בני גנץ עושה זאת שוב. אחרי מחיקת הערך במימד החמישי, בהיקף מוערך של 50 מיליון דולר, גם המפלגה שהוא עומד בראשה מאבדת מדי יום מערכה, ועלולה להימחק מהמסחר הפוליטי. בתוך שלושה חודשים בלבד הפכה כחול-לבן מאלטרנטיבה שלטונית למפלגה בת 9 מנדטים לפי סקר חדשות 13 מאתמול (יום א'), שחבריה תוהים אם בכלל תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות.
המלכוד שאליו הכניס את עצמו גנץ – שראשיתו בנסיגה ממינוי מאיר כהן ליו"ר הכנסת הקבוע – הוא המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לתת לנאשם בנימין נתניהו, שגם קיבל לגיטימציה מהמרכז-שמאל, וגם זכה בשותפים שאיתם יוכל לחלוק בבוא העת את האשמה על ההתמודדות הלקויה עם משבר הקורונה.
והדובדבן: נתניהו הצליח לשמר חופש פעולה נרחב יחסית, משום שברור לו כי מה שלא יעשה, גנץ, המנהל טבלת ייאוש עד למועד הרוטציה, לא יסתכן בהליכה לבחירות מוקדמות, שבהן מפלגתו עלולה להתרסק ואולי אף להימחק. הכי הרבה שגנץ עושה, זה להתעקש לדבר בפתח ישיבת ממשלה על חשיבות הזכות להפגין, כפי שעשה אתמול, או לפרסם ציוצי מחאה חיוורים בטוויטר.
לכן, נתניהו יכול לשאת נאום הסתה מבהיל בבית המשפט ביום פתיחת משפטו; להציע לשלוח עיתונאי חוקר לכלא ולשלהב את נאמניו נגד עיתונאים אחרים; לנהל מערכה נבזית נגד יועץ משפטי, הנאלץ להסתובב מאובטח; ולבקש החזרי מס שערורייתיים, באמצע משבר כלכלי שהכניס למצוקה מאות אלפי ישראלים.
נתניהו נהנה גם מהחופש לפזר בכל צורה אפשרית – ובסיוע נאמניו – איומים ורמיזות על הליכה לבחירות קודם למועד הרוטציה, ועל כך שאת לשכת ראש הממשלה יראה גנץ רק כמבקר. הרקע כלל לא חשוב. הוא יכול להיות הוויכוח על התקציב, התמיכה הציבורית הנמוכה בגנץ, או כל דבר אחר.
האינטרסים הפוליטיים של גנץ
נתניהו ושותפיו, בהתנהלותם מלאת הבוז, הפכו את גנץ ואת מפלגתו לבדיחה פוליטית. בסוף השבוע האחרון קיבלה הבדיחה הזאת תפנית אכזרית במיוחד, בדיווח של סימה קדמון על הצעה בליכוד למנות את גנץ לנשיא כחלופה למימוש הרוטציה. הינוקא הפוליטי הפך בתוך שנה וחצי לפנסיונר.
המצוקה שאליה נקלע גנץ באה לידי ביטוי בהתנהלותו. לפני שבוע דיווח כאן שלום ירושלמי על אולטימטום שהעביר לנתניהו: תן תקציב דו-שנתי, או שלא יהיה סיפוח. הכותרת עברה בשקט יחסי ולא בצדק. הסיפוח, מהלך היסטורי בעל השלכות דרמטיות, הוא עניין חשוב מכדי שגנץ יעשה בו שימוש פוליטי-פרסונלי. הצמדת עמדתו בסוגיה לסיכויו להיות ראש ממשלה היא לא פחות מהפקרות.
אחרי שהעניק לנאשם בשחיתות שלטונית לגיטימציה למשול, תוך פיזור ספינים ושקרים המצדיקים לכאורה את הונאת בוחריו, לא נותרו כמעט ציפיות מוסריות מגנץ. אם היה ספק שאיבד לחלוטין את דרכו, הוא התפוגג לאחר התבטאותו המכוערת (והלא מדויקת) בשבוע שעבר על הפלסטינים, המעדיפים להישאר ב"דיפ שיט" במקום לנהל מו"מ לשלום. מועמד המרכז-שמאל ערק סופית לימין.
במציאות הנוכחית, גנץ מפסיד לאן שאינו פונה. אם יישאר בממשלה אך לא יגיע לרוטציה, הוא גם יפר את ההבטחה להיות זה שמוציא את נתניהו מבלפור, גם יישא באחריות למחדלי הממשלה בתקופה של משבר כלכלי עמוק, וגם יהפוך למנהיג מפלגה שולית הנאבקת בבחירות הבאות באחוז החסימה, לאחר שאפשרה לנתניהו להמשיך לדרדר כל נורמה דמוקרטית אפשרית.
אם גנץ ובלוק כחול-לבן יפרשו עכשיו מהממשלה, רגע לפני שיא המשבר הכלכלי, כאשר מאות אלפים מאבדים את זכאותם לדמי אבטלה, הוא ייתפס כחסר אחריות וכציניקן פוליטי. קשה גם לראות אותו מצליח לחלץ את השרים מלשכותיהם הנעימות, כולל את עצמו ואת גבי אשכנזי.
אם גנץ ובלוק כחול-לבן יפרשו מהממשלה, רגע לפני שיא המשבר הכלכלי, כאשר מאות אלפים מאבדים את זכאותם לדמי אבטלה, הוא ייתפס כחסר אחריות וכציניקן פוליטי. קשה גם לראות אותו מצליח לחלץ את השרים מלשכותיהם
מבחינת מצביעי המרכז-שמאל, שהיוו רוב בבחירות האחרונות, גנץ עדיין חשוב, בגלל תפקידו בריסון השאיפות הלא-דמוקרטיות של נתניהו. ומכיוון שנראה שהתופת הפוליטית הרחיקה אותו לחלוטין משיקולי מוסר וערכים, הניתוח של התנהלותו ועתידו צריך להתבסס רק על האינטרסים הפוליטיים הרלוונטיים לו.
אינטרס ראשון בסדר העדיפויות: הגעה לרוטציה והרחקת הבחירות הבאות כמה שיותר, באמצעות מימוש האופציה להארכת תוקף ההסכם עם נתניהו משלוש שנים לארבע שנים. אינטרס שני, שהראשון אמור לשרת: הפיכת כחול-לבן למפלגת שלטון פוטנציאלית בבחירות הבאות.
מכיוון שחכמת ההמונים בקרב הפוליטיקאים והציבור היא שסיכוייו של גנץ לממש את הרוטציה קרובים לאפס, אפילו אם יעבור תקציב דו-שנתי, ספק אם כדאי לו לבסס את האסטרטגיה הפוליטית שלו רק על כך. הסתכלות מפוכחת יותר מחייבת את גנץ להתמקד באינטרס שלישי: הישרדות כחול-לבן בבחירות שעשויות להתקיים בתוך פחות משנה.
ההתעקשות להמשיך לספוג באיפוק את שבירת הכלים היומית של נתניהו ועושי דברו, בתקווה לשרוד כך עד מועד הרוטציה, היא הימור על כל הקופה. אם ההימור ייכשל, גנץ עשוי למצוא את עצמו פורש מהפוליטיקה בתוך פחות משנה, לנוכח העתיד הקודר שיחזו לכחול-לבן הסקרים של בחירות 2021. גם אם יתעקש להתמודד לכנסת, מועמד לראשות הממשלה הוא כבר לא יהיה.
להחזיר את המצביעים הביתה
כדי לחתוך הפסדים, גנץ חייב להחזיר אליו לפחות חלק מהבייס שלו, שנטרף מהתנהלות נתניהו, משערוריית הצוללות, מההידרדרות האטית לנורמות של רפובליקת בננות, ומהכישלונות האובייקטיביים של הממשלה בטיפולה באזרחים. המשמעות היא להיות נתניהו: לשבור את הכלים מתוך הממשלה ללא בושה או עכבות, ולהחריף משמעותית את הטון נגד הנאשם. לחזור להתנהל כמו בקמפיין.
דוגמה לכך, למשל, היא לשוב לעסוק בפרשת הצוללות, כולל שימוש בסמכותו להקים במשרד הביטחון ועדה שתחקור את הפרשה. פעולה אחרת היא לשוב ולתקוף את נתניהו בחריפות בשידור חי – לא רק בטוויטר או ברמיזות מנומסות בישיבת ממשלה – על פגיעתו הקשה בשומרי הסף, במערכת המשפט ובעיתונות. שישאיר לראש הממשלה את ההתלבטות אם לחרוק שיניים ולהבליג, או לפרק הכל מיד ולהסתכן בבחירות, כשברקע מיליון מובטלים ומיליונים נוספים הסולדים מהחמדנות ומהאישומים נגד נתניהו.
כדי לחתוך הפסדים, גנץ חייב להחזיר אליו לפחות חלק מהבייס שלו, שנטרף מהתנהלות נתניהו, משערוריית הצוללות, מההידרדרות לנורמות של רפובליקת בננות, ומכישלונות הממשלה בטיפולה באזרחים
האיומים הגדולים ביותר על העתיד הפוליטי של גנץ וכחול-לבן הם האשליה שהרוטציה תתממש והפחד לפגוע בסיכוייה. אך זה, כאמור, הימור בסיכון גבוה, בהתחשב בזהות היריב הפוליטי, ביחסו הידוע להסכמים ולהבטחות, ובמצוקה המשפטית שבה הוא מצוי, המחייבת אותו לעמוד בראש המערכת ולהרתיע משם את כל מי שצריך.
האינטרס הפוליטי של גנץ הוא לפעול על בסיס הנחת העבודה שהממשלה תתפרק ממילא בשנה הקרובה. מנקודת המוצא הזאת קצרה הדרך ליישום אסטרטגיה פוליטית קשוחה הרבה יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם