בזמן האחרון יותר ויותר נאמני נתניהו מספרים שהנאשם נתניהו הקדיש ומקדיש את חייו למען המדינה, ומוסיפים שהיה יכול להרוויח מיליונים בשוק הפרטי והוא לא עשה ולא עושה זאת.

לכך יש לי להעיר שני דברים: ראשית, לפי הפרסומים הוא כן עשה ואולי עדיין עושה מיליונים בשוק הפרטי, גם בהיותו איש ציבור בכיר. שנית, הוא ממש לא עושה לנו טובה שהוא בחר להיות איש ציבור וראש הממשלה. להפך, אם כבר אנחנו עושים לו טובה שאנחנו מאפשרים לו לשמש משרת ציבור בכיר.

מספרים שנתניהו הקדיש את חייו למדינה, וכי היה יכול להרוויח מיליונים בשוק הפרטי. ראשית, לפי הפרסומים הוא כן עשה ואולי עדיין עושה מיליונים בשוק הפרטי, גם בהיותו איש ציבור בכיר. שנית, הוא לא עושה לנו טובה

ולחדשות בהרחבה:

מישהו כאן התבלבל. הנאשם נתניהו בחר להיות איש ציבור, נבחר ציבור, משרת ציבור. איש לא אילץ אותו לבחור בכך ואיש לא מכריח אותו להישאר נבחר ציבור. איש גם לא מונע ממנו לעשות מיליונים. הוא לא עושה לנו טובה שהוא משמש ראש הממשלה ואיש לא מאלץ אותו להישאר ראש הממשלה. אם קשה לו כל כך בתפקידו והוא לא מסוגל לקבל דברי ביקורת, הפגנות ומחאות הוא מוזמן לפרוש מהחיים הציבוריים וללכת לעשות מיליונים. לא נכעס עליו אם יעשה זאת. ישראל התקיימה יפה מאוד לפניו ותתקיים מצוין גם אחריו.

אומרים שנתניהו מקדיש את חייו למדינה. המציאות בעשרים וחמש השנים האחרונות לפחות מוכיחה אחרת. במציאות הזאת נתניהו מקדיש את חייו להאדרה עצמית, לפולחן אישיות אובססיבי ולנהנתנות חולנית על חשבון טייקונים והציבור. לשם השגת מטרות אלו כל האמצעים כשרים, גם אלה שאינם כשרים, כמו השתלטות על התקשורת הכללית ועל מוקדי הכוח והשליטה במדינה, הסתה פרועה, הפחדה ואיומים, התקרבנות והתבכיינות, העמקת הפילוג והשיסוע בעם וגישת "הפרד ומשול". המדינה ואזרחיה ממש לא מעניינים אותו ולא מעסיקים אותו. הוא רואה אך ורק את עצמו, את טובתו האישית ואת טובת משפחתו.

מתי באחרונה הוציא נתניהו שקל מכיסו? מתי שילם מכספו הפרטי על משהו ולו קטן ביותר? שנים רבות הוא התרגל לחיות על חשבון אחרים, שנים רבות הוא התרגל שמממנים אותו, שקונים לו, שמשרתים אותו, שמשלמים עבורו. כל כך התרגל ששכח את תפקידו, שכח שהוא אמור לשרת אותנו ולא אנחנו אותו.

שנים רבות הוא התרגל לחיות על חשבון אחרים, שנים רבות הוא התרגל שמממנים אותו, שקונים לו, שמשרתים אותו, שמשלמים עבורו. כל כך התרגל ששכח שהוא אמור לשרת אותנו ולא אנחנו אותו

עם השנים הפך נתניהו לנטל, עול ומעמסה כלכלית על המדינה. עוד לא היה בישראל ראש ממשלה שדרש מימון גורף וחולני כזה שלו ושל משפחתו. וכולנו זוכרים שאפילו את המזון של כלבתו קאיה הוא דרש שהמדינה תממן, והמדינה בזמנה (כשעוד היו לה שומרי סף מתפקדים) התנגדה.

נתניהו חי בהרגשה שהוא מלך ומשפחתו משפחת מלוכה, משל היינו בריטניה. לא אכנס כאן לסיבות להרגשתו זו, רק אומר שאזרחי ישראל אשמים בה לא פחות ממנו. כשאתה חי בהרגשה שאתה מלך כול יכול ואתה באמת ובתמים מאמין בכל מאודך שזה המצב, באופן טבעי אתה חש מורם מעם, מעל המדינה ואף מעל החוק. כך אתה מחוקק חוקים לאזרחים הפשוטים וחוקים אחרים לעצמך, המלך נתניהו הראשון ולמשפחת המלוכה. ועדיין לא הזכרתי את משפטו, את תיקיו הפליליים ואת ניגוד העניינים הזועק לשמיים שהוא שקוע עמוק בתוכו.

לא גומר ת'חודש, לא גומר

עוסקים רבות במשכורת של נתניהו, בהטבות המס שהוא דורש ובכספים נוספים שהוא דורש שיממנו אותו ואת נכסיו הפרטיים. בזכות העיסוק הזה גילינו כי גם בעניין זה שיקר נתניהו והוא לא מרוויח 17,000 שקל נטו (שגם זה לא מעט), אלא 34,000 שקל נטו שנכנסים לחשבונו ולא יוצאים משם – שהרי כאמור, הוא ומשפחתו ממומנים מכף רגל ועד ראש ואף מעבר לזה.

לזאת הוסיפו הון עתק מוערך של מעל חמישים מיליון שקל, דירה ממשלתית בחו"ל, השייכת למדינה ומשום מה רשומה על שמו של נתניהו, מימון ציבורי של בנו (שעבר את גיל שמונה־עשרה ומתקרב לגיל 30) מכף רגל ועד ראש,  ומי יודע אילו עוד כספים ונכסים וחשבונות פטורים ממס הוא מסתיר, כי הוא לא מגיש הצהרת הון – וקיבלתם ראש ממשלה טייקון, מולטי מיליונר, קמצן חולני הנוהג בחזירות מסואבת.

כשאתה חי בהרגשה שאתה מלך כול יכול ובאמת ובתמים מאמין בכל מאודך שזה המצב, באופן טבעי אתה חש מורם מעם, מעל המדינה ואף מעל החוק. כך אתה מחוקק חוקים לאזרחים הפשוטים וחוקים אחרים לעצמך

לכן דבריו של מיקי זהר כה מופרכים, הזויים ומנותקים מהמציאות עד כי אין טעם להתקומם ולצאת נגדם, ונותר רק לגחך עליהם ועליו. ראש הממשלה נתניהו נכה כלכלית? ראש הממשלה נתניהו לא גומר את החודש? באמת, מיקי? אתה לא מתבייש להוציא מפיך דברי הבל מטופשים כאלה? ראש הממשלה לא גומר, הוא גומר אותנו.

אז בעקבות המחאה ואולי יותר מכך – בעקבות דבריו המגוחכים והנלעגים של מיקי זהר נכנע נתניהו והוא דחה את הדיון שהיה אמור להתקיים היום (ראשון) בעניין הכספים הציבוריים שהוא מתעקש שיועברו אליו ויממנו אותו. מה שמוכיח שמחאה ציבורית עשויה לשנות את המציאות.

אנחנו ראויים למשרתי ציבור שישרתו את הציבור ולא יצפו וידרשו שהציבור ישרת אותם. אנחנו ראויים לראש ממשלה נקי כפיים, ישר, הגון, שפוי ופנוי, שיקדיש את חייו למדינה ולנו ולא לעצמו ולעצמו בלבד. אנחנו ראויים למנהיג אמיתי שישמש דוגמה אישית ויישא באחריות למדינה ואזרחיה.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

התגובה החוזרת למראה הסתערות ההמון המוסת על גבעת הקפיטול הייתה אחת: טירוף. ואכן, אין הגדרה קולעת ממנה. צפינו באומה בעלת מסורת דמוקרטית מבוססת מושלכת אל סף אנרכיה ונותרת תלויה לרגע ממושך מעל התהום. לא במקרה הופצו בכל הרשתות תמונות הפורע שלראשו כובע פרווה וקרני ויקינג, פלג גופו העליון ערום ומקועקע למשעי ופניו צבועים בצבעי הדגל: התרחשות כה מטורפת מחייבת משוגע תורן, שעל דמותו ניתן להשליך את ייצוגה.

לא במקרה הופצו ברשתות תמונות הפורע שלראשו כובע פרווה וקרני ויקינג, פלג גופו העליון ערום ומקועקע ופניו צבועים בצבעי הדגל: התרחשות כה מטורפת מחייבת משוגע תורן, שעל דמותו ניתן להשליך את ייצוגה

האפשרות של אנרכיה מעוררת אצל רובנו אימה, ובצדק. משמעותה התערערות וקריסה של המבנים שיוצרים ומקיימים את הסדר המוכר – העוגן שלנו למציאות. תוהו ובוהו כזה הוא אפוא המקבילה הקולקטיבית של טירוף הדעת הפרטי. מכיוון שכך, הצפייה במחזה ההסתערות חשפה אותנו – באופן ישיר ובלתי אמצעי – לשיגעון.

אין להתפלא שתוך זמן קצר החלו ההשוואות בין הפריצה האלימה לקונגרס לבין ההפגנות המתמשכות בבלפור נגד המשך שלטון נתניהו. חלקן הגיעו כמובן ישירות מדף המסרים בבלפור, בניסיון שקוף להסיט את האש מההשוואה המתבקשת בין חסידי הטראמפיזם והביביזם. אולם ההשוואות מצאו להן קהל גם בקרב אזרחים שלא נמנים על תומכי נתניהו – ואפילו הבהילו חלק מהמפגינים.

בניכוי התעמולה, ההשוואות הללו מייצגות צורך קולקטיבי של חברה להתארגן נגד מי שמזוהים על-ידה כסוכני אנרכיה. הן דומות במהותן לקריאות שנשמעו בסגר הקודם, שלא לצאת להפגין מתוך סולידריות, או לקריאה שנשמעת כל אימת שהתקוממות כלשהי ׳חוטאת׳ בהפרת סדר – ״כאן המחאה איבדה אותי״. בעת הזו אנחנו פוגשים את הצורך הזה בקריאות להימנע מהפגנות פרועות מדי, כמו גם בתגובות העוינות שבהן נתקלים מי שחוששים עדיין להתחסן נגד קורונה, או מי שקוראים שלא לציית להנחיות הסגר.

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט טען שהפחד משיגעון יכול להופיע במקרים שבהם אדם כבר נחשף לשיגעון בעבר, אבל מרוב אימה קבר את ההכרה בכך במעמקי נפשו, כאילו לא התרחשה מעולם. מאותו הרגע, מבחינתו לא היה שיגעון, אבל הוא נותר דרוך לקראת האפשרות שיפרוץ. מנגנוני ההגנה של הנפש מגויסים כדי לשמור עליה מפני המפגש העתידי עם שיגעון – אשר כאמור, כבר נחווה.

כשם שהאינדיבידואל מארגן את ההגנות שלו נגד אימת השיגעון, כך גם קבוצות עוינות את כל מי שנחשד בעיניהן כאיום על הסדר התקין, כלומר כמחולל פוטנציאלי של אנרכיה. אבל במקרים רבים מנגנוני ההגנה הללו שוגים בזיהוי האיום האמיתי, שכן בשעה שהם מבקשים להגן מפני סכנת אנרכיה עתידית, האנרכיה שיראים מפניה כבר נחוותה.

כשם שהאינדיבידואל מארגן את הגנותיו נגד אימת השיגעון, כך גם קבוצות עוינות את מי שנחשד בעיניהן כאיום על הסדר התקין, כמחולל אנרכיה פוטנציאלי. אבל במקרים רבים מנגנוני ההגנה שוגים בזיהוי האיום האמיתי

בשנה החולפת נחשפנו למלוא האנרכיה שמשתוללת מתחת לכסות דקה ושברירית של סדר. על רקע משבר הקורונה, צורת החיים המוכרת לנו התערערה עד היסוד; על רקע המשבר הפוליטי, חזינו בטירוף מערכות כללי; ובשילוב בין השניים, הופקרנו לגורלנו בתוך כאוס טוטאלי.

המדינה לא ידעה לשמור עלינו ואנשים רבים איבדו את עולמם. אנחנו נכנסים ויוצאים מסגרים כעניין שבשגרה, כפופים לתקנות קפריזיות ונטולות היגיון שמשתנות חדשות לבקרים – פועל יוצא של ניהול משבר רשלני ומופקר. המדינה מתנהלת ללא תקציב, ללא שקיפות וללא אפשרות לביקורת. אמצעי אכיפה דרקוניים חודרים לתוך המרחב הפרטי. שורה ארוכה של תפקידים קריטיים בשירות הציבורי לא מאוישים. אין שום יציבות שלטונית והאמון שנחוץ לקיום מוסדות הדמוקרטיה – קרס.

כמו בארצות הברית, מחולל הכאוס הראשי נמצא בשלטון. האנרכיה היא המצע שבו הוא פורח ולכן היא משרתת אותו. אין לו דבר נורמלי להציע זולת הנורמליזציה שלה, ותמונת הניצחון שאליה הוא חותר – רמות תחלואה נמוכות ושיעורי התחסנות גבוהים – נועדה להסתיר את האנרכיה שנחשפה, ובכך להנציחה.

הדעת מתקשה לשאת את רמת הטירוף שנגלה לנגד עינינו. ניתן אולי להכיר בו באופן שכלתני, כעובדה יבשה, אבל קשה עד בלתי אפשרי להיות במגע רציף עם האימה שהוא מעוררת. רבים מדי מעדיפים לבלוע את הגלולה הכחולה ולשקוע מחדש במראית עין של סדר, שאותה מציעה החזרה לשגרה – או בלשון הקמפיין של נתניהו, ״לחזור לחיים״.

בשנה החולפת נחשפנו למלוא האנרכיה שמשתוללת מתחת לכסות דקה ושברירית של סדר. על רקע משבר הקורונה, צורת החיים המוכרת התערערה עד היסוד. על רקע המשבר הפוליטי, חזינו בטירוף מערכות כללי

לשם כך, הם עומדים על המשמר וקוראים להימנע כל פעולה שעלולה להצטייר כהפרת סדר, אפילו אם תכליתה הפוכה – להגן על הסדר, לשמור על החוק ולמגר את האנרכיה, כפי שמבקשים לעשות המפגינים בבלפור.

שלט בהפגנת בלפור. צילום: באדיבות מפגין

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ארז חרודי)

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

כמו הדחת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, גם הצורך הדחוף בהדחתו של נתניהו יהיה ברור למוסדות הדמוקרטיה הישראלית רק אחרי התפרצות אלימה כלפי מוסדותיה. איש לא יודע, גם לא כותב שורות אלה, האם זה יקרה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, או במשרד המשפטים בסלאח א-דין, או בביתו של אחד השופטים, או בבניין הכנסת. אבל אין כיום ספק שההתפרצות האלימה תתרחש.

כמו הדחת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, גם הצורך הדחוף בהדחתו של נתניהו יהיה ברור למוסדות הדמוקרטיה הישראלית רק אחרי התפרצות אלימה כלפי מוסדותיה

הסיבה היא אותה סיבה – שטיפת מוח תודעתית שמנהל האיש הנמצא בתפקיד הרם ביותר בדמוקרטיה. התעלמות מנורמות, חוקים, משומרי סף וממסורת דמוקרטית, כדי להישאר בשלטון ולעשות בו ככל העולה על רוחו. שטיפת מוח המתבצעת בהופעות פומביות בטלוויזיה, ברשתות החברתיות במספר אפליקציות, בכלי תקשורת הכפופים להשפעתו ומרותו ובפרסומים רשמיים של משרד רה"מ בכל יום ובכל עניין.

שופטי בג"צ שאישרו את כהונת נתניהו נצמדו לחיפוש סעיף בחוק המונע זאת. הם ביקשו את חוות דעתו של היועמ"ש, שכמובן טען שניתן לנהל משפט פלילי ולנהל במקביל גם את ממשלת ישראל – קרי את מדינת ישראל, עד לפסק דין חלוט. השופטים הסכימו בכפוף למסמך ניגוד עניינים שעליו יחתום הנאשם, שהוא יהיה מועמד לראשות הממשלה וכיום הוא כבר הפך ראש הממשלה בעקבות אותה פסיקה. המסמך לא נחתם ונתניהו מונה ומכהן למרות זאת. לכאורה בניגוד מוחלט לפסיקת בג"צ.

אבל הבעיה הקשה ביותר שעמה לא התמודד בג"צ ולא היועמ"ש, לא טמונה בכלל בניגוד העניינים ולא בבעיית הזמן של רה"מ נאשם, כלומר שעות שהותו של הנאשם בבית המשפט כאשר הוא צריך לנהל מדינה. שתי אלה הן בעיות קשות, חמורות ואקוטיות, אלא שיש חמורה מהן.

תפקיד ראש הממשלה הוא בהכרח תפקיד של מהנדס תודעה ומידע. מידע ותודעה.

ראש הממשלה היושב בראש צומת מקבלי ההחלטות בכל התחומים שבהם מדינה מתנהלת, יכול למעשה לסובב את המידע המתקבל ממערכות השלטון כרצונו ולדאוג כך להנדס את תודעת ההמונים כרצונו.

נתניהו כבר הוכיח שהוא עבריין לכאורה חסר עכבות ובושה בתחום הזה. הוא אישר את הצוללות המתקדמות למצרים ללא ידיעת שר הביטחון והרמטכ"ל. הוא העלים את מכירת החמקנים לאמירויות משר החוץ, שר הביטחון והרמטכ"ל. הוא אפילו לא גילה לשרים המופקדים על התחומים המרכזיים הללו את ההסכם לנורמליזציה עם האמירויות, עם בחריין ומרוקו.

ראש הממשלה היושב בראש צומת מקבלי ההחלטות בכל התחומים שבהם מדינה מתנהלת, יכול למעשה לסובב את המידע המתקבל ממערכות השלטון כרצונו ולדאוג כך להנדס את תודעת ההמונים כרצונו

אין לדעת אילו עוד דברים עשה נתניהו על דעת עצמו כשהוא מהנדס את תודעת הכפופים לו, כשהוא יודע לבדו שבכך הוא מכין את הנדסת תודעת ההמונים ליום ולשעה שיהיו נוחים אך ורק לו.

כיום מנהל נתניהו את המאבק במגפת הקורונה כרצונו. קבינט הקורונה כפוף אליו. שותפו הפוליטי גנץ חלש מידי – אישית ופוליטית. אנשי המקצוע והפקידים כפופים למרותו של הנאשם הרה"מ וממלאים אחר הוראותיו. כך נאלצים אזרחי ישראל כולם, להיכנס לסגר הפוגע בגופם, בנפשם ובעסקיהם, גם אם רבים מאנשי המקצוע טוענים שאין בו צורך וכי יש דרכים אחרות להילחם במגפה. נתניהו לבדו מכריע. לבדו מהנדס באותו ערב של הכרעה את תודעת ההמונים. לבדו הוא מוסר מידע בהצהרות לטלוויזיה, לרוב מידע שקרי. כרצונו ובאמצעות המידע שהוא מחליט למסור הוא שולט בתודעת ההמונים.

גרוע מכך. הציבור הרחב – קשישים באוכלוסיות הסיכון, נכים, חולים, והציבור הרחב בכללו, אינם יכולים לבדוק מידע על נגיף הקורונה והחיסונים שפותחו נגדו. כל אזרח נדרש כיום להחליט אם להתחסן או לא, להתלבט אם זה למען בריאותו או למען ניסוי רפואי של חברת פייזר שקיבלה אישור מראש הממשלה לבדו לחסן את כל אוכלוסיית ישראל. זהו מצב מטורף. חסר אחריות. אין מילים בעברית להגדיר את חומרתו – כל אזרח ואזרח תלוי במידע שמספק ראש הממשלה הנאשם בפלילים. כל אחד ואחת מאיתנו תלוי בהנדסת התודעה שהוא מפרסם, מפמפם, מבשל וטוחן למוחם של מיליוני אזרחים חסרי אונים.

הכל למען ענייניו האישיים. משפטו. גורלו. בחירתו באופן אישי בבחירות הקרובות.

ההקלטה של שיחתו עם השולמנים, כפי שפורסמה בחדשות 12, מצביעה על דפוס התנהגות כזה בגלוי. בקולו. נתניהו פשוט אומר שככל שהקורונה עולה, המנדטים שלו יורדים ולהיפך. אומר בקולו שפוליטיקאים מסוימים עושים בדיוק כרצונו (ובכך הם לא עושים את מה שציבור בוחריהם מצפה מהם). נתניהו פשוט מאשר שהוא מהנדס המידע והתודעה.

נתניהו אמש בשיחה עם השולמנים מבטיח שאחרי הבחירות יוכל לקדם מהלכים דרמטיים כמו פירוק ועדי העובדים כי אנשים כמו כחלון כבר לא יעמדו בדרכו. לדבריו החרדים וסמוטריץ׳ עושים כל מה שהוא אומר להם. pic.twitter.com/1BZLYi8DDt

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) January 14, 2021

נתניהו בחר בימים אלה לשנות את יחסו לאזרחים הערבים והחל מיד בהנדסת תודעה ושקרים שנועדו לטעת בקרב שומעיו הערבים כי הוא בעצם תומך בהם, אוהב אותם, ייענה לצרכיהם וכי כל עברו כמי שהסית נגדם וכינה אותם "תומכי טרור" המבקשים להשמיד את ישראל, אינה נכונה. נתניהו מבצע מהלך של שטיפת מוח תודעתית כדי לזכות בקולות של ערביי ישראל או לגרום להם לפחות שלא להצביע למפלגות המייצגות אותם.

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם האם ההפצצות של חיל האוויר בסוריה, העלולות לגרור את ישראל למלחמה עם איראן או סוריה, אושרו על דעת שר הביטחון והרמטכ"ל או שנתניהו לבדו נותן את ההוראה ואת האישור כמעט מדי שבוע?

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם, האם ההפצצות של חיל האוויר בסוריה, העלולות לגרור את ישראל למלחמה עם איראן או סוריה, אושרו על דעת שר הביטחון והרמטכ"ל, או שנתניהו לבדו נותן את ההוראה ואת האישור כמעט מדי שבוע?

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם האם האישור לחברת פייזר לשלוח מליוני מנות חיסון תמורת מידע על כל אזרחי ישראל בתרופה שהיא למעשה תרופה ניסיונית, ניתנו על דעת מערכת מקצועית, רפואית ומשפטית, או על דעתו של הנאשם נתניהו בעת שהוא ממתין לפתיחת משפטו ושוקל את ההשלכות של עליית התחלואה על מספר המנדטים שיקבל בבחירות.

שופטי בג"צ והיועמ"ש חייבים לציבור את הנימוק על החלטתם לאפשר לאדם כזה לנהל את ההחלטות הקריטיות ביותר לגורלה של מדינה שלמה, בעת שהוא עצמו עומד לפני סכנת הרשעה וכלא, ואלו משפיעים על החלטותיו ביחס לניהול המדינה.

כשנתניהו בחר לעמוד בבית המשפט המחוזי ולתקוף את כל מערכות המשפט, הפרקליטות והמשטרה, שופטי בג"צ והיועמ"ש היו חייבים להורות לו באותו יום לפנות את משרד רה"מ.

זו הייתה התפרצות ראשונה נגד הדמוקרטיה הישראלית. ההתפרצות הבאה כבר תהיה בידי המון מוסת שלא יקבל את הכרעת בית המשפט או את הכרעת הבחירות או את הכרעת היועמ"ש – אם מי מהם יחליט, למשל, כי נתניהו חייב לצאת לנבצרות.

המילים הקשות כבר נאמרו והוטמעו במוחם של אוהדיו. הכתובת כבר מרוחה על קירות בית המשפט, הכנסת ומשרד רה"מ.

כמו אירועי תקיפת בניין הקפיטול והשבתת הקונגרס האמריקאי באלימות, גם בישראל צריכים פקידי הממשלה, חברי הכנסת, השופטים והשוטרים המאבטחים את המוסדות הללו, להבין כבר עכשיו שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת כיום תחת מתקפה של מהנדס התודעה והמידע. הוא שנמצא בתפקיד הבכיר ביותר, הוא גם הסכנה הגדולה ביותר למשטר הדמוקרטי בישראל, ועליהם להגן על הדמוקרטיה מולו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.