• בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019 (צילום: צילום מסך/France24)
    צילום מסך/France24
  • בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר ליד דמשק, סוריה, הוקם ב-720 לפני הספירה, בתמונה מ-21 בינואר 2000. ב-2013 הוא נחרב כליל. (צילום: AP Photo/ Bassem Tellawi)
    AP Photo/ Bassem Tellawi
  • בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019 (צילום: צילום מסך/France24)
    צילום מסך/France24
  • תפילת יום שישי בבית כנסת בבגדד, ב-21 במרץ 1998 (צילום: AP Photo/Jassim Mohammed)
    AP Photo/Jassim Mohammed
  • בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019 (צילום: צילום מסך/France24)
    צילום מסך/France24
  • יהודים סורים חוגגים את פסח בבית הכנסת אל-פרנג' במרכז דמשק, סוריה, 20 באפריל 2008 (צילום: AP Photo/Bassem Tellawi)
    AP Photo/Bassem Tellawi
  • קבר הנביא נחום באלקוש, עיראק (צילום: Chaldean, CC-BY-SA, via wikipedia)
    Chaldean, CC-BY-SA, via wikipedia

כמעט כל אתרי המורשת היהודיים בעיראק וסוריה נהרסו כליל

כמעט כל האתרים היהודיים בעיראק נהרסו ללא אפשרות לשחזור, ויותר ממחצית האתרים בסוריה במצב רע או גרוע מכך ● כך עולה ממחקר חדש שבדק יותר מ-350 אתרי מורשת, כולל בתי כנסת ובתי קברות יהודיים, וקיטלג אותם במשך 18 חודשים ● כמה מהאתרים בני אלפי שנים ● סיוע חירום כעת יציל ארבעה אתרים יהודיים מרכזיים בעיראק

מיקומם ומצבם של יותר מ-350 אתרי מורשת יהודיים בעיראק ובסוריה זוהו בפרויקט מחקר חדש. ואולם, רובם של האתרים הרוסים או קרובים לכך בשל הזנחה או עבודות פיתוח.

המחקר, שנערך במשך 18 חודשים על ידי היוזמה למורשת התרבות היהודית (JCHI), קיטלג והעריך אתרים מימי קדם ועד היום במקומות שהיו פעם מרכזי חיים יהודיים שוקקים במזרח התיכון.

אבל דוח נלווה למחקר מזהיר כי כמעט 90% מהאתרים בעיראק – ויותר ממחצית מאלה שבסוריה – ככל הנראה אינם ניתנים לשיקום או שמצבם רע מאוד.

מחברי הדוח גם זיהו ארבעה אתרים בעיראק שהם מאמינים כי "סיוע חירום" עשוי להיות מכריע לשימורם. בין האתרים האלה נמנים בית הכנסת היחיד שעדיין פועל במדינה ובית קברות בבגדד שבו קבורים שרידיהם של יהודים שנתלו בפומבי בשנות ה-60 באשמת ריגול לטובת ישראל.

מחברי הדוח זיהו ארבעה אתרים בעיראק ש"סיוע חירום" עשוי להיות מכריע לשימורם, בהם בית הכנסת היחיד שפועל במדינה ובית קברות שבו קבורים שרידי יהודים שנתלו בפומבי בשנות ה-60 באשמת ריגול

היוזמה למורשת התרבות היהודית היא שיתוף פעולה בין קרן המורשת היהודית הפועלת מלונדון לבין בית הספר האמריקאי לחקר המזרח. את המחקר הובילו ד"ר דארן אשבי וד"ר סוזן פנצ'ו מתוכנית יוזמות המורשת התרבותית של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח.

לצורך הערכת האתרים לשימור, צוות המחקר סקר מסמכים על ההיסטוריה והשימוש של אותם אתרים ותמונות לוויין, וסייר בשטח.

בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019ש (צילום: צילום מסך/יוטיוב)
בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019ש (צילום: צילום מסך/יוטיוב)

היסטוריה בת אלפי שנים

חיי הקהילה היהודיים בעיראק ובסוריה – תקופת בבל לפני 2,600 שנה – הוכחדו בעקבות דיכוי קשה והגירה של חברי הקהילה במחצית השנייה של המאה ה-20, בעקבות הקמתה של מדינת ישראל. ואולם על פי המחקר של JCHI, באותן מדינות "נותרה מורשת מוחשית משמעותית".

מצב האתרים בעיראק ובסוריה שונה מאוד. בעיראק, החוקרים העניקו ל-89% מהאתרים את דירוג ישימות השימור הנמוך ביותר – "בלתי ניתן לשיקום"; או קבעו כי אין מספיק מידע כדי להעריך את מצבם. החוקרים מאמינים כי רובם המכריע של האתרים שסווגו תחת "אין מידע" הם במצב רע מאוד או אינם ניתנים לשיקום.

תמונה ממועד לא ידוע של בית הכנסת הראשי באלפו, סוריה, (צילום: ויקיפדיה)
תמונה ממועד לא ידוע של בית הכנסת הראשי באלפו, סוריה, (צילום: ויקיפדיה)

בסוריה, 53% מהאתרים סווגו כ"בלתי ניתן לשיקום" או כ"אין מידע". החוקרים מצאו כי 11% מהאתרים בעיראק נותרו עומדים על כנם. מתוכם, מצבם של תשעה (3%) סווג כ"רעוע" ושל 12 (4%) כ"רע מאוד". עשרה דורגו במצב "בינוני" או "טוב".

בסוריה, 27 אתרים סווגו במצב "בינוני" או "טוב" ו-6 במצב "רעוע" או "רע מאוד". בסך הכול, 68 אתרים עיראקיים הוערכו כבלתי ניתנים לשיקום ו-198 ככאלה שאין לגביהם מספיק מידע. זאת, לעומת 32 אתרים ו-6 אתרים סוריים בהתאמה.

"יש הבדל ברור בין רמות השימור בעיראק ובסוריה", נטען בדוח.

הדוח מציין כי מספר האתרים בעיראק שסווגו במצב "טוב" או "בינוני" מהווה "בקושי שליש ממספר האתרים (שדורגו כך) בסוריה, למרות שמספר האתרים בעיראק גדול פי שלושה".

לפי הדוח, בשתי המדינות "רוב אתרי המורשת מהמאות ה-19 וה-20 הם במצב רע מאוד או לא ניתנים לשיקום, בעיקר בשל הזנחה ופיתוח עירוני".

החוקרים כותבים כי הפרויקט "התבצע בסביבה מאתגרת" ומודים כי הוא אינו מייצג "תמונה מלאה לחלוטין". עם זאת, לפי הדוח, 368 האתרים שנכללו במחקר של JCHI "מייצגים חתך של מורשת יהודית בנויה בעיראק ובסוריה, מתקופת הגלות ועד ימינו".

עוד נכתב בדוח, כי "בסיס הנתונים כולל מבנים ויישובים בשתי המדינות, לצד כמה אתרים נוספים בעלי חשיבות אזורית או מקומית".

תפילת יום שישי בבית כנסת בבגדד, ב-21 במרץ 1998 (צילום: AP Photo/Jassim Mohammed)
תפילת יום שישי בבית כנסת בבגדד, ב-21 במרץ 1998 (צילום: AP Photo/Jassim Mohammed)

"בתקופה שבה יש עניין רב בשימור אתרי מורשת בסכנה במזה"ת, מחקר ייחודי זה האיר היבט שנשכח – המורשת היהודית העתיקה הבלתי רגילה שקיימת באזור", אמר מייקל מייל, מנכ"ל הקרן למורשת יהודית. "לקהילה היהודית הייתה תרומה עמוקה, ועלינו להבטיח כי המורשת שלה, והסיפור שלה, לא יימחו".

27 אתרי מורשת נמצאים בסכנה

המחקר מונה 27 אתרים בעיראק ובסוריה הנמצאים בסכנה בשל מצבם ה"רעוע" או ה"רע מאוד". בין האתרים נמנים שניים בסוריה – בית הכנסת אל-בנדרה בחלב ובית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר שליד דמשק; ואחד בעיראק – קבר הנביא יחזקאל באל-כפל, שהחוקרים מעריכים כי הם בעלי חשיבות בינלאומית.

המחקר מונה 27 אתרים הנמצאים בסכנה, בהם בית הכנסת אל-בנדרה בחלב, בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר שליד דמשק, וקבר הנביא יחזקאל באל-כפל שבעיראק, אשר החוקרים מעריכים כי הם בעלי חשיבות בינלאומית

שבעה אתרים נוספים מסווגים כבעלי חשיבות לאומית, וארבעה אחרים כבעלי חשיבות אזורית. המחקר זיהה ארבעה אתרים כמועמדים מועדפים ל"סיוע חירום". כולם בעיראק, עקב מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה. בנוגע לאותם ארבעה, על פי JCHI, "התערבות מידית תוכל לשפר את מצבם באופן ניכר".

הראשון ברשימת ארבעת האתרים הוא בית הכנסת היחיד שעדיין פועל בעיראק – בית הכנסת מאיר טוויג בבגדד. לפי הדוח, בבית הכנסת נמצאים גם חפצים מבתי כנסת אחרים וממבנים קהילתיים שנסגרו. לפי הדוח, הקהילה היהודית בעיראק מונה כעת פחות מעשרה אנשים, רובם קשישים. באמצעות מתווכים מעיראק, אנשי JCHI הצליחו ליצור קשר עם חברי הקהילה היהודית בבגדד.

בית כנסת מאחורי חומה בבגדד, עיראק, ב-7 באוגוסט 2007 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
בית כנסת מאחורי חומה בבגדד, עיראק, ב-7 באוגוסט 2007 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

החוקרים סבורים כי עבודות שיקום בבית הכנסת, שמצבו דורג כ"בינוני", "ישימות מאוד". "האתר נמצא בשליטת הקהילה היהודית, שכבר יש לה רשימה של קבלנים מועדפים שעבדו איתה בעבר", כתבו. אולם, הם מוסיפים, "דאגתה העיקרית של הקהילה היא הנראות. היא לא רוצה למשוך תשומת לב לבית הכנסת".

השני ברשימת האתרים המועדפים לשיקום על פי JCHI הוא בית הקברות היהודי אל-חביביה בבגדד. בית הקברות הוקם בתחילת המאה ה-20 ומשמש כאתר הקבורה היהודי העיקרי בעיר. נכבדים יהודים רבים נקברו שם, בהם יהודים שנתלו בפומבי בבגדד בינואר 1969 בגין ריגול לכאורה לטובת ישראל.

לפי הדוח, מצב בית הקברות גרוע יותר מזה של בית הכנסת מאיר טוויג: "פנים הנכס, המוקף חומה, מכוסה צמחייה פראית במקומות רבים, והשטח משמש כאתר פסולת עבור אנשים המתגוררים בסמוך. רבים מהקברים במצב רעוע".

סבח חיים ודוד חזקיאל, אנשי עסקים יהודיים, נתלו למוות בבגדד ב-27 בינואר 1969 אחרי שהורשעו בריגול עבור ישראל (צילום: AP)
סבח חיים ודוד חזקיאל, אנשי עסקים יהודיים, נתלו למוות בבגדד ב-27 בינואר 1969 אחרי שהורשעו בריגול עבור ישראל (צילום: AP)

שני האתרים הנוספים שהמחקר מציין כמועמדים לעבודות שיקום דחופות נמצאים בצפון עיראק, אזור שבו כבר מתבצעות עבודות שיקום בעקבות מלחמת האזרחים. בית הכנסת ששון במוסול, שנבנה ב-1902, היה בית הכנסת הראשי של העיר במאה ה-20 הודות למיקומו המרכזי ברובע היהודי. החוקרים מאמינים כי למרות שמצבו "רע מאוד", הוא אתר המורשת היהודי השמור ביותר במוסול.

בית הכנסת ששון במוסול, שנבנה ב-1902, היה בית הכנסת הראשי של העיר במאה ה-20 הודות למיקומו המרכזי ברובע היהודי. למרות שמצבו הוגדר כ"רע מאוד", הוא אתר המורשת היהודי השמור ביותר במוסול

"גג בית הכנסת קרס במקומות רבים, דבר שחשף את עיטורי הפנים, בכלל זאת ציורי קיר, לפגעי מזג האוויר והגביר את הסכנה לקריסת המבנה", כותבים החוקרים. "הנכס גם מלא באשפה ובשפוכת מהעשורים האחרונים. יתרה מכך, האתר שימש מטרה לבוזזים, ונלקחו ממנו כמה נכסי תרבות יהודיים".

https://www.facebook.com/1735672493328869/videos/2213296698899777/

45 קילומטרים מצפון למוסול, בעיירה אלקוש, שוכן אתר קבר נחום הנביא. הוא מתוארך למאה ה-12 לכל המאוחר, ושימש אתר עלייה לרגל חשוב עבור הקהילה היהודית במוסול ובאזור, בעיקר בחג השבועות. האתר מורכב מבית כנסת מרכזי, ממבנה קבורה ומסדרה של בנייני משנה המסודרים סביב חצר.

לאחר עזיבת הקהילה היהודית, נוצרים מקומיים ניסו לשמר את אתר הקבר, והוא אף היה מוקד למאמצי שימור בינלאומיים במהלך העשור האחרון. כיום מצבו מוערך כ"רעוע". אולם לאחר עבודות ייצוב שהתקיימו ב-2017, הברית לשיקום מורשת תרבות החלה בהובלת פרויקט לשיקום האתר. הפרויקט נתמך כלכלית על ידי הממשל האמריקאי, הממשלה האזורית של כורדיסטן ותורמים פרטיים.

מצאו את ההבדלים

החוקרים מאמינים כי למרות שניתן לייחס את ההבדלים ברמות השימור של האתרים בסוריה ובעיראק לגורמים רבים, "בולטים במיוחד שני גורמים הקשורים זה בזה: מדיניות הממשלה כלפי היהודים, ועיתוי ההגירה היהודית מהמדינות".

בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר ליד דמשק, סוריה, הוקם ב-720 לפני הספירה, בתמונה מ-21 בינואר 2000. ב-2013 הוא נחרב כליל. (צילום: AP Photo/ Bassem Tellawi)
בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר ליד דמשק, סוריה, הוקם ב-720 לפני הספירה, בתמונה מ-21 בינואר 2000. ב-2013 הוא נחרב כליל. (צילום: AP Photo/ Bassem Tellawi)

הן בסוריה והן בעיראק, אלימות אנטישמית ודיכוי מדינתי הובילו להגירה המונית של יהודים למדינת ישראל לאחר הקמתה ב-1948.

כלפי היהודים שנותרו בסוריה, "רמת הדיכוי השתנתה מזמן לזמן", ומאמצע שנות ה-70 הם "הורשו במידה רבה לנהל את ענייני הדת, החברה והכלכלה שלהם". אולם ההגבלות ההדוקות על הגירתם נותרו בעינן עד שנות ה-90 המוקדמות.

עיראק הגבילה את ההגירה באופן דומה, ואסרה אותה לחלוטין ב-1952. אולם היא התירה הגירה נוספת כ-20 שנים לפני סוריה, ורוב הקהילה היהודית שעוד נותרה בה עזבה את המדינה בתחילת שנות ה-70.

בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019ש (צילום: צילום מסך/יוטיוב)
בית כנסת במוסול, עיראק, כפי שצולם בכתבה של פראנס24 באפריל 2019ש (צילום: צילום מסך/יוטיוב)

"ההבדלים ברמות הדיכוי ובזמני ההגירה של הקהילה היהודית השפיעו על שימור המורשת היהודית הבנויה", נכתב בדוח. "בסוריה, חלק מהקהילה נשארה בעל כורחה, אך הייתה לה דרגה מסוימת של שליטה על נכסיה, ובעיקר בתי כנסת".

גם לאחר עזיבתה של רוב הקהילה היהודית הנותרת אחרי 1992, ממשלת סוריה המשיכה בשימור אתרים לטובת מטרותיה הפוליטיות. דבר זה, נטען בדוח, הביא ל"הגנה על אתרי מורשת יהודית בערים הראשיות דמשק וחלב למרות היעדרה של הקהילה היהודית שהייתה מסורה לשימורם".

גם לאחר עזיבתה של רוב הקהילה היהודית, ממשלת סוריה המשיכה בשימור אתרים לטובת מטרותיה הפוליטיות. דבר זה, נטען בדוח, הביא ל"הגנה על אתרי מורשת יהודית בערים הראשיות דמשק וחלב"

התמונה בעיראק, ממשיכים החוקרים, שונה למדי. "כמעט כל יהודי עיראק עזבו את המדינה עד אמצע שנות ה-70, ורוב המורשת היהודית הקהילתית הבנויה בעיראק עברה לשליטת המדינה, שהזניחה אותה, שינתה את ייעודה או העבירה אותה לגורמים פרטיים לצורכי שימוש או פיתוח.

"כפועל יוצא מכך, מצבם של רוב אתרי המורשת בעיראק הידרדר בצורה משמעותית, או שהם שונו באופן ניכר או נהרסו לחלוטין", כותבים מחברי הדוח.

עוד 1,308 מילים
סגירה