הנה מספר נקודות שחשוב להפריך, כדי להבין מהו ההגיון שטמון מאחורי תביעת 450 ראשי מטות, מתנדבים ופעילי רשימת כחול-לבן לשעבר נגד בני גנץ (שלעתים מעורר בי חיבה באופן אישי ובכל זאת בחרתי לייצג את 450 התובעים נגדו):

ראשית, התובעים מבינים היטב שיש להפריד בין הרשויות במדינת ישראל, ולהימנע מפלישה שיפוטית למתחם הפוליטי. חד וחלק: איש אינו רוצה שבית המשפט יביע עמדה פוליטית או יתמקם במגרש הפוליטי כשחקן בזירה. התובעים הם הראשונים לחדד שוב ושוב את הצורך להבטיח את עצמאות מערכת המשפט ואי תלותם של השופטים. משום כך הם מבקשים להרחיק ככל הניתן את מערכת המשפט מהמתחם הפרלמנטרי והפוליטי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

בזמן שהייתי שגרירת ישראל במדינות הבלטיות (לטביה, ליטא ואסטוניה), בוריס דקיינידזה, יהודי בן 32 מגיאורגיה שהיה מנהיג "הבריגדה הווילנאית", הורשע בהזמנת רצח עיתונאי שחקר את מעלליו.

העד העיקרי נגדו היה מי שסחט את ההדק, אך למרות הבעייתיות בכך ערעורו נדחה והוא הוצא להורג בירייה לעורפו. בכך היה לאדם האחרון שהוצא להורג בליטא, אשר הייתה אז, ב-1995, בהליכי הצטרפות למוסדות אירופיים-דמוקרטיים ונדרשה להתאים את עצמה לכללים המקובלים בקרב מדינותיהם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

בראשית הציונות ועד שנות השמונים של המאה העשרים היה לחקלאות מקום מיוחד באתוס הציוני. בניגוד גמור למדינות לאום מודרניות אחרות, שאימצו את המהפכה התעשייתית והפנו משאביהם מן השדה אל עבר המפעל – הציונות בחרה לעצמה נתיב אחר.

על אף היותה של הציונות תנועה מודרנית, בחרה הציונות את החקלאות כפרקטיקה מרכזית של התנועה. לחקלאות היו יתרונות רבים עבור התנועה ששאפה להקים בית מדיני, ביניהן פיזור האוכלוסייה, יישוב גבולות, ביטחון מזון, יצירת מקומות תעסוקה ועוד. לא בכדי, הסטרטאפים הראשונים של ישראל יכולים להיחשב הקיבוץ והמושב, שתי צורות ישוב חקלאיות ייחודיות שפותחו בישראל.

ד"ר אבי שניידר הוא סוציולוג העוסק במחקר של המרחב הכפרי ומשמש כדיקן הסטודנטים של המכללה למנהל. מומחה בהתיישבות הכפרית בישראל ומחבר הספר "במקום מושבו —סולידריות במושב העובדים המתחדש" שיצא לאחרונה בהוצאת יד טבנקין.

החטופים הולכים ונעלמים. נכון להיום נותרו, על פי הערכות, בין 30 ל-40 חטופים חיים בלבד, שגורלם נחרץ ככל שלא יושג הסכם. המספרים קטנים ככל שחולף הזמן. לפני כשבועיים היו, עפ"י ההערכות, בין 35 ל-45 חטופים חיים.

בעוד הפוליטיקאים מסמאים את עיני הציבור עם סיסמאות ריקות כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת חמאס", "רק לחץ צבאי יחזיר את החטופים", ו"החטופים לא מתים, הם רק סובלים" – בקרוב כבר לא יהיה את מי להחזיר. הגיע הזמן לומר בגלוי, ועם כל הכאב, שהלחץ הצבאי לא רק שלא הביא לשחרור החטופים, אלא הביא למותם – באופן ישיר או עקיף – של למעלה ממחצית מהחטופים שהיה ניתן להחזיר בעסקה.

דרור דביר הוא פעיל חברתי ויזם היי-טק. הוא כותב על ענייני היום ועל מגוון נושאים כלכליים וחברתיים. פרסם כתבות וטורי דעה ב-ynet, בגלובס, ב-TheMarker ובזמן ישראל. בין השאר ערך עבור גלובס תחקיר עומק על רווחי משפחת עופר על חשבון חברת צים.