פרסום ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות הוא רגע עצוב בחיי מדינת ישראל והעם היהודי, גם אם לא מפתיע. התקווה היא שכחול לבן תעמוד בפרץ ותמנע חקיקה חדשה שינסו המפלגות החרדיות להכתיב.
ההסכמים מתיימרים לשמר את ה"סטטוס קוו" בנושאי דת, אשר משמש שם קוד להמשך הכפייה הדתית, פגיעה בשוויון בנטל, כרסום השותפות של מדינת ישראל עם יהדות התפוצות, הדרת נשים, והמשך מסחטת כספי משלמי המסים.
ההסכמים משמרים את ה"סטטוס קוו" בנושאי דת, שם קוד להמשך הכפייה הדתית, פגיעה בשוויון בנטל, כרסום השותפות של מדינת ישראל ויהדות התפוצות, הדרת נשים, והמשך מסחטת כספי משלמי המסים
נתניהו, גנץ ושותפיהם יודעים כי כניעה נמשכת זו היא בניגוד גמור לרצון הציבור, לרבות בוחריהם, אך מעדיפים לכרסם בערכיה של מדינת ישראל, בזכויות האזרח ובכבוד האדם, כדי לקנות את קולותיהן של מפלגות קיצוניות אלה, במקום לגבש קואליציה אזרחית רחבה, כפי שרוב הציבור שואף.
רוב עצום בציבור היהודי, ואף בכלל הציבור, רוצה בשינוי המצב מיסודו, ברוח כמה מן ההבטחות שהבטיחה כחול לבן לבוחריה, ואף יותר. שאיפות אלה לא יתממשו. אם לא די בכך, ההסכמים הקואליציוניים והסכמות נוספות בין הליכוד למפלגות החרדיות עליהן דווח בתקשורת, וצפויות להתגבש ולהתפרסם בעוד 6 חודשים – עלולים לסכל פסיקות של בג"צ בסוגיות ליבה העתידות להתפרסם או להידון בתקופה הקרובה. בהן למשל נושא חוק הגיוס, מיהו יהודי, פשרת הכותל, ותחבורה ציבורית בשבת.
ההסכמות החדשות תמנענה גם את הפעולה החיונית והדחופה בעקבות הדו"ח הקטלני של מבקר המדינה שהתפרסם החודש, לפיו לימודי הליבה בחינוך החרדי אינם אלא דוגמא נוספת לישראבלוף, שאינו רק מנוגד לחוק ולהתחייבות מוסדות החינוך, אלא שהוא מסכן את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל ודן את הציבור החרדי לעוני, מסכנות והישענות על הקופה הציבורית.
ההסכמים הקואליציוניים מבטיחים לעגן בבסיס התקציב את מענקי העתק שמקבלות הישיבות, למעלה ממיליארד ורבע ₪ כתמיכות ישירות וסכומים גדולים נוספים בתמיכות עקיפות.
ההסכמים הקואליציוניים מבטיחים לעגן בבסיס התקציב את מענקי העתק שמקבלות הישיבות, למעלה ממיליארד ורבע ₪ כתמיכות ישירות וסכומים גדולים נוספים בתמיכות עקיפות
לא רק שהציבור מתנגד לשימור היקף הזרמת כספי משלמי המסים למימון הישיבות אלא שרוב עצום רוצה בביטולן או צמצומן הדרסטי. חדו"ש בודקת באופן שיטתי את עמדות הציבור היהודי במכלול נושאי הדת ומדינה, בסקרים שנתיים מקיפים, ובאופן עקבי (מאז 2009 עת הוקמה חדו"ש והחלה במדידת עמדות הציבור) משיבים כ-80% כי הם תומכים בביטול תקציבים אלה או בקיצוצם למחצית או רבע מן התמיכה הניתנת!
התנגדות זו משותפת למצביעי כל המפלגות האזרחיות ואף לציונות הדתית, אך ההסכמים הקואליציוניים עושים בדיוק ההפך, ואונסים את משלמי המסים לממן את הישיבות תוך פגיעה לא רק בקופה הציבורית אלא גם בכלכלה ובביטחון, אשר אברכי הישיבות מסרבים להשתתף בהם.
בדומה לכך תומכים כ-80% בגיוס תלמידי הישיבות לשירות מלא או חלקי בצה"ל או בשירות הלאומי, ורק פחות מ-20% מקבלים את הרטוריקה החרדית בדבר "תורתו אומנותו" כנימוק לפטור אותם מהשתתפות בנטל הביטחון. חוק הגיוס במתכונת שקובעים ההסכמים הקואליציוניים נועד לוודא כי אף תלמיד ישיבה שלא ירצה בכך – לא יחויב בשירות צבאי או לאומי. זו לא אחדות לאומית, זו חרפה לאומית.
סקרים שונים מלמדים שלמעלה מ-70% תומכים בהיתר לתחבורה ציבורית בשבת וכ-65% תומכים בהכרה ביהדותם של גרים שלא התגיירו ברבנות הראשית. אלה רק דוגמאות מעטות להיקף הסלידה הציבורית מהמשך הכניעה לשליטתן של המפלגות החרדיות בחיים היהודיים בישראל, ואין ספק שבני גנץ יודע כי בקרב מצביעיו – כ-90% ציפו לכך שמפלגתו תוביל את המאבק לביטול ה"סטטוס קוו" וקידום חופש הדת והשוויון בישראל.
אלה דוגמאות להיקף הסלידה הציבורית מהמשך הכניעה לשליטת המפלגות החרדיות. אין ספק שגנץ יודע כי כ-90% ממצביעיו ציפו שיוביל את המאבק לביטול ה"סטטוס קוו" ולקידום חופש הדת והשוויון בישראל
ההסכם עם כחול לבן נותן לה זכות וטו על חקיקה שאינה מקובלת עליה ואינו מחייב אותה ל"סטטוס קוו". יתכן שזו נקודת האור העיקרית, גם לדידם של המתנגדים לצעדיה הפוליטיים האחרונים, בה יכולה כחול לבן להטות את הכף לאור ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות.
היא יכולה להציל את שלטון החוק ועצמאות הרשות השיפוטית בישראל, על ידי עצירת דרישות לחקיקות התגברות על פסיקת בג"צ שמשמיעים ראשי המפלגות החרדיות מזה זמן.
הפוליטיקאים החרדים יודעים שבית המשפט צפוי לפסוק בניגוד לעמדתם, הסותרת הן את החוק והן את רצון הציבור והאינטרסים של מדינת ישראל. הם מדברים בגלוי על דרישתם מן הליכוד לסרס את הבית המשפט העליון ולבטל כל פסיקה צפויה בנושאי דת, המקדמת את עקרונות מגילת העצמאות וערכי הדמוקרטיה.
כנראה לא יהיה ביכולתה של כחול לבן לקדם חקיקה מתקדמת ופלורליסטית, אבל יש לקוות כי לפחות תשמש מחסום ערכי נחוש למניעת כל חקיקה שתוסיף על נזקי העבר ותנציח את הכפייה הדתית והפגיעה הקשה בשוויון בנטל.
כנראה לא יהיה ביכולתה של כחול לבן לקדם חקיקה מתקדמת ופלורליסטית, אבל יש לקוות כי לפחות תשמש מחסום ערכי נחוש למניעת חקיקה שתנציח את הכפייה הדתית והפגיעה הקשה בשוויון בנטל
חדו"ש – לחופש דת ושוויון תיאבק בבתי המשפט ובזירה הציבורית והיהודית הבינלאומית כדי לממש את חזונה של מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, והכניעה הפוליטית לתכתיבי המפלגות החרדיות תגביר את מחויבותנו למאבק זה, ביחד עם שותפינו בחברה האזרחית בארץ ובתפוצות.
אורי רגב הוא רב (רפורמי) ועורך דין, העומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון. הוא פעיל בזירה הציבורית, המשפטית והבינלאומית לחיזוק זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון זכויות וחובות ללא הבדל דת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כן, נכון. כבר מזמן מתבשלת לה פצצת זמן זו בישראל. אך מכיוון שזה תהליכי ולא פתאומי, למשל תלוי-דמוגראפיה שבמרה זה זה אף ענין של דורות, העירנות יורדת. גם כולם מתרגלים וממשיכים הלאה ומקווים לטוב.
אך הפצצה לא רק ממשיכה לתקתק אלא גם מתעבה. עד שיום אחד הטריגר מופיע מאיזשהו מקום, והוא כבר כן פתאומי ואף לא חזוי, ובום… יש רעש אדמה גדול. מהומת אלהים שתוצאותיה מי ישורנו. אנחנו מתקרבים לנקודה זו ורק לא ברור מה יהיה הטריגר הזה ומתי יקרה הפיצוץ הגדול.
עקב ההצלחות וגם הגידול המספרי העולם החרדי אף מתחזק בבטחונו העצמי וכבר אף לא מנסה להסתיר כוונותיו. כמו פרשת חלוקה הסמכויות בין ליצמן ודרעי על השליטה בקרקעות ונושאי שיכון, ההיצמדות של גפני לראשות וועדת הכספים, העברות תקציבים באופנים שכבר מחייבים פחות אישור מהכנסת ועוד ועוד.
וכמובן המאבק הגדול בבית המשפט – שפה יש גם אינטרס אישי לנתניהו – שהוא בעצם המחסום הפוטנציאלי האחרון בדרכם.
דרעי בטוח שנתניהו בכיסו כי ביבי חושש לעורו ויודע שעל תמיכת החרדים הוא יכול לסמוך לחלוטין – כל עוד כמובן שהוא מספק את הסחורה. שזאת הוא עושה כהנה וכהנה. אפילו כבר הפקיר את המפלגות הסרוגות אף שהפכו עצמן תומכים נרצעים בו וגם במערכתו נגד בית המשפט העליון. כבר לא זקוק להם והם גם הרי מתחרים איתו בזירה הפוליטית הרגילה, ולכן עלולים להוות בעיה, בעוד שלחרדים יש ענין מועט בכך. המדינה מעניינת אותם רק מהזווית של עד כמה היא מועילה לסקטור שלהם ולצרכיו. כל היתר הם משאירים בשמחה בידי ביבי. דיל מושלם לשני הצדדים.
אבל כאמור כל זה הוא קצר רואי. פצצת הזמן מתקתקת….