בסוף מרץ, בזמן שחמשת בני משפחת ג'ייסון מצאו את עצמם בהסגר בביתם ביוסטון, טקסס, הם ישבו לארוחת ערב שבת. "הסתכלנו על הכיפות שלבשנו לארוחה, והבנו שהן בצורת מסכה לפנים", מספר לי הבן הצעיר מת'יו, בן 15.
סיעור המוחות בשולחן השבת הוביל לפרויקט צדקה המספק מסכות לאוכלוסיית מחוסרי הבית המקומית. המסכות מיוצרות באופן פשוט על ידי חיבור לולאות של סרט אלסטי לכל צד של הכיפה, כך שניתן לתלות את הסרטים על האוזניים.
עד כה, פרויקט Kippas to the Rescue של משפחת ג'ייסון, סיפק יותר מ-300 מהמסכות האלו לאנשים שהזדקקו להן. מאות מסכות נוספות נמצאות בשלבים שונים של ייצור, והתקווה היא שגם הן יגיעו בקרוב לאלו שאין להם האמצעים לרכוש את ציוד המגן האישי שהפך להיות מבוקש בימים אלו.
"אנחנו שומעים בחדשות על כך שיש מחסור במסכות לרופאים, כך שזה היה ברור שלא יהיו מספיק מסכות לחסרי בית מוחלשים", אומר מת'יו, כשהוא מסביר את המוטיבציה מאחורי הפרויקט.
מת'יו ואחיו ג'רמי – סטודנט בן 19 באוניברסיטת בראון – התנסו במשך השנים בהתנדבות מול קהילת חסרי הבית ביוסטון, כשהיו מעורבים בארגון חלוקת מזון מקומי. הם מתנדבים בקהילה באופן שגרתי, ולבר המצווה שלהם, כל אחד הוביל פרויקט צדקה אחר. ג'רמי אסף אלף זוגות גרביים לחסרי בית, ומת'יו פתח את Street Birthdays, המארגן חגיגות יום הולדת חודשיות לקבוצות חסרי בית.
האח הגדול, דניאל – בוגר אוניברסיטה טרי,בן 23 – הצטרף כדי לעזור עם Kippas to the Rescue. ההורים מארק, איש פיננסים, וסילביה, פסיכותרפיסטית, מעורבים גם הם. בתחילה הם אספו כ-80 כיפות שאגרו בבית. "היו לנו הרבה כיפות, מהבר מצוות שלנו ומכל חגיגות בר המצווה בהן היינו", מסביר ג'רמי.
הם החלו לעבוד על המסכות, וניסו בתחילה שידוך והדבקה. "גילינו שהשיטה היחידה שבאמת עובדת היא תפירה, אותה אנחנו עושים ביד", אומר מת'יו.
המשפחה בחרה להשתמש רק בכיפות המיוצרות משתי שכבות של בד (השכבה החיצונית לרוב בוהקת או דמוית-משי, הפנימית לרוב מכותנה). אלו עדיפות על כיפות עור הפוך או עור, הן מבחינת חומר והן מבחינת גודל.
"כיפות הבד מספיק גדולות כדי לכסות על האף והפה", מסביר מת'יו.
ג'רמי מוסיף כי האח הבכור דניאל ביצע "מבחן להבה", בו הוא ניסה לכבות את הלהבה של מצית דלוקה בזמן שחבש את אחת ממסכות הכיפה מול מסכת בד שהמשפחה הזמינה מאמאזון. "הוא הצליח לכבות את הלהבה עם המסכה מאמאזון, אבל לא בזמן שהיה עם מסכת הכיפה. אז הגענו למסקנה כי הכיפות שלנו מספקות רמה גבוהה יותר של הגנה".
אחרי שבני המשפחה סיפקו את המשלוח הראשון של מסכות הכיפה לחסרי בית, הם החליטו להגדיל את היוזמה על ידי הכנסת חברי קהילה נוספים בבית הכנסת שלהם לתמונה. הם פנו לרב ולגבאי הקהילה. שניהם נתנו לפרויקט את ברכתם, והסכימו לשלוח קריאה לחברי הקהילה לתרום כיפות שלא נמצאות בשימוש.
"שמנו ארגז תרומה מחוץ לבית הכנסת, ולא בפנים. הסיבה היא שהבניין היה נעול בעקבות המגפה. אנשים תרמו לנו כ-600 כיפות", מספר מת'יו.
כשהם לא לומדים מרחוק, מת'יו וג'רמי מקדישים את זמנם להכנת מסכות. גם שאר בני המשפחה משתתפים במאמץ. עד כה, הם חזרו כבר פעמיים כדי לספק מסכות נוספות במיקום שבו חסרי בית מקבלים חבילות מזון ארוז.
רוב האנשים שקיבלו את המסכות לא ידעו שהן כיפות, אבל חלקם זיהו אותן. "הם אמרו, 'היי, אלו הכובעים היהודים האלו'", אומר מת'יו.
ג'רמי נהנה לקרוא את השמות והתאריכים של כמו חתונות וחגיגות בר מצווה שהוטבעו על החלק הפנימי של הכיפות. אחת הכיפות הייתה מ-1968.
"כל כיפה מספרת סיפור. זה כמו שאנחנו אוספים את החלקים האלו מהחיים של אנשים מלפני שנים, והופכים אותם למשהו שיכול להציל חיים היום", הוא אומר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו