תשובת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד חוק ההסדרה – שנועד להלבין בתי מתנחלים שנבנו על קרקעות פלסטיניות פרטיות – הייתה נוקבת וחריפה. מדובר בחוק "גורף ופוגעני", כתב מנדלבליט בנובמבר 2017, "אשר נותן עדיפות מוחלטת לזכויות ולאינטרסים של המתנחלים על פני זכויותיהם הקנייניות של בעלי הזכויות מקרקעין באזור".
את המילים "גורף ופוגעני" ו"עדיפות מוחלטת" בחר היועץ המשפטי להדגיש.
מנדלבליט סירב לייצג את הממשלה בפני בג"ץ בשל עמדתו כי החוק, שזכה בשמאל לכינוי "חוק ההפקעה", אינו חוקתי. העמדה הנחרצת שלו רלוונטית בימים אלה, כאשר שיח הסיפוח בשטחי הגדה המערבית הפך לחלק מהקונצנזוס הישראלי.
לדברי תא"ל במילואים אילן פז, שהיה מפקד חטיבת בנימין בתקופת האינתיפאדה השנייה, ולאחר מכן ראש המינהל האזרחי בשטחים, הפגיעה הצפויה עתה בזכויות הפלסטינים גדולה הרבה יותר. לנוכח השיח הער על המשמעויות הביטחוניות והאסטרטגיות של מהלך הסיפוח, ביקשנו מפז להתמקד בראיון לזמן ישראל בסוגיות האזרחיות הכרוכות בו, אף שגם לדעתו (המובאת בהמשך), הנזקים העיקריים הם ביטחוניים ואסטרטגיים.
מבחינה ביטחונית, הוא צופה הידרדרות בסבירות גבוהה, שעלולה להגיע לקריסת הרשות הפלסטינית, ולכורח ישראלי לקחת אחריות ישירה על כל תושבי הגדה הפלסטינים. מבחינה אסטרטגית, הוא רואה במהלך הסיפוח מכה קשה, אולי מכת מוות, לסיכויים להגיע להסדר שתי המדינות, וצעד שעלול לפגוע באורח אנוש במעמד ישראל בקהילה הבינלאומית וביחסיה עם מדינות ערב השכנות.
נתחיל בהיבטים האזרחיים. "כשאתה מסתכל דרך העיניים של המתנחלים, משמעות הסיפוח היא אך ורק אזרחית", אומר פז. "כל היתר בטל בשישים מבחינתם. כי הרי לכאורה, בעיני מי שלא מכיר את העסק לפרטי פרטים – ו-90% ומשהו מהישראלים לא מכירים – מה יותר הגיוני מלהחיל את הריבונות על ההתנחלויות והאזרחים הישראלים. כאן בדיוק הקאצ' של להבין מה המשמעות.
"המתנחלים, בכל ההתנחלויות ללא יוצא מן הכלל, כפופים (באופן אישי) גם היום לחוק הישראלי. החוק בשטחים, כל מה שמעבר לקו הירוק, אין שם חוק מובהק. יש שם שעטנז של החקיקה העותמאנית, הבריטית, הירדנית, החוק הצבאי והוראות האלוף. זה כל עוד ישראל לא החילה את הריבונות והחוק על השטח.
"מכיוון שזה לא הגיוני שאזרחי ישראל שממשלות שונות העבירו אותם לשטחים יחיו תחת חוק אחר, אז על האזרחים הישראלים החילו את החקיקה הישראלית הרגילה, והחלת הריבונות שם לא תשנה בכהוא זה מבחינתם. היא אפילו תרע את תנאיהם, כי תושבי ההתנחלויות מקבלים כל מיני הטבות, בעיקר כלכליות.
"על האזרחים הישראלים בשטחים החילו את החקיקה הישראלית הרגילה, והחלת הריבונות שם לא תשנה בכהוא זה מבחינתם. היא אפילו תרע את תנאיהם, כי תושבי ההתנחלויות מקבלים כל מיני הטבות, בעיקר כלכליות"
"אבל זה לא העניין. העניין הוא המשמעויות של זה מבחינת הקרקע והרכוש הפלסטיניים. זה כל הסיפור בעסק הזה מבחינת המתנחלים, כי זה יהפוך את כל מה שקשור לתכנון ובנייה לבדיוק אותו דבר כמו בארץ.
"כיום, למרות מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי, שפועלת באופן דומה מאוד למה שקורה בתוך הקו הירוק, משולב בזה העניין הפוליטי. כל תכנית בנייה חדשה בהתנחלויות צריכה לעבור שרשרת של אישורים דרך ראש המינהל האזרחי, אלוף הפיקוד, מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) ושר הביטחון.
"כל תכנית מגיעה חמש פעמים לשולחן שר הביטחון, שמחליט על קידום או אי-קידום בנייה בהתאם להתחייבויות בינלאומיות, החוק הבינלאומי, התחייבויות פנימיות ועוד. רק אחרי שהשר מאשר, ועדת התכנון העליונה רשאית בכלל לדון בתכניות, לפי אותם קריטריונים מקצועיים כמו בתחומי הקו הירוק.
"כשזה יהיה תחת החוק הישראלי זה יהיה ברשויות המקומיות, בלי שום קשר למפקד הישראלי ולשר הביטחון. כשאתה מוריד את העסק הזה אין שום שיקול מהסוג שקיים אצל שר הביטחון".
"כל תכנית בנייה חדשה בהתנחלויות צריכה לעבור שרשרת אישורים דרך ראש המינהל האזרחי, אלוף הפיקוד, מתפ"ש ושר הביטחון. כשזה יהיה תחת החוק הישראלי זה יהיה ברשויות המקומיות"
אז כמה פלסטינים יסופחו?
לאחר שחרורו מצה"ל ב-2006 הצטרף פז למועצה לשלום וביטחון, שהורכבה מאנשי ביטחון בכירים התומכים בקידום פתרון שתי המדינות, ונסגרה מאז. לאחר הקמתה ב-2014 של עמותה דומה, מפקדים למען ביטחון ישראל, הצטרף פז גם אליה, במקביל לכהונה במועצה הציבורית של הקרן החדשה, שהסתיימה ב-2017.
בשנת 2008 כתב יחד עם טליה ששון – מחברת דוח המאחזים – מסמך במסגרת הקרן לשיתוף פעולה כלכלי, שהקימו מובילי הסכם אוסלו, על מצב החוק והסדר בשטחים. המסמך הוגש לשר הביטחון. הוא היה שותף גם לכתיבת הנספח הביטחוני ליוזמת ז'נבה, שהציעה מודל להסכם ישראלי-פלסטיני.
כמח"ט בנימין וכראש המינהל האזרחי לשעבר, מכיר פז לפרטי פרטים את הסוגיות שצריכות היו לעמוד בלב שיח הסיפוח בתקשורת הישראלית, אם זכויות האדם של הפלסטינים היו נחשבות כאן לנושא חשוב מספיק.
הידע שלו חשוב גם לצורך מציאת פתרונות פרקטיים למהלכים המתוכננים, בהנחה שלכל הפחות יש למזער את הנזקים הצפויים מהם.
אחת הסוגיות המטרידות אותו היא מעמד הקרקעות הפלסטיניות. "שטח יהודה ושומרון הוא ברובו בבעלות לא מוסדרת. עד ששת הימים רק שליש מהקרקע הוסדרה על ידי הפלסטינים והיא רשומה, אבל שני-שליש טרם הוסדרו. יש טענות של הפלסטינים מצד אחד, טענות אי-בעלות של ישראל מצד שני, ועל זה רבים.
"בכל הקשור לנפקדים, יש הבדל בין שני צדי הקו הירוק. בתוך הקו הירוק כל מה שהיה שייך לנפקדים לפני 48 הולאם ושייך למדינה. מעבר לקו הירוק, מי שהוגדר כנפקד, האדמה ממשיכה להיות שלו, והמינהל האזרחי ממונה על נכסי הנפקדים.
"יש הבדל בכל הקשור לנפקדים: בתוך הקו הירוק, כל מה שהיה שייך לנפקדים לפני 48 הולאם ושייך למדינה; מעבר לקו הירוק, מי שהוגדר כנפקד, האדמה ממשיכה להיות שלו, והמינהל האזרחי ממונה על נכסי הנפקדים"
"אם נפקד כזה יש לו קרקע – ובבקעת הירדן מרבית קרקעות ההתנחלויות שייכות לנפקדים – אז אם היום הקרקע ממשיכה להיות שייכת לנפקד, כי זה החוק מעבר לקו הירוק, אחרי החלת ריבונות כל אדמות הנפקדים הופכות שייכות למדינה".
נשמע קיצוני בהרבה מחוק ההסדרה.
"הרבה מעבר. יש מי שיגיד עוד לא דנו בזה וייתכן שנחליט אחרת, אך על פניו נראה שמכיוון שהחוק הישראלי יוחל שם, אז חוק נכסי נפקדים יוחל גם הוא. ואז זה פותר להתנחלויות את מרבית הסוגיות שלהן. זו הסוגיה המהותית השנייה.
"הסוגיה השלישית היא שמדברים על כאילו 30% משטחי הגדה שעליהן יושבות ההתנחלויות, אך לא מדברים על העובדה שמרבית הקרקע הזו שייכת לפלסטינים בבעלות פרטית. בין ההתנחלויות יש אדמות חקלאיות, שגם אם לא גרים עליהן, הן שייכות ומעובדות על ידי בעליהן הפלסטינים, בין אם הם גרים בעיר או בכפר.
"אז לומר שאלה אדמות שלא גרים עליהן פלסטינים, ושיש עליהן רק 200 אלף איש (בשטחי C, נ"י) – אבל של מי הן? מרביתן פלסטיניות, והם לא גרים עליהן כי אסור לגור בקרקע חקלאית. אבל האדמות בין ההתנחלויות הן אדמות פרטיות.
"ישראל מכירה במידה מסוימת גם באדמות לא מוסדרות שיש לפלסטינים הוכחה לבעלות עליהן, כמו קושאן טורקי או תצלומי אוויר של הרבה שנים, שמראים שהשטח מעובד. אלה שיקולים להכיר בתביעה פלסטינית על קרקע לא מוסדרת.
"הפלסטינים לא דורשים בעלות גם מסיבות פוליטיות, וגם בגלל נורמה שהושרשה מאז פליאה אלבק (לשעבר מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות, שסייעה להכשיר התנחלויות, נ"י), שאם אתה פלסטיני שפונה ולא מצליח להוכיח שהיא שלך, אז אוטומטית היא הופכת להיות של המדינה. הם יכולים להפסיד מהפנייה.
"הסוגיה הרביעית היא השאלה כמה פלסטינים גרים בשטחי C שיסופחו. בוא נתחיל בזה שכשנחתם אוסלו ב' (ההסכם מ-1995 שחילק את הגדה לאזורי B, A, ו-C, נ"י), היו בשטח סי 3% מהאוכלוסייה הפלסטינית, שזה היה אז 70-80 אלף איש. תוסיף גידול טבעי של 25 שנה, והמספר קצת יותר גדול מזה. זה מספר אחד.
"המספרים האחרים שאתה שומע, יותר גדולים, נובעים מכך שבמפות של אוסלו האזורים הפלסטינים (A ו-B) תוחמו על פי קו בנייה של כל כפר, כפי שהיה אז. שטח השיפוט האזרחי של כל כפר יותר גדול מהקו של שטח B. מכיוון שהיינו קמצנים בתיחום, הגידול הטבעי וההתפתחות של כל כפר לא נלקחו בחשבון; זה היה אמור להיות הסכם ל-5 שנים, ובתקופה הזו אפשר היה לספוג את המגבלה.
"מה שקרה בפועל הוא שפלסטינים באזור B התחילו לבנות מחוץ לתיחום קווי הבניה, בתוך שטחי השיפוט של הכפרים. זו לא מלחמה על הקרקע. זו קרקע שלהם, הם חיים שם, והמינהל האזרחי הוציא להם צווי הפסקת בנייה, שרובם לא מומשו. זו הסיבה לכמויות השונות, שנעות בין סדר גודל של 80 אלף פלסטינים בשטח C ל-300 אלף. אני מניח שהמספר הוא איפשהו באמצע ב-200 אלף.
"פלסטינים באזור B התחילו לבנות מחוץ לתיחום קווי הבניה, בתוך שטחי השיפוט של הכפרים. זו לא מלחמה על הקרקע. זו קרקע שלהם, הם חיים שם, והמינהל האזרחי הוציא להם צווי הפסקת בנייה, שרובם לא מומשו"
"אחת התכניות שפרסמנו ב'מפקדים למען ביטחון ישראל' הייתה ללכת לקראתם: לחבר בין חלק משטחי B סמוכים, להרחיב מעט את שטח הבינוי של כל כפר לתוך שטחי B, זה כלום, אחוזים בודדים, ובכך להוריד את מספר הפלסטינים בשטח C.
"כל האנשים האלה, צריכים להחליט מה עושים איתם. אם לא נותנים להם זכויות, כמו שביבי אומר, אז אנו מייצרים כאן דבר מטורף, של עוד 80 עד 300 אלף איש שגרים בישראל החדשה, המסופחת. אין להם זכויות, אין להם אזרחות, הם לא יכולים לקבל שום דבר, לא רק ביטוח לאומי. הם לא יכולים לבנות.
"מה קורה איתם? מה המעמד שלהם? מה הזכויות שלהם? ואם נותנים להם אזרחות יש לזה משמעות מספרית, בין אם זה 300 אלף וגם אם זה 80 אלף.
"אם לא נותנים להם זכויות, כמו שביבי אומר, אז אנו מייצרים כאן דבר מטורף, של עוד 80 עד 300 אלף איש שגרים בישראל החדשה, המסופחת. אין להם זכויות, אין להם אזרחות, הם לא יכולים לקבל שום דבר"
"אבל אלה לא רק האנשים. בתוך שטח B יש 176 כפרים. כדי להבין מהו כלל השטח, קח בחשבון שכל הגדה המערבית היא שטח C. על השטח הזה יש איים של שטחי A, נניח עשרה שטחים של הערים הגדולות, ועוד הכפרים בשטחי B. זה קרוב ל-200 איים בשטח C. קח את השטח המסופח, יש בו כ-20 כפרים במעמד B שנמצאים כולם כאי בתוך שטח C (ללא רצף טריטוריאלי לשטחים פלסטיניים אחרים, נ"י). כמו 17 ההתנחלויות שנמצאות מחוץ לשטח שמתכוונים לספח.
"כלומר, יש כאן גם בעיה של משפחות בודדות (בשטחי C ומחוץ לקווי הבנייה בשטחי B, נ"י), וגם בעיה של כפרים שלמים שנמצאים בתוך השטח המסופח.
"מה יעשו איתם, מי ידאג להם? מי יטפל בבעיות של שיטור אזרחי בתוך הכפרים האלה? אנחנו ניתן למשטרה הפלסטינית להיכנס ולעשות את זה? ברור שלא. לצבא ולמשטרה שלנו? ברור שלא. למינהל האזרחי אין שם סמכות.
"יצרנו ברגע עשרים כפרים פלסטיניים שנמצאים בריק מוחלט. לך לכפרים מסביב לירושלים שאף אחד לא מטפל בהם, ותבין מה יהיה שם. נשק, סמים, בתים של עשרות קומות ללא אישורי בנייה, בלי פיקוח, בלי מספיק ברזל.
"מתישהו יהיה אסון. זה מה שקורה בריק שלטוני מוחלט. איך יפתרו את זה? אף אחד לא מתייחס, אף אחד שמכיר את הסוגיות האלה לא אומר 'בואו נלך למקבלי ההחלטות ונטפל'. אין גוף שעושה עבודת מטה בעניין הזה.
"יצרנו ברגע 20 כפרים פלסטיניים שנמצאים בריק מוחלט. לך לכפרים מסביב לירושלים שאף אחד לא מטפל בהם ותבין מה יהיה שם. נשק, סמים, בתים של עשרות קומות ללא אישורי בנייה, בלי פיקוח, מתישהו יהיה אסון"
עמדה מפתיעה ביחס לבקעת הירדן
עמדתו של פז ביחס לבקעת הירדן מפתיעה. בניגוד לשיח הציבורי, המציג קונצנזוס גורף בנוגע לחשיבותה הביטחונית, פז מציג מציאות מורכבת יותר.
"כיום מנסים להעצים את הצורך הביטחוני בבקעה, כי זה מתאים פוליטית למי שרוצה להעצים את זה", הוא אומר, "אך יש על זה ויכוח בקרב אנשי הביטחון. לפני השלום עם ירדן, אין ספק שסוגיית הגבול עם ירדן, שהיה גבול הביטחון היחידי שיש לנו, הייתה חשובה ומהותית. מרגע שיש לנו שלום, אזור ההשמדה המזרחי של מדינת ישראל הפך להיות הגבול המזרחי של ירדן, עם עיראק.
"אין יותר מה שפעם נקרא 'צבא משלוח ממזרח' שיגיע ויילחם בנו על גבול הירדן. זה לא יקרה, זה לא יכול לקרות, מכיוון שנעצור אותו כבר בגבול בין ירדן לעיראק. אלה התכניות של ישראל. לא צריך להכניס כוחות, אפשר לעשות זאת מהאוויר, בטילנות ובעוד אמצעים. אם נפסיד את השלום עם ירדן זו כבר סוגיה אחרת".
וצריך לזכור שירדן היא ממלכה מעורערת.
"אז אנחנו רוצים לערער אותה יותר?".
גם בלעדינו השלטון ההאשמי לא יציב.
"העובדה היא שבכל שיחות השלום שהיו עד היום, שבהן לא הגיעו לסיכום אבל כן שמעו את עמדת מערכת הביטחון, המקסימום שמערכת הביטחון דרשה היה שבשלב הראשון ישראל תמשיך להחזיק את בקעת הירדן. אחרי כן, או להעביר לכוח בינלאומי, או – אחרי כמה עשרות שנים – להעביר לפלסטינים.
"מה זה בקעת הירדן? מבחינה צבאית זה אזור השמדה. כדי להילחם שם אתה צריך לשבת על ההר, לא על הנהר. זה מה שצריך כדי לשמור על הנהר, לשבת באזור ציר אלון. זאת סוגיה אחת.
"סוגיה שנייה, ברמה האסטרטגית, מעל הרמה הביטחונית, היא שאם אנחנו רוצים הסכם שלום עם הפלסטינים, אנחנו צריכים להבין שגם בקעת הירדן שייכת להם. בלי בקעת הירדן, שהיא 20% משטח המדינה הפלסטינית, לא יהיה שלום.
"ברמה האסטרטגית, מעל הרמה הביטחונית, אם אנחנו רוצים הסכם שלום עם הפלסטינים, אנחנו צריכים להבין שגם בקעת הירדן שייכת להם. בלי בקעת הירדן, שהיא 20% משטח המדינה הפלסטינית, לא יהיה שלום"
"אם אנחנו רוצים שלום, מי שמאמין בשלום, צריך לדעת שגם אם יש לבקעת הירדן איזושהי חשיבות ביטחונית – שאני כופר בה, אבל לא חשוב – אם אתה רוצה להגיע לשלום, אתה צריך להבין שבסופו של דבר, לא בשנים הראשונות, אתה לא תשב על הנהר. יש לזה הרבה פתרונות שהגענו אליהם בז'נבה. כוח רב-לאומי, פתרונות אמריקאים, דיברו על כוח אמריקאי, ובכל מקרה זה לא יהיה מיד עם חתימת ההסכם. את הסוגיות הביטחוניות אפשר לפתור.
"כל הסוגיות האזרחיות שעליהן דיברתי קיימות גם בבקעה, ואפילו יותר מוקצנות. כי כמו שאמרתי קודם, בתקופה שבה הקימו את ההתנחלויות בבקעת הירדן, עוד לא היה אסור – כמו שהיום אסור, מאז בג"ץ אלון מורה – להקים התנחלויות על אדמות נפקדים. לכן, מרבית ההתנחלויות שם יושבות ברובן על אדמות נפקדים".
המורכבות שאתה מציג והדיווחים על כוונות נתניהו מלמדים שכנראה לא תהיה החלת ריבונות מידית על 30% משטחי הגדה. מה אתה מעריך שיהיו המשמעויות הביטחוניות המידיות של סיפוח שטח קטן יחסית?
"אנחנו (ב'מפקדים למען ביטחון ישראל', נ"י) חושבים שגם מהלך של החלת ריבונות על שטח קטן ממש, יוביל לאפקט דומינו שבסופו של דבר יגיע לאותה תוצאה, של צורך של ישראל להשתלט מחדש על כל יהודה ושומרון". כוונתו היא לכך שגם הפגנות עממיות ללא כוונה לנקוט באלימות יכולות להידרדר בקלות להסלמה. נניח, אם מישהו יזרוק אבן, ייהרג על ידי חיילי צה"ל וייהפך לסמל.
במקרה כזה, לדבריו, "הרשות הפלסטינית לא תחזיק מעמד, האלימות תגאה, מנגנוני הביטחון שם לא ימנעו אותה, ובהמשך ישתתפו בלחימה מול צה"ל; הרשות, אם תמשיך להתקיים, בטח לא תמנע את זה. עזה תצטרף ללחימה לפחות חלקית. זה אפקט דומינו, ואני לא מדבר על הסכמי השלום עם ירדן ומצרים, על אפקטים בינ"ל באירופה ובמדינות העולם הערבי, אלא רק מבחינה ביטחונית.
"הרשות הפלסטינית לא תחזיק מעמד, האלימות תגאה, מנגנוני הביטחון שם לא ימנעו אותה, ובהמשך ישתתפו בלחימה מול צה"ל; הרשות, אם תמשיך להתקיים, בטח לא תמנע את זה. עזה תצטרף ללחימה, לפחות חלקית"
"אני לא יכול לומר שזה יקרה כך חד-משמעית ואין סיכוי שיקרה אחרת, אבל להערכתנו הסיכוי הגבוה ביותר הוא שזה יהיה אפקט דומינו מתגלגל. לא יודע אם בצורה מידית או שייקח זמן, אבל בסופו של דבר נצטרך להיכנס ולהשתלט על הגדה. והאפקט של להשתלט על הגדה, הביטחוני אבל בעיקר האזרחי, הוא מטורף. בין אם זאת תהיה מדינת אפרטהייד ובין אם מדינת כל אזרחיה, נצטרך לנהל הכל שם. חינוך, בריאות, רווחה, את העיריות. המשמעות של זה היא מדינה אחרת, זאת לא ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה כעת".
השליטה הביטחונית של צה"ל והשב"כ בשטחים מאוד הדוקה, ודאי עם ההתפתחויות הטכנולוגיות של שני העשורים האחרונים, ואחרי האינתיפאדה השנייה המוטיבציה הפלסטינית לספוג מכות כואבות נחלשה. יש לפלסטינים יכולת בכלל לצאת למאבק שיגבה מחירים מישראל?
"שב"כ יודע להתמודד יפה נגד טרור ממוקד, וגם זה במידה רבה בהתבססו גם על שיתוף פעולה עם הפלסטינים. שב"כ לא יודע, וזה גם לא תפקידו, להתמודד עם תנועת המונים. כשהייתי מח"ט רמאללה, כל שישי, ביציאה מהמסגדים, היו באחת בצהריים 5,000 איש על צומת איו"ש, על גדרות האוגדה, החטיבה ובית אל. אלה לא משימות שהשב"כ יודע להתמודד איתן. אף פעם לא ידע וזה גם לא תפקידו".
כלומר, נקודת התורפה היא המחאות העממיות.
"המחאות הן שם מכובס למשהו שגם מגיע לירי בסופו של דבר, כמו שהיה בשנתיים הראשונות לאינתיפאדה. להגיד שאין לרחוב הפלסטיני את המוטיבציות להתניע אינתיפאדה חדשה זה נכון, אבל זה מוגבל מאוד למציאות הנוכחית.
"במציאות שבה יהיה ברור להם שאין שום אור, כבה האור בקצה המנהרה, שאין סיכוי – שזה מה שהסיפוח אומר – שהם יזכו לאיזה שהם סממנים של מדינה ועצמאות; וכשהרשות הפלסטינית קורסת, כשמנגנוני הביטחון לא מונעים, והמוני אנשים מאבדים את הקרקע או את הבית, זו מציאות שכל מי שאומר לך שאין לרחוב הפלסטיני את המוטיבציה לעורר אינתיפאדה חדשה, טומן ראשו בחול".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הפחדות, הפחדות. נמאס מזה.
הפתרון החכם, הצודק והנכון לכל הצדדים הוא להחיל ריבונות מלאה על שטחי יוש, לתת אזרחות למי שרוצה, להקים מדינה פלסטינית בעזה וחלק מסיני, לקבע את יהדותה של המדינה ברוב של 100 חברי כנסת, לא לאפשר למי שקורא או פועל נגד המדינה להתמודד לכנסת ולגרש את מי שמנסה לפגוע במדינה או באזרחיה בפועל.
זה חכם כי הפתרון הזה מפיל גם את טענות האפרטהייד ומצד שני גם על אובדן יהדות המדינה והבעיה הדמוגרפית.
זה צודק עבור היהודים כי ישראל שייכת לעם ישראל וכך צריכה להישאר, ועבור הערבים כי מי שירצה יוכל להימלט מהדיקטטורה של הרשות לאזרחות בסטנדרט הישראלי ומי שירצה יוכל לממש שאיפות לאומיות אחרות.
וזה נכון כי בעת הזאת הפתרון הזה מעשי ובר ביצוע, לא דורש הסכמה של מנהיגי הצד השני (שברור שיתנגדו ולא חשוב מה הפתרון שיוצע להם), ושבטווח הקרוב ישפר את איכות החיים של שני הצדדים ובטווח הרחוק יפרוק את המתח והעוינות ביניהם.