• נשיא סוריה אסד (צילום: Alexei Druzhinin/Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
    Alexei Druzhinin/Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP
  • התפרצות הקורונה במצרים (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)
    AP Photo/Nariman El-Mofty
  • המחאה החברתית בלבנון נמשכת, מאי 2020 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)
    AP Photo/Bilal Hussein
  • רמדאן באווירת קורונה בעזה, השבוע (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)
    AP Photo/Khalil Hamra
  • הפגנת תמיכה בערפאת בעזה, נובמבר 1994, ארכיון (צילום: AP Photo/Eyal Warshavsky)
    AP Photo/Eyal Warshavsky

גם בסוריה, הפוליטיקאים מזדרזים לחתום על הצהרת נאמנות למנהיג

מצרים מקימה בירה חדשה ויקרה, ומציבה פסלי ספינקס עתיקים בלב כיכר תחריר ● אסד עלול לשלם את המחיר של ההתקוטטות המתוקשרת עם רוסיה ● לבנון חוגגת 20 שנה לנסיגת צה"ל, ונערכת למלחמה הבאה ● התרמית הירוקה של ארגון חזבאללה ● למה העולם הערבי מפנה עורף לפלסטינים ● ומי התקבל בשירים וריקודים ברצועת עזה במאי 1994 ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

1

קהיר, מאחוריך: העיר המצרית החדשה

למרות שהקורונה עדיין משתוללת במצרים, השלטון שם ממשיך לקדם פרויקטים שונים – גם כדי לשמור על מקומות עבודה רבים, וגם כדי לשרת מטרות לאומיות שסומנו עוד בטרם הגיע הנגיף לארץ הנילוס. וכך, העבודות על הקמת הבירה האדמיניסטרטיבית החדשה, הממוקמת כ-20 ק"מ מקהיר, ממשיכות בקצב מואץ.

מדובר באחד ממיזמי הדגל של הנשיא א-סיסי, שהחליט להקים את העיר החדשה כדי להעביר אליה את כל המשרדים והפקידים מקהיר העמוסה. העיר אמורה לאכלס כ-6.5 מיליון בני אדם, כשליש מאוכלוסיית קהיר. כ-250,000 בני אדם מתפרנסים מהפרויקט האמביציוזי, שאמור לעלות למצרים 58 מיליארד דולר.

מדובר באחד ממיזמי הדגל של הנשיא א-סיסי, שהחליט להקים את העיר החדשה כדי להעביר אליה את כל המשרדים והפקידים מקהיר העמוסה. העיר אמורה לאכלס כ-6.5 מיליון בני אדם, כשליש מאוכלוסיית קהיר

במקביל, מצרים מבקשת מקרן המטבע הבינ"ל הלוואה דחופה בסך 9 מיליארד דולר, כדי להתמודד עם נזקי הקורונה, ולמנוע מפולת כלכלית שעלולה לדרדר לתהום את המדינה שאוכלוסייתה חצתה השנה את רף 100 מיליון בני האדם.

במצרים מנסים לשמור על כמה שיותר מקומות עבודה, מכיוון שלא ברור מתי וכיצד תחזור התיירות למדינה (המלונאים שם נתלים בשמועות לפיהן המלונות יפתחו כבר באמצע יוני). בינתיים, המצרים ממשיכים בצום הרמדאן, שהופך ליותר ויותר מאתגר במזג האוויר החם. בגלל העוצר ברחובות והחשש מהקורונה, הרחובות – המוארים והמעוטרים לחג – ריקים מהרגיל בשעות שלאחר הצום.

התפרצות הקורונה במצרים (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)
התפרצות הקורונה במצרים (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

מי שממשיך לצאת מהבית ראה השבוע מחזה נדיר ושנוי במחלוקת בכיכר תחריר האגדית. למרות הביקורת של בכירי הארכאולוגים במדינה, הממשלה החליטה על העברה והצבה בכיכר של אובליסק המסמל קרן אור, ושל פסלי הספינקס שהובאו ישירות מלוקסור בדרום מצרים.

החיבור הזה, בין מצרים המודרנית למצרים הפרעונית העתיקה, מרגש ויפה. אך הוא גם מעורר הדים רבים בקרב הקהילייה המדעית במדינה, שם טוענים כי הפסלים העתיקים ששרדו מלחמות ופלישות, עלולים שלא לשרוד את זיהום האוויר ואת הניסיונות של וונדליסטים לפגוע בהם.

2

מי יגן על אסד מידידו הטוב ביותר

בשבוע שעבר, חבר הפרלמנט הסורי חאלד אל-עבוד יצא להגנת הנשיא בשאר אסד, כאשר טען כי סוריה הייתה יכולה לנצח במלחמה נגד המורדים ודאע"ש גם ללא הסיוע הרוסי, וקרא לצבא הסורי "לפתוח במלחמה נגד הצבא רוסי בסוריה".

השבוע, כ-300 חברי פרלמנט, אנשי צבאי ונכבדים סורים אחרים חתמו על מכתב נדיר, שקורא להנהגה הרוסית – ובמיוחד להנהלת הערוץ הרוסי בשפה הערבית "רוסיה אל-יום" – "להתעשת ולהפסיק לפגוע בכבודו של הנשיא אסד".

אסד בפגישה עם השר החוץ האיראני (צילום: SANA via AP)
אסד בפגישה עם השר החוץ האיראני (צילום: SANA via AP)

כמו בישראל היום, גם בסוריה יש תחרות עזה בין הפוליטיקאים על קרבה למנהיג, וגם שם מרבים לחתום על הצהרות נאמנות בכל מיני הזדמנויות. המכתב האחרון פורסם לנוכח מה שנתפס בסוריה כמתקפה רוסית מתוזמנת נגד אסד.

כמו בישראל של היום, גם בסוריה יש תחרות עזה בין הפוליטיקאים על קרבה למנהיג, וגם שם מרבים לחתום על הצהרות נאמנות בכל מיני הזדמנויות. המכתב האחרון פורסם לנוכח מה שנתפס בסוריה כמתקפה רוסית נגד אסד

בסוף אפריל, כמה כלי תקשורת ברוסיה פרסמו את הסקר השלילי על סיכוייו של אסד להיבחר שוב, בבחירות האמורות להתקיים ב-2021, ומאז כל העולם הערבי והמערבי עוסק בשתי שאלות: האם רוסיה עומדת להיפטר מבשאר? והאם הקבוצה שיזמה את המכתב התארגנה לבד, או שאנשי הנשיא הנעלב ועזרו לה?

הפרטים האלה ככל הנראה יתבררו בעתיד, כאשר כאמור לא ניתן להתעלם מהדמיון הצורם בין הפוליטיקה הסורית לפוליטיקה הישראלית בעידן זה.

אסד בפגישה עם שר ההגנה הרוסי, מרץ 2020 (צילום: SANA via A)
אסד בפגישה עם שר ההגנה הרוסי, מרץ 2020 (צילום: SANA via A)

3

חזבאללה לא הולך לשום מקום

בינתיים, בלבנון – כמו בישראל – נזכרו השבוע ביציאת כוחות צה"ל במאי 2000. במהלך עשרים השנים שחלפו, ארגון הטרור חזבאללה הפך לאימפריה, מדינה שלמה בתוך המדינה הלבנונית. למרות ההחלטות על פירוק מנשקם של הארגונים החוץ-מדינתיים (כלומר, חזבאללה), שהתקבלו בפורומים ערביים (הסכם טאיף) ובינלאומיים (החלטת מועצת הביטחון 1701) לפני ואחרי שצה"ל יצא מדרום לבנון, לא נראה שהנהגת חזבאללה מתכוונת לציית להחלטות הנ"ל.

השבוע, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש חזר על קריאתו לפרק את חזבאללה מנשקו. רבים בלבנון, גם בקרב השיעים, מסכימים עם גוטרש, אך הבעיה היא שאין במדינה אף גורם – בוודאי שלא הצבא הלבנוני החלש, הנתמך על ידי ארה"ב אך אינו מסוגל להשפיע על התהליכים הפנימיים במדינה – שמסוגל לכך.

לבנון של 2020 היא מגרש משחקים נוח של סוריה ואיראן, במידה רבה אף יותר מאשר לפני עשרים שנה. גם הכוח של יוניפי"ל, שפועל בלבנון אינו ממלא את תפקידו כראוי, ולא דואג להרחיק את חזבאללה מאזור הגבול עם ישראל.

המחאה החברתית בלבנון נמשכת, מאי 2020 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)
המחאה החברתית בלבנון נמשכת, מאי 2020 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)

מחקר מרתק של מכון וושינגטון ללימודי המזרח התיכון מראה, כי חזבאללה משתף פעולה עם הארגון הלבנוני הפועל למען איכות הסביבה, "ירוק ללא גבולות", כדי לפגוע במצלמות שהציב האו"ם בגבול בין לבנון לישראל, ולבצע מניפולציות שונות על מנת להסתיר את הפעילות הצבאית של חזבאללה.

חזבאללה משתף פעולה עם הארגון הלבנוני הפועל למען איכות הסביבה, "ירוק ללא גבולות", כדי לפגוע במצלמות שהציב האו"ם בגבול בין לבנון לישראל, ולבצע מניפולציות שונות על מנת להסתיר את הפעילות הצבאית

במקביל, שוב ניצת במדינה משבר הזבל, שהביא לפני כמה שנים לחודשים של סירחון וסכנה תברואתית בביירות. אך מזכ"ל חזבאללה, שפתח בסדרת עלבונות נגד הנהגת ישראל ושר הביטחון היוצא בנט, ממשיך להתבשם מה"ניצחון" עליו הכריז ארגונו לפני 20 שנה, להתחמש ולחלום על המלחמה הבאה.

4

הפעם, הנכבה לא עושה את זה לסעודים

"קמפיין סעודי מתוזמר נגד פלסטינים" – כך מתייחסים ברשות הפלסטינית לסדרת המאמרים, ההצהרות והקריקטורות שתוקפים את הפלסטינים על כפיות הטובה שלהם ביחס לערבים, ועל בזבוז כספי הסיוע הנדיבים של ערב הסעודית.

מאז אפריל, נפוץ בטוויטר ההאשטג "הסוגיה הפלסטינית אינה הסוגיה שלי", וגולשים רבים פרסמו פוסטים עם תוכן אנטי-פלסטיני, והאשימו את הפלסטינים בכך שהם מכרו את האדמה שלהם ליהודים והתנערו מאחריות לגורלם.

מאז אפריל, נפוץ בטוויטר ההאשטג "הסוגיה הפלסטינית אינה הסוגיה שלי", וגולשים רבים פרסמו פוסטים עם תוכן אנטי-פלסטיני, והאשימו את הפלסטינים בכך שהם מכרו את האדמה ליהודים והתנערו מאחריות לגורלם

יש מי שמקשרים את הקמפיין הזה לרצון האמריקאי לקדם את עסקת המאה של טראמפ, ולנכונות של סעודיה לא להתנגד לתכנית זו, כמן גם לעייפות הערבית מהסוגיה הפלסטינית. רק כדאי לזכור שבמהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, המדינות הערביות העלו על נס את הסוגיה הפלסטינית ועשו בה שימוש פוליטי ציני – שהזיק גם לפלסטינים וגם לישראלים – כשחשבו שזה עניין משתלם.

זמן רב עבר מאז אותה ועידת ח'רטום בספטמבר 1967, כאשר המדינות הערביות החליטו פה אחד להתנגד לשלום עם ישראל, למו"מ עם ישראל ולהכרה בה.

כיום, רבים בעולם הערבי סבורים שמכיוון שהם איבדו עניין בסוגיה הפלסטינית, שאינה מניבה יותר רווח פוליטי, הפלסטינים איכשהו יתפיידו ויפסיקו להילחם על הזכות להגדרה עצמית, ריבונות וחופש. אך בעולם יש מיליוני פלסטינים שלא ייעלמו מכאן, וימשיכו לתבוע את זכותם, גם אם הם לא הבייבי של העולם הערבי.

רמדאן באווירת קורונה בעזה, השבוע (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)
רמדאן באווירת קורונה בעזה, השבוע (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)

5

החודש במזרח התיכון: צה"ל נסוג מעזה ומיריחו

ב-4 במאי 1994, ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת חתמו על הסכם קהיר, שהיווה עוד מדרגה ליישום הסכמי אוסלו, בדרך להסכם קבע. במסגרת ההסכם, הוחלט על הקמת ממשל עצמי פלסטיני בעל סמכויות חקיקה, שיפוט ושיוט, וכן על העברת רצועת עזה ויריחו לידי הרשות הפלסטינית. ההסכם נחתם במעמד ארה"ב, רוסיה ומצרים.

ב-25 במאי, צה"ל עזב את רצועת עזה ואת העיר יריחו, וב-1 ביולי ערפאת הגיע לרצועה והתקבל בצהלות וקריאות שמחה של תושביה – שחלמו על עידן חדש.

הפגנת תמיכה בערפאת בעזה, נובמבר 1994, ארכיון (צילום: AP Photo/Eyal Warshavsky)
הפגנת תמיכה בערפאת בעזה, נובמבר 1994, ארכיון (צילום: AP Photo/Eyal Warshavsky)

במסגרת ההסכם, הוחלט על הקמת ממשל עצמי פלסטיני בעל סמכויות חקיקה, שיפוט ושיוט, וכן על העברת רצועת עזה ויריחו לידי הרשות הפלסטינית. ההסכם נחתם במעמד ארצות הברית, רוסיה ומצרים

עוד 1,082 מילים
סגירה