה בהתאם לצרכים ולדרישות שעלו מצד משרדי הרווחה והבריאות, אשר בידם נשארת האחריות על המוסדות. נדגיש כי הסיוע לא עוסק בתגבור צוות המוסד".

אנשי מגן דוד אדום ליד בית האבות נופים בירושלים, שכמה מדייריו חלו בקורונה, ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)