מוטב יעשו הלוחמים והלוחמות לשוויון מגדרי ויאבקו על הזהות המפלגתית של יושב או יושבת ראש הועדה ולא רק על הזהות המגדרית שלו.

הרשת גועשת כבר כמה ימים סביב המינוי של ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו לראשות הוועדה לקידום מעמד האישה. במהלך הדיון הסוער עולות גם תגובות מפתיעות ולא צפויות, כמו של ח"כ מרב מיכאלי, שמסבירה בפוסט נרחב מדוע בחירתו של פורר נעשית מטעמים של כוח פוליטי ולכן טמונה בדבר הזדמנות של ממש. אתמול הצטרפה גם ח"כ לשעבר איילת נחמיאס ורבין לעמדה הפחות צפויה, בטענה שכניסתו של פורר לתפקיד יכולה להרחיב את היקף המאבק ולהכניס בני ברית נוספים תחת כנפי המאבק.

ח"כ פורר הוא גם הגבר היחידי בוועדה הזו, לצד שמונה חברות כנסת נוספות. עובדה שאף הגבירה את זעמן של המבקרות את המהלך.

גם המבקרות וגם התומכות המפתיעות מפספסות את הקושי האמיתי במינוי. ח"כ פורר הוא מספר שתיים במפלגת ישראל ביתנו ומינויו לראשות הוועדה נובע מחלוקת תפקידים בתוך האופוזיציה. עצם הקבעון של הוועדה לקידום מעמד האישה כוועדה בראשות האופוזיציה מנטרל את הכוח הפוטנציאלי שטמון בה. הדבר מקבל משנה תוקף שכשמסתכלים על חברות הוועדה ומוצאים כי חברות הקואליציה מונות רק שלוש ואינן רוב בין חברי הוועדה.

הקושי האמיתי במינוי מתפספס. עצם קיבוע הוועדה לקידום מעמד האישה כוועדה בראשות האופוזיציה מנטרל את הכוח הפוטנציאלי שטמון בה

למה זה חשוב? כי בשיטת המשטר הישראלית מפלגות הקואליציה שולטות גם בסדר היום של הכנסת ולא רק מרכיבות את הממשלה. לכן יושב ראש הכנסת ויושבי ראש הועדות המרכזיות (כספים, חוץ ובטחון וועדת הכנסת) מגיעים ממפלגות הקואליציה.

רוב הציבור אינו חשוף לעבודת הוועדות, והייצוג של עבודת הכנסת מסתכם פעמים רבות במה שקורה במליאה ובאירועים חריגים בוועדות. אבל האמת היא שהעשייה בוועדות הכנסת השונות יכולה להיות פוריה מאוד ולקדם נושאים חשובים ורלוונטיים מאוד לחיי האזרחים. אם יושב הראש של הוועדה מגיע מהקואליציה או אף לעיתים מאותה מפלגה של השר המכהן בתחומים הקשורים לוועדה – הדבר יכול להיות מכפיל כוח של ממש.

עצם העובדה כי הקואליציה הנוכחית (כמו קודמותיה) מותירה את ניהול הוועדה לקידום מעמד האשה לידי האופוזיציה מצביעה על היחס שהיא מעניקה לנושא. ח"כ פורר, מוכשר ככל שיהיה, ורתום ככל שיהיה למשימת השוויון המגדרי יכול לעשות מעט מאוד כחבר האופוזיציה. עיקר הכוח שלו מצטמצם כמעט באופן מיידי להעלאת מודעות לנושא לסדר היום הציבורי וחשיפה לתקשורת. מוטב והגון היה לקואליציה לוותר על ראשות ועדת הקורונה ולקחת בשתי ידיים את הוועדה הזו.

זה שהקואליציה מותירה את ניהול הוועדה לקידום מעמד האשה לאופוזיציה מצביעה על היחס שהיא מעניקה לנושא. פורר, מוכשר ורתום ככל שיהיה למשימת השוויון המגדרי, יכול לעשות מעט מאוד

מוטב יעשו הלוחמים והלוחמות לשוויון מגדרי ויאבקו על הזהות המפלגתית של יושב או יושבת ראש הועדה ולא רק על הזהות המגדרית שלו.

רון ברקאי הוא מנהל תוכנית 120 במכון שחרית, עו"ד, בוגר תכנית המנהלים לתואר שני במדיניות ציבורית בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית. יועץ פרלמנטרי לשעבר, כיהן כראש מטה השר לענייני מיעוטים וכמנכ"ל שותף בחצר הנשית, עוסק גם בפיתוח ארגוני ומקצועי של עמותות וארגונים לשינוי חברתי תוך הובלת שיתופי פעולה רב מגזריים (צילום: שחר תמיר)

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.