כן, נכון. כבר מזמן מתבשלת לה פצצת זמן זו בישראל. אך מכיוון שזה תהליכי ולא פתאומי, למשל תלוי-דמוגראפיה שבמרה זה זה אף ענין של דורות, העירנות יורדת. גם כולם מתרגלים וממשיכים הלאה ומקווים לטוב.
אך הפצצה לא רק ממשיכה לתקתק אלא גם מתעבה. עד שיום אחד הטריגר מופיע מאיזשהו מקום, והוא כבר כן פתאומי ואף לא חזוי, ובום… יש רעש אדמה גדול. מהומת אלהים שתוצאותיה מי ישורנו. אנחנו מתקרבים לנקודה זו ורק לא ברור מה יהיה הטריגר הזה ומתי יקרה הפיצוץ הגדול.
עקב ההצלחות וגם הגידול המספרי העולם החרדי אף מתחזק בבטחונו העצמי וכבר אף לא מנסה להסתיר כוונותיו. כמו פרשת חלוקה הסמכויות בין ליצמן ודרעי על השליטה בקרקעות ונושאי שיכון, ההיצמדות של גפני לראשות וועדת הכספים, העברות תקציבים באופנים שכבר מחייבים פחות אישור מהכנסת ועוד ועוד.
וכמובן המאבק הגדול בבית המשפט – שפה יש גם אינטרס אישי לנתניהו – שהוא בעצם המחסום הפוטנציאלי האחרון בדרכם.
דרעי בטוח שנתניהו בכיסו כי ביבי חושש לעורו ויודע שעל תמיכת החרדים הוא יכול לסמוך לחלוטין – כל עוד כמובן שהוא מספק את הסחורה. שזאת הוא עושה כהנה וכהנה. אפילו כבר הפקיר את המפלגות הסרוגות אף שהפכו עצמן תומכים נרצעים בו וגם במערכתו נגד בית המשפט העליון. כבר לא זקוק להם והם גם הרי מתחרים איתו בזירה הפוליטית הרגילה, ולכן עלולים להוות בעיה, בעוד שלחרדים יש ענין מועט בכך. המדינה מעניינת אותם רק מהזווית של עד כמה היא מועילה לסקטור שלהם ולצרכיו. כל היתר הם משאירים בשמחה בידי ביבי. דיל מושלם לשני הצדדים.
אבל כאמור כל זה הוא קצר רואי. פצצת הזמן מתקתקת….