הנה מספר נקודות שחשוב להפריך, כדי להבין מהו ההגיון שטמון מאחורי תביעת 450 ראשי מטות, מתנדבים ופעילי רשימת כחול-לבן לשעבר נגד בני גנץ (שלעתים מעורר בי חיבה באופן אישי ובכל זאת בחרתי לייצג את 450 התובעים נגדו):

ראשית, התובעים מבינים היטב שיש להפריד בין הרשויות במדינת ישראל, ולהימנע מפלישה שיפוטית למתחם הפוליטי. חד וחלק: איש אינו רוצה שבית המשפט יביע עמדה פוליטית או יתמקם במגרש הפוליטי כשחקן בזירה. התובעים הם הראשונים לחדד שוב ושוב את הצורך להבטיח את עצמאות מערכת המשפט ואי תלותם של השופטים. משום כך הם מבקשים להרחיק ככל הניתן את מערכת המשפט מהמתחם הפרלמנטרי והפוליטי.

מה עומד מאחורי תביעת 450 ראשי מטות, מתנדבים ופעילי כחול-לבן לשעבר נגד גנץ (שלעתים מעורר בי חיבה באופן אישי ובכל זאת בחרתי לייצג את 450 התובעים נגדו)

שנית, התובעים אינם מבקשים לאכוף על גנץ את מימוש תוכן מצע רשימת כחול-לבן. מצע מפלגתי, כך קבע בג"צ, הוא מסמך חשוב בעל משמעות ציבורית, אך הוא אינו בבחינת חוזה. מכאן שמצביעים אינם יכולים לתבוע נבחרי ציבור בגין סטייה מהמצע.

שלישית, התובעים מכירים בכך שבמסגרת דמוקרטיה פרלמנטרית, יש לאפשר לנבחרי ציבור מתחם שיקול דעת פוליטי רחב. ברור ששינוי נסיבות פוליטי, מדיני, כלכלי, רפואי (קורונה), ביטחוני או בינלאומי, מחייב לא אחת גם שינוי בעמדות הפוליטיות, סטייה מהמצע הכתוב ואף הפרת הבטחות לבוחר ולבוחרת. זה מצער. זה מטריד. אך איש אינו כופר בכך.

כפי שקבע בג"צ שוב ושוב (גם לאחרונה, במסגרת פסק הדין שדחה את העתירות למניעת אפשרות הרכבת ממשלה חדשה בידי נאשם בעבירות חמורות שיש עימן קלון), ברור שהחל מהרגע שבו נבחרו חברי הכנסת, הם קיבלו ממצביעיהם ייפוי כוח בלתי חוזר – עד הבחירות הבאות – לפעול בשמם כפי מיטב הבנתם. זו משמעותה של דמוקרטיה ייצוגית, כלומר זו משמעותו של משטר דמוקרטי שמושתת על בחירת נציגי הציבור לפרלמנט בידי האזרחים.

אז מדוע התעקשו התובעים להגיש תביעה נגד גנץ ובמה התמקדה תביעתם?

הנה התשובה:

ראשית, מדובר בראשי מטות, מתנדבים ופעילים שלא היו מתגייסים לפעול לאורך 3 מערכות בחירות שנמשכו יותר משנה תמימה, אלמלא היה מתחייב גנץ (ושב ומתחייב אלפי פעמים), שלעולם לא ישב בממשלה בראשות נאשם בעבירות פליליות חמורות שיש עימן קלון. אלמלא התחייב שוב ושוב שלעולם לא יכשיר כהונת נאשם כזה בראשות הממשלה. אלמלא התחייב שיפעל כדי להציב אלטרנטיבה ערכית, מוסרית וציבורית לדרכו של הנאשם שעומד בראש הממשלה ומסית באופן כוזב ומסוכן (להבדיל מביקורת לגיטימית וקשה) נגד משטרת ישראל, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט.

מדובר בראשי מטות, מתנדבים ופעילים, שלא היו מתגייסים לפעול לאורך 3 מערכות בחירות במשך יותר משנה תמימה, לולא התחייב גנץ (ושב ומתחייב אלפי פעמים), שלעולם לא ישב בממשלה בראשות נאשם בעבירות פליליות

לשון אחר: ראשי המטות, הפעילים והמתנדבים, השקיעו למען רשימת כחול-לבן שעות רבות וארוכות על חשבון זמן איכות עם משפחותיהם ולעתים על חשבון עבודתם ובוודאי על חשבון זמנם הפנוי, אך ורק על סמך התחייבות יסוד אחת ויחידה מטעמו של גנץ: הימנעות מישיבה בממשלה תחת נאשם והצבת אלטרנטיבה ערכית לנאשם זה (לרבות חקיקת חוקים למניעת כהונת נאשם בראש הממשלה ולהגבלת כהונת רה"מ ל-2 קדנציות).

התחייבות יסוד זו הייתה התחייבות היסוד האחת והיחידה של גנץ. אך ורק לאורה התגייסו התובעים ועמלו למענו בפרך, תוך שלעתים הם מממנים מכיסם את הוצאות הנסיעות, הדלק, התחבורה הציבורית, אירוח חוגי הבית, הכיבוד, והכנסים.

בשפה המשפטית מדובר בהצעה לכריתת חוזה בעל פה מצד גנץ (התחייבות היסוד הייתה בגדר הצעה) ובקיבול ההצעה (קבלת ההצעה) בידי התובעים.

הצעה וקיבול אלו הולידו כריתת חוזה בעל פה. הפעילים מילאו את חלקם בחוזה זה עד תום. גנץ, לעומת זאת, הפר חוזה זה ברגל גסה. מכאן התביעה.

הם אינם מבקשים פיצוי ממשי. כל תובע מבקש 100 שקלים – סכום סמלי בלבד. סך כל התביעה מטעם 446 התובעים והתובעות, מסתכם אפוא ב-44600 שקלים בלבד. הם גם לא רוצים את הסכום הפעוט הזה לכיסם. אם יזכו בו, הוא ייתרם לעמותה לחיזוק הדמוקרטיה. המטרה אינה להתעשר. המטרה היא להציב קו תיחום ברור ומובהק לראשי רשימות פוליטיות: אינכם יכולים להשתמש במאות ובאלפי פעילים ואז לזרוק אותם ככלי אין חפץ בו.

השתמש וזרוק? לא אצלנו. עד כאן. יש משמעות משפטית להתחייבות יסוד של ראש רשימה כלפי פעיליו. לא רק משמעות ציבורית, מוסרית וערכית. כך הם מבקשים מבית המשפט לקבוע.

זו הייתה התחייבות היסוד היחידה של גנץ. אך ורק לאורה התגייסו התובעים ועמלו למענו בפרך, לעתים תוך מימון הוצאות הנסיעות, הדלק, התחבורה הציבורית, אירוח חוגי הבית, הכיבוד, והכנסים מכיסם

בחלקה השני של התביעה, ישנו היבט משפטי רגיש יותר:

כאן מדובר בבקשתם של ראשי המטות, הפעילים, המתנדבים וגם המצביעים לרשימת כחול-לבן, לקבוע, כי על אף שמצע אינו חוזה משפטי ואף על פי שיש מקום למתחם שיקול דעת רחב לנבחרי הציבור, ישנו מקום לקביעה שיפוטית כי הפרת התחייבות יסוד (להבדיל מהפרות הבטחות שאינן בגדר התחייבות יסוד- הפרות שאליהן התרגלנו, לדאבון הלב), ובכן הפרת התחייבות יסוד מטעם נבחר ציבור, יכולה להניב סנקציה משפטית.

ומהו התקדים עליו מסתמכים התובעים? ובכן, הפתעה. דווקא פסק דינו (בדעת יחיד) של השופט הימני אדמונד לוי ז"ל בבג"ץ, שדחה את עתירת מפוני גוש קטיף לבטל את חוק ההתנתקות מרצועת עזה. השופט לוי המנוח הבהיר שאכן אין מקום לחייב באופן משפטי שום נבחר ציבור למלא את כל הבטחותיו ולהגשים את מצעו, אך במקביל קבע שכאשר מדובר בהפרת התחייבות יסוד מטעמו של נבחר ציבור – התחייבות יסוד שלאורה זכה בקולות מצביעיו, ואז ביצע את ההפך הגמור מתוכן אותה התחייבות – במקרה קיצוני כזה, ניתן להתערב משפטית, אף שהתערבות זו שמורה למקרים הנדירים ביותר. השופט לוי סבר אפוא שהיה מקום לאכוף על רה"מ שרון להימנע מההתנתקות לאור עמדה זו.

איש מבין התובעים אינו מבקש לאכוף על גנץ למלא את התחייבות היסוד שלו. כניסתו לממשלה בראשות נתניהו היא עובדה מוגמרת. אך הבקשה היא לקבוע שמדובר בהפרת התחייבות יסוד שמחייבת בפיצוי סמלי. זאת כדי להציב קו אדום לעיני נבחרי הציבור: מי שיפר התחייבות יסוד שעל בסיסה קיבל את קולות מצביעיו, עלול לספוג סנקציה.

במסגרת דחיית העתירות נגד הרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים, קבעו שופטי בג"צ כי אינם יכולים להתערב בהכרעת הרוב הפרלמנטרי להמליץ על נתניהו להרכיב ממשלה. רצון הרוב הפרלמנטרי, כך נקבע בבג"צ, מצוי בליבת ההליך הדמוקרטי, ואל לו לבית המשפט להתערב בליבה זו. זאת משום שרצון רוב חברי הכנסת מבטא את רצון רוב הבוחרים.

ומהו התקדים עליו מסתמכים התובעים? ובכן, הפתעה. דווקא פסק דינו (בדעת יחיד) של השופט הימני אדמונד לוי ז"ל בבג"ץ, שדחה את עתירת מפוני גוש קטיף לבטל את חוק ההתנתקות מרצועת עזה

מדובר בקביעה הגיונית. אך בפועל, מדובר במידה רבה בפיקציה:

רוב הבוחרים בקלפי הצביעו מפורשות נגד בחירתו המחודשת של הנאשם (רוב שהניב 62 מנדטים בטרם החל מסע גניבת הקולות). החלטת הרוב הפרלמנטרי להמליץ על נתניהו אפוא אינה ביטוי לרצון רוב הבוחרים. בדיוק להפך: מדובר בעיוות רצון רוב הבוחרים. את העיוות הזה – וכן את גניבת הקולות – מבקשים התובעים נגד גנץ למנוע בעתיד. ולכל הפחות, להניח את הנושא על סדר היום הציבורי. כי ללא ערך להצבעת האזרחים בקלפי, כך למדנו מההיסטוריה, הדרך לקריסת המשטר הדמוקרטי סלולה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מאז תקופת דיווחי הטלוויזיונים של שלומי אלדר לא היה מי שידווח כמוהו על מה שחושבים הפלסטינים ומה קורה בחברה הפלסטינית. עיתונאים עדיין יש, כמו למשל עמירה הס (שגם כתבה ספר על תקופת שהותה בעזה) וגדעון לוי המתמקד בעוולות ספציפיות.

ספרו של אוהד חמו "פני השטח"

אוהד חמו כתב ספר קריא, מעניין ומכיל מידע לא מועט, הגם שנכתב כספר דיאלוגים ולא כמחקר ממוסמך. כבר בעמ' 13 הוא כותב דברי טעם על השלטים בכניסה לרשות הפלסטינית –

"דרך זו מובילה לשטח A  בשליטת הרשות הפלסטינית. הכניסה לישראלים אסורה, מסכנת את חייכם ומהווה  עבירה פלילית".

חמו מעיר שלעיתונאים בעלי תעודת לע"מ הכניסה היא חוקית ומותרת, ומביא מדברי קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים:

"אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס כבר היו עושים איתם".

חמו מצטט קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים: "אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס היו עושים איתם"

העבודה בשטחים מלאה באתגרים ייחודיים, מסביר חמו,

"הראשון שבהם וכנראה גם המשמעותי ביותר הוא הקושי לייצר מקורות עיתונאים המבוססים על מערכת של אמון, ולעיתים אף ידידות" (עמ' 14).

מיותר לציין את הסיבות לחשדות ולחוסר האמון.

חמו המסביר שמטרת הספר היא:

"להיות מעין מורה נבוכים לעולם המקביל שמתקיים לצדנו. אינני מתיימר להביא לכאן מסמך אקדמי. מטרתי היא לספר על הפלסטינים מנקודת מבט  אישית לגמרי שנשענת על מפגשים, שיחות ולעיתים על קשרים וחברויות יוצאי דופן שנטוו במשך כמעט שני עשורים. אני רוצה להכיר את הזירה הפלסטינית, לפרק את המבנה לגורמים הבסיסיים שמרכיבים את החברה, את מקורות המוטיבציה שלה ואת מניעיה"(עמ' 16).

חמו פוגש מגוון של אנשים מכל הארגונים ומקבל מגוון של דעות, חלקן אף מפתיעות. כך למשל הוא קיבל הודעה מחבר הלשכה המדינית של חמאס בעת מבצע "צוק איתן" שאמר לו כי:

"הדרישה שלנו לגבי עזה היא לפתוח אותה לעולם. תסירו את המצור שהטלתם עליה מאז שעלינו לשלטון, פתחו את המעברים הימיים והיבשתיים, תנו לנו להקים נמל ושדה תעופה – ותשקוט הארץ עשר שנים" (עמ' 22).

לצד הבאת דעות אנשי חמאס הוא גם מביא את הביקורת עליו ומתברר:

"שבשנים האחרונות גוברים קולות הביקורת הפנימית בעזה על מה שנתפס כהיווצרות שתי חברות בלתי שוויוניות: שכבה דקה של אדוני הארץ המקורבת למנעמי השלטון ומולה המוני העם" (עמ' 32).

אולם מה שמדהים היא תפיסת החברה האזרחית החדשה, ההולכת ונרקמת בעזה ובגדה, שעל חזונה שמע חמו מצעיר עזתי, אשר הוא וחבריו עושים עבודה כדי:

"להפסיק את ההאשמה האוטומטית כלפי ישראל. אנחנו פועלים בבתי ספר רבים…האתגר הגדול שלנו הוא תכנית הלימוד בעזה, ששנאת היהודים והקריאות להרוג אותם הם חלק בלי נפרד ממנה…האזרח בעזה צריך לראות תמונה שלך יושב על חוף הים בבגד ים עם משקה ביד, נהנה מהחיים…הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים …אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות  יחד כדי למסמס את זה" (עמ' 33, 34).

צעיר עזתי: "הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים. אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות יחד כדי למסמס את זה"

ההתנגדות לחמאס איננה תאורטית אלא גם מעשית. כך למשל צעירה עזתית מספרת לחמו:

"יש גם משפחות שלמות, מחמולות גדולות, שבניהן נורו ונהרגו על ידי תנועת חמאס והן ממתינות לרגע שיוכלו לנקום בה" (עמ' 52).

בהקשר זה ביחס לפעולות נגד הגדר מסביר חמו, שחמאס עודד צעירים ובעיקר אימהות להגיע אל הגדר גם בתשלום שכן אלו נוהגות להביא איתן את ילדיהם,

"חלק גדול מ-240 האוטובוסים שפועלים בעזה הולאמו לטובת הפרויקט החדש. הנהגים שהעזו לסרב, נתקלו באיום שרכבם יוחרם" (עמ' 53).

אין קול אחד ביחס לאפשרות הפתרון המדיני. מחד מסביר חמו את משמעות האמונה בחמאס  הגורסת כי:

"החולשה כעת היא זמנית, בדיוק כמו העוצמה הישראלית – זה הנרטיב הרווח, לא תעלול לשוני כי אם אמונה יוקדת. אחרת איך אפשר להמשיך?",(עמ' 65).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו נסוגה ישראל תחת לחץ הפיגועים של חמאס. בבחירות בשנת 2006 לפרלמנט ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת הפת"ח. לחמאס הייתה אמנה שנכתבה באוגוסט 1988  ובמאי 2017 נוסף אליה מסמך העקרונות, שהיה חזון עדכני בר שינוי ש"נראה מתון ופרגמטי הרבה יותר", לעומת הגי'האד כחובה דתית באמנה, והיות פלסטין כאדמת וקף אסלאמי, שאין אפשרות לוותר עליה.

בעוד שבמסמך העקרונות אין פלסטין אדמת וקף אסלאמי,

"ההתנגדות איננה מתוארת כחובה דתית אישית והג'יהאד מוזכר פעם אחת בלבד במסמך החדש. גם האנטישמיות הספוגה במסמך המקורי התחלפה באנטי ציונות, והעוינות ליהודים פינתה מקומה לביקורת כלפי האויב הישראלי" (עמ' 73).

אולם  בשיחות עם אנשי חמאס מתברר שהפיוס עדיין רחוק, ולשאלה מה יהיה בתום ההודנה מקבל חמו תמיד את התשובה –

"נשאיר את זה לדורות הבאים" ,

וכשהוא שואל על אפשרות סיום הסכסוך עכשיו, הוא נענה במילים:

"זה לא יקרה לעולם".

הסוקר ד"ר שקאקי מסביר בשיחה, שלהסכמת חמאס למדינה פלסטינית בגבולות 1967 אין חידוש, באשר הם לא התנגדו  למדינה זמנית.

"אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, לא רק שזה איננו הצעד האחרון מבחינתם, אלא מדובר בפתיחה בלבד, הצעד הראשון בדרך לשחרור כל פלסטין" (עמ' 74).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו ישראל נסוגה מלחץ פיגועי חמאס. בבחירות לפרלמנט ב-2006 ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת פת"ח

ואם המסר הזה אינו מספיק ברור, מובאת שיחה עם לא פחות ולא יותר מאשר איסמעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית של חמאס) שבשיחה עמו בשנת 2006 שאלו חמו איך הוא רואה את סוף הסכסוך ונענה:

"בסופו של דבר נכבוש אתכם, היהודים…דרושים לנו בעיקר צבר וצומוד (סבלנות ועמידה איתנה)" (עמ' 75).

אך מול תפיסות אלו ניתן לעמוד על גישות שונות כפי שעלו בשיחה עם אנשי חמאס, כולם אסירים משוחררים. הראשון שפתח אמר:

"השינוי הראשון שחוויתי ביחס אליכם הישראלים שהוא ההבנה שאתם בני אדם ויצירי האל, ממש כמונו" (עמ' 80).

אחר אמר לא פחות ולא יותר מאשר:

"פיגועים לא ישחררו את פלסטין…מה הרווחנו מהפיכת האינתיפאדה לצבאית? שום דבר"(עמ' 81).

ומהי מסקנת חמו מדברי אנש/י חמאס?

"ככל שהעמקתי חקור וצללתי לנבכיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית- חמאס, גברה בי ההבנה כי ישראל תישאר לעולם גוף עוין וחריג שאין להסכין עם נוכחותו וחובה להילחם בו עד חורמה. בניגוד לתנועת פת"ח ששאבה את האידיאולוגיה שלה ממקורות לאומיים ומטקסטים ארציים בני שינוי, הציווי החמאסי הוא דתי וקוראני ולפיכך נצחי, ולהבנתי, לפחות, לא יכול להשתנות מהותית לעולם" (עמ' 87).

לא ניתן להקיף את כל הסוגיות בהן עוסק ספר זה. אציין בין שאר הסוגיות את סוגיית הנכבה וזכות השיבה (עמ' 211- 214),  כמו גם היחס למשתפי פעולה עם ישראל (עמ' 226- 231, 248-252), ומה קורה כשמשתף הפעולה הינו ממשפחת רג'וב (עמ' 233-239).

אך למרות הפסימיות יש בספר גם אופטימיות לא מעטה. כך למשל כששאל חמו סוחר עזתי האם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין השיב זה בזו הלשון:

"ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה" (עמ' 267).

כששאל חמו סוחר עזתי אם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין, השיב: "ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה"

ברם גם דברים  אלו מתגמדים ביחס לדברי תושב קלקיליה המנסה נואשות להשיגאישור כניסה לישראל:

"'אני רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. הדבר הכי משמעותי אצלכם הוא שאתם מדינת חוק וזה הכוח הגדול שלכם. המוסדות יותר גדולים מהאנשים, בניגוד אלינו ששם זהות האדם חשובה מהמוסד', קבע ונגע באחד הפצעים הפתוחים בשטחים: השחיתות הממוסדת חוסר היכולת לבוא חשבון עם מחולליה" (עמ' 269).

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

נציגה בכירה של ממשל ביידן הודיעה בסנאט, כי הממשל החדש ימסור לו את הדו"ח הסודי על נסיבות הרצחו של ג'מאל חאשוקג'י לאחר שהנשיא טראמפ מנע את פרסומו כדי להגן על סעודיה. בית המלוכה הסעודי בלחץ. יש חשש כבד שפירסום הדו"ח יפגע קשות בסיכויים של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שחשוד במתן ההוראה לרצח, להפוך למלך הבא של סעודיה.

על פי גורמים אמריקנים, ממשל ביידן מתכוון להסיר את החיסיון מעל הדו"ח הסודי של ה-CIA על נסיבות הירצחו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול בשנת 2018.

חאשוקג'י מתח ביקורת חריפה על המשטר הסעודי ועל יורש העצר מוחמד בן סלמאן. בית המלוכה הסעודי טען באופן בלתי רשמי כי הוא איש תנועת "האחים המוסלמים", הנחשבת לתנועת טרור בסעודיה.

ב-2 באוקטובר 2018 נכנס חאשוקג'י לקונסוליה הסעודית באיסטנבול לצורך סידורים לקראת נישואיו בשנית ומאז נעלמו עקבותיו.

גורמי הביטחון של טורקיה הציגו ראיות כי 15 סעודים, מהם חמישה מאנשיו של יורש העצר בן סלמאן ובהם מנתח, הגיעו לסעודיה לצורך הרצח, הם עינו את חאשוקג'י בבניין הקונסוליה, רצחו אותו וביתרו את גופתו.

גורמי הביטחון של טורקיה הציגו ראיות כי 15 סעודים, מהם חמישה מאנשיו של יורש העצר בן סלמאן ובהם מנתח, הגיעו לסעודיה לצורך הרצח, הם עינו את חאשוקג'י בבניין הקונסוליה, רצחו אותו וביתרו את גופתו

בדצמבר 2019 נשפטו בסעודיה חמישה גברים לעונש מוות ועוד שלושה לתקופות מאסר ארוכות, לאחר שהורשעו ברצח חאשוקג'י, על פי דובר ממשלת סעודיה, הרצח היה החלטה מקומית וספונטנית של סוכנים בשטח ולא הוראה שהגיעה מבית המלוכה.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן התנצל אישית על מותו של חאשוקג'י והכחיש כי נתן הוראה לרצוח אותו.

בינתיים, הפעיל בית המלוכה הסעודי לחצים כבדים על בני משפחתו של חאשוקג'י המתגוררים בסעודיה, ואלה הודיעו כי הם סולחים לרוצחים.

אבריל היינס, מנהלת המודיעין הלאומי החדשה של ממשל ביידן, הודיעה בשבוע שעבר, בעת שימוע בסנאט לרגל מינויה, כי היא תסיר את החיסיון מעל הדו"ח המודיעיני על נסיבות מותו של ג'מאל חאשוקג'י וכי היא תמסור אותו לקונגרס.

"אני מחוייבת לחוק", הבהירה היינס.

הנשיא טראמפ הוא שמנע את הגשת הדו"ח לסנאט מתוך רצון להגן על סעודיה ועל יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

ארה"ב הטילה סנקציות על 17 סעודים על רקע פרשת רצח חאשוקג'י, אולם חברי הקונגרס האשימו את ממשל טראמפ כי הוא מגן על הסעודים מפני העמדה לדין.

ב-2019 ביקש הקונגרס ממנהל המודיעין הלאומי לגלות מי הורה לרצוח את ג'מאל חאשוקג'י, אך הוא נמנע מלעשות זאת בטענה כי הנושא חייב להישאר חסוי מכיוון שהוא נוגע למקורות מודיעין ודרכי איסוף מידע.

מאוחר יותר הקונגרס אישר שינוי של החוק, ודרש ממשל טראמפ להגיש דו"ח מלא על האחראים לרצח חאשוקג'י. אך הנשיא טראמפ התעלם מדרישת הקונגרס.

בכירים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב אומרים כי חייבים להציג את נושא הבאת רוצחי ג'מאל חאשוקג'י לדין בפני דעת הקהל ומוטב לעשות זאת כבר בימים הראשונים של ממשל ביידן.

יורש העצר בן סלמאן התנצל אישית על מות חאשוקג'י והכחיש כי נתן הוראה לרצוח אותו. בינתיים,הפעיל בית המלוכה הסעודי לחצים כבדים על בני משפחת חאשוקג'י המתגוררים בסעודיה, ואלה הודיעו כי הם סולחים לרוצחים

הדו"ח הסופי והחסוי כולל כנראה גם מידע על מקום קבורת חלקי גופתו של ג'מאל חאשוקג'י שלא נמצאו עד היום.

בית המלוכה הסעודי בלחץ

אפשרות חשיפת הדו"ח הסודי של ה-CIA על רצח ג'מאל חאשוקג'י על ידי ממשל ביידן הכניסה את בית המלוכה הסעודי ללחץ.

הנשיא ג'ו ביידן הבטיח בקמפיין הבחירות שלו לאמץ גישה אחרת כלפי סעודיה. הוא הבטיח להגן על זכויות האדם וקרא להערכה מחדש של היחסים של ארה"ב עם סעודיה.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן חושש מאוד מפירסום הדו"ח הסודי של המודיעין האמריקני, שיתכן כי יש בו ראיות מפלילות לכך שהוא נתן את ההוראה לרצח חאשוקג'י.

פירסום הדו"ח עלול להפוך לכדור שלג ולהגיע עד לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דבר שעלול לפגוע קשות בסיכויו של מוחמד בן סלמאן, שנחשב היום ל"איש החזק" בסעודיה, להפוך למלך הבא במקום אביו הקשיש סלמאן בן עבד אלעזיז.

כעת פועל יורש העצר הסעודי כדי לנסות ולרצות את ממשל ביידן בתחום השמירה על זכויות האדם.

סעודיה הפחיתה את מספר ההוצאות להורג בממלכה, המטה הסעודי לזכויות האדם הודיע בשבוע שעבר כי מספר ההוצאות להורג בשנת 2020 היה 20 לעומת 184 בשנה הקודמת.

פירסום הדו"ח עלול להפוך לכדור שלג ולהגיע עד לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דבר שעלול לפגוע קשות בסיכויי בן סלמאן, שנחשב היום ל"איש החזק" בסעודיה, להפוך למלך הבא

סעודיה היא המדינה ה-3 בעולם בהוצאות להורג אחרי סין ואיראן.

רוב ההוצאות להורג בסעודיה קשורות לנאשמים שהורשעו בעבירות סמים, אולם בעקבות רפורמה של יורש העצר מוחמד בן סלמאן הופחת באופן ניכר שיעור ההוצאות להורג.

בן סלמאן עשה רפורמות גם בכל הקשור לספרי הלימוד בממלכה והורה להסיר טקסטים התומכים באנטישמיות, בג'יהאד ובהסתה נגד יהודים, נוצרים ונגד הומוסקסואלים.

בשבוע שעבר בית משפט סעודי הפחית בעונשו של הרופא הסעודי-אמריקני ווליד פתיחי, שהואשם כי קיבל אזרחות סעודית ללא אישור ומתח ביקורת באמצעות חשבון הטויטר שלו על מדינות ערב.

העונש שלו הופחת מ-6 שנות מאסר ל-3 שנים וחודשיים, הוא ריצה כבר מחצית מעונשו ונראה כי לא יחזור לכלא אך לא יוכל לעזוב את סעדיה לתקופה של 38 חודשים.

אולם סעודיה עדיין רחוקה מאוד מלמלא אחר הרצונות של הנשיא החדש ג'ו ביידן, הוא למשל תומך בהפסקה מיידית של המלחמה בתימן אך יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ממשיך במלחמה בטענה כי המורדים החות'ים, בני בריתה של איראן, חותרים תחת המשטר הסעודי כדי להפילו.

לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות הרשיע בית דין סעודי את לג'ין אלהד'לול, פעילת זכויות אדם סעודית, שהגנה על זכויות הנשים לנהוג בעצמן כלי רכב, בעבירות טרור ומסירת מידע לגורמים זרים והיא נדונה לעונש מאסר של חמש שנים ו-8 חודשים. למרות שמועות שהיו בחודשיים האחרונים כי היא תשוחרר בקרוב היא עדיין מרצה את עונשה בכלא.

פירסום הדו"ח האמריקני המודיעיני הסודי על פרשת חאשוקג'י הינו התפתחות רעה מאוד בכל הקשור ליחסי ממשל ביידן עם בית המלוכה הסעודי ועלולות להיות לו השלכות לא טובות על עתידו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

לאחר ניצחון ביידן הרשיע בית דין סעודי את לג'ין אלהד'לול, פעילת זכויות אדם סעודית, שהגנה על זכויות הנשים לנהוג בעצמן כלי רכב, בעבירות טרור ומסירת מידע לגורמים זרים והיא נדונה לעונש מאסר

זהו רק צעד ראשון מצדו של ממשל ביידן נגד סעודיה. עדיין לא ידוע מה יעלה בגורל המלחמה בתימן וסכנת הגרעין האיראני המאיימת על סעודיה, מנהיגת העולם הסוני ומדינות המפרץ.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)